נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נושא כעת נאום מיוחד בפרלמנט הגרמני, זאת במסגרת אירועי יום השואה הבין לאומי. ריבלין אמר בבונדסטאג כי "קבלת האחריות של גרמניה לשואה מאפשרת פרק חדש ביחסים". לצד זאת, הדגיש: "אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות הישנה-חדשה ששבה להרים ראש". 

בפתח דבריו אמר ריבלין: "מכובדיי, נולדתי בירושלים בספטמבר 1939. כאשר נפתחו שערי המוות, חבריי ואני עלינו לכיתה א'. לא ידענו הרבה על ממדי הזוועה. לאט לאט שמענו שורדים ועדויות. ראינו את המספר היד לראשונה. בהתחלה חשבנו שדעתם נטרפה עליהם. לאט לאט הבנו שהעולם הוא שנטרף. ב-19 באוגוסט 1965, ואני זוכר זאת כאילו זה היה היום, הייתי בין המוחים נגד הגעתו של פאולוס, השגריר הגרמני ה-1 לישראל שהגיע להגיש את כתב נאמנותו".

לדבריו, "עשור לפני כן הייתי בין המוחים להסכם השילומים בין ישראל לגרמניה. מחיתי אז כנגד מה שראיתי כהפגנה של תבוסתנות ונסיון לטשטוש הזוועה. כספי השילומים העניקו חיים למדינת ישראל הצעירה. אולם, קבלת האחריות של גרמניה לשואת היהודים וההתמודדות הפומבית התמידית של גרמניה עם פשעיה הן שאפשרו ומאפשרות את הפרק החדש ביחסים. ישראל וגרמניה צועדות יחד במתח ובאומץ בין העבר לעתיד".



"בין החובה לזכור ולעד לא לשכוח לבין המחויבות לעתיד, המצווה עלינו להביט קדימה ולפעול יחד על בסיס אינטרסים וערכים משותפים", המשיך הנשיא. "מכובדי, עם תום מלחמת העולם השנייה אירופה בנתה את עצמה, אירופה המערבית בפרט, כאירופה חדשה המשרטטת בפני העולם כולו אופק של גבולות פתוחים, שת"פ, זכויות אדם ואזרח. בליבו של פרויקט האיחוד האירופי שקם בהמשך, עמדה אושוויץ כתמרור אזהרה. אדריכלי האיחוד ראו לנגד עיניהם חובה למנוע הישנות של השואה ושל הגזענות והלאומנות של המלחמה".

הוא ציין עוד כי "לאורך השנים, מתוך התמודדות ארוכה על החורבן של גרמניה הנאצית על האנושות כולה, גרמניה, על אירופה - צמחה גרמניה כמנהיגה חדשה של אירופה ושל האיחוד. מאימת העולם החופשי הפכה גרמניה למגדלור של דמוקרטיה, ליברליות, אחריות ומתינות. לא פעם זכית את, גברתי הקנצלרית, לכינוי מנהיגת העולם החופשי, ובצדק. האחריות של גרמניה היא כבדה במיוחד משום שהיום אירופה, כמו חלקים בעולם כולו, שוב משנה את פניה. היא שבה להיות רדופה ע"י כוחות ורוחות רפאים של העבר. תפיסות של עליונות, טהרנות לאומנית, שנאת זרים, אנטישמיות בוטה ועכורה באירופה כולה. מהימין ועד השמאל הקיצוני - האנטישמיות מחלחלת ללב ההנהגה האירופית".

"לי ולמדינת ישראל יש הערכה עמוקה למאמצי גרמניה למיגור האנטישמיות והגזענות לאורך השנים", הוסיף ריבלין. "ממשלות גרמניה לדורותיהן, אדוני הנשיא וגברת הקנלצרית, השפיעו באופן חסר תקדים בחינוך הדורות הבאים. זה המקום לומר תודה לנשיא הבונדסטאג וגרמניה כולה על שיקום בתי הקברות היהודים באירופה שנמשך חמש שנים. מברכים על ההשקעה העקבית הזו. עם זאת, שותפים לדאגה אתכם מכך שיש פער בין ההשקעה לבין העקשנות והכרוניות של האנטישמיות. בעשורים הראשונים אחרי מלחמת העולם השנייה האמנתי שעוצמת הזעזוע משאירע, ההבנה האנושית של התהום והחורבן אליהם מובילה השנאה, יספיקו על מנת למגר את האנטישמיות מהעולם לנצח".

ריבלין בבונדסטאג (צילום: REUTERS/Axel Schmidt)
ריבלין בבונדסטאג (צילום: REUTERS/Axel Schmidt)


"לא רק יהודים, אלא עשרות בני אדם נוספים עלו בכבשן במשרפות אושוויץ. כבוד האדם, החירות, הסולידריות האנושית, כל אלו עלו בעשן המשרפות. זהו הלקח המרכזי והמטלטל ביותר של השואה - זה שהיא יכולה לקרות. אנו מלאי הערכה למאמצי גרמניה ותפקידה במערכה הבינ"ל נגד הגזענות ושנאת החינם כלפי הזולת. יחד עם זאת, כולנו מבינים היום שזוהי לא מערכה שניתן לנצח בה פעם אחת ולתמיד. אלא כזו שיש לעמוד בה איתנים דור אחר דור. לעקור את העשבים השוטים היכן שהם צומחים יום יום. אסור לוותר. אסור לגרמניה להיכשל".

בהתייחס למתיחות מול איראן, אמר הנשיא: "יש בינינו ויכוח בין ידידים. דווקא ביום הזה אני מבקש לומר לכם שאין לנו את הפריבילגיה להעלים העין מהרטוריקה ומהמדיניות של המשטר באיראן. כולנו יודעים היטב שהרטוריקה שמחנכת לשנאת ישראל היא מסוכנת. כולנו יודעים מה הכח שלה. אין לנו מלחמה עם העם האיראני, להפך. בין העמים קיימים קשרים חמים ומשמעותיים. בישראל חיה קהילה גדולה של יהודים יוצאי איראן, קהילה שהיא גאה במורשתה ובתרבותה ובמוצאה. ואולם, לדאבוננו, האיום שמהווה היום ההנהגה באיראן איננו שאלה תיאורטית. עבורנו זוהי שאלה קיומית. לא אנחנו הגדרנו את זה כך, אלא דווקא ההנהגה האיראנית הטוענת שהיא חותרת לגדוע את קיומה של מדינת ישראל ומצהירה שהשמדתנו היא מטרה מדינית-פוליטית. לא נעצום עין. מדינת ישראל יודעת להגן על עצמה והיא גם לא תהסס לעשות זאת. עם זאת, אני סבור כי הנהגה החותרת להשמדתה של כל מדינה אחרת, במילים ובמעשים, כזו שמגשימה את החזון הפוליטי שלה באמצעות טרור, שנאה, שכול, חורבן ורצח של חפים מפשע בעולם כזו - מהווה סיכון לשלום העולם כולו. אל מול חזון פוליטי כזה, אל מול הנהגה כזו, יש רק אפשרות אחת - לבודד אותה, להוקיע אותה, עד ששאיפותיה הרצחניות יובסו". 

בנושא עסקת המאה, הוסיף: "אני משוכנע שאפשר לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אמש בוושינגטון חזינו ברגעים שיכולים להביא תקווה גדולה. לאחר שנים ארוכות של קיפאון מדיני הציג הנשיא טראמפ תכנית שיכולה לאפשר לשני העמים לחדש את ערוצי השיח ולהתקדם לעבר עתיד משותף לנו ולפלסטינים. הדבר איננו פשוט, ושני הצדדים צריכים ללמוד את התכנית לעומק. זוהי תכנית שתובעת ויתורים משני הצדדים, אבל אסור לנו להרים ידיים. אני מסרב לוותר. הבסיס של כל פתרון חייב להיות הערכה לחיי אדם ואמונה שגם בצד השני חיים אנשים שרוצים לחיות כמונו. לכל צד האמת שלו, החרדות שלו והתקוות שלו. למרות זאת, צריך לחשוב על פתרונות שמחזקים את הביטחון והיציבות כדי לאפשר שגשוג וצמיחה לשני הצדדים. אני תקווה שתכנית זו תיושם בהתחשב בעקרונות הללו, ותוביל למציאות טובה יותר עבור כולנו. עוצמתה של מדינת ישראל הופכת אותנו בעיני רבים בעולם לגוליית ואת הפליטים לדוד. אנחנו לא גוליית והם לא דוד. אנחנו לא דוד והם לא גוליית. עוצמתה ואיתנותה של ישראל הייתה ועודנה המפתח לשלום, לא המכשול לשלום. כך היה עם מצרים, כך היה עם ירדן. נכון, היחסים בין ישראל לפלסטינים אינם סימטרים, אבל היכולת שלנו למצוא פתרון פוליטי ומדיני תלויות ביכולת שני הצדדים לתת אמון אלה באלה. מבלי שנבנה אמון בינינו נתקשה להגיע להסכמה שתוכל להיות מיושמת. אנחנו חייבים לבנות אמון בינינו ואתם יכולים לעזור בכך".