הפרשנית המדינית של חדשות 12, דנה וייס, התראיינה אתמול (שישי) לתכניתו של ניסים משעל ב-103FM כדי לסכם את האירועים המדיניים שהתרחשו השבוע, בהם הצגת פרטי תכנית השלום של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, והחזרתה של המטיילת הישראלית נעמה יששכר, שנכלאה ברוסיה לפני עשרה חודשים, במטוסו הפרטי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

מה הכותרת שלך של השבוע הזה?
"טיימינג זה הכל. הסתכלתי על נתניהו גם בבית הלבן וגם אצל פוטין. אני מסקרת אנשים כל כך הרבה שנים ולרה"מ יש סט תכונות כל כך יוצא דופן. במובן הזה הוא ליגה אחרת, אבל צריך לדעת מתי לפרוש. ראיתי אותו עומד כתף אל כתף עם דונלד טראמפ, באמת מעמד יוצא דופן. אבל אז בתדרוך עיתונאים מיוזמתו, הולך עוד 5000 צעדים קדימה ומכריז שהסיפוח יהיה בראשון, שבעצם ברור שזה לא יקרה וגם לא נכון - מהלך שהוא רוצה לקחת עליו קרדיט כשינוי הפרדיגמה בעולם. הוא הגזים"

"אותו דבר לגבי נעמה יששכר" המשיכה וייס "זה נכון שבזכות העבודה שלו היא שוחררה, אבל אם לא היה קורה כלום, אם הוא באמת היה חייב לנסוע לעדכן את פוטין, היו שולחים איתה בטיסה מסחרית ולא היו עולים איתה על אותו המטוס ועושים איתה את השוט עם רעייתו יד ביד. הוא איבד את חוש המידה ויש משהו טרגי בזה שאנשים מאבדים קשר עם המציאות, כי בסופו של דבר היה לו את האפשרות להיזכר כראש הממשלה שבאמת הצליח...".

הוא איבד קשר עם המציאות?
הוא היה צריך להקשיב לעצה של עצמו, הוא היה הראשון לזהות שראש ממשלה שנמצא עמוק בתוך הסיפור המשפטי לא יכול לתפקד ולא יכול לשקול לגמרי את השיקולים שצריך לשקול. זה אנושי, הוא אמר את זה על אולמרט.

"רק בשבוע האחרון הוא אמר שזה רק עניין של הסכם מדיני" ציינה וייס והוסיפה כי "יש היגיון לעניין של קדנציות. מקווה שהוא יקשיב לעצמו".

איך את מסכמת את החוויה?
"היה מעניין, דרמות מאחורי הקלעים לא היו, הייתה נסיעה ברורה מסודרת ולא כאוטית. הסיפור עם גנץ היה מעניין, לראות אותו מתנהל מול הבית הלבן היה מעניין. אנחנו נוטים לתת המון קרדיט למנהיגים, אבל מי שממן את המנהיגים יש להם השפעה מדהימה. צריך להגיד את זה, לא היינו מגיעים למעמד הזה אם לא הזוג אדלסון,  יש להם יכולת השפעה אדירה, גם בהעברת השגרירות לירושלים".

דנה וייס. צילום: נתי שוחט, פלאש 90דנה וייס. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כל מי שבאמת מתעניין בעתיד כאן במדינת ישראל, צריך לזכור שקרה השבוע דבר מאוד משמעותי - הייתה הכרה במציאות של סיפור ההתיישבות, שזה החזון הציוני מאז ומתמיד, וההבנה שהפלסטינים לא הולכים לשום מקום. הדרך היחידה להגיע לאיזה סוג של הסדר הוא בהיפרדות, ושני הדברים האלה קרו".

וייס התייחסה ספציפית לעניין סיפוח בקעת הירדן ואמרה כי "לא יקרה כלום אם זה יקרה בעוד מספר חודשים. אני חושבת שצריך להיות לו (לנתניהו) אומץ לנהוג באחריות. לספח עכשיו, מהר מהר ובלי אישור אמריקאי, זה צורך פוליטי וזה לא נכון. צריך שיהיה לו את האומץ לנהוג כמנהיג וכמדינאי ומי שיש לו חזון. אני הייתי מייעצת לו מה שייעצו לו עורכי-דינו: 'עם הישג כזה השגתי את שלי, הבאתי להכרה אמריקאית, עם הסכמה שבשתיקה של מדינות ערב, מי היה מאמין?'.

"בתוך הממשל יש אנשים כמו קושניר, שמבחינתם התוכנית מאוד משמעותית" אמרה וייס והבהירה כי "יש  לאמריקאים עניין אמיתי לראות כאן פתרון, ולכן הם לא מעוניינים שצורך פוליטי מיידי יחבל להם בתוכנית".

"בשורה התחתונה ראוי להקשיב לעצות שלך עצמך, להמתין לממשלה מסודרת, ללכת עם משהו שיש לו קונצנזוס רחב בציבור ולא לחבל בזה", סיכמה וייס את דבריה.