באופן רשמי ישראל עדיין לא הכריזה על מצב חירום, או על מצב מיוחד בעורף שמוכרז בדרך כלל בזמן מלחמה. אבל גם ללא הגדרות רשמיות, היקף השלכות הקורונה על כל תחום מתחומי החיים רחב באופן משמעותי מזה של כל מלחמה שעברה ישראל בעשורים האחרונים. גם בתרחישים החמורים ביותר של מלחמה מול חיזבאללה וחמאס אי אפשר לצפות להשפעות מיידיות על העורף הישראלי, כפי שכבר קורה עכשיו.

התנהלות המדינות החזקות בעולם היא לא פחות ממדהימה. במשך חודשיים התבונן העולם כמשקיף מהצד על המתרחש בסין במעין יהירות מערבית טיפוסית ובשאננות. חודשים יקרים שהיו יכולים להיות מנוצלים למוכנות למלחמה בנגיף בוזבזו לריק. ימים שאותם אפשר היה לנצל לשיתופי פעולה בינלאומיים ולהיערכות לבלימת הנגיף, הכוללת רכש וייצור מאסיבי של ציוד רפואי, ערכות בדיקה ומערכות מיגון. מדהים שאפילו במדינות האיחוד האירופי, שלהן מוסדות משותפים, לא נבנתה תפיסת פעולה של סגירת הגבולות בשעת החירום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו השכיל לקבל שורה של החלטות לא פשוטות, שהקדימו את הצעדים שננקטו באירופה ובארה"ב בכל הקשור להגבלת הטיסות והכניסה לישראל. צעדים אלו העניקו לישראל יתרון על חלק ממדינות אירופה, שנמצאות כעת במשבר עמוק, ועם זאת, נראה כי בישראל נעשו מעט מדי פעולות נדרשות, בין היתר בתיאום ובעבודת מטה משותפת למשרדי הממשלה וברכש של ציוד. המדינה התעכבה בהיערכות שלה - והתוצאות בהתאם.

על טיב ההחלטות שהתקבלו בישראל בתחילת הדרך עוד נלמד בהמשך, אבל הפעולות של הממשלה בימים האחרונים, שמנוהלות על ידי המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), ושמרוכזות בעיקר בהנחיות של משרד הבריאות ובתדריכים - אינן תואמות את תפיסת ניהול החירום הנהוגה בישראל.

חיילים במסיכות קורונה (צילום: פלאש 90)חיילים במסיכות קורונה (צילום: פלאש 90)


דרוש מסביר לאומי
רשות החירום הלאומית (רח"ל), גוף שאמור לתאם בין משרדי הממשלה השונים במצבי חירום, אינו מתפקד לאחר שנים של מאבק על סמכויות מול פיקוד העורף. הוא נותר מרוקן מתוכן, חלק גדול מהתקנים שלו אינם מאוישים, ובראש הארגון עומד ממלא מקום. גם חלוקת האחריות מול המל"ל אינה ברורה. לפי התפיסה שהייתה נהוגה בעבר, מי שאמורה להוביל ולתאם את פעילות המשק לקראת הכרזת מצב חירום היא רח"ל, ובוודאי לא מל"ל כפי שקורה כעת.

תדרוכי ראש הממשלה וגופי המקצוע השונים, גם אם מתנהלים בצורה טובה, אינם מבטאים בשום דרך את מידת המוכנות של ישראל להתמודדות עם הנגיף. פעולת התיאום בין המשרדים השונים חסרה כעת, והיא באה לידי ביטוי בדרך שבה יצאו ההנחיות השונות. הן הותירו הרבה שאלות פתוחות, והציבור חש לא פעם מבולבל לגבי מה שנדרש ממנו, האופן שבו עליו לפעול והזכויות שמגיעות לו.

שר הביטחון נפתלי בנט הודיע השבוע כי כינס לראשונה את ועדת מל"ח, משק לשעת חירום. כבר במשפט הזה ברור עומק התקלה. מל"ח הוא גוף בין־משרדי המופקד על המוצרים והשירותים החיוניים למשק ועל הפעלתם בעת מלחמה או בשעת חירום. בראש מל"ח עומד בדרך כלל ראש רח"ל מטעמו של שר הביטחון.

במשבר הקורונה נתניהו לקח את המושכות, והוא משתף את מערכת הביטחון באופן חלקי. ולראיה: ראש רח"ל לא היה שותף עד יום רביעי בניהול המשבר ולא היה חלק מהערכת המצב. ראש הממשלה מעדיף כאמור לעשות שימוש במל"ל ולא להפעיל את גופי החירום של מערכת הביטחון, אבל הבעיה היא שהמל"ל לא בנוי לכך, הן מבחינת כוח האדם שלו והן מבחינת הייעוד שלו.
חיילים בכניסה למלונית הקורונה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)חיילים בכניסה למלונית הקורונה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נתניהו הגדיר את המשבר כמצב חירום לאומי. אנחנו מתקרבים לשלב שבו זו תהיה ההגדרה הרשמית. המצב הזה מחייב מנגנון תיאום בין משרדי הממשלה, שיעבוד באופן שוטף במשך כל שעות היממה. בנוסף, נדרש מערך רציני של הסברה, שיידע לספק תשובות באמצעות הופעות בתקשורת והודעות לציבור המייצגות את כל משרדי הממשלה. מי זוכר שפעם היה תפקיד כזה בלשכת ראש הממשלה - ראש מערך ההסברה הלאומית. אלא שהמערך מעולם לא הוקם בצורה רצינית, ואת התוצאות אפשר היה לצפות.

עד לשעת כתיבת שורות אלה לא הוטלו על משרד הביטחון ועל גופי החירום שלו  סמכויות נרחבות בניהול המשבר בעורף. בנט פעל נכון כשיזם את הקמת מרכזי הטיפול בבתי המלון, שצפויים להפחית בצורה משמעותית את הלחץ על בתי החולים. גם במקרה הזה ישראל הייתה אמורה להיות מוכנה עם תוכניות מגירה, אבל הביצוע המהיר מוכיח עד כמה יכולותיו של משרד הביטחון בעת משבר גבוהות מאלה של המשרדים האחרים.

ככל שהמשבר יהיה ממושך יותר ועמוק יותר, משרד הביטחון יהיה חייב להיות דומיננטי הרבה יותר. טוב יעשה ראש הממשלה אם יטיל עליו את האחריות הכוללת, וכבר עכשיו ברור שלהסגר אזרחי נדרשים אמצעים לוגיסטיים אדירים. יכולות ניהול למשבר כזה יש רק במערכת הביטחון, ובצה"ל בפרט.

עד עכשיו השימוש שעושה המדינה בפיקוד העורף הוא חלקי ביותר: תגבור בצוותים רפואיים, פתיחת מוקדי מידע וסיוע בשיתוף עם מד"א וגיוס קציני הקישור לרשויות המקומיות. מאחר שהקשישים נמצאים בקבוצת הסיכון ורבים מהם שוהים בבידוד מלא בביתם, נדרשת המערכת להפעיל מוקדי סיוע לבדיקת מצבם, ולבנות מערך לוגיסטי שיוכל לסייע בשינוע מזון, בטיפול רפואי ובהסעות לבתי החולים. פיקוד העורף יכול לתרום רבות בתחום זה ובתחומים נוספים.

ועדיין, לא הכל שחור. לישראל מערכת חירום מפותחת יותר מרוב מדינות העולם, כמו גם מערכת בריאות המנוסה במשברים. סידור הסמכויות בין הגופים ומינוי של מסביר לאומי ומנגנון שיפעל תחתיו, בסיוע דובר צה"ל אבל לא בהובלתו - עשויים לשפר עוד יותר את יכולת התפקוד של מוסדות המדינה.

אויב משותף
עם החזרה לשגרה, המשימה של הצבא תהיה לנסות לשמר את הכשירות המבצעית ולהחזיר את האימונים הצפויים להיפגע בתקופה הקרובה. זה ידרוש מהרמטכ"ל אביב כוכבי התאמה מחודשת של התוכנית הרב שנתית, ובדרך הוא יצטרך לוותר על חלק מהתוכניות עתירות הטכנולוגיה.

כמובן, משבר הקורונה פוגע גם במדינות העוינות את ישראל. כבר עכשיו יש השפעה של המצב באיראן על נפח הפעילות הצבאית נגד ישראל, בין היתר במשלוחי הנשק וביכולתה לממן ארגוני טרור. גם לבנון נכנסת למשבר כשהיא בפשיטת רגל - מה שצפוי להשפיע על חיזבאללה, שסופג ביקורת על תרומתו לחוסר היציבות השלטונית.

חיכוך עם צה"ל הוא הדבר האחרון שנסראללה זקוק לו. ומדרום, חמאס זקוק לישראל, מעוניין בבידוד, ובכל מקרה אין לו על מי להפעיל את הלחץ להסדרה, כאשר כל מדינות העולם עסוקות באתגרים הלאומיים שלהן. כך שהקורונה היא אויב משותף של כולם, והמלחמה בנגיף מרסנת את המתיחות הביטחונית, שעמדה על סף רתיחה.