"הרי נתניהו אמר שצריך להגביל לשתי קדנציות", מוסיף יעלון, "אבל הוא מנסה להנציח את שלטונו. נאה דורש, למה לא נאה מקיים? הוא שולט בסדר היום ובתקשורת. זה יום הכיפורים של התקשורת. מה, אין לו תחליף? באמת? לא היה כאן כלום לפניו? רק הוא יודע אנגלית? רק הוא פגש את טראמפ? הכל בזכותו? עד שהוא הגיע, הכלכלה שלנו הייתה תפוזים? אנשים באמת מאמינים לזה? מה, בני גנץ לא פגש את טראמפ? גם ההייטק בזכותו? תראה כמה אנשי הייטק עוזבים את הארץ. זה מה שמדאיג אותי, שאנשים יבינו שהמדינה הזו מושחתת ופשוט יוותרו. זו מלחמה על המדינה, לא פחות".
"בני, אני פונה אליך ברגע האחרון. לזה התכוונת, בני? דיברת על ממשלת חירום שתיאבק בקורונה, ובמקום זה אתה תמצא את עצמך בממשלת חסינות לעבריין נמלט. אתה מלבין את השחיתות שלו. אתה, שהתחייבת לציבור, יחד איתנו בכחול לבן, להחזיר את המדינה למסילה, לחזק את שלטון החוק, לחזק את האיזונים והבלמים שנתניהו מנסה להחליש. אתה שותף לדבר עבירה. עכשיו אתה נדרש לתת יד להפרת החוק. הרי זה לא חוקתי שתמליץ על נתניהו להרכיב ממשלה כי הוא נמנע מקבלת המנדט מחשש בג"ץ. אתה יודע את זה. אתה כופר בעיקר. עוד לא מאוחר. תעצור, בני.
"היום ראש הממשלה שוב צייץ את הפייק ניוז שלפיו ישראל במקום הראשון כמדינה הבטוחה ביותר מפני קורונה. הוא עושה את זה בלי בושה, כשהנתונים הרשמיים מראים שבתחלואה אנחנו במקום ה־200 מתוך 225 מדינות, ובתמותה - במקום ה־175. אז לא, זה פשוט לא נכון. ראש הממשלה איים עלינו במיליון חולים ועשרת אלפים מתים. זה היה שקר. השיקולים הפוליטיים שלו גוברים על שיקולי המאבק במגיפה. אם השיקולים היו ענייניים, הוא היה מעביר מזמן את סמכויות ניהול המשבר למשרד הביטחון. תקראו את האלופים במיל' גיורא איילנד ואיציק בן ישראל. הם לא פוליטיקאים.
"מספרים לנו כל ערב שאנחנו הכי טובים והכי מוצלחים כי יכלו להיות כאן עשרת אלפים חולים. ואתה מסתכל על המצב האמיתי ולא יודע אם לצחוק או לבכות. על הזנחת מערכת הבריאות, על אי־הטיפול בבתי האבות, על המדיניות המבולבלת בבדיקות, במסיכות, במה לא. למשרד הביטחון יכולת אדירה של רכש ברחבי העולם. רק עכשיו מפעילים אותה, ועוד תחת יוסי כהן. למה? הכל משיקולים פוליטיים ויריבויות ילדותיות עם נפתלי בנט. מדובר במצג שווא, בהונאה. יש כאן כשל חמור בטיפול בקורונה, הופכים אותו באמצעות שקרים להצלחה אדירה".
בשלב זה מוציא יעלון עותק של ספרו "דרך ארוכה קצרה", שראה אור בשנה שעברה במהדורה חדשה, ומקריא לי את ההקדשה בקדמת הספר לחבריו לנשק ולרעיו משנות השירות הארוכות, שנפלו בקרב. "אני עושה את זה עבורם. אני נשבעתי לא לאכזב אותם. לעולם לא אתייאש ולעולם לא ארים ידיים".
הראיון המלא מחר במוסף "מעריב־סופהשבוע"