מזרח תיכון חדש: כל מה שישראל חלמה עליו כל השנים

זה מראה מה מדינות, אשר במשך 70 שנה נכשלות להשיג מכנה משותף , יכולות להשיג כאשר הן מצליחות לשתף פעולה ומציגות שלום, נורמליזציה וסולידריות. מה שבחרין ואיחוד האמירויות עשו בפועל, זו דחיה מוחלטת של העבר, שהכשיר את הסירוב הכלל מדינתי נגד מדינת ישראל, נגד הנורמליזציה עם המדינה היהודית וכן דחיית השלום. מה שהן עוד עשו הוא לסייע להגשים את החלום והשאיפות שהישראלים מייחלים להם שנים רבות: להיות מדינה מקובלת ולגיטימית באזור.

אולם ישראל מעולם לא רצתה מלחמה. ישראל ניסתה לאורך כל השנים להגיע להסכמים עם שכנותיה, אפילו כאשר זה לקח זמן ועלה בדם רב. ירדן (לאחר שלוש מלחמות) ומצרים (לאחר ארבע מלחמות) הסכימו לבסוף. הן גם הכירו בדבריו המפורסמים של רה"מ לשעבר, מנחם בגין, משנת 1977: לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים".

היעדר שפיכות הדמים והמלחמה בין ישראל, איחוד האמירויות ובחרין הוא בדיוק מה שהופך את ההסכם הזה לכה היסטורי ויוצא דופן. ההסכם לא נועד לסיים את העוינות בין העמים, מאחר ומעולם לא הייתה כזאת. הוא גם לא נועד על מנת לסיים את המלחמה בין העמים מכיוון שגם כזאת לא הייתה מעולם. לעומת זאת, הסכם השלום הזה הוא בעל פוטנציאל להביא לרמה חדשה של יחסים בין ישראל והערבים, כפי שלא נראו מעולם לפני כן באזור.

כולנו יכולים לראות את החמימות הרבה שבה התקבל הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות. האמירותים מדברים בהתלהבות על התועלת הרבה שצפויה לצמוח מהשלום, מנסיעה לישראל ומאירוח המוני ישראלים בדובאי, אבו-דאבי ובכלל. הקהילה היהודית בנסיכות יצאה מבין הצללים ומלונות החלו לוודא שיש ברשותם די מזון כשר.

האם זה אומר שישראל צריכה לזנוח ולהתעלם מהפלסטינים ולהמשיך לחפש מדינות ערביות שיסכימו לקיים עמן הסכמי נורמליזציה דומים? האם ישראל צריכה להמשיך לנסות להקים שגרירויות במדינות המפרץ מבלי לנסות להקים אחת ברמאללה? התשובה היא לא.

כעת, מעמדת חוזק, על ישראל לנצל את המומנטום לאחר חתימת ההסכמים היום ולנסות למשוך את הפלסטינים לשולחן המשא ומתן. לא מדובר רק במה שנכון כעת לאזור, אלא גם מדובר במה שנחוץ למדינת ישראל. האם הפלסטינים יבינו זאת? עדיין מוקדם למדי לקבוע. הם עדיין מוסיפים לקרוא למדינות האזור שלא להכיר במדינת ישראל ושומרים על אותו קו נוקשה שאפיין אותם לאורך שנים רבות, ואין זה מפתיע. יש לזכור שרק החודש ציינו את יום השנה העשרים לפרוץ ארועי האינתיפאדה השנייה.

בינתיים, זוהי הזדמנות לחגוג. אנו יכולים לחגוג את ההיסטוריה שנעשתה היום, כמו גם את המזרח התיכון החדש המתהווה לנגד עינינו. זוהי גם הזדמנות להכיר בהישגו של בנימין נתניהו. ההסכמים לא מסמלים רק שחר של יום חדש עבור מדינת ישראל, אלא גם מהווים אבן דרך חשובה עבור ראש הממשלה. כנגד כל הסיכויים, הוא הצליח לשנות את ההנחה הרווחת של הדרך המקובלת להשגת שלום. הוא עשה זאת - והישראלים חבים לו תודה גדולה.