ביום חמישי, יממה לפני ערב ראש השנה, בסוף ספטמבר 2000, לפני 20 שנה בדיוק, עלה יו"ר האופוזיציה אריאל שרון להר הבית. המהלך הוביל להתלקחות מהירה של המון ערבי זועם ומשם את הגלגל כבר לא היה אפשר להחזיר לאחור. זו הייתה יריית הפתיחה לתקופת עימותים קשה שהכרנו כאינתיפאדה השנייה.
גלעד מתגורר בחוות שקמים כבר 42 שנה, בשכנות לאחיו עמרי. פלאח בנשמתו. כל בוקר קם עם צאת החמה לדיר הכבשים, ממשיך משם לשדות. הוא אומנם נולד בשכונת צהלה בתל אביב, אבל הדיבור השורשי מסגיר את המקצוע. "כשבאים אלינו אורחים הם מתפעלים, כי במשך היום המקום נראה להם מדהים", הוא צוחק. "אבל כשיורד הלילה, זה קצת יותר קשה. יללות תנים, יש לא מעט נחשים, המון חיות בר. אני אוהב את זה. חקלאות זו אהבה גדולה, החיבור לאדמה, לארץ. אני רואה את הטבע משתנה. עכשיו החצבים פורחים, השדות מקבלים צבע חום של סתיו. החיים בכפר זה משהו אחר".
היה זה יוסי שריד המנוח שהציע לח"כ צבי הנדל, תושב גוש קטיף, את הססמה "עומק העקירה כעומק החקירה". שרון הבן עד היום כועס. "שקר מוחלט וגם לא שאלה לגיטימית", הבהיר. "אבי הוא אדם שבמהלך כל חייו סיכן את עצמו למען המדינה. בגופו נשארו כדורים מלטרון ומפעולת כיסופים, ובמלחמת יום כיפור כמעט נהרג. צריך להבין שכל החלטה שקיבל הייתה כי האמין שזה מה שטוב למדינה ואת הזכות הזו הרוויח ביושר".
אריאל שרון היה במשך לא מעט שנים דמות שנויה במחלוקת, אבל את חייו הוא סיים כמנהיג שאפילו אנשי שמאל מיהרו לחבק. "גם בסיום מלחמת לבנון הראשונה מספר תומכיו לא היה נמוך ממספר מתנגדיו", גלעד ביקש להזכיר. "אני חושב שבמשך השנים למדו להכירו, ויכול להיות שאם לא היה הטרור הפלסטיני הנורא הוא כלל לא היה נבחר. אנשים לא זוכרים, לא רק שלא רצו לעלות על אוטובוס באותם ימים, לא רצו לעמוד ליד אוטובוס ברמזור. מציאות מטורפת, שהייתה לו היכולת לשנות אותה. אנשים העריכו, וגם אלה שלא הצביעו לו, ידעו שמה שהוא עושה זה כי הוא מאמין שזה לטובת המדינה. עד היום אני לא אוהב את הסגנון של אלה שיודעים מהי האמת המוחלטת ואם אתה חושב אחרת, אז מניעיך פסולים, כי אתה לא רואה את האור. לא, יש אנשים עם כל מיני דעות וזה בסדר גמור".
"אני זוכר שיירה של ג'יבריל רג'וב, עם קלצ'ניקובים מחוץ לחלון הלנד רובר, עולה מיריחו לירושלים. היה ברדק מוחלט, ואת הדבר הזה היה צריך לתקן. לי היו מילואים באזור רמאללה, ינואר 2001. בתדריך חשבתי שקצין האג"מ, או הקמב"צ, יסבירו. הקצין העיקרי שדיבר היה קצין התיאום, שאמר שכשיש מהומות הוא מתקשר לחבר, סוחר בכיכר, ושואל מה קורה. הוראות הפתיחה באש היו בלתי אפשריות. היית צריך לידך עורך דין ומודד. דפקו את המוח של הצבא מאוסלו ועד חומת מגן, שהייתה מבחינתנו נקודת המפנה. מאז הצבא נכנס, מבצע מעצרים ומונע טרור".
עוד לפני השתוללות הקורונה נהג שרון לערוך סיורים מודרכים בשבילי העיר העתיקה, הוא פעיל מאוד למען בנייה יהודית במקום. "בשביל מה החלנו ריבונות בירושלים? בשביל לא לגור שם?", שאל ומיד ענה. "בעיר העתיקה צריכים לחיות יהודים. במקום שאני מטפל בו, שער הפרחים, יש שטח שעוד אבא שלי טיפל ברכישתו. יש תוכניות מוכנות להפקדה ל־21 יחידות דיור ולא בונים. לקחתי אוטובוסים של ליכודניקים והראיתי להם איך נראית הקפאה. עומד שטח מוכן עם תוכנית ולא בונים, למה? ככה. אין מקום יותר סימבולי מאשר החומה הצפונית של העיר העתיקה, הרי מצפון תיפתח הרעה, את זה אמר ירמיהו. זו נקודת התורפה, ושם תקים שכונה עם מאות יהודים. אני אומר לך שזה יבטיח יותר שקט מאשר האלטרנטיבה".
יותר משש שנים עברו מאז שאריאל שרון נפטר, אחרי שהיה בתרדמת במשך שמונה שנים. גם במהלך השיחה לא היה קשה להרגיש ברוחו, שעדיין נמצאת בסביבת בנו, מסרבת לעזוב. "אני ואחי היינו מגיעים מדי יום לבקר את אבי, לא החמצנו יום במשך שמונה שנים, ואם הוא היה נשאר עוד שמונה שנים, היינו ממשיכים. קצת מוזיקה, לסדר לו את הכרית, שיהיה נוח", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף