ביום חמישי, יממה לפני ערב ראש השנה, בסוף ספטמבר 2000, לפני 20 שנה בדיוק, עלה יו"ר האופוזיציה אריאל שרון להר הבית. המהלך הוביל להתלקחות מהירה של המון ערבי זועם ומשם את הגלגל כבר לא היה אפשר להחזיר לאחור. זו הייתה יריית הפתיחה לתקופת עימותים קשה שהכרנו כאינתיפאדה השנייה.

בין מלוויו של ראש האופוזיציה באותו יום חם היה גם בנו הצעיר, גלעד, שבמשך שנים בחר להישאר מאחורי הקלעים. היום, כשהוא בן 53, גלעד מרגיש מוכן לא רק לחזור לזירת האירוע ולרחובותיה הצרים של העיר העתיקה, אלא גם להיות בהנהגת המדינה. "אני חבר ליכוד, איש ליכוד, ואני מתכוון להתמודד ולהגיע לצמרת המפלגה", הבהיר כשנפגשנו. "במקום הזה אתה יכול להשפיע על המדיניות, על קבלת ההחלטות ואיך שדברים ייראו, והייתי רוצה שהם ייראו כמו שאני מבין".

זה פריימריז, התעסקות עם לכלוך.
"יכולתי להיות בכל אחת מהמפלגות שלא צריך להיבחר בהן. קדימה, בימיה הגדולים, הציעה ולא הייתי מוכן, כי היא הייתה שמאלנית מדי בשבילי. יכולתי גם להיות במפלגות האווירה, אבל או שאבחר בליכוד, או שאחזור לכבשים בחווה. אלה האפשרויות. צריך כאן מפלגות שורשיות. אני לא מאמין במפלגות שבאות והולכות. מפלגה שהעומד בראשה מחליט לנסוע יום אחד לניו זילנד ואז היא מתפרקת, לא ראוי להצביע לה. הליכוד הוגדר כתנועה לאומית, ליברלית, ואני בעל השקפות לאומיות, ליברל, ולכן שם מקומי".

בוא לא נשכח שאביך עזב את הליכוד והקים את קדימה.
"בוא לא נשכח שאבי היה ממקימי הליכוד. בתקופה ההיא הפופולריות שלו הייתה עצומה. אם היה רץ ב־2006, הוא אולי היה מביא 50 מנדטים, אבל לצערי נפל למשכב. היה מצב שהוא קיבל את המפלגה מבנימין נתניהו עם 19 חברי כנסת, הכפיל ל־38 בבחירות של 2003, צירף את שרנסקי והגיע ל־40 מנדטים ועשו לו את המוות. ניתקו את המיקרופון, לא נתנו לו לדבר. זה היה מצב בלתי נסבל, אבל באופן כללי אני אומר שהכל נשאר במשפחה. משה כחלון הלך וחזר, צחי הנגבי הלך וחזר".

כמו שהמפלגה נראית היום, זה הבית שאתה רוצה?
"אתה לא מכיר את הליכוד. אתה חי עם איזו תדמית. מאחר שאני קם השכם בבוקר, גומר את ענייניי במשק ומתפנה לעבודה פוליטית, כי אני רוצה להיבחר, אני פוגש אנשים מכל הארץ ואני רוצה להגיד שהם אידיאולוגים, אכפת להם, אנשים טובים".

אם תנסה להגיע למעלה יתחילו להוציא שלדים מהארון.
"לא מפחד מכלום, ואין לי שום שלדים. יכולים לעשות מה שהם רוצים. אני לא מפחד ולא סופר אף אחד, אני בא לעשות טוב. יש נושאים שמעניינים אותי ובהם אטפל. תראה, החיים שלי טובים, אני מתפרנס היטב, יכול לכתוב ולהופיע איפה שאני רוצה, אבל אני מעוניין להיות במעגל מקבלי ההחלטות. כל אחד בא לאדמה הזו ומקבל איקס שנים וכדאי שיעשה בהן משהו מועיל. אתה חוליה בשרשרת שהולכת אחורה אלפי שנים ותלך קדימה אלפי שנים".

אתה ימני יותר מאבא שלך?
"לא יודע איך מודדים דברים כאלה. אני מגדיר את עצמי קודם כל יהודי ואחרי זה ישראלי, ולפעמים זו אמת מידה כדי להבדיל בין ימניים לשמאלנים, אז פה אין מחלוקת. קודם כל יהודי. אני לא מאמין לשכנינו, לכן תמיד תהיה יד על החרב".

אתה לא מבוגר מדי להתחיל?
"אני כותב מאמרי דעה כבר 13 שנה, אולי אפילו יותר. תזכור שהאכפתיות למה שקורה במדינה ולעתידה זה לא דבר חדש מבחינתי, אלא שפעם היה מישהו שסמכתי עליו. אם הייתה לי מחשבה, הייתי יכול לפנות לאבי שהיה בתפקידי מפתח. כשהוא לא נמצא, האכפתיות נשארה, והדרך הכי טובה היא לעשות בעצמי".

חשבת על פוליטיקה כשהוא עוד היה בחיים?
"לא. היה לי יופי של נציג ואמרתי שאוכל להתעסק עם הכבשים, במשק".

גלעד שרון (צילום: יוסי אלוני)גלעד שרון (צילום: יוסי אלוני)

גלעד מתגורר בחוות שקמים כבר 42 שנה, בשכנות לאחיו עמרי. פלאח בנשמתו. כל בוקר קם עם צאת החמה לדיר הכבשים, ממשיך משם לשדות. הוא אומנם נולד בשכונת צהלה בתל אביב, אבל הדיבור השורשי מסגיר את המקצוע. "כשבאים אלינו אורחים הם מתפעלים, כי במשך היום המקום נראה להם מדהים", הוא צוחק. "אבל כשיורד הלילה, זה קצת יותר קשה. יללות תנים, יש לא מעט נחשים, המון חיות בר. אני אוהב את זה. חקלאות זו אהבה גדולה, החיבור לאדמה, לארץ. אני רואה את הטבע משתנה. עכשיו החצבים פורחים, השדות מקבלים צבע חום של סתיו. החיים בכפר זה משהו אחר".

כיף היום להיות חקלאי?
"אוכלוסיית העולם ב־2050 תהיה עשרה מיליארד, ההערכות של האו"ם הן שיצטרכו לספק ב־70% יותר מזון. אנשים יצטרכו לעבד את האדמה, וחקלאות פה בשביל להישאר. חוץ מזה חקלאות היא ציונות, והגיע הזמן שגם בארץ היא תקבל את הכבוד המגיע לה. בישראל, ללא היסוס, הייתי אומר שזו מדינה שונאת חקלאיה. התמיכה הישירה בחקלאים היא 40% לעומת מדינות ה־OECD והאיחוד האירופי, והרשתות הן קרטל. הציבור לא נהנה, החקלאים נאנקים תחת הרודנות הזו, והרשתות גוזרות את הקופון. כשיש כשל שוק, שם המקום של הרגולציה להתערב. אני אלחם על זה. חקלאות היא בנפשנו".

איך פוליטיקה הולכת עם שדות וכבשים?
"בסוף זה מתחבר דרך האהבה לארץ, לאכפתיות. ההחלטות מתקבלות במערכת הפוליטית, ואם חשוב להשפיע, אז אין דרך אחרת".

היום הכל אישי, יש פחות אידיאולוגיה.
"חולק עליך לחלוטין. יש דברים שמטרידים אותי ואני מעוניין לטפל בהם. אני רואה שהנגב הולך לאיבוד, וזה עניין אמיתי ולא רק ססמה. אם יש היום 800 אלף דונם שעברו השתלטות ויש מערכות חוק שונות, מיליארדים לא ממוסים, קניית נשים כמו שקונים בעלי חיים".

אתה מתכוון לבדואים?
"רוב האוכלוסייה הבדואית היא שומרת חוק, אבל יש אחוז גבוה מדי של בעיות, שמתבטא בגניבות, הברחות. אין אנטנה סלולרית בדרום שלא משלמת דמי חסות, ולמה? שילמנו מסים שקנו שירותי משטרה, משמר הגבול, אז למה לשלם פרוטקשן? יכול להיות שיש ציניות בפוליטיקה, אבל בסוף שם קורים הדברים. המדיניות מול עזה, למשל, אני חושב שהיא רופסת, ועם כל הכבוד אני לא יכול לשנות אותה מהדיר. בעיית היסוד של ישראל היא הפלסטינים, שכנינו, שמה שמאחד אותם זו השנאה לישראל. אני מבין את הדרך איך להתמודד עם הסכנה, ויש לדעתי שני גבולות גזרה שאסור לחצות".

מהם?
"לעולם לא נוכל לצאת מהשטח, כי לא תוכל לאפשר טרור אסלאמי מפרברי גוש דן עד לאי־שם מזרחה במדינות ערב. מצד שני, לעולם לא תוכל לספח שני מיליון פלסטינים ולהרוס את ישראל מבפנים, ובין שני הגבולות האלה חייבים לנוע. זה לא מרחב אינסופי, אבל הוא בהחלט מאפשר פתרונות שהם קבילים עליי. כמו בשטחי A ו־B, ליצור רצף שביניהם ייצא ערבי מג'נין ויגיע לחברון ובדרך לא יראה חייל. איך יקראו לזה? כבר פחות חשוב בעיניי".

מדינה פלסטינית?
"מה זה מדינה? אם אתה עושה רצף בין שטחי A ל־B ושולט במרחב האווירי ובבקעת הירדן, במובנה הרחב, וצה"ל פועל היכן שיש טרור, אז שיקראו לזה מצדי קיסרות, מה זה מעניין אותי?".

אתה מנציח את המצב הקיים.
"אתה אולי חושב שהולך להיות פה איזה פתרון בסגנון שוודיה ונורווגיה, וזה לא. השאלה היא לא מה הכי טוב, אלא מה האפשרות הכי פחות גרועה".

הצד השני לא יסכים.
"תזכור איפה אתה חי. זו שכונה קשה, ואני לא חושב שאפשר להסתדר עם שכנינו".

ההתנתקות, שאביך הוביל, לא הייתה צריכה להיות חלק מתהליך כזה?
"ברור שלא, כי אין עם מי לעשות הסכם, וגם אם אתה מגיע להסכם, אז הוא לא שווה את הנייר שעליו הוא חתום. קח את אוסלו. הרעיון המרכזי היה פתרון בדרכי שלום, והדבר התפוצץ לנו בצורה הברורה ביותר, מאחר שדפוס הפעולה של ערפאת, בכל מקום שאליו הוא הגיע, אם זה בירדן ב־1970, עד לבנון, זה להתבסס ולהרוס את המקום מבפנים על ידי יצירת תוהו ובוהו. זה מה שהוא רצה לעשות פה עם טרור ואלימות, וחייבים לזכור שבשנים ההן רוב הטרור בוצע על ידי מנגנוני הרשות הפלסטינית, אז עם מי בדיוק רוצים לעשות הסכמים? תבדוק בפרספקטיבה של 100 שנה, מה עשו היהודים משנות ה־20 של המאה הקודמת. הם הקימו את ההגנה ככוח מגן ואת קופת חולים לשירותי בריאות ומוסדות לקראת מדינה. מה עשו הפלסטינים לקראת מדינה משלהם? כלום, אפס מוחלט, כי כל מה שהניע אותם זה לא איזה רצון למדינה, או לאומיות מפוברקת, אלא רק להרוס ליהודים".

אז מה הייתה מטרת ההתנתקות?
"לשפר את מצבנו באופן חד־צדדי. עושים חשבון מה טוב לנו ולא מה טוב להם. רוב גדול בציבור, קרוב ל־60%, וזה גם קיבל ביטוי בכנסת, לא חשב שיש לישיבה בעזה יתרון. הרי התחילו אז עם בניית המנהרות. ביוני 2004 נחפרה מנהרה מתחת למוצב אורחן בצומת הגוש ונהרג שם חייל. תדמיין מה היה קורה אם היו חופרים מנהרה מתחת לגן ילדים בנצרים או בכפר דרום. 8,000 יהודים שחיים בקרב מיליון וחצי עזתים, זה חסר תכלית. אז בסוף מתווכחים, מצביעים וממשיכים. עם ישראל לא רצה להיות בעזה".

עד היום מציינים את הגירוש.
"לאנשים שחיו על האדמה כאב, ואני מזדהה עם זה לחלוטין. אם היה משהו שהכאיב לאבי, זו העובדה שאנשים שהוא הכיר נאלצים לעזוב את ביתם. זה קרע את לבו, והמחשבה שיהודי יפגע ביהודי הדירה שינה מעיניו. בסופו של דבר האם זה עשה טוב לעומת האלטרנטיבה? כן. עדיף לא להיות בעזה".

עד היום, בעיני רבים, אביך נחשב כמי שביצע את הקרע הגדול בעם.
"צריך לזכור שגם אחרי היציאה מעזה אין יהודי, חי או מת, שהקים כל כך הרבה יישובים, מעל ל־100 פורחים, כמו שהוא הקים. גם מפוני גוש קטיף, עם כל הכאב, זו לא תמונה אחידה. פנה אליי בחור ממפוני רפיח ים. ליאור איתן, איש רציני שאמר 'אביך הציל אותנו מעצמנו'. אז אם אתה שואל, לדעתי יש פה משטרת מחשבות. מישהו שיש לו עמדות שונות, חוטף. הרי חלק לא מבוטל שמח לא להיות בגיהינום הזה, אנשים רוצים לחיות".

ולמרות אותו צעד אתה ממשיך לחטוף טילים ורקטות.
"כן, אבל גם חטפת הרבה לפני שיצאת ולא יכולת להגיב, כי היית הריבון בשטח. שים לב שכל מבקרי היציאה, אולי חוץ משוליים סהרוריים, לא מדברים על חזרה לעזה. היינו במספר מבצעים מאז, אז למה אתה לא שומע 'בואו נישאר'? כשאתה אומר 'לא טוב לצאת מעזה' אין לזה מחיר, אבל יש בזה איזו שרלטנות אינטלקטואלית, מכיוון שהמשפט המשלים הוא 'אני מציע להישאר' ואתה לא שומע אותו, כי אף אחד לא רוצה להיות שם. זו מדמנת מוות".

המצב ביהודה ושומרון שונה?
"לחלוטין. עזה היא מקרה ספציפי שלא משליך על כלום. להפך, לדעתי היציאה מעזה חיזקה את אחיזתנו ביהודה ושומרון, כי כל אחד מבין איך זה נראה כשאתה משאיר אותם לבד. זה מיד הופך לבסיס טרור, אבל מה שאתה יכול להרשות לעצמך במקום קטן, מהצפופים בעולם, בין המדבר לים, אתה לא יכול להרשות בפרברי גוש דן, היכן שנמצאים ריכוזי אוכלוסייה, תשתיות. מצד אחד המהלך חסך חיים של מאות ישראלים, ומצד שני חיזק את אחיזתנו במה שחשוב באמת, לב הארץ, יהודה ושומרון וכמובן ירושלים".

כשביקשת לרוץ לפריימריז הקודמים, ח"כ שלמה קרעי הזכיר שאתה מאדריכלי ההתנתקות.
"את היציאה מעזה עשה הליכוד, קדימה לא הייתה אז. כל שרי הליכוד הצביעו בעד, כולל ראש הממשלה נתניהו, שהיה ממנסחי החלטת הממשלה. מול המצלמות, במליאה, הוא קרא לאורי אריאל 'שלא תהיה לך טעות, במשאל אתמוך בתוכנית'. אם זה טוב לראש הממשלה, אז זה בסדר גם בשבילי. אני עסקתי בגידול כבשים באותו זמן, אבל אם הייתי בכנסת, כמובן שהייתי תומך".

היית חבר בפורום החווה.
"אתה מדבר כאילו היה מוסד כזה. אתה לומד על בן אדם לפי האנשים שמקיפים אותו. מי שלוקח לידו אנשים חזקים, בעלי עמדה עצמאית, שלא מפחדים להגיד את מה הם חושבים, גם אם היא בניגוד לדעתו, אז זה מעיד על כוח, ביטחון עצמי. הייתי קרוב לאבא שלי מאוד, אהבתי אותו אהבת נפש, ואני עדיין אוהב אותו".

אריאל שרון (צילום: יעקב סער, לע''מ)אריאל שרון (צילום: יעקב סער, לע''מ)

באותם ימים הייתה ביקורת גדולה נגד שרון האב. בין היתר היה מי שאמר שהוא מוביל להתנתקות כדי להסיט את הדיון מחקירות המשטרה בעניינו. אז הועלה חשד שאיש העסקים, דודי אפל, תכנן להקים פרויקט נופש על אי יווני והעסיק את גלעד כיועץ, כחלק ממתן שוחד לאביו, שהיה שר החוץ ושר התשתיות הלאומיות.

היה זה יוסי שריד המנוח שהציע לח"כ צבי הנדל, תושב גוש קטיף, את הססמה "עומק העקירה כעומק החקירה". שרון הבן עד היום כועס. "שקר מוחלט וגם לא שאלה לגיטימית", הבהיר. "אבי הוא אדם שבמהלך כל חייו סיכן את עצמו למען המדינה. בגופו נשארו כדורים מלטרון ומפעולת כיסופים, ובמלחמת יום כיפור כמעט נהרג. צריך להבין שכל החלטה שקיבל הייתה כי האמין שזה מה שטוב למדינה ואת הזכות הזו הרוויח ביושר".

בסדר, יש גם טובה אישית.
"כמובן שלא, שקר מכוער".

איך תסביר שאבא שלך, אהוד אולמרט...
"אל תזכיר אותם באותו משפט".

אפשר להיות ראש ממשלה בלי לגעת בלכלוך?
"בהחלט. אסור להיות בקשר עם אנשים? יש חוק וצריך לעבוד לפיו. כשאתה מגיע לצומת בחיים הפוליטיים וצריך לקבל החלטות שדרך אחת מובילה לאינטרס הלאומי והשנייה היא אישית, אסור שיהיה ספק, זה רק העניין הלאומי. בשביל זה נבחרת, ואבא שלי היה כזה עד הסוף".

גם אתה נחקרת בפרשת האי היווני.
"חקרו, בדקו והחליטו לסגור. אלה הם חיינו. זה לא נעים וגם לא אסון גדול. ידעתי שכל פעולותיי היו לפי החוק ולכן ידעתי שזה ייסגר. ממשיכים".

שמרת על זכות השתיקה בחקירה שלך?
"חשבתי שזו הדרך שבה ההליך ייגמר הכי מהר. ידעתי שלא נפל רבב במעשיי. אמרתי לעצמי 'אתם חושבים עליי כאלה דברים? בואו ותוכיחו'. חיכיתי ואכן לא הוכיחו וסגרו".

אחיך עמרי ישב בכלא, אומנם על נושא אחר.
"בוא נדבר רגע עליו. סא"ל במיל' עמרי שרון עושה עד היום מילואים. מתנדב עשרות שנים בשמורות הטבע, מבצע פיקוחי ציד, מומחה גדול בצמחים וחיות בר. הוא איש מיוחד, שלא נחשד מעולם במשהו שלקח לכיסו. דובר אז על עבירה על חוק המפלגות, גויסו תרומות מעבר למותר וזהו, הוא לא ביקש הנחות. בא, עשה מה שצריך וחזר הביתה. נעים? לא. אסון? גם לא. כשאתה יודע שאתה בסדר, אז הכל בסדר".

כמי שמגן על המשפחה, אתה יכול להבין את יאיר נתניהו, שמגונן על אביו בכל האמצעים.
"ראש הממשלה עומד לבחירה, ואת החלטותיו אפשר לשבח או לבקר. המשפחה שלו מחוץ לעניין מבחינתי".

ראש ממשלה יכול להמשיך לכהן תחת שלושה כתבי אישום?
"צריך ללכת לפי החוק. אתה שואל אם זה מצב רצוי? לא, אבל אם החוק מאפשר ויש כשני מיליון אזרחים שזה היה רצונם, אז צריך ללכת לפי החוק, ויש בזה היגיון רב. הגשת כתב אישום היא לא פסק דין, ומה שיכול לקרות זה שדרג פקידותי, בכיר ככל שיהיה, הוא שיחליט מי יהיה הדרג הנבחר. יועץ משפטי הוא בכיר, אבל עדיין דרג פקידותי, ממונה, ולא היית רוצה לחיות במדינה שעל העומד בראשה יחליט הדרג הפקידותי. אני מאחל לראש הממשלה שייצא זכאי, אף אחד לא רוצה לראות עוד ראש ממשלה בכלא, זה לא מוסיף שום דבר לישראל".

תופרים פה תיקים?
"ברור שיש בעיות במערכת. כשאני חושב על מה שעשו לאביגדור קהלני, גיבור ישראל, זה מרתיח אותי, או ליעקב נאמן או לרפול. אם בא היועץ המשפטי ואומר שתפרו לו תיק, זה מחייב שיבהיר, או שיסבירו איך אחת כמו רות דוד מסתובבת חופשי. אם מנסים לטייח משהו, זה יותר גרוע, כי זה יוצר חוסר אמון. אם פרקליט המדינה פונה במכתב לשופטים ועורכי דין, שתלויים בעבודה מול הפרקליטות, ומבקש מהם לעשות דברים, זה בעייתי, אבל מצד שני יש פרקליטות אחת ומערכת אחת של בתי משפט וצריך לתקן ולא להרוס אותה. חובה לשמור עליה. צריך קו שפוי, שקול וממלכתי".

גלעד שרון (צילום: יוסי אלוני)גלעד שרון (צילום: יוסי אלוני)

אריאל שרון היה במשך לא מעט שנים דמות שנויה במחלוקת, אבל את חייו הוא סיים כמנהיג שאפילו אנשי שמאל מיהרו לחבק. "גם בסיום מלחמת לבנון הראשונה מספר תומכיו לא היה נמוך ממספר מתנגדיו", גלעד ביקש להזכיר. "אני חושב שבמשך השנים למדו להכירו, ויכול להיות שאם לא היה הטרור הפלסטיני הנורא הוא כלל לא היה נבחר. אנשים לא זוכרים, לא רק שלא רצו לעלות על אוטובוס באותם ימים, לא רצו לעמוד ליד אוטובוס ברמזור. מציאות מטורפת, שהייתה לו היכולת לשנות אותה. אנשים העריכו, וגם אלה שלא הצביעו לו, ידעו שמה שהוא עושה זה כי הוא מאמין שזה לטובת המדינה. עד היום אני לא אוהב את הסגנון של אלה שיודעים מהי האמת המוחלטת ואם אתה חושב אחרת, אז מניעיך פסולים, כי אתה לא רואה את האור. לא, יש אנשים עם כל מיני דעות וזה בסדר גמור".

אותה עלייה להר הבית, ממש לפני 20 שנה, לא הייתה טעות אסטרטגית?
"טעות? הוא עלה הרבה פעמים קודם. זה קומם אותי שבשביל סיבוב קטן, ברחבה ולא במסגדים, אלא סיבוב עם מבט לכיוון אורוות שלמה, צריך סדרי גודל כאלה של כוחות. חשבתי שבימי המנדט הבריטי סמל רכוב על פרד היה מחזיק את כל המרחב בין שכם לג'נין, ואנחנו בשביל לעלות להר צריכים את כל הדבר הזה. מביש".

זה מה שהצית את האינתיפאדה השנייה?
"שקר גס. האמריקאים הכריזו על זה, המסמכים שנתפסו בחומת מגן מוכיחים. ערפאת תכנן את גל הטרור, הכין את עצמו ונכשל, כי עמד מולו מישהו רציני. תחשוב שאהוד ברק, ברפיסות מוחלטת, תוך כדי טרור, המשיך לנהל משא ומתן כשהכל בוער והוא עדיין באיזה מין חלום לא מבוסס על הסכם. העלייה להר ביטאה מחאה על מה שברק היה מוכן לעשות, למסור את הר הבית, העיר העתיקה, והדבר הזה היה בלתי קביל בעינינו. כשאבי קיבל לידיו את תפקיד ראש הממשלה, הוא זכה לצבא שהפקיר את מדחת יוסף מדמם למוות בקבר יוסף, צבא שלא הגיב על החטיפה בהר דב, שלא הגיב על הלינץ' ברמאללה.

"אני זוכר שיירה של ג'יבריל רג'וב, עם קלצ'ניקובים מחוץ לחלון הלנד רובר, עולה מיריחו לירושלים. היה ברדק מוחלט, ואת הדבר הזה היה צריך לתקן. לי היו מילואים באזור רמאללה, ינואר 2001. בתדריך חשבתי שקצין האג"מ, או הקמב"צ, יסבירו. הקצין העיקרי שדיבר היה קצין התיאום, שאמר שכשיש מהומות הוא מתקשר לחבר, סוחר בכיכר, ושואל מה קורה. הוראות הפתיחה באש היו בלתי אפשריות. היית צריך לידך עורך דין ומודד. דפקו את המוח של הצבא מאוסלו ועד חומת מגן, שהייתה מבחינתנו נקודת המפנה. מאז הצבא נכנס, מבצע מעצרים ומונע טרור".

אז השיטה היא יד חזקה?
"תראה, בעניין עזה מה שמקומם אותי הוא שכל הזמן מדברים על עזרה הומניטרית, סיוע, ומספקים חשמל, תרופות, אוכל ודלק. תגיד אם יש משהו יותר הומניטרי מלהחזיר את הישאם א־סייד, אברה מנגיסטו, ומה עם אורון שאול והדר גולדין? לפני שמדברים איתי על הומניטרי, אני רוצה לראות משהו הומניטרי מהצד השני. מה זה לקבל ולקבל? יש פה משפחות, למישהו אכפת מהן? לא תיתנו שום דבר הומניטרי, לא תקבלו".

לעצור גם הזרמת חשמל ומים?
"הכל. סליחה, למה אנחנו צריכים לטפל בעזתים, השכן הקטן, הנבזי והמרושע הזה? בעזה יש מדינה. האם אני אוהב את השלטון? לא, אבל אפשר לחשוב שבמקומות אחרים, בסביבה, שולטת האם תרזה. כולם רוצחים. אנחנו חיים בשכונה קשה. אני מעדיף שלטון מרכזי בעזה מאשר אנרכיה. מצדי שיהיה שלטון חמאס, אבל כללי המשחק חייבים להיות אחרים. מרגע שיצאנו משם, אנחנו לא חייבים להם כלום. תנהגו כמו שכנים טובים, ולא תשרפו ולא תירו ולא תתחמשו ולא תאיימו, נהיה גם אנחנו שכנים נדיבים ונספק הכל. עכשיו המצב הפוך. ברצותנו יחיו, ברצותנו ימותו, אנחנו מחזיקים את העסק, ועדיין הם מאיימים עלינו ואנחנו מתקפלים. זה משגע אותי. זו חבורת מחבלים, אז שהיא תכתיב לנו? לא סביר. כל ההתנהלות מול עזה היא רופסת ולא הגיונית".

מי אחראי, ראש הממשלה?
"אני לא מקבל את המדיניות, ומה יפה אצלנו בליכוד? מפלגה דמוקרטית. אם יש לך ביקורת, אתה מביע, ואני אומר מה צריך לעשות ולא נגד אף אחד. אני בעד. אני רוצה לחזק את ראש הממשלה שיהיה תקיף יותר מול עזה".

לשטח את עזה?
"במקומות שיורים? למה לא. אין פרופורציה בין העוצמה ויחסי הכוחות לבין איך שזה מקבל ביטוי. המשוואה לא הגיונית, הרי מדובר במדינת אויב שתוקפת. תגיד, הבריטים היו מספקים חשמל לגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה? האמריקאים היו מטפלים בטאליבן באפגניסטן? תראה לי מדינה נורמלית שמספקת חשמל למי שיורה על תחנת הכוח שמייצרת את החשמל הזה. זה לא שפוי, לא הגיוני ולא יכול להישאר כך".

מה עם הסיפוח?
"אני מדבר על החלת ריבונות. בסיפוח אתה מספח פלסטינים, ואני נגד. לא חושב שצריך להוסיף פלסטיני אחד שונא למדינה. החלת ריבונות ביישובים היא חיונית, ואני לא מוכן לשלם עליה. הרי כל המגורים ביישובי יהודה ושומרון זה בסך הכל אחוז וחצי מהשטח. במצב הנוכחי מאות אלפי ישראלים חיים תחת שלטון צבאי. רוצים לבנות בית כנסת, צריך אישור מהצבא. זה מצב בלתי נסבל. הצבא יודע להילחם ולשמור, אבל לא יודע להוציא היתרי בנייה. זה לא באמת מפריע לשייח', מאיזו נסיכות, אם באחוז וחצי הזה יחיו ישראלים כמו בכל מקום אחר ואת זה צריך לעשות, להחיל ריבונות לפחות על היישובים".

מה לגבי תוכנית טראמפ?
"לא מוכן בשום אופן למסור שטחים בפתחת ניצנה לעזתים. כאילו לא מספיק לנו הבעיות איתם, צריך להכניס אותם גם ללב הנגב? לא מבין מאיפה הרעיון ההזוי, זה לא יקרה. לא מוכן בשום אופן שיחסמו את כביש 60 כך שאם רוצים להגיע מקריית ארבע לירושלים זה לא יתאפשר. את נושא החלת הריבונות לא צריך לדחות וחייבים לבצע לאלתר. יש הזדמנות עם ממשל מאוד ידידותי וצריך להשתמש בה".

הדעות שלך לא קיצוניות?
"למה קיצוני? אני מדבר בהיגיון רב. אין סיבה שחצי מיליון ישראלים יחיו תחת שלטון צבאי, ומה זה בכלל קשור לימין ושמאל? הרי אלה מקומות שממילא נישאר בהם לתמיד, וקח את הכי שמאלן ותן לו להגיע להסכם עם הפלסטינים. הוא הרי ייכשל, אז מה זה משנה בכלל? הכל שטויות".

אריאל שרון עולה להר הבית (צילום: יוסי אלוני)אריאל שרון עולה להר הבית (צילום: יוסי אלוני)

עוד לפני השתוללות הקורונה נהג שרון לערוך סיורים מודרכים בשבילי העיר העתיקה, הוא פעיל מאוד למען בנייה יהודית במקום. "בשביל מה החלנו ריבונות בירושלים? בשביל לא לגור שם?", שאל ומיד ענה. "בעיר העתיקה צריכים לחיות יהודים. במקום שאני מטפל בו, שער הפרחים, יש שטח שעוד אבא שלי טיפל ברכישתו. יש תוכניות מוכנות להפקדה ל־21 יחידות דיור ולא בונים. לקחתי אוטובוסים של ליכודניקים והראיתי להם איך נראית הקפאה. עומד שטח מוכן עם תוכנית ולא בונים, למה? ככה. אין מקום יותר סימבולי מאשר החומה הצפונית של העיר העתיקה, הרי מצפון תיפתח הרעה, את זה אמר ירמיהו. זו נקודת התורפה, ושם תקים שכונה עם מאות יהודים. אני אומר לך שזה יבטיח יותר שקט מאשר האלטרנטיבה".

יותר משש שנים עברו מאז שאריאל שרון נפטר, אחרי שהיה בתרדמת במשך שמונה שנים. גם במהלך השיחה לא היה קשה להרגיש ברוחו, שעדיין נמצאת בסביבת בנו, מסרבת לעזוב. "אני ואחי היינו מגיעים מדי יום לבקר את אבי, לא החמצנו יום במשך שמונה שנים, ואם הוא היה נשאר עוד שמונה שנים, היינו ממשיכים. קצת מוזיקה, לסדר לו את הכרית, שיהיה נוח", הוא אומר.

קיוויתם שהוא ייצא מזה?
"לא ידעתי, היו לו אלף הזדמנויות ללכת בשמונה השנים האלה, והוא הלך כשהחליט. אנחנו היינו הגב. ירצה להישאר? אנחנו פה. ללכת? בסוף הלך".

לא הייתה הקלה כשזה נגמר?
"לא, אבל זו דרכו של עולם. זכיתי במשך 39 שנים להיות במחיצת איש יקר ואהוב, ואני נוצר את אותה תקופה".

הלך בשיא?
"איש גדול, אנושי, בעל חוש הומור נהדר. היה כיף להיות איתו".

מה הוא היה אומר היום על מצב המדינה?
"לא יודע. היום אני יכול לומר את מה שאני חושב".

תרצה להיות ראש ממשלה כמוהו?
"צריך להתחיל במשהו, ואני בהחלט מכוון לצמרת הליכוד".