במשך 11 שנים הפעילה ישראל את השגרירות, באמצעות חברה פרטית שפעלה במקום. קיום המשרד היה מסווג עד לאחרונה ונחשף כעת.
על פי העולה מהדיווחים, המשימה נרשמה לראשונה ב-13 ביולי 2009, תחת שמה של חברת החזית המכונה "המרכז לפיתוח בינלאומי". יחד עם זאת, מאז שינתה את שמה, בעוד זה הנוכחי עדיין מסווג ואסור לפרסום. רשומות בחריין זיהו את החברה ככזו המספקת שירותי שיווק ומסחר, קידום השקעות ובאתר האינטרנט שלה הוסבר כי מדובר בחברת יעץ לחברות מערביות המעוניינות בהשקעות באזור שאינן נפט. יתר על כן התגאה האתר ברשת חזקה של אנשי קשר אזוריים הנכונים לעזור בכל תחום.
כמו בכל חברה רגילה לכאורה, גם במרכז לפיתוח בינלאומי פעלו עובדים. נמסר כי הקריטריונים לתעסוקה היו צרים וקשוחים למדי - רק דיפלומטים ישראליים בעלי לאום כפול יכלו להתמנות למשרות בה. בחינת בעלי המניות והדירקטוריון בחברה מאשרים טענה זו. אחד מבעלי המניות המפורטים ברשומות הציבוריות, ברט ג'ונתן מילר, דרום אפריקאי, שמאוחר יותר מונה לקונסול הכללי של משרד החוץ הישראלי במומביי. בעל מניות נוסף היה האזרח הבלגי עידו מועד, המשמש כיום כרכז סייבר במשרד החוץ. אפילו מנכ"ל החברה היה קצין דיפלומטי, אף שזהותו נותרת מסווגת, למעט העובדה שהוא מחזיק גם בדרכון אמריקאי. הוא מונה לתפקיד בשנת 2018 ולאחרונה הוחלף.
על מנת לשמור על סיפור הכיסוי בצורה טובה, כל הדיפלומטים המעורבים היו בעלי סיפורים מתוכננים ומגובים בפרופילים ברשת המדינה החברתית העסקית Linkedin. למרות שהמשימה הייתה קטנה וחשאית, גורמים רשמיים מסרו כי פעלה ברווחיות רבה. החברה קיימה מאות עסקאות שהשפיעו על ידי חברות ישראליות במפרץ.
נדמה כי הסיפור החשוב מכל במקרה של השגרירות החשאית במנאמה הוא קיומם של יחסים דיפלומטיים יציבים עם בחריין לאורך שנים. מיד לאחר כינון היחסים באופן רשמי ביום ראשון האחרון, שלחה ישראל בקשה רשמית לפתיחת שגרירות במנאמה. עושה רושם כי משימה זו צפויה להיות פשוטה מהצפוי, מאחר שכל היסודות והתשתיות להקמתה כבר קיימים ומוכנים.
התרעות פיקוד העורף