טקס האזכרה הממלכתי "נר יצחק" מתקיים היום (חמישי) במשכן הנשיא. מדובר בטקס הפותח את אירועי הזיכרון הממלכתיים לציון 25 שנה לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. ראשון הדוברים הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין. כאמור, זוהי הפעם האחרונה בה הוא ישתתף באירוע זה כנשיא, שכן כהונתו מסתיימת בעוד מספר חודשים. 

"יש לנו הרבה ימי זיכרון. יש ימי זיכרון פרטיים. יש גם אירועי זיכרון משפחתיים, קהילתיים, גם לעמים, למדינות ולאומות יש ימי זיכרון. הם נצבים להם בלוח השנה הכללי כמו נרות נשמה, מבליחים, מהבהבים. לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא צריכים את ימי הזיכרון. שהשגרה מלאה בהבהובי זיכרון, בהבלחות שמפלחות את הלב ברעד של הגוף. בתובנות היסטוריות שנשארות איתנו. אבל אי אפשר לוותר על ימי הזיכרון", אמר בפתח נאומו.

"ימי הזיכרון נותנים משמעות, לסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו לעבר שאנחנו רוצים לשאוב ממנו כוח ותבונה לעתיד שאנחנו רוצים לבנות לילדינו. נר יצחק, האירוע שפותח את אירועי הזיכרון הממלכתיים להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, הוא אירוע זיכרון שבמהותו מכוון לעתיד. לדור שלא ידע את יצחק. לדור שלא ידע את יצחק איש הצבא והביטחון - המפקד בפלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, הרמטכ"ל של מלחמת ששת הימים, משחרר ירושלים. שר הביטחון. לדור שלא ידע את יצחק משרת הציבור, שגריר ישראל בארה"ב, חבר כנסת. ראש הממשלה. לדור שלא ידע את יצחק איש השלום, המפוכח והיודע שזה ייעודו וזו משימתו. עד הסוף הנורא".

הוא פנה לדליה רבין, בתו של רה"מ המנוח, לבני משפחתו ולאורחי הטקס: "בכל שנה לקראת האירוע הזה, אני מקווה, מייחל, שאפשר יהיה להתמקד פעם אחת לפחות במורשת האזרחית של יצחק. השנה החלטתי שעל כך אדבר ויהי מה. אבל לפני שאגע בזה, וכמו בכל שנה, אני מוצא את עצמי ביום הזה מבקש על נפשה של הארץ הזו, שיצחק אהב כל כך. על נפשם של אנשיה על נפשה של הדמוקרטיה הישראלית, החזקה אך שאסור לקחת אותה כמובן מאליו. בכל שנה אני מדליק את נר יצחק ומרגיש כמה האדמה שבחוץ בוערת".

הטקס לזכר רבין (צילום: מארק ניימן, לע''מ)הטקס לזכר רבין (צילום: מארק ניימן, לע''מ)

ריבלין הוסיף כי כך הדבר השנה - עוד יותר מתמיד: "אנחנו מתכנסים כאן ואני חושש יקיריי, חושש שהלהבות הגבוהות שבתוכנו מסכנות את הבית שלנו, של כולנו. מסכנות את המרקם הישראלי שבנינו בעמל רב כל כך. הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין היה רצח פוליטי. הרוצח הנתעב של ראש הממשלה חשב שיש לו לגיטימציה לחסל כך, הלכה למעשה, את קיומה של אי הסכמה פוליטית חריפה ועמוקה. אני הייתי בצד המנוגד ליצחק רבין בוויכוח הפוליטי הזה. כמוני היו עוד רבים אחרים. ורובנו, משוכנעים עד העצם בצדקת דרכנו לא האמנו לרגע לא דמיינו לרגע את תרחיש האימה שאליו נגיע במאבק האידיאולוגי הזה".

"אני זוכר בצמרמורת את איתן הבר זכרו לברכה, איתן החד, החריף, החכם, הציני, עומד מחוץ לבית החולים ומפלח את ההיסטוריה בארבע המילים "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". כמו תמיד, גם ברגע הנורא ההוא איתן הבר היה האיש שידע לזקק למילה אחת עולם שלם של מחשבות, של רגשות, של אירועים. גם הפעם הוא הצליח לקרוא בשם למה שלא היה לו שם. הוכינו בתדהמה, פשוטו כמשמעו. וחשבנו שהתדהמה הזו תספיק. 25 שנים אחר כך המדינה נקרעת כמו ים סוף בין שני מחנות והשנאה מבעבעת לנו מתחת לרגליים".

ריבלין פירט: "לא יכול להיות שיונפו שלטים שקוראים למותם של אזרחים. לא יכול להיות שעיתונאים יחיו תחת איומים. לא יכול להיות שאזרחים יכו אזרחים. לא יכול להיות שתופנה אלימות מילולית קשה כלפי שוטרים. ולא יכול להיות שיהיה מי שיעז להעלות בדעתו שרצח פוליטי, של ראש ממשלה, שר, נשיא, חבר כנסת, אפשרי בכלל. לא יכול להיות שנכשיר כך את צל צלה של האפשרות לרצח הפוליטי הבא, מי במילים ומי בשתיקה מי במבט ומי בהסבת מבט מי במעשים ומי באוזלת יד".

לדבריו, יש לנו אחריות כלפי דור הצעירים הזה שלא ידע את יצחק וכלפי דורות הילדים והנכדים שלנו למצוא את הדרך לתקן את הפגיעה הרב מערכתית בדמוקרטיה הישראלית שאירעה כאן לפני רבע מאה. "יש לנו אחריות לתקן את הקריעה בישראליות שנמשכת גם היום. ללמד את עצמנו את השיעור הזה שוב ושוב. עד שנפנים כולנו, חרדים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, שאין לנו ארץ אחרת שכולנו אוהביה. ואין לנו מדינה אחרת שכולנו בניה ובנותיה. ואין לנו דרך אחרת מלבד הדרך היהודית והדמוקרטית, דמוקרטית ויהודית בנשימה אחת, שלאורה בנינו ונמשיך ונבנה את הבית הזה, הוסיף.

הנשיא עם נכדתו של רבין ז''ל (צילום: מארק ניימן, לע''מ)הנשיא עם נכדתו של רבין ז''ל (צילום: מארק ניימן, לע''מ)

הנשיא ציין כי זהו אירוע נר יצחק האחרון אותו יארח כנשיא המדינה. "לצערי העמוק, מגפת הקורונה, לא מאפשרת לנו לקיים את האירוע הזה, כפי שהיינו רוצים. כך גם בוטלה, עצרת הזיכרון הממלכתית, בהר הרצל. אנו המתמודדים עם המגפה והשלכותיה, צריכים היום להיות אסירי תודה ליצחק. עם הקמת ממשלתו השנייה הכריז יצחק רבין שהגיעה העת לשנות את סדר העדיפויות. וממשלתו אכן עשתה מהפך בהשקעה בשירותים האזרחיים – בחינוך, בתשתיות, ברווחה. בין היתר ממשלתו יזמה מהפכה בבריאות, בראש ובראשונה בזכות חוק ביטוח בריאות ממלכתי. חוק שמאפשר לכולנו לקבל את אותו הטיפול הרפואי בלי הבדל דת, מין, נטייה פוליטית או אחוזון חברתי-כלכלי".

לדבריו, ערכה של רשת הביטחון הרפואית שיש לכולנו בזכות החוק הזה, לא יסולא בפז גם בימי שגרה. ודאי וודאי שבימי מגיפה. "רבים בישראל היום, גם המתנגדים המושבעים שלו ושל ממשלתו אז, חייבים לו היום את בריאותם ואת חייהם. לא כמליצה, אלא באופן ממשי מאוד. יכולתה של ישראל בשנת 2020 להתמודד עם מגפת הקורונה, נשענת על תשתיות הרפואה הציבורית, שהועמקו ובוססו על ידי חוק הבריאות הממלכתי שהעבירה ממשלת רבין. תודה לך יצחק, שראית למרחק, ושבעשייתך האזרחית, תרמת כה רבות, לחיינו אנו היום. יהי זכרם של יצחק ולאה נצור וחקוק על לוח ליבנו תמיד. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים", סיים את דבריו.

הדובר הבא היה שר הביטחון בני גנץ, שהתייחס בנאומו לסערות האחרונות בשדה הפוליטי. "לא הכרתי את רבין, אבל כן ראיתי מה הוא סימן, איך הוא התנהג ונשאל - והדברים הללו חסרים לנו מאוד היום", אמר בראשית דבריו, "היו מספר דגשים בחייו הציבוריים שבאמת אפיינו את הדור שלו. כי מהו זיכרון? עוד הספד טוב כשיכול לקרוא כאן. עוד שיר שמכאיב לנו? הכל נכון".

לדבריו, בסופו של דבר, זו מחויבות אמתית לדרך שמתחילה קודם כל ולפני הכל עם דוגמה אישית מופתית - הן כאדם והן כראש ממשלה. "הפוליטיקה תמיד היתה פוליטיקה, אבל היתה גם הקפדה על הביטחון וחתירה לשלום וביטחון עפ"י תפיסתו. כך נהג בצעירותו, בבגרותו ובדמי ימיו", הוסיף, "היו גם שני דברים נוספים - ממלכתיות ואכפתיות. לא בלי החלקות של מילים, כי הרי כולם טועים, אבל היתה שם ממלכתיות ואכפתיות"

בהמשך הנאום אמר גנץ: "אם אנחנו רוצים לזכור את מורשתו של יצחק, נשאל את עצמנו במראה של 25 שנה איפה היינו, איפה אנחנו צריכים להיות ואיפה אנחנו נמצאים באמת, ועם זה אנחנו חייבים לעשות משהו. מי זה האנחנו - זה קודם כל ולפני הכל המנהיגים. כי אם לא מצליחים לנהל דיון בכנסת או בממשלה - איך נצליח לנהל דיון ברחוב?".

הוא תקף את המערכת הפוליטית כולה, ואמר כי "אם לא תהיה דרך ארץ במשכנו שלנו - מה נגיד לאנשים ברחוב. מה, לא ראינו לאן זה הגיע? אנחנו לא רואים את האלימות המכרסמת בחברה? אנחנו חייבים לפעול כמנהיגים, לתת לכולם להשמיע את קולם - גם אם אנחנו לא מסכימים איתם, ולהקשיב לדבריהם, אך אנחנו רחוקים מאוד משם".

"סליחה שאני לא אקריא את הנאום שיכל להיות ארוך ומהוקצה יותר, ומשפטים שבטח שכחתי. אני רוצה להגיד למשפחת רבין, לחברה בישראל, ולחברה הישראלית כולה - שהדרך היחידה לכבד את זכרו של יצחק, שהיה מפורצי הדרך לירושלים, וממשחררי העיר, שדאג לביטחונה ולביטחון ישראל ולשלום, לצד לקידום ממלכתי של הדבר וסדר עדיפויות", אמר, "היה מברך על הסכמי השלום האחרונים שהושגו, ומוטרד ממה שרואים בתוך הבית".

גנץ סיכם: "אי אפשר להסתפק בשלום עלינו, אם לא נביא ביטחון ונהיה בטוחים וחזקים . אין קיום ללא עוצמה צבאית - זה לא שווה אם אין שלום בינינו, ולשם צריך להגיע. הדרך לכך היא דוגמה אישית שכל כך חסרה. אפשר להתנצל על מה שקרה ב-25 השנים האחרונות. אנחנו מחויבים לדרך שתבוא אלינו ונשמור עליה, וגם לשלום בתוך הבית".