בתה הבכורה של השרה לשוויון חברתי ולגמלאים נולדה בבוקר הבחירות לכנסת ה־19. זה היה יום טעון ואמוציונלי. מירב כהן הייתה אז מועמדת למפלגת התנועה בראשות ציפי לבני ונאלצה להצביע בקלפי מחוץ לחדרי הלידה. כיוון שהוצבה במקום התשיעי, לא נכנסה לכנסת. חלפו שנתיים, שוב התקיימו בחירות, שוב כהן הייתה בהריון מתקדם, ושוב ציפי לבני התקשרה והציעה לרוץ איתה מחדש. "ואני אמרתי 'לא, תודה'", נזכרת כהן היום, "כי מערכת הבחירות הייתה לי חוויה מאוד לא נעימה. לא אהבתי את שנאת החינם, ההתקפות האישיות והאמוציות. בחירות הן אירוע משסע בצורה קיצונית וממש הרגשתי שאני לא בנויה לזה. עברו עוד ארבע שנים ובמהלכן היה לי הרבה זמן לחשוב על ה'לא' הזה שאמרתי לציפי. כי לא הייתי שלמה איתו. הרגשתי שפחדתי מכישלון, שפחדתי להעז, שלא הלכתי עם האמונה שלי עד הסוף, וכשהגיע הטלפון מבני גנץ, כבר הייתי יותר בשלה עם עצמי ועם ההכנה הנפשית שכן, הולך להיות לא נעים, אבל את תעשי שרירים בבטן, תחטפי ותעמדי בזה".
אך טבעי היה, אפוא, שגם מערכת הבחירות האחרונה תתפוס את כהן בהריון. ואכן, ארבעה ימים לאחר תחילת כהונתה כשרה בממשלת נתניהו־גנץ, נולד בנה השלישי. "וגם הפעם פתחו עליי עיניים וציפו שאלד בדיוק בזמן השבעת הממשלה", היא מחייכת. "ללדת זה תמיד דבר מופלא ומרגש, אבל לא אשקר, הפעם זה היה ממש מאתגר. אני זוכרת שיצאתי מחדר לידה על כיסא גלגלים ותוך כדי נסיעה למחלקה כתבתי למזכיר הממשלה הערות לסדר היום לקראת ישיבת הממשלה הראשונה שלא יכולתי להגיע אליה. החודש הראשון היה קשוח. אמבוש מכל הכיוונים. היה לחץ גדול בממשלה ובכנסת, והתינוק בכה כל הזמן. הייתי מניקה ומדברת בטלפון, מחזיקה אותו ומקיימת פגישות בזום. היו רגעים שבעלי ואני הסתכלנו אחד לשני בעיניים ולא ידענו אם לצחוק או לבכות".
התינוק וגם הממשלה כבר בני חצי שנה. משהו השתפר מאז הלידה הכפולה?
"לא ממש, כי בגלל הקורונה גם אין לנו סבא וסבתא שיכולים לעזור. וזו מכה. בניתי עליהם. אז אני מג'נגלת. יש לנו שתי בייביסיטריות, ובגלל שהכנסת והמשרד קרובים מאוד לבית, בכל רגע פנוי אני קופצת לילדים. ועדיין יש לי המון רגשי אשמה, אז הדרך שלי לדעת מה עובר עליהם היא לכתוב איתם יומן. בגלל שהם קטנים, אני צריכה לשכתב אותם וככה אני מעודכנת".
זה לא היומן היחיד שהשרה הצעירה ביותר בממשלה מתחזקת בשוטף. לא מכבר חשפה את יומן העבודה שלה בנימוק המרענן "אני מדווחת לממונים עליי על עבודתי למענם", וממנו עלה שכרבע מזמנה הוקדש לפגישות עם אזרחים ותיקים וניצולי שואה. אולי זה הגיל או העובדה שבשנים שקדמו לפוליטיקה הייתה אקטיביסטית חברתית שיצאה אל הרחובות להפגין ולדרוש מהממשלה את מה שהיא דורשת היום מעצמה. כהן מסתערת על התפקיד מתוך אמונה תמימה, כמעט נאיבית, שצריך ואפשר לשנות את מצב הקשישים בישראל.
דווקא הקשישים הם האוכלוסייה שנפגעה בצורה הקשה ביותר בקורונה, במשמרת שלך.
"הטרגדיה של הקשישים בקורונה לא תפסה אותי במפתיע. כשבחרתי את תיק הגמלאים, הקורונה כבר הייתה אחרי הגל הראשון ולפני השיא השני. לצערי לא הכל נעשה כמו שצריך בגל הראשון, ולכן למרות שההחלטה להצטרף בכלל לממשלת נתניהו הייתה מאוד קשה, מבחינתי השיקול המרכזי היה שדווקא בגלל שיש כאלה צרכים זועקים באוכלוסייה המבוגרת, אני חייבת להצטרף. לכן גם היה לי חשוב להיות חלק מקבינט הקורונה, ובאמת מאז שהוקמה הממשלה הצלחנו לשפר את המצב לפחות בגזרת המבוגרים".
למרות קבינט הקורונה, גם היום שליש מהנפטרים במגיפה הם אנשים מבוגרים.
"בגל הראשון למעלה ממחצית מהנפטרים היו דיירי בתי אבות והמוסדות הגריאטריים. זה היה המון והיה נורא. היו שם חממות קורונה. אף אחד לא היה מוכן. מנהלי המוסדות התמודדו עם צונאמי. אני זוכרת את השיחות שלהם כשהם זעקו לעזרה ובמשרד הבריאות אמרו להם, אתם מוסדות פרטיים, תסתדרו לבד. היום יש שינוי משמעותי בנתונים. מספר הנפטרים המבוגרים ירד לשליש, הכפלנו את כמות הבדיקות ל־24 אלף ביום לעובדים עם קשישים, ויש יותר ציוד ומחלקות קורונה בתוך המוסדות, כי לקחת בן אדם מבוגר לבית חולים זה סיכון כפול. השקענו הרבה מאמץ לאפשר ביקורים לעומת הבדידות של הגל הראשון, כשקשישים נפטרו לבדם, אפילו בלי לראות את הילדים".
איך אפשר לאזן בין סכנת ההידבקות לסכנת הבדידות?
"גם לפני הקורונה מחצית מקשישי ישראל העידו על עצמם שהם בודדים. הקורונה רק החמירה את הבעיה. אני פוגשת הרבה אנשים שיש להם הרבה ילדים והם עדיין נורא בודדים. בקורונה גם יש לגיטימציה לא לבוא ולבקר. אני תמיד מופתעת מחדש לגלות איך אנשים גרים בבית גדול ויפה, ויש להם משפחות גדולות, ילדים ונכדים, ובפועל הם כל כך לבד. אנחנו מתמודדים עם הבדידות בקורונה דרך טלפונים יזומים והודעות. פתחנו מוקדים לשיחות עם אנשים מבוגרים להפגת הבדידות, וכשהיה לנו מידע ממשי, שלחנו מתנדבים מדלת לדלת. גם בשיא הסגר נלחמנו על הסייג שאם מזהים אדם במצוקה, אפשר יהיה לחצות את מגבלות המרחק ולהגיע אליו, וכל הזמן אני אומרת, אם אתם מרגישים שההורים שלכם במצב לא טוב, צאו אליהם, יש סעיף שמאפשר לכם לצאת אליהם, הכנסנו אותו בכוונה בשבילכם. אל תחכו שהמבוגרים יתמוטטו. תפגשו אותם בחוץ, בגינה, במרפסת, עם מסיכה, אבל תתעקשו על הביקורים".
ולמרות כל זאת, הגילנות (אפליה נגד מבוגרים) החמירה בעקבות המגיפה.
"זה קורה כאילו ממקום טוב, בגלל שרוצים לשמור על המבוגרים, אבל בפועל אנחנו מרחיקים אותם. ולכן כשעלו בקבינט הקורונה הצעות לפתוח את הסופרמרקטים לשעות מסוימות רק עבור מבוגרים, אני התנגדתי. לא רציתי שנראה במבוגרים אוכלוסייה מיוחדת שצריך להקצות לה זמן ולהפריד אותה משאר האנשים. היו פרופסורים שהציעו בקבינט שהמדינה תסיים את הסגר, כולנו נצא החוצה, ורק האוכלוסייה המבוגרת תישאר בבית וגם נגד זה נאבקתי, כי אסור להתייחס לכל המבוגרים כמקשה אחת. אדם בן 67 בלי מחלות רקע לא בסיכון יותר מבן 50 עם עודף משקל".
מה למדת על אוכלוסיית הקשישים במשבר הזה?
"אני עושה הרבה ביקורי בית בתקופת הקורונה ומאוד התחדדה לי ההבנה שאסור להתייחס אל המבוגרים כאל אוכלוסייה נזקקת שצריך לשלוח אליה מתנדבים שלפעמים מסתכלים על השעון ורוצים להרגיש טוב עם עצמם. זו לא אוכלוסייה חלשה. מבוגרים הם אנשים חזקים עם הרבה ידע וניסיון ועמידות נפשית, וצריך לעזור להם להתחבר בינם לבין עצמם ולייצר להם קהילתיות וחברויות עם אנשים בגילם. האסימון נפל לי כשהייתי בביקור בית אצל אישה מאוד מבוגרת בירושלים. ישבנו בגינה שלה בבית ערבי יפהפה, היא מזגה לי כוס מיץ וסיפרה על השכן שלה, שהוא בכלל נשוי, שמגיע אליה כל יום ומתעניין בשלומה והיא אפילו חושבת שהוא מנסה להתחיל איתה, וכל הזמן היא הייתה מוטרדת למה הוא לא הגיע דווקא היום. היא הייתה בת 90, עם תשוקות, חיי חברה, רצון להעז ואני חשבתי שהיא לא מחפשת מתנדב שירחם עליה או יעשה לה טובה ויחזיק לה את היד אלא מישהו בגילה שיבקר אותה כי הוא מעניין אותה והיא מעניינת אותו".
בקבינט הקורונה שאת חברה בו מתעסקים יותר בהפגנות מאשר בקשישים.
"אין ספק שנושאים פוליטיים מסיטים את הדיון למקומות לא רלוונטיים. אני מייחסת להפגנות חשיבות רבה. גדלתי בהפגנות, אחזור להפגנות, וכל החברים שלי עדיין שם, אבל כשהיינו במצב של 9,000 נדבקים ליום, עשינו סגר טוטאלי, אפילו בלי מערכת החינוך לגיל הרך, ואנשים לא התפרנסו ולא הלכו לבתי כנסת, ובמצב הקיצוני הזה חשבתי שצריך להגביל גם את ההפגנות ולא לאפשר את היציאה מערים עם תחלואה גבוהה לערים עם תחלואה נמוכה. בנקודה הקיצונית הזו ידעתי להסביר למה נדרש להגביל הפגנות לפרק זמן קצר, אבל התלהמות סביב הנושא הרגיש הזה מכל הכיוונים יחד עם המון חוסר אמון וחשדנות יצרו את כל ההתעסקות. ראיתי כותרות נגד המפגינים שיצרו שנאת חינם ברגעים שהיינו צריכים להיות הכי מלוכדים. לא חשבתי שצריך להוסיף סופרלטיבים למפגינים כמו 'מפיצי מחלות' ו'מסוממים'. וזה גם לא נכון. המפגינים הם מלח הארץ. זה היה קמפיין מעל הראש שלהם".
יוצא לך לאחרונה להצביע כחברת קבינט הקורונה נגד החלטות, שמתקבלות למרות התנגדותך. איך ההרגשה להיות בעמדת מיעוט?
"זה חשבון נפש לא פשוט. יש את העשייה החשובה שאנחנו עושים עם הקשישים, ומצד שני יש את הישיבה בממשלה, שגם ככה נולדה בסיטואציה מאוד קשה, שגורמת לי להתלבט ממש ברמה יומיומית אם המחיר שווה את זה. זו שאלה מורכבת שהתשובה לה היא אף פעם לא חד־משמעית. אני לא חושבת שאם לא היינו בממשלה המצב היה יותר טוב. אני חושבת שהוא היה יותר גרוע. גנץ נלחם על הצבא, שהפך ערים אדומות לירוקות ובנה מערך קטיעת שרשראות הדבקה שבכלל לא היה קיים בגל הראשון. ותחשבי שבמקום ניסנקורן כשר המשפטים היינו מקבלים את רגב או אמסלם או את פסקת ההתגברות".
אולי אם לא הייתם מצטרפים, לא הייתה קמה ממשלת נתניהו.
"יכול להיות, אבל היינו אחרי שלוש מערכות בחירות ללא הכרעה ומגיפה מאוד קשה שהתפרצה, הרבה מאוד מבוגרים בסכנת חיים, מובטלים רבים, עסקים קורסים וחשבנו שללכת לעוד מערכת בחירות זה לא הזמן. אלו היו החלופות הגרועות שעמדו לפנינו, ולכן נכנסנו ושיפרנו".
משבר הקורונה רחוק מלהסתיים, המבוגרים עדיין בסכנה, העסקים עדיין קורסים, ולא ברור אם התקציב יעבור ולכמה זמן. כל זה מתכנס לשאלה אם יש טעם להישאר בממשלה.
"הצורך הכי דחוף עכשיו הוא להביא תוכנית הבראה כלכלית עמוקה. וזה מצריך תקציב. אז בעיניי, אם נגיע למצב שאין לנו תקציבים כי אין לנו תקציב מדינה, כבר עדיף ללכת לבחירות. לא באתי לחמם כיסא. באתי לעבוד. אבל אם הגענו לנקודה שעוד פעם אין תקציב, זה כבר יותר נזק מתועלת".
אז אתם עומדים לפרוש?
"בחודש הבא צריך להביא את התקציב לאישור הכנסת. אם משרד האוצר יתעקש להביא תקציב רק לשמונה ימים, אז אני בעד לפרוש, כי אני לא יכולה לעמוד בתוכניות העבודה שהקצבתי לעצמי. בשבילי הפוליטיקה היא כלי עבודה. אני לא מפחדת לעזוב ולחזור לניהול העמותה שלי, והגישה הזו מאפשרת לי לפעול בלי שיקולים פוליטיים האם ניבחר שוב או לא ניבחר".
כלומר יש מצב שבחודש הבא תפרשי מהממשלה?
"אם יוגש תקציב רק לשמונה ימים, אני אצביע נגדו. בשום שלב אני לא מציעה שנפרוש מהמשרדים ונעביר אותם לליכוד באריזת מתנה. אנחנו לא צריכים להרים ידיים ולתת מתנות לאף אחד. אבל אני חושבת שבמצב כזה עדיף בחירות. אם אין תקציב - נלך לבחירות".
תלכי לבחירות גם אם לא תיבחרי שוב והדבר יעלה בקריירה הפוליטית שלך?
"אני נבחרתי לשרת ציבור, ואם אין לי כלים על מנת לעשות את זה, אז אין בתפקיד שלי או בממשלה שאני חברה בה טעם".
זה היה אחד השבועות הסוערים ביחסים המרוטים ממילא בין הליכוד לכחול לבן. תחילתו בעסקה הבעייתית של גנץ עם נתניהו, שבמסגרתה מינה את מקורבו הוד בצר למנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי בתמורה למינוי יהלי רוטנברג לחשב הכללי במשרד האוצר, והמשכו בהחלטה הדרמטית של יו"ר כחול לבן להקים ועדת בדיקה לרכש הצוללות. בתוך יממה חטף גנץ גינויים מבית ומחוץ. ועדת הבדיקה קוממה עליו את אנשי הליכוד, והמהלך המפוקפק שרקח עם נתניהו עורר את חמתם של שרי וחברי מפלגתו, שציפו למינוי משמעותי יותר - מנכ"ל משרד המשפטים שאמור לכהן גם בוועדת האיתור לפרקליט המדינה. ואכן, שר המשפטים ניסנקורן ושר התקשורת יועז הנדל, שהפשרה נרקמה מאחורי גבם, החרימו את ישיבת הממשלה.
כהן, מצדה, לא רואה במהלכים הללו כל פגם. "הוד בצר הוא אדם מעולה וראוי בפני עצמו, שמבצע תפקיד קריטי, במסגרתו הוא מרכז את כל עבודת שרי כחול לבן מול מזכירות הממשלה, משרד האוצר, משרד ראש הממשלה וגורמים נוספים", היא אומרת. "בזכות עבודתו החלטות ממשלה חשובות ביותר יוצאות אל הפועל והוא עובד סביב השעון".
אם כך, מדוע חברים ושרים במפלגתך ביקרו אותו בחריפות והשרים ניסנקורן והנדל החרימו את ישיבת הממשלה?
״אין לי שום כוונה לדבר בשמם של אחרים״.
למה כל כך דחוף למנות מנכ"ל ראש ממשלה חליפי כשמינויים חשובים בהרבה תקועים כבר חודשים?
"מינוי חשב כללי למשרד האוצר הוא ללא ספק מינוי דחוף ביותר. בלעדיו קשה מאוד לממשלה לתפקד, ובמבחן התוצאה תקציבים דחופים לצורכי מדינת ישראל נתקעים. יחד עם זאת, בעיניי, היינו חייבים להביא לאישור גם את מינוים של מנכ"ל משרד המשפטים, מפכ"ל, ראש אגף תקציבים, מנכ"ל האוצר ותפקידים חשובים נוספים. הממשלה הזו חייבת להיות מסוגלת לקבל החלטות שנוגעות לחיי האזרחים, כמו תקציב המדינה, טיפול באלימות כלפי נשים, טיפול באלימות במגזר הערבי וסיוע לאוכלוסיות מבוגרות. אם את הנושאים האלו הממשלה הזו לא מסוגלת לקדם כי אין לה תקציב ואין לה יכולת לקבל החלטות, אז מוטב שנלך לבחירות".
למה ראש מפלגתך הודיע דווקא בעיתוי הזה על מינוי ועדת בדיקה לרכש הצוללות?
"יו"ר כחול לבן אמר מראש שיבחן הקמת ועדת בדיקה, לאחר התייעצויות ושקילת הדברים - החליט".
יש לך נקיפות מצפון, הרהורי חרטה שהלכתם לממשלה בניגוד מוחלט להבטחה שנתתם לבוחר?
"אין יום שאני לא מתחבטת בעניין הזה, ואגיד את האמת, אף פעם לא נדע אם זה היה נכון או לא. אבל מי שלא רואה את הדילמה בסיטואציה הקיצונית שהגענו אליה, אז אני ממש לא מבינה אותו. אם היינו הולכים לבחירות, אולי היית שואלת אותי עכשיו 'איך לקחתם אותנו למערכת בחירות רביעית בשיא הקטסטרופה רק בגלל שיקולי אגו, לאנשים אין מה לאכול ואתם מתעסקים במי יהיה מספר אחת ומי יהיה ראש ממשלה ראשון, איך העזתם?', והיית צודקת. והיום את אומרת, הפרתם את ההבטחה לבוחר, ואת גם צודקת. יש אמת בשני הצדדים, ומי שאומר שהמצב הוא חד וחלק טועה. המצב היה מורכב אז ועדיין מורכב היום".
לא רק הפרתם את הבטחתכם לבוחר, גם הפכתם בזמן משבר כלכלי כה חמור לממשלה המנופחת ביותר בתולדותיה.
"אני מבינה את הנראות, היא חשובה, אבל העלות של השרים הנוספים בממשלה היא הרבה פחות מהמיליארדים של מערכת בחירות. הדלתא בין חברי הכנסת לשרים היא כ־50 מיליון לשנה, הבחירות עולות כשני מיליארד. אז כן, יש עלויות, וזה מבאס בפרט כשאנחנו במשבר כלכלי, אבל מול הכספים ששואבת מערכת בחירות זה אפילו לא כוחות".
לא היה אפשר לפחות לצמצם את מספר השרים?
"וניתן את התיקים שלנו מתנה לליכוד? בני גנץ אמר לכל אורך הדרך שהוא רוצה פחות שרים גם בגלל הנראות, אבל לנתניהו היו הרבה מאוד שותפים שהיה צריך להכניס לממשלה, הוא לא הצליח לצמצם אותם, ודווקא גנץ אמר, אני לא אמנה את כל השרים שאני יכול למנות כמשקל נגד, ועד היום אנחנו משלמים על הטעות הענקית הזו, כי בגללה הליכוד הוא רוב בתוך הממשלה, והם מעלים המון דברים שאין לנו כוח לעמוד מולם".
הירידה התלולה של כחול לבן בסקרים מוכיחה שלמרות הכל לנראות יש משקל.
"היה לי ברור שאנחנו נכנסים למהלך מאוד לא פופולרי, ולכן אני לא מופתעת בשום צורה. אם להיות כנה, אני מרגישה שעשינו מהלך מאוד מורכב. אבל אני לא נותנת לסקרים לנהל אותי. כדי שאהיה מסוגלת לפעול בלי למצמץ, יש לי עיקרון אחד שמנחה אותי, שאם נעשה מעשים טובים, בסוף ייצא טוב גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה ציבורית".
את מאמינה שגנץ אכן יהיה ראש הממשלה הבא?
"לא יודעת. אני פחות מתעסקת בשאלה הזו. כשאני קמה בבוקר, אני לא הולכת לעבודה כי אני נגד בנימין נתניהו או כי אני חולמת שגנץ יהיה ראש ממשלה. היום במצב הקשה שבו אנחנו נמצאים, אם להגיד את האמת, כן רוטציה - לא רוטציה, זה פחות מעניין אותי. אנשים איבדו פרנסה, אלפים נפטרו מקורונה, תלמידים יושבים בבית, פערים חברתיים הולכים ומתרחבים, אז בני גנץ ראש ממשלה זו באמת לא השאלה הכי חשובה. אני אוהבת אותו ומאמינה בו מאוד, אבל לתת מענה לסוגיות דחוף אפילו יותר מזה שהוא יהיה ראש הממשלה הבא".
תקין בעינייך לעבוד תחת ראש ממשלה שתלויים נגדו שלושה כתבי אישום?
"זה לא דבר רצוי, ואני חושבת שזה המחיר האמיתי שאנחנו משלמים עליו, וזו גם הדילמה הגדולה, האם לשבת תחת ראש ממשלה שחשוד בפלילים. למעשה, לאורך שלוש מערכות בחירות קראנו לא להצביע לו בגלל הסיבה הזו, ואני חושבת שלא נכון שמישהו עם שלושה כתבי אישום ינהל את המדינה, זה לא מצב רצוי, אבל נכנסנו לסיטואציה כל כך מורכבת, שהמצב הנוכחי היה נראה כאלטרנטיבה הכי פחות גרועה. זה לא מצב אידיאלי. רחוק מזה".
מה דעתך על נתניהו?
"הוא בן אדם מאוד חכם, מאוד מרשים, יש לו שיטות ניהול וקבלת החלטות משלו, למשל לקבל החלטות בדקה התשעים, בזמן אמת. הוא אוהב לראות את הנתונים הכי עדכניים ולקבל את ההחלטה ממש ברגע האחרון, והוא מתנהל ככה פוליטית ומקצועית. בעולם הפוליטי אני חושבת שזה משרת אותו, אבל בעולם המקצועי אני לא חושבת שזה טוב. למשל, את ההחלטה אם יהיה תקציב או לא, נתניהו יקבל בדקה התשעים ותשע. למה? כי הוא רוצה לראות את הסקרים העדכניים, והוא יקבל את ההחלטה בצורה מאוד קרה. הוא מסתכל אם נכון לו משפטית או פוליטית, והוא יקבל את ההחלטה בהתאם, וכל מה שנעשה לא ממש משנה לו. זו האמת".
אם כך, למה אתם נשארים איתו?
"אנחנו לא בממשלה הזו בגללו, אנחנו בממשלה למרות בנימין נתניהו. לא קיבלנו את ההחלטה למענו, אלא כי המדינה שלנו בצרה, ואנחנו רוצים לפעול מתוכה כדי לסייע לאנשים. אנחנו מאוד משתדלים לא להסתכל על זה כעל קרב אגו".
ומה דעתך על גנץ?
"בני הוא סופר־רגיש וסופר־קשוב. הכי לא אבטיפוס של פוליטיקאי".
דווקא בגלל זה, ייתכן שהוא לא מתאים לפוליטיקה?
"יכול להיות. ימים יגידו. אבל הוא עושה את הדברים בדרך שלו. והוא הולך איתה עד הסוף. הוא שומר על ממלכתיות ועקרונות שחשובים לו גם כשזה לא פופולרי וגם כשזה נתפס כחולשה. אז יכול להיות שעם אופי כזה אי אפשר לשרוד בפוליטיקה, אבל הוא עושה את זה בדרכו הייחודית, ואני מאוד מעריכה אותו על זה".
ואיילת שקד? יש ביניכן דמיון.
"אנחנו דומות בהרבה דברים חוץ מאג'נדה. איילת היא אישה חכמה, חרוצה ומעוררת השראה, אבל תפיסות העולם שלנו שונות לחלוטין. היא הטילה אגרות על תביעות ייצוגיות שפוגעות ביכולת של הצרכן הקטן להילחם מול החברות הגדולות. בעיניי היא בחרה בצד של החזק נגד החלשים. המטרות שלנו שונות בתכלית, אבל אם אני דומה לה בדרך שאנחנו מגיעות אליהן, אז זו מחמאה גדולה".
ויאיר לפיד?
"אני מאוד אוהבת אותו. הוא חבר שלי, ואנחנו בקשר מאוד טוב. עצוב לי שהדרכים התפצלו".
הוא ניסה לשכנע אותך לא לחבור לממשלת נתניהו?
"לא. על אף סימני השאלה, יש משמעות לקבוצה שהולכת ביחד והלכתי אחרי בני בעניין הזה לטוב ולרע".
מאילו חברי כנסת התרשמת לטובה?
"אני לומדת המון ממשה גפני. הוא פוליטיקאי מאוד חכם, ואנחנו משתפים פעולה לגבי הדרישות שיאפשרו את העלאת גיל הפרישה לנשים. גם יריב לוין מרשים. שמעתי אותו נואם בערבית מעולה במליאה, וזה הדהים אותי. יולי אדלשטיין עושה את תפקידו בצורה סופר־ממלכתית ועניינית. ואני לומדת הרבה גם מחברי הרשימה המשותפת אחמד טיבי ואיימן עודה. יצא לי לעבוד איתם וראיתי שהם מאוד מחוברים לשטח ולצרכים של המגזר הערבי".
יש איזו תפיסה שחברי הכנסת הערבים עוסקים יותר בסוגיות לאומיות מאשר בצורכי היומיום הדחופים של הציבור הערבי.
"אני מפרידה בין איך הם מדברים בטלוויזיה לבין מה שקורה בפועל. המגזר הערבי נמצא במשרד שלי, ואני רואה שחברי הכנסת שלו עובדים בצורה עניינית על דיור, תחבורה, חינוך וחברה. מה הם בוחרים בסוף להוציא החוצה זה כבר עניין שלהם".
כהן קנתה לעצמה שם לראשונה כשייסדה את מטה המאבק בעושק הקשישים על ידי חברות טלמרקטינג שמוציאות מהם במרמה פרטי אשראי ומנשלות אותם מרכושם. מאז המשיכה לייצג את בני הגיל השלישי במגוון דרכים ופעילויות. "אף פעם לא חשבתי שאעסוק בתחום הזה", היא אומרת בגילוי לב. "נחשפתי לגילנות כשהגיעו אליי מבוגרים שנוצלו כלכלית והתברר לי שאם לא נעזור להם, זה לא ייפתר. כי אלו נושאים שאין להם לובינג, אין להם אנשים שעובדים עבורם ומפעילים לחץ פוליטי, אין להם נציגים שיהפכו שולחנות וייצאו להפגין. אני זוכרת שכשיצאתי למאבק הגיעו אליי אנשים מבוגרים שלקחו להם סכומים לא נתפסים, גנבו להם את החיים ואת הכבוד, וכששלחתי אותם למשטרה ולממשלה, שום דבר לא קרה. ככה הבנתי שאם לא אכנס ואתאבד על הסיפור הזה, שום דבר לא ישתנה".
דווקא את, בגילך הצעיר, מסוגלת לרדת לעומק המורכבות של הזִקנה?
"אני יכולה להקשיב ולתרגם את הקושי והצרכים לתוכניות עבודה. חלק משמעותי מהעבודה שלי זה פניות ציבור. נשמע סיזיפי, אבל זה מאפשר לי את הזכות הגדולה לעזור לאדם באופן ישיר, וגם ללמוד תוך כדי על מגמות ועל שיפור. אז נכון, בגילי קשה להבין לעומק איך מרגיש אדם מבוגר במצוקה. מבוגרים חווים הרבה משברים כמו אלמנות, הפסקת עבודה, זה זעזוע ענק. עד לפני כמה ימים הם היו עסוקים, חיוניים, חיפשו אותם בטלפון מהבוקר עד הערב, ובבת אחת אף אחד כבר לא מתקשר. והם אומרים לי, אנחנו כל היום מטגנים שניצלים. אין לנו משמעות בחיים. אנחנו מאבדים את עצמנו. אלו טראומות שברור שלא חוויתי, אבל אני יכולה להקשיב ולספק פתרונות".
כשנלחמת בעושק הקשישים, פיזרו כרטיסי ביקור שלך כעובדת בזנות. זה לא הרתיע אותך מלהמשיך לעסוק בנושא?
"במאבק של עושק הקשישים, זה היה שחור ולבן. הרעים מול הטובים. לא היה דילמות או סימני שאלה. היה צריך ללכת בכל הכוח נגד עבריינים. והם באמת פרסמו את השם והטלפון שלי ליד תמונה של בחורה עירומה. ופתאום התחילו להתקשר אליי כל מיני גברים והציעו הצעות, ובהתחלה חשבתי שזו טעות, ורק כשהבנתי, הסברתי במה מדובר והמתקשרים התנצלו ואפילו הציעו עזרה, כי מבחינתם לנצל קשישים זה הרבה יותר חמור מלצרוך שירותי זנות. זה היה מפתיע, וגם חידד לי עם איזה אנשים אנחנו מתעסקים. באותה נקודה, לבקשת בני משפחתי, התחלנו קצת להיעזר באבטחה. ביקשתי מבעלי שילווה אותי לאוטו. קניתי מצלמות לבית כדי שנרגיש בטוחים ותדרכתי את הגננות של הילדים. אבל זה לא הרתיע אותי".
כהן יצאה להפגין במאהל החברתי בעד דיור וזכויות לזוגות צעירים, ניהלה את ארגון "אמון הציבור", שמטפל בפניות צרכנים, ייסדה את עמותת "התעוררות ירושלים" והייתה נציגתו במועצת העירייה, ולפני כן הספיקה לכהן כדוברת חברתית של אריאל שרון ז"ל.
מה ההבדל בין שרון לנתניהו?
"אריק שרון הבין הרבה פחות שיווק מנתניהו. נתניהו הוא גאון שיווקי, שמעביר מסרים בצורה מבריקה ועובד במהירות כמו מכונה משומנת. שרון היה הרבה יותר עממי ואטי, הוא היה מנהיג של פעם ולא פתח בבוקר סקרים ופעל על פי התובנות שעולות מהם. הוא אמר, 'אני אעשה, והסקרים ישתנו בעקבותיי'. הוא השפיע על הסקרים ולא בהכרח פעל לפיהם".
תחת ממשלת נתניהו העבירה כהן את הרפורמה למאבק בעושק הקשישים, הכוללת תיקוני חקיקה להגנה על צרכנים חלשים ולהרתעת חברות נצלניות. היא קידמה את חקיקת מאגר "אל תתקשרו אליי", שלמספרים הנרשמים אליו ייאסר לבצע שיחות שיווק, והחלה בגיבוש וביישום התוכנית הלאומית למלחמה בבדידות. בחצי השנה שחלפה קידמה את מתווה דרישות הנשים להעלאת גיל הפרישה ואת חוק האלימות הכלכלית במשפחה. "יש מצבים שבהם גבר מטיל אימה ושולט בחייה של אישה בכך שהוא לוקח את משכורתה, נותן לה קצבה או רושם על חשבון הבנק שלה רק את החובות", היא אומרת. "החוק שלנו, שכבר עבר בקריאה ראשונה, הפך את זה לעבירה".
בתחום הסיוע לניצולי שואה, עוד תחום באחריות המשרד שלה, היא פועלת להקטנת הפער שקיים בין ניצולי שואה שמקבלים קצבה חודשית משמעותית לניצולים שמקבלים מענק שנתי יחיד ונמוך. "אנחנו נאבקים להפחית את הבירוקרטיה, כדי שהכסף יגיע לניצולים כמה שיותר מהר", אומרת כהן, "כי כ־40 ניצולי שואה נפרדים מאיתנו מדי יום, והזמן פועל לרעתם".
עשית כברת דרך מהפגנות הרחוב למשרדי הממשלה.
"היום יש לי גב וכוח לשנות מבפנים, והעובדה שאני יכולה לדבר עם שר המשפטים ולקדם איתו חקיקה בשיחת טלפון היא בשבילי חלום. היום יש לי נגישות לכלי עבודה מדהימים, ואני מספיקה לעשות הרבה יותר. זה משמעותי. אבל יש לזה גם מחיר מעיק מאוד. כי הפוליטיקה מפלגת, ולא כולם רואים בי כתובת, כי אני לא במפלגה שאליה הצביעו. אני נדרשת לסוגיות שאני לא מתחברת אליהן וזה קשה. היה הרבה יותר קל להיות פעילה חברתית בלי המועקה של האם המאמץ שווה את זה או לא. בלי ההתנגשות בין ערכים, בלי הדילמות".
מה הדבר החשוב ביותר שלמדת בממשלה?
"לייצר שיתופי פעולה בין משרדי הממשלה. אם אתה חושב שאתה סוליקו על המגרש, לא תצליח, כי מספיק אחד כדי להפיל הכל".
ומה הכי מאתגר?
"הזמן. כל החיים עבדתי קשה, אבל מרגע שנכנסתי לממשלה, אני עובדת בעומס מטורף. זה שוחק".
הרגע הכי קשה שלך בממשלה?
"הכניסה אליה".
והרגע הכי מרגש?
"להעביר את הרפורמה למיגור עושק הקשישים. כי זו הסיבה שבגללה נכנסתי לפוליטיקה".