למען הסר ספק, ורגע לפני שנצלול לנתח את התרחשויות השבוע: המדינה בשבוע הראשון של חודש דצמבר 2020 לא נמצאת במועד טרום־בחירות, לא לקראת הבחירות ולא בדרך אליהן. נשאיר את התרגילים הרטוריים לחברי הכנסת, שיהיה להם במה להפחיד את הציבור, את התקשורת ואיש את רעהו. אנחנו כבר בבחירות. עמוק־עמוק בפנים.
אומנם המועד הרשמי לסבב הרביעי תוך שנתיים של חג הדמוקרטיה טרם נקבע ועדיין מוקדם מדי לצפות להודעות לבוחר שנשלחות בדואר כחודש לפני היום הגדול, אך בפועל אנחנו כבר שם והתפאורה והאביזרים יבואו בהמשך. אנחנו בבחירות בפועל, במציאות, בחיים עצמם. וזה אולי אחד הסממנים הכי בולטים של סגנונו הפוליטי של בנימין נתניהו.
הנוהל לפניו היה מוכר וברור: בבחירות נלחמים ביריב עם סכין בין השיניים. אז הכל מותר, הכל הפקר, אפשר ואף רצוי לרדת נמוך. להשליך כמויות אשפה לעבר המתחרה כדי לזכות בלבו של הבוחר. לפזר הבטחות שווא. לגנוב דעת. לרמות. לתמרן. לזה קוראים מיומנות פוליטית, הכל בסדר. אך לכל יום בחירות מגיע מוצאי יום בחירות. וכאן עובר הגבול. הרוביקון שאותו חוצים בידיים ריקות. משאירים את כל הזבל בצד ההוא ולמחרת הבחירות נולדים מחדש. עוף החול בנוסח הפוליטיקה הישראלית.
בצד השני של אותו הרוביקון מדברים על "נשאיר את הדם הרע מאחורינו, כעת העם זקוק לאחדות, לא עוד פילוגים ושיסויים. נלמד לעבוד ביחד". לא שלפני נתניהו הצליחו ראשי ממשלה בישראל לנהוג בדיוק על פי הססמאות שהרבו לפזר בתערוכות הבחירות לדורותיהן. לא ששמעון פרס או אריאל שרון בכל שנות כהונתם נשארו ישרים כסרגל וצחורים כטלית ביום הכיפורים ונהגו ביושר וביושרה כלפי שותפיהם הפוליטיים. לא להגזים, הפוליטיקה אינה בית מדרש ואף פעם גם לא תהיה כזאת.
ההבדל העיקרי שהביא איתו נתניהו הוא הפרת הבטחות סדרתית כשיטה פוליטית. כשגרה. כמשהו ברור ומובן מאליו עד כדי כך שמי שעדיין מרשה לעצמו להיראות מופתע, להרים גבה ולדרוש הסברים, מצטייר כטירון תמים למדי, כמי שאין לו מושג ירוק על הפוליטיקה הגדולה מה היא. כאחד שלא שייך לליגת־העל שבנימין נתניהו מייצג. ליגה אחרת בהחלט, והמבין יבין.
זו הפוליטיקה, טמבל
בתרבות הפוליטית של נתניהו אין מצב שאינו בחירות. הגדה השנייה של הרוביקון פשוט לא קיימת. נתניהו נמצא במצב תמידי של חציית הרוביקון ומתחיל לחשוב על הבחירות הבאות מיד עם פרסום תוצאות האמת של הבחירות הנוכחיות. לו היה בני גנץ יודע זאת (או לפחות אילו היה מקשיב למי שסיפר לו על כך) רגע לפני חתימת הסכם הרוטציה, ייתכן שהיה חוסך לעצמו הרבה עצבים ותחושות קשות של מי שמצא את עצמו באמצע כיכר השוק ללא סחורה וללא כסף.
יש כאלה המאמינים שנתניהו הגיע להחלטה שגנץ לא מתאים להיות ראש ממשלת ישראל עם הזמן, במהלך חודשי השותפות. אך מי שעשו הרבה שנות נתניהו בחייהם ונמנו עם החוג הקרוב אליו, טוענים כי הוא לרגע לא חשב לקיים את הסכם הרוטציה גם לפני החתימה, גם בזמן החתימה - שלא לדבר על מה שבא אחרי החתימה בפטיו של המעון ברחוב בלפור. השיטה אמרה "העיקר זה לכבוש את לבו ואת דמיונו של גנץ עכשיו ולקבל את חתימתו ואחר כך... יהיה אחר כך. נגיע לגשר - נשרוף אותו".
לא שלא אמרו לגנץ "היזהר, אתה נכנס למלכודת". אמרו גם אמרו. רק שגנץ, הידוע כאחד שמתקשה בקבלת החלטות, בחר בגישה האלמותית של "יהיה בסדר". גם יצחק שמיר ספג המון רפש, שקרים והתנכלויות משמעון פרס אחרי שנכנס איתו לממשלת אחדות בשנת 1984. לשמיר זה השתלם. פרס, שנחשב אז לחתרן גדול, עמד בהסכם, העביר מפתחות לשמיר, ובזאת קנה את עולמו וטיהר את תדמיתו. הרבה בזכות קיום הרוטציה עם שמיר זכה פרס לאהדה בשלב המאוחר של חייו. למה לנתניהו לא לעשות מעשה פרס בממשלת אחדות? פרש גנץ את משנתו לבני שיחו במשך החודשים של התפקוד הקלוקל של ממשלת האחדות.
אחרי שבעה חודשי נישואים, נראה שבן הזוג נתניהו לא הפסיק לחשוב על גירושים מרגע חתימת הכתובה. מי שיצא לו לשוחח עם ראש הממשלה בשבוע הרועש (כמעט כתבתי "דרמטי", אך התחרטתי מיד, משום שהסממן הנוסף של התקופה הוא שכחה מוחלטת של המושג " דרמטי". כל נאום של נתניהו היום הוא "דרמטי" ורק "דרמטי". כל דיון בממשלה - אם בכלל הממשלה מתכנסת - מיד הופך ל"דרמטי" לנוכח כמות הצעקות וההתכתשויות. ככה זה בבית הספר הפוליטי של נתניהו, שגנץ מזמן לא רוצה ללכת אליו) - יצא עם אותה המסקנה בדיוק: נתניהו לא רוצה בחירות, ויש רק דבר אחד שאותו נתניהו לא רוצה עוד יותר - והוא הרוטציה.
הציבור מצפה למשהו דרמטי
כל פסיכולוג מתחיל יודע: ככל שמישהו אינו רוצה דבר מה, דוחה את המחשבות על אודותיו וחושש ממנו, כך באופן פרדוקסלי הוא מרבה לדבר עליו עוד ועוד. לפי הכלל הזה אפשר להסיק מי בין שחקני המערכת הפוליטית הכי לא רוצה בחירות ומי דווקא מעוניין בהן. השבוע, פעם אחר פעם, חזרו נתניהו וגנץ - כל אחד בזמנו ובנאומו - לאותה המנטרה בדיוק: אנחנו נגררים לבחירות כאשר הצד השני הוא האשם היחיד במצב הנורא הזה.
ומי טען בפה מלא שהבחירות עוד רחוקות וש"אנחנו ממש לא שם"? נכון מאוד, נפתלי בנט ואיילת שקד, הצמד שהבחירות הכי טובות לו - לפחות על פי הסקרים, שמבטיחים לבנט עד חצי המלכות וסיכויים ממשיים בהתמודדות על ראשות הממשלה.
שלא נטעה: להחליט על התמיכה בחוק פיזור הכנסת היה לגנץ קשה עד קשה מאוד. שבועות על גבי שבועות הוא הדף לחצים פנימיים מטורפים בתוך הבית. בהתחלה זה היה אבי ניסנקורן שדרש "להפסיק להתבזות ולהפוך לליצנים נלעגים בהצגה שביבי המציא וממשיך לנהל בהצלחה רבה". אחר כך זה כבר היה "ניסנקורן ואנשיו". בהמשך גם לגבי אשכנזי נמאס סופית, וגם הוא סבר שעדיף לחתוך ולא להמשיך. וגנץ התלבט. כינס עוד ישיבה ועוד אחת, שמע, דיבר ו...לא החליט. גם אחרי שבעת חודשי הזוגיות הלא נעימה עם נתניהו והליכוד, גנץ עדיין נטה להאמין ש"יסתדר ויהיה בסדר".
אגב, הוא אינו השותף היחיד להנחה זו, שנשמעת הזויה משהו. גם בליכוד קיימים אנשים (לא רבים, אך גם לא מעטים) שמעריכים כי המשחק טרם נגמר. גם אחרי שהכנסת הצביעה על תחילת תהליך התפזרותה, גם אחרי טונות של מילים קשות והאשמות, יש בליכוד מי שסבור כי מה שרואים בדצמבר לא רואים בפברואר. אם כעת נתניהו מעדיף לדחות את הבחירות עד סוף החורף ומאמין שלקבוע בחירות ליוני זה יהיה הצעד הנכון (נחמד ללכת לבחירות אחרי עוד סגר, עם חיסונים ואולי עם עוד הישג מדיני בפורטפוליו) - זה בכלל לא אומר שגם אחרי חודשי החורף הוא יישאר בדעה זאת.
ייתכן שהתחלואה שוב תעלה, האבטלה ופשיטות הרגל תעלנה גם הן בהתאם, הכעס והייאוש בציבור יגברו, ומי יודע - אולי אז יסתכל נתניהו על המצב מזווית שונה לחלוטין ויחליט לוותר על הבחירות לעת עתה, להגיע לסוף אוקטובר 2021 ורק אז לחשב את המסלול מחדש. גנץ, שלאורך כל חייו התמזל מזלו להיות במקום הנכון בזמן הנכון, עוד יכול לצאת שוב בר מזל ולהפוך, אם יסתדרו הכוכבים, אולי לא לראש הממשלה ברוטציה, אך לראש ממשלת המעבר. למה לא לנסות ולתת לזה צ'אנס?
אולי התיאוריה היפה והמפתה הזאת היא שגרמה לגנץ להשאיר פתח רחב (יש במפלגתו כאלה שאומרים כי הפתח רחב מדי) למציאת הפתרון למשבר. גם אחרי הנאום המוצלח שלו ערב ההצבעה על פיזור הכנסת, גם אחרי ההצבעה עצמה. ביום שלישי בערב, חצי שעה לפני שגנץ עלה לשידור חי וסיפק הופעה טובה, מרשימה ותקיפה, התקשר שר בכיר מכחול לבן לשר בכיר מאוד בליכוד. מקורב גנץ אמר למקורב נתניהו: "שמע, בני ייתן נאום חריף, יתקוף את ביבי. אין ברירה, הכעס אצלנו גדול מדי, הציבור מצפה למשהו דרמטי, אי אפשר אחרת. אבל אל תשימו לב למילים: אנחנו רוצים לקדם את התקציב, מחכים לקבוע פגישה. תבואו, אנחנו כאן". וזה, למעשה, כל סיפור השבוע על רגל אחת.
בן גביר והרב רפי
בסביבת נתניהו לא מפסיקים לדבר על צעדי ההמשך. על איך אפשר להחזיק את גנץ עוד קצת, עד יעבור הזעם של הקורונה. עד המועד המתאים לשבירת כלים (סוף החורף אמרנו). מופיעים שם רעיונות רבים. מה שלא מופיע שם אף פעם זה המושג "רוטציה". לא לשווא הס נתניהו מלהזכיר את הרוטציה בכל נאומו וגם בתשובותיו לשאלות הכתבים בערב של יום רביעי, כמה שעות אחרי ההצבעה על חוק פיזור הכנסת בקריאה טרומית.
כמה פעמים נשאל ראש הממשלה אם הוא מוכן לעמוד בהסכם ולתת לרוטציה לקרות. פעם אחר פעם תמרן נתניהו את התשובות כך שלא היה בהן אזכור של קיום הרוטציה. מה שייתכן שיקרה: הטלפון מביבי לבני עם ההצעה לפתוח דף חדש, לפתוח גם את ההסכם הקואליציוני ולהכניס בו כמה תיקונים כדי שמכונת ההנשמה תוכל להציל ממשלת אחדות לעוד זמן מה. הכל פתוח. חוץ מרוטציה - שוב, נכון לשבוע הראשון של החודש האחרון של שנת 2020. וכל זה במקביל להכנות האינטנסיביות למערכת הבחירות.
כאשר יו"ר הליכוד, שהוא גם ראש הממשלה, מסתכל על הסקרים - הפנימיים ועל אלה המתפרסמים בתקשורת כמעט מדי יום - הוא משרטט לעצמו את מטרות החיסול הבאות. והראשונה בהן היא מפלגת ימינה ובנט העומד בראשה. שבוע אחר שבוע מחזיק בנט מעמד בצמרת הסקרים, מיד אחרי הליכוד. השבוע ערכה אחת המפלגות הגדולות סקר פנימי, מעמיק ונרחב. התוצאות שוב עצבנו את נתניהו עם הגיען אל פתחו. בתשובה על שאלת ההתאמה לראשות הממשלה, ההפרש בין נתניהו לבנט היה קטן מאוד עד זניח.
עם כל ההנחות שאומרות כי כמה מנדטים טובים שמהם בנט נהנה בסקרים לפני הבחירות יברחו ממנו כאשר תחל המערכה ויצוצו עוד שמות ועוד מפלגות והתמונה תתבהר, נתניהו סבור כי לא כדאי לחכות לזה בחיבוק ידיים. לכן בזמן האחרון שוב הוצא מהבוידעם הרעיון להנדס מפלגת ימין נוספת, וזו תצליח לנגוס מימינה כמה עשרות אלפי קולות. כבר מדברים שם כיצד משדכים בין הרב רפי פרץ לאיתמר בן גביר, שכל אחד מהם בנפרד אינו עובר את אחוז החסימה, אך מסוגל בהחלט לגרום נזק לימינה.
גם על הרחוב הרוסי חושבים בבלפור. אומנם בשונה מבשנה שעברה, נתניהו לא חושב יותר שאפשר להחזיר את אביגדור ליברמן לגוש הימין, אך גם ממנו הוא מעוניין לנגוס עד כמה שזה יהיה אפשרי. לצורך כך אנשי "המטה הרוסי" של הליכוד מקיימים מגעים עם ח"כ לשעבר רוברט אילטוב שערק מישראל ביתנו לליכוד אי שם בעיצומו של קיץ 2019.
בהקשר דומה מוזכר גם שמו של אלי נכט, חבר מועצת העיר באשדוד, פעיל חברתי עם אמביציות פוליטיות גדולות. "אולי מפלגה רוסית חדשה לא תעבור אחוז החסימה, אך תהיה מסוגלת לפגוע באיווט. אם נוריד אותו ב־2 מנדטים - נתניהו במצב טוב" - אומרים העוסקים במלאכה.