בית המשפט העליון דן היום (שלישי) בהרכב נרחב של 11 שופטים בדיון על חוק יסוד הלאום. הדיון שודר ועצם קיומו לווה במחאה. מאחורי העתירה עמדו בין היתר חבר הכנסת לשעבר אכרם חסון, האגודה לזכויות האזרח ו-13 גורמים נוספים.

בראשית הדיון, הנשיאה חיות פירטה טענות שונות - האם הסמכות קיימת להתערבות שיפוטית? אם כן כיצד? מה בחוק אם בכלל צריך שיתבטל או יתוקן?. בהמשך הדגישה את החשיבות של העמידה בזמנים, כאשר הדגישה את חשיבות העמידה בזמנים.

הטוען הראשון היה עו"ד עלי שכיב, המייצג קבוצה דרוזית. שנשא דברים במשך דקות ארוכות. "מימי קום המדינה ולפניה העדה הדרוזית נענתה לאתגר של ברית דמים וברית יהודית דרוזית. מאותם ימים ומקום המדינה נטלה העדה הדרוזית חלק אינטגרלי והייתה בחוד החנית של מערכות ישראל בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית ברית דמים", אמר, "חוק הלאום פגע פגיעה קשה מאוד בעדה הדרוזית".

"יש כן שלילה של זכות ההגדרה העצמית, הפוגעת בזכות המיעוט לחיות", טען הפרקליט, והנשיאה השיבה: "למה 1ג' פוסל גם פנימיתי ולא חיצונית?". עו"ד שכיב ענה: "אנחנו אלה שהקרבנו, קיבלנו סכין בגב. נשכבתי במארבים בלבנון למען המדינה, וחוק הלאום לא נותן לי שוויון. יש פגיעה בעקרונות היסוד של השיטה". פרופ' ריאד אגבאריה אמר אחריו: "מצעד איוולת שמתקיים בכנסת ישראל".

מחאת הדרוזים נגד חוק הלאום (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
מחאת הדרוזים נגד חוק הלאום (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

עו"ד איימן אבורייה, שהיה הטוען הבא, אמר: "אם אתם לא תעצרו את מצעד האיוולת שמתקיים כעת בכנסת אנחנו בבעיה. המטבע לא אבד בכנסת, המטבע פה". הוא הסביר כי "הייתה קבוצה בכנסת שסבורה שבית המשפט בישראל הוא יותר מידי מגן על השוויון. שתי נקודות שבר שהביאו למצב שעכשיו הכנסת צריכה להילחם על היהדות של המדינה. בטיעון הזה של הזכות להקמת מדינה לעם היהודית אני מוכן להיהרג על הזכות הזו. אבל רבותי, מדינת ישראל כבר קמה, קיימת, אנחנו 70 שנה אחרי".

"אנחנו לא באים לשכנע את העולם שצריך להקים את המדינה מדינת ישראל היא עובדה. אנחנו כערבים השלמנו עם חוק השבות, שהוא חוק מפלה אבל חוק ראוי בגלל הזוועות שהיו באירופה", הדגיש, "השלב הבא זה אוטובוסים נפרדים ליהודים. אני מאלה שנלחמתי אישית ומאלה שאומרים שכל הזמן לנו כמיעוט אזרחי בתוך ישראל מדינת ישראל היא הבית הלאומי גם שלנו. אני נלחם על זה שביום כיפור אתם תלכו לבתי כנסת ואנחנו נשמור על הגבולות".

לדבריו, באו חברי כנסת וקילקלו לנו מכיוון שמישהו חושב שסמכויות בית המשפט יותר מידי מכילות בעניין השוויון. "החוק הזה מתחיל לחלחל. החוק בנוסחו כעת, יש בסעיף  7 העדפה ברורה להתיישבות יהודית. הגיעו שתי קבוצות להתמודד על קרקע של רשות מקרקעי ישראל ואחרי זה למי העדיפות? לפי סעיף 7 יש קבוצה של מיעוטים של ה-20% הופכים להיות חצי אזרחים או אורחים ויש קבוצה יהודית שמנסה להתמודד על אותו מגרש. יש חוק יסוד שקובע שיש עדיפות לקבוצה היהודית. ניתן ליהודים מפתח זהב שזה בחוק הזכות אבל ברגע שנכנסת אתה כפוף לשווין ואם לא כולנו בבית והתיקים האלה עוד יתגלגלו לעתירות מבישות".

בסיום דבריו טען: "מדינת ישראל צריכה לפעול לפי מגילת העצמאות שידעה להכיל את כל הערכים, בעיקר את ערכי השוויון. חוק הלאום במתכונתו הנוכחית הוא סטירת לחי לכל אלה שעדיין מייחלים שמדינת ישראל איכשהו תהפוך למדינה גם שלהם".

הדיון בחוק הלאום - פעילי ''אם תרצו'' מחלקים בננות מחוץ לביהמ''ש (צילום: תנועת ''אם תרצו'')
הדיון בחוק הלאום - פעילי ''אם תרצו'' מחלקים בננות מחוץ לביהמ''ש (צילום: תנועת ''אם תרצו'')

עו"ד ערן לב, שעתר גם הוא בנושא אמר: "ככל המדובר במסגרת שיקול הדעת, הטענה של המשיבים היא שצריך להמתין עד שתיווצר מסה קריטית של פסקי דין והחלטות שמהן ניתן יהיה ללמוד האם יש מקום או אין מקום להתערבות שיפוטית בחוק הזה. אנחנו טוענים שבמקרה הזה יש ליתן לשיקול הבשלות משקל נמוך שמדובר בחוק יסוד מהסוג הזה שמסדיר סוגיות כל כך נפיצות לדמוקרטיה הישראלית".

"זה יהיה מסוכן להמתין עד שתיווצר מסה קריטית משום שיכול להיות שזה יהיה מאוחר מידי. הניסיון המסוים שקיים עד היום הוא מאוד מטריד. יש כארבע החלטות, פסקי דין, שמצביעות על הכיוון בתי המשפט עשויים להתייחס ליישום של חוק הלאום. אחת מהן היא פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים נגד הרשות הפלסטינית משום שהוא מציג את האופן שבית המשפט רואה עצמו חייב להתייחס לחוק היסוד. השופט דרורי אומר שם שמדובר בחוק יסוד שניתן לעשות בו שימוש בבית המשפט", הדגיש.

בהמשך דבריו טען: "חוק הלאום בסופו של היום יחדור למישור הפרטי ולמישור של היחסים של היחידים ויקבע את העיקרון של האפליה בין יהודים ובין שאינם יהודים גם במשפט הפרטי ולא רק בתחום של ההגדרה הלאומית. אנחנו גורסים שהחוק הזה טוב היה משלא היה ולכן עתרנו לביטולו. כמצטער אנו טוענים שסעיפים 4 ו-7 לא היו קיימים, לפחות כך. אחת הטענות שטוענים המשיבים הוא שהחוק הזה נדרש כדי לחזק את הרגל היהודית במדינת ישראל שכביכול יש עליה מתקפה. איזה איום יש עליה? הרגל הזו היא לא תחת מתקפה אלא מה שכן תחת מתקפה היא הרגל הדמוקרטית".

עו"ד ג'בארין חסן המייצג את ההנהגה הערבית העליונה והרשימה המשותפת הוסיף בדיון: "קביעה כזו של חוק יסוד חייבת להתקבל בהסכמה רחבה בשביל הלגיטימיות. החוק הזה לא עובר את הגרעינים הדמוקרטיים המינימאליים שבלעדי זה אין דמוקרטיה. לראשונה מאז 48' יש שאלה על מעמדו של המיעוט הערבי במדינת ישראל. זו פעם ראשונה. מה המשמעות של הדרתו של המיעוט הערבי בפני חוק היסוד?".

הוא הדגיש עוד כי "כאשר דנים במעמד של מיעוט לאומי, התפיסה לא מסתפקת רק בריבונות הפנימית של המדינה איך היא מתייחסת למיעוט. מאז מלחמת העולם השנייה הריבונות גם מוגבלת בעקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי".

הנשיא חיות השיבה לדוברים: "רז נזרי אמר הרבה מאוד דברים על סעיף 7 שמתיישבים עם פרשנות מקיימת. הוא נשאל שאלות לגבי העדפת יישובים יהודיים על פני יישובים ערביים, האם זה סותר את ערך השוויון, והיו לו תשובות ברורות שקוממו חלק מחברי הכנסת שאמרו שהם לא מחויבים לפרשנות הזו כי הם המחוקקים. דווקא דברים שאמר עו"ד נזרי בקשר לסעיף 7 מתיישבים היטב עם המסלול שחברי השופט פוגלמן מדבר של פרשנות מקיימת".

"העובדה שהתיישבות היא ערך לאומי לא בהכרח אומרת שזה יבוא על חשבון הקצאה ופתרונות דיור של אזרחים או מיעוטים אחרים במדינה, זה רק אומר שרואים בזה ערך לאומי. אם אדוני יבחן את גלגולי החוק מהצעת החוק הטרומית וניסוחיה ועד לנוסח הסופי שאושר בכנסת, יראה שבדיוק הניסוח הזה ברמה של ערכים ואינטרס לאומי, נועד למנוע את ההתנגשות החזיתית עם ערך השוויון. זה שבעיני הכנסת התיישבות יהודית במדינת ישראל היא ערך לאומי לא בהכרח אמור לסתור זכויות לגיטימיות אזרחיות של אזרחים אחרים".

אסתר חיות (צילום: שלו שלום, פול ידיעות אחרונות)
אסתר חיות (צילום: שלו שלום, פול ידיעות אחרונות)

השופט מני מזוז הוסיף: "עמדת היועמ"ש מאוד ברורה, היא לא פוגעת, ומתייחסת פרטנית גם להפרדה ביישובים גם להקצאות. הערך מופיע גם במגילת העצמאות (התיישבות יהודית) לצד שמירת הזכויות ברמת הפרט. לכן הפרשנות המקיימת לא מחייבת אקרובטיקה פרשנית אלא היא כמעט מתבקשת מאליה. השאלה אינה אם היה נכון או טוב לחוקק את החוק הזה, אנחנו כאן במצב שיש את פסק הדין והשאלה איזה תוכן נותנים לו". השופט נעם סולברג המשיך: "כל הווריאציות שעשו בכנסת גרסו לשמור על עקרון השוויון של חוק היסוד כבוד האדם וחירותו".

הנשיאה חיות: "על זה קמה המדינה וזה אחד הערכים הציוניים שעליה קמה המדינה שלנו כמדינת העם היהודי. אין מי שיחלוק שהזכות לשוויון היא בעלת מעמד חוקתי וזה מקום המדינה". נשיאת העליון חיות קטעה את עו"ד ג'בארין: "החוק קובע מפורשות שלא ניתן לקחת אדמות השייכות לערבי ולהעבירו ליהודי".

השופטים אמרו בשלב זה: "יראה לנו אדוני במה חוק הלאום שינה זכויות כלשהם ממה שקיים היום על מנת להראות אפשרות להתערבות שיפוטית, זה תנאי שבלעדיו לא יהיה".

סולברג: "זולת השוויון, במה חוק יסוד הלאום משנה משהו מהיקפים של זכויות חוקתיות קיימות בשיטת המשפט שלנו, תמול שלשום, לפני שהיה חוק יסוד הלאום, עמדנו במצב של זכויות חוקתיות מסוימות, למחרת נפל דבר, חוק הלאום, במה השתנה היקף הזכויות, זה התנאי הבסיסי לביקורת חוקתית שלנו. איזה שינוי חל בזכות חוקתית כלשהי כדי שנתחיל לחשוב על ביקורת חוקתית?".

ג'בארין: "התחלתי בסעיף 7 ולא במקרה. כאשר מדברים על חוקה, זה לא רק איך בית המשפט העליון פוסק. אלא איך אתה מלמד אותה, איך אתה מחנך". 

הדיון בבג''ץ בעתירות על חוק הלאום (צילום: שלו שלום, פול ידיעות אחרונות)
הדיון בבג''ץ בעתירות על חוק הלאום (צילום: שלו שלום, פול ידיעות אחרונות)


השופט סולברג: "דברים כדורבנות, אבל אלה דברים לדיונים בכנסת. אנחנו מתכנסים בסוף לדיון המשפטי. ואדוני יראה במה חוק יסוד הלאום היקף של זכויות חוקתיות שהיו קודם לכן. זה תנאי בלעדיו אין מקום להתערבות שלנו, כך אני רואה את הדברים". השופט יצחק עמית: "אולי אדוני ידבר על השפה, אולי זה שינוי מסוים שחוק הלאום בכל זאת הכניס".

עו"ד ג'ובראן: "מה שעושה ערבי ערבי זה שפתו, ופה פתאום עושים שינוי שלא היה אפילו בשילטון העותומאני. אנחנו מדברים על מעמד של מיעוט גדול בארץ, וכל התשובה של המדינה זה שרוב של 61 חברי כנסת זה מספיק. הכנסת ה-20, היא תקבע למורה הערבי באיזה שפה ילמד את התלמידים הערבים?"

השופט יצחק עמית שאל: "אם זה היה תלוי באדוני, אם היה כתוב שהשפה הערבית היא שפה רשמית, בזה אדוני היה בא על סיפקו? ידוע שבישראל העברית היא השפה הפורמאלית, אז אמרו שהשפה הערבית היא שפה במעמד מיוחד. אז איפה פה הפגיעה המעשית, אולי זו רק פורמאלית?". עו"ד ג'בארין השיב: "כי כללי המשחק השתנו".

בהמשך הדיון, אמר עותר נוסף, עו"ד עאזם פיראס: "אני מצטרף לקריאת השבר שאין צודק שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי אבל היא לא רק".

השופטת חיות ציינה כי "ביטול חוק יסוד הוא דבר חסר תקדים לפחות עד ימינו. לכן אנו צריכים להשתכנע שהאם המסקנה העולה מכך שהוא חוק שאין לו תקומה עד כי נגזר עליו להתבטל או שיש דרכים על דרך של פרשנות מקיימת למצוא לו דרך אחרת. כאשר יש פגיעה בליבת עקרונות הדמוקרטיים של המדינה או היהודיים כי אז יתכן שיהיה מקום להפעיל את הנשק המאוד לא קונבנציונאלי של פגיעה בחוק יסוד. דוקטרינה של תיקון חוק שהוא אינו חוקתי השאלה אם הגענו עד הלום".

עו"ד מק איתי, שעתר גם הוא לעליון, אמר כי "החוק הזה יש אלמנט משפיל והוא מעביר מסר וזו לדעתנו גם התכלית שלו. כך היה גם חוק שלא לעשות משכב זכר שלא כדרך הטבע. נכון שלא אכפו אותו אבל הוא היה כאבן ריחיים על הקהילה הגאה. מוסדות חינוך ומוסדות אחרים יצטרכו להחליט איך הם מאזנים מול חוק הלאום אל מול עקרון השוויון. המשיבים חוזרים וטוענים שהחוק לא פוגע בזכויות הפרט אלא עושה סדר בין האוכלוסיות. אבל כשבתי המשפט בחנו את הזכות של הפרט הם בחנו אותם ביחס לקבוצה אליה הוא שייך".

עו"ד שכיב טען כי "תלמידים של בתי הספר הולכים להתחנך על מדינה יהודית נטו. חוק מכונן שמתעלם משני מיליון ערבים אזרחים המדינה. איך יסתכלו על זה בעולם? זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אותם תלמידים יהודים שילמדו רק את הלאומיות היהודית - ספק שיוכלו לקבל את השונה ולקבל את הערבים. אם אין בררה, אז פרשנות אחרת של החוק זה חצי נחמה, אבל פרשנות זה לא פתרון. החוק הזה משליך על התודעה של החברה הישראלית. מרגע שזה יתחיל לחדור לאותה תודעה יהודית אני חושב שלא יהיה לנו עתיד כאן. מחר יחלו עם חוק נוסף ויקבלו החלטות במוסדות. מי יקבע מה יהיה בסופו של דבר בשפה הערבית? השינמוך של השפה הערבית ושלילת השוויון מהחוק הזה הם מה שהולך לחדור לתודעה הציבורית היהודית, מה שהולך לפגוע במרקם היחסים של הציבור הישראלי על כל גווניו. הסעיף הספציפי הזה שבא רק לעודד את ההתיישבות היהודית".

הנשיאה חיות: "המילה רק לא מופיעה. זו הדרך שבה אדוני מבקש לקרוא את הסעיף, אבל המילה רק לא כתובה בה. יש עוד עקרונות שהמדינה הזו אמונה עליהם ומיישמת אותם מאז שהיא הוקמה".

על כך השיב עו"ד שכיב: "העקרונות שריריים וקיימים עד שהגיע החוק הזה ומחק אותם. מחר יתחלף הרכב בית המשפט כאשר חוק הלאום הזה מצוי לפניו, כל שופט ומוסד ממשלתי יבין אותו אחרת. אין כאן זכויות למיעוטים ואין כאן התחשבות להתיישבות הלא יהודית, יחד עם שלילת הדמוקרטיה בחוק היסוד ושינמוך השפה הערבית אני לא יודע איזה עתיד חוק כזה יכול לפתוח בפנינו. סעיף 6 - מה הוא אומר? שאם יהודי נתקע במדינה אחרת והכליאה שלו היא בגלל יהדותו או האזרחות שלו - מדינת ישראל מחויבת לסייע לו. אבל אם ערבי נתקע ברוסיה - כדי שהמדינה תסייע לו, הצרה שלה הוא נקלע צריכה להיות שייכת לאזרחות שלו".

השופט חנן מלצר ציין כי "אם אזרח נקלע לצרה ברוסיה, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא אזרח - המדינה מחויבת לעזור לו. אין בעיה עם הסעיף הזה".

עו"ד שכיב המשיך: "כל מי שעשה את החוק הזה עשה אותו בלי לשאול את המיעוטים. אני כדרוזי חושב שאנחנו נפגעים מאוד מאוד קשה משום שאנחנו נבגדנו על ידי המדינה הזו. אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה לחוקק חוק עבור העדה הדרוזית. כל חוק שהוא רק סקטוריאלי אסור שיהיה. עם כל הסימפטיה שיש לציבור הישראלי ואני מאמין שגם לכם, אני רוצה להזכיר לכם את הפרשה המקראית של סדום ועמורה. אתם לא תוכלו להציל את העדה הדרוזית אם יהיה חוק כזה כי זה יגרום רק לבידוד, מיאוס וריחוק".

לאחר מכן טענה עו"ד נטע עמר-שיף שמייצגת קבוצת יוצאי ארצות ערב והאסלאם, שמדברת על השפה והתרבות הערבית. הנשיאה חיות מאבדת סבלנות: "אבל איך כל זה קשור לחוק?". השופט עמית: "צריך מאוד להתאמץ כדי לטעון שהחוק הזה פוגע ביהודים". הנשיאה חיות: "אולי נדבר על ענייני שוויון? איך הגברת רואה את עקרון השוויון משתלב בסעיף 7?".

נציגת הכנסת, עו"ד אביטל סומפולינסקי השיבה: "העובדה שהשווין לא נמצא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואף אחד לא חשב שיש לבטל אותו בגלל זה. גם בחוק זה הייתה הכרעה בכנסת מטעמי פשרות פוליטיות. היום יש את הוספת סעיף השוויון לחוק. אנו אומרים שחוק היסוד מגדיר את ערכיה היהודיים של המדינה. כל מה שחבריי הביאו כאן הם טיעונים מעניינים, אך הם לא טיעונים משפטיים ואין כאן מקום לביקורת שיפוטית".

לדבריה, "התנהל בתוך הכנסת שיח מאוד משמעותי לחברי הכנסת -  מה הם אותם ערכים לאומיים ובאיזה אופן נכון להגדיר אותם. חוק היסוד במהלך הליך החקיקה שלו קיבל תפנית להגדרה לאומית ולא מבוא של חוקה שמתיימר להגדיר את כל הזהות ולכן הטענות לגבי זה - זה לא מה שחוק היסוד עושה. מדובר בפרק שעוסק בזהות הקונקרטית של המדינה". הנשיאה חיות: "איך גברתי מפרשת את סעיף 7 לחוק באופן שלא פוגע בעקרון השוויון?"

על כך ענתה סומפולינסקי: "שאנו מדברים על חוקי יסוד שנמצאים באותה רמה נורמטיבית אני לא חושבת שהשאלה אם הם פוגעים בשוויון או לא מכניסה אותנו לדלת של פגיעה בערכים דמוקרטיים. החוק לא משנה באופן דרמטי את הזכות לשוויון וכן היה לנו חשוב להרחיב בדברי ההסבר של הכנסת, לבוא לומר שלא ביקשנו לבוא ולהרחיב בעניין הזה. זה לצקת תוכן לנושא מדינת לאום יהודי והמדינה הזו כמדינת יהודית ודמוקרטית - שני הערכים האלה הם ערכים שהשתלבו זה בזה ולפעמים היו במתח זה עם זה".

השופטת ענת ברון: "ההוראות האחרות מקיימות קשיים אבל אולי לא מהותיים, אך כשאנו מגיעים לסעיף 7 יש קושי גדול יותר, כי צריך להוסיף מטען של פרשנות במקום שהחוק מפרש את עצמו. לכן מדובר במטען חורג לכאורה".

השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)
השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)

עו"ד אביטל: "סעיף 7 הטריד יותר מכולם אותנו המשפטנים. עד כמה אפשר היה להבין בנוסח שהדבר הזה מותיר את הפגיעה הזו. הנוסחים הקודמים של החוק האלום נוסחו באופן שהתייחס לזכות של הפרט. במסגרת התיקונים הוציאו מחוק היסוד את הזכויות האישיות כגון נושא של זכות בזכויות האישיות כחלק מהמהלך הזה וכחלק מהקושי שנמצא בסעיף 7 הנוסח שחברי הכנסת בחרו בו הוא נוסח עמום יותר. הוא מדבר על  ערכים לאומיים ולא ברמת הפרט".

הנשיאה חיות שאלה: "על פי הפרשנות הראויה של סעיף 7 - האם המדינה רשאית להעדיף התיישבות יהודית על פני הקמת יישובים או תגבור יישובים שהם לא יהודיים?"

עו"ד אביטל השיבה: "אני לא יודעת להגיד באופן קונקרטי מה המדינה יכולה לעשות מכוח סעיף 7. הכנסת בוודאי לא רצתה מצב בו ניתן יהיה להקים יישובים ליהודים בלבד אלא כערך לאומי שצריך להביא לאיזון בערכים שעליהם המדינה הוקמה. נושא השפה נמצא במישור ציבורי פוליטי. אני מבינה לחלוטין את הטענות לגבי השפה שעלו כאן מחבריי והן מעניינות אך הטענות האלה רחוקות מאוד ממקרי הקצה".

הנשיאה חיות: "האם השפה היא לא חלק מזכות ההגדרה העצמית? דווקא חוק הלאום מגדיר את השפה הערבית כשפה בעלת מעמד מיוחד, מה שלא היה כאן קודם". השופט ג'ורג' קרא אמר: "אני יודע מה זה שפה רשמית. מה זה מעמד מיוחד? ההוראות צריכות להיקבע בחוק".

עו"ד אביטל המשיכה: "אני מבינה את הפגיעה הסמלית במובן הזה ואני עדיין חושבת שהדבר מעורר דיון ער בכנסת ומחוצה לה, אך אני לא חושבת שמדובר בפגיעה בשפה הערבית במשהו שקרוב למקרה הקצה".

עו"ד רן רוזנברג, נציג היועמ"ש, אמר בדיון: "זה הליך חורג על כך אין חולק. זה לא פעם ראשונה ששאלת החוקיות. לפסיקה יש עוד כמה דברים שטוב יהיה לגעת בהם לפני שצוללים לדיון עצמו. חלק מהדברים ראינו הד להם. כאשר מוגיעה עתירה שמבקשת את התערבות של בית המשפט בחוק היסוד זה אירוע דרמטי בכל הקשור לרשות המחוקקת בקובעה המכונן לבין הרשות השופטת. הדבר הראשון זה הצורך כחלק המלאכה השיפוטית של בית המשפט הנכבד, להעניק פרשנות מקיימת לפרשנות הרמונית לטקסט החוקתי שלפניו. קל וחומר בחוק יסוד לבין עקרונות היסוד של השיטה יהיו אשר יהיו.

"גם אם בית המשפט מתכוון ללכת לשים את עקרונות השיטה מעל חוקי היסוד החוקה צריכה להתפרש באופן הרמוני. קובץ חוקי היסוד זו חוקתה המהווה של מדינת ישראל. את הספר הזה צריך לתת לו פרשנות חוקתית רחבה. הכנסת לא רואה לבדו את חוק יסוד הלאום או חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אלא היא רואה את כולם במכלול. לא זה התיק שבכלל צריך לגעת בעקרונות של חוקי היסוד ואנו סבורים שזה המקרה גם כן.

"כשעותרים מגישים טענות נגד חוק יסוד הם צריכים להציג תזה מסודרת ולא טענה ערטילאית או פורמאלית. אין בעתירה את זיהוי עקרון היסוד של נפגעים ודברים נוספים ויש למצוא כאן גם עקרון איזון הרשויות ובוחנת התנגדות או פוטנציאל להתנגשות בין חוק רגיל לחוק יסוד. חוק יסוד הלאום מבקש לעגן ברמה החוקתית את מדינת ישראל כמדינה יהודית לאומית אך זו לא תעודת הזהות היחידה".

בתוך כך, בכניסה לדיון התעמת עו"ד שוקי שאנן מחורפיש, קרוב משפחה של כמיל שנאן שנרצח בפיגוע בהר הבית ב-2017 עם ח"כ אבי דיכטר, והטיח בו: "בגדת בעדה הדרוזית - מתביישים בך".

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב לדיון, וכתב בחשבון הפייסבוק שלו: "לבית המשפט אין סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד מכיוון שחוקי היסוד שמחוקקת הכנסת הם הנורמה החוקתית העליונה במדינה והביטוי היסודי ביותר לעקרון שלטון העם ולעקרון שלטון החוק כאחד. חוק יסוד הלאום קובע את מה שתמיד היה ותמיד יהיה ברור: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי, ולכן רק לעם היהודי יש בה זכויות לאומיות. בניגוד לטענות מטעות שהועלו נגדו, החוק אינו פוגע בכהוא-זה בזכויות הפרט של מישהו".

כאמור, לקראת הדיון מעורר הסערה בעתירות, שלח יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, מכתב חריף לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. במכתבו הזהיר לוין מפני כל התערבות שיפוטית בחקיקת יסוד שהינה נעדרת תוקף: "הכנסת היא הרשות המחוקקת והיא המחזיקה גם בסמכות האסיפה המכוננת. בית המשפט העליון יונק את סמכותו מכוח הכנסת ולא להיפך". 

"עצם הדיון בבית המשפט העליון בעניינים של חוקי יסוד, מהווה קריאת תיגר על העקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר של ריבונות העם, הפרדת הרשויות ושלטון החוק. כל החלטה שעניינה התערבות בחוקי היסוד שנתקבלו ע"י הכנסת, תהא בבחינת החלטה שניתנה בחוסר סמכות ולפיכך גם נעדרת תוקף. יש בכך ניסיון להשליט את השקפת עולמם של שופטי בית המשפט העליון משל היו שליטי הארץ", אמר לוין. 

יו"ר כחול לבן בני גנץ הגיב לו, וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "האיומים של יריב לוין ונתניהו על בית המשפט מסוכנים לדמוקרטיה ומפרקים את הפרדת הרשויות. הם לא הצליחו עד היום-ונדאג שגם לא יצליחו בעתיד".

עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אמר לפני הדיון: "חוק הלאום הוא חוק גזעני שבא לעגן זכויות יתר ליהודים בלבד תוך פגיעה בגרעין הקשה של הזכות לשוויון של האזרחים הערבים. חוק היסוד קובע לראשונה במשפט החוקתי שלנו מעמד עליון ליהודים ומעמד נחות לערבים, תוך שלילת הזכויות הקבוצתיות שלהם לתרבות, לחינוך ולשפה. זהו כתם על ספר החוקים שהעתירה מבקשת למחוק. אסור שהחוק הזה יהווה פרק בחוקה המתהווה של מדינת ישראל".

מנגד, מי שהובילה את המחאה נגד קיום הדיון היא תנועת "אם תרצו", שיצאה בקמפיין נרחב נגד מעורבות בג"ץ בכל ההליכים בישראל, בנוסף דרשה כי הדיון ישודר. בין השאר הושק אתר "הכר את השופט", החושף את פסיקות השופטים השונות ומעורבותם בכל רבדי החיים בישראל.

במקביל, סקר חדש שהזמינו באם תרצו חשף כי רק 6.1% אחוזים מהציבור נותן אמון מלא בבג"ץ ולעומתם 42.6% מהציבור סבורים כי רמת האימון שלהם בבג"ץ נמוכה או כלל לא קיימת. כמעט ממחצית הציבור, 46.8% סבור כי אין לבג"ץ סמכות לדון בחוק הלאום.

מתן פלג, יו"ר "אם תרצו" מסר לקראת הדיון כי: "השופטים מתנהגים כפוליטקאים בגלימות הרבה יותר משופטים מן המניין. תופעה זו פוגעת אנושות בדמוקרטיה ובחברה הישראלית. בנוסף, מוכיח הסקר האחרון כי הרשות שהאמון בה נפגע הכי הרבה מההתנהלות הזו היא הרשות השופטת עצמה. אין  ספק ששופטי בג"ץ חייבים לעשות בדק בית רציני." 

חוק היסוד אושר בכנסת ב-19 ביולי 2018, ברוב של 62 בעד, 55 נגד ושני נמנעים,  והוא קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי.

בנוסף, החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל מדינת ישראל, דגל ישראל והתקווה כהמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית, שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל, וכי הערבית לא תיחשב שפה רשמית אלא שפה בעלת מעמד מיוחד. נוסח החוק שהתקבל עורר מחלוקת, בעיקר על כך שנעדר ממנו אזכורה של ישראל כמדינה דמוקרטית המקנה שוויון לכל אזרחיה ומחר ובשל כך הוגשו עתירות רבות שידונו היום.