מרצ היא גלגולה האחרון של מפלגת מפ"ם, שהייתה תנועה סוציאליסטית ציונית ושותפה טבעית של מפא"י, אם כי נחשבה לשמאלית ממנה בנושאים המדיניים והכלכליים. ב-1992 התאחדה עם שתי מפלגות שמאל נוספות: שינוי, בראשות אמנון רובינשטיין, ורצ, בראשות שולמית אלוני, שנבחרה לעמוד בראש הרשימה המאוחדת, שנקראה מרצ. בבחירות באותה שנה הגיעה הרשימה להישג שיא של 12 מנדטים והצטרפה לממשלתו של יצחק רבין, יו"ר מפלגת העבודה, שקיבלה 44 מנדטים באותן בחירות, וחתמה על הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן.
ברמה המדינית דוגלת מרצ בפתרון מדיני המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית, תוך נסיגה ממרבית שטחי יהודה ושומרון, קביעת גבול על בסיס הקו הירוק וקביעת בירתה בירושלים המזרחית. מרצ קוראת להכרה במדינה פלסטינית באופן חד צדדי, ללא קשר להתקדמות המשא ומתן המדיני. מבחינה חברתית וכלכלית מגדירה עצמה מרצ כמפלגה סוציאל-דמוקרטית הפועלת להרחיב את מדינת הרווחה, תוך קידום שוויון ההזדמנויות בחינוך. בנוסף פועלת מרצ להפרדת הדת מהמדינה, לרבות קידום תחבורה ציבורית בשבת, קידום נישואים אזרחיים ועוד.
תחומים נוספים שבהם פעילה מרצ במיוחד הם קידום זכויות האישה והלהט"ב, לגליזציה של סמים קלים, שימור חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וכן איכות הסביבה וקיימות סביבתית. מרצ פועלת באופן מתמשך נגד תעשיית הזנות בישראל, ופועלת בין השאר לסגירת מועדוני חשפנות ועוד. מרצ היא בין הקולות המובילים בפוליטיקה ישראלית לקידום שותפות יהודית-ערבית בשמאל הישראלי. בתוך כך הודיעה המפלגה כי לקראת הבחירות לכנסת ה-24 ישוריינו גבר ואישה ערבים בחמישייה הראשונה של המפלגה.
התרעות פיקוד העורף