כזכור, יועצי ראש הממשלה זומנו לחקירה במשטרה, ובמהלכה נתבקשו להעביר לידי החוקרים את מכשירי הטלפון שברשותם, מבלי שהוסבר להם כי באפשרותם לסרב לבקשה, וסירוב זה לא יזקף לחובתם.
חוקרי המשטרה חדרו לטלפונים הניידים שלהם ופנו בדיעבד לקבלת אישורו של בית המשפט בבקשה שינתן צו חדירה למכשירי הטלפון. בקשתם נתקבלה, צווי חדירה למכשירי הטלפון ניתנו, וזאת בהסתמך על 'חומר סודי' שהובא לעיונו של בית המשפט.
ערר שהגישו יועצי נתניהו לבית המשפט המחוזי נדחה. בקשת רשות לערור שהוגשה לבית משפט זה התקבלה חלקית ושם נקבע כי פעולות בלתי-חוקיות שננקטו יובאו בחשבון בעת הדיון בה, ועשויות להביא לדחייתה והחזיר את הדיון לבית משפט השלום.
השופט סולברג קבע אז אומנם כי המשטרה פעלה בניגוד לחוק אך לא היה קשר סיבתי המראה על השפעה על פעולות החקירה שנעשו אחר כך שמאפשר פסילה. על כן נפסק כי אין מקום, בשלב זה של ההליך הפלילי, לבחון את עוצמת הפגיעה בזכויות החשודים.
השופט קרא הסכים עם סולברג והוסיף כי הוא מסתייג מהחלת הלכת הפסילה הפסיקתית ודוקטרינת ההגנה מן הצדק בשלב מקדמי זה של ההליך המשפטי, משסבר כי יש בכך לפגוע פגיעה קשה, ואף אנושה, ביכולת ניהול החקירה ובאינטרס הציבורי בחקר האמת.
המשנה לנשיאה, ביקש בדעת מיעוט לקבל את הערעורים ולהורות על דחיית בקשת החדירה למכשירים הניידים. לגישת המשנה לנשיאה, לנוכח העובדה כי לא כל הגורמים שהיו מעורבים בחיפוש הבלתי-חוקי במכשירים הניידים של העוררים התייצבו לדיון, וכי בגלגולו השני של ההליך, המשטרה בחרה להגיש בקשה מתוקנת לחיפוש במכשירים הניידים, מבלי לכלול במסגרתה את החומרים שהושגו בגין החיפוש הבלתי-חוקי יש לקבל את הערעור. נתונים אלה ואחרים מלמדים, לגישת המשנה לנשיאה, כי המשטרה לא עמדה בנטל המוטל עליה להציג תשתית ראייתית מספקת למתן צווי החדירה שנתבקשו.
עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין, ממשרד חדד רוט שנהר ושות', המייצגים את אוריך וגולן, מסרו: "החלטת בית המשפט העליון מסמנת את המשקל הרב שיש לסוגיה העקרונית שעל הפרק. פרטיות המידע והפרקטיקות של המשטרה להשיג מידע ללא צו תוך הפרה ברורה של זכויות אדם, איננו דבר שאפשר לעבור עליו בלא דיון מעמיק. אנו מברכים על החלטת העליון לקיים דיון מהרכב מורחב בסוגייה".
התרעות פיקוד העורף