מאות אזרחים מכל חלקי הציבור נענו לקריאתו של בר־זהר והצטרפו לתנועת "אחדות" שהקים בחודשים האחרונים, וכנס היסוד שלה נערך מחמת הקורונה בזום בינואר האחרון. "עם הזמן הבנתי שלא די בהקמת תנועה, אף לא מפלגה, וישנו רק כוח לא־פוליטי אחד, המקובל על רוב אזרחי המדינה, וזה בית הנשיא", הוא אומר. "לאחר חשיבה ממושכת, התייעצות עם חברים מכל גוני הקשת והתבוננות בנעשה בזירה הפוליטית, החלטתי להציג את המועמדות שלי לתפקיד נשיא מדינת ישראל".
בר־זהר סימן לעצמו מגוון של יעדים בהסתערותו על משכן הנשיא, בהם הקמת קרן למלחמה בעוני; בניית איים מלאכותיים לאורך חופי הארץ; גיבוש אמנה בין חרדים לחילונים; קירוב יהדות התפוצות; מתן אפשרות לוותיקים המעוניינים בכך לצאת לגמלאות מעבר לגיל היציאה לגמלאות כיום; הקמת מסגרת לימודית שבה יוכל כל חייל להגיע לתואר בוגר אוניברסיטה; קרן לעידוד מפעלי התנדבות; חידוש תוכנית חפירת תעלת הימים בין ים סוף לים המלח ועוד.
"זה מה שקורה כשחברי הכנסת לא מצביעים משיקולים ענייניים, אלא כפי שמכתיבים להם ראשי מפלגותיהם. זה אכן קרה בבחירה בין קצב לפרס, לא כל שכן בבחירה בין ריבלין לפרס, כשריבלין חש נבגד על ידי חבריו שהבטיחו לו את תמיכתם. אני רוצה להאמין שחבר כנסת שנמצא מאחורי הפרגוד לבד עם מצפונו יצביע לפי שיקול דעתו בלבד".
על יצחק נבון הוא אומר: "אני יודע שאם אומר עליו שהוא היה נשיא נפלא, דבריי לא יתקבלו כאובייקטיביים, בהיות שנינו בחבורה שהקיפה את בן־גוריון וממנה נותרתי רק אני. כאוהב אדם מטבעו, נבון, הנשיא הצבר הראשון, היה מבין נשיאי ישראל הראשון שאפשר לומר עליו שהיה הנשיא של העם עם שילוב מעולה של איש רוח ותרבות ופוליטיקאי שכיהן במספר כנסות. עם זאת, הוא שגה כשהסתפק בתקופת כהונה אחת של חמש שנים מתוך תקוות שווא שיוכל להגיע לראשות הממשלה".
"הייתי מודע להסתייגות של סוניה מהפוליטיקה. 'שמעון, די!', היא אמרה לו בתקווה שיפרוש איתה לחיים שלווים יותר. סוניה סירבה להבין שבשבילו הפוליטיקה הייתה סם החיים והתעקשה לא לעבור איתו למשכן הנשיא".
התרעות פיקוד העורף