יהודה גליק עולה עד היום אל הר הבית לפחות פעם בשבוע. פעיל הר הבית וחבר הכנסת לשעבר מעלה איתו לפעמים קבוצות ואנשים, ולפעמים מאפשר להם להצטרף אליו וירטואלית מכל רחבי העולם.
לעומתו, אשתו הטרייה הדס דיסין מעולם לא עלתה אל ההר. "בתחילה הייתי פחות מחוברת לנושא", היא אומרת בגילוי לב. "אמרתי ליהודה, תשמע, זה נורא זר לי, תן לי זמן, וכשזה יבוא, זה יבוא ממני. ויהודה אף פעם לא לחץ ואף פעם לא ביקש. בסוף התחברתי. היום אני משוכנעת שהמתח סביב ההר זמני בהחלט, ושהשלום יגיע מהר הבית, שהוא מקור השלום לכל שלוש הדתות".
בשבועות האחרונים הר הבית הפך למקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון, עם שורה של עימותים אלימים וקשים בין הפלסטינים לשוטרים שמסתיימים בעשרות פצועים וגלי הדף שהגיעו השבוע אל רצועת עזה והשטחים. "אין קשר בין המהומות ליהודים, ובכל מקרה הן לא מתרחשות בזמן שיש יהודים על ההר", טוען גליק. "כל התסיסה נעשית בידי קבוצות מוסלמיות קיצוניות שמנסות להצית את ירושלים ומנצלות את הימים שבהם יש אלפי מוסלמים על ההר. כאשר אנשים זורקים אבנים על שוטרים ומתחבאים במסגד או כשאוגרים מאות סלעים במסגדים לזריקה על אנשי כוחות הביטחון - הרי שמלבד הפרת החוק ועידוד אלימות יש כאן פגיעה במסגד וחילול האסלאם. בין השוטרים יש מוסלמים, דרוזים ונוצרים, והם פועלים מדי יום במרץ לדאוג לחופש התפילה של המוסלמים. עליות היהודים ממשיכות מדי יום בשקט מופתי ואף מתגברות ואינן נתקלות בהתנגדות מוסלמית כלל. כשאני עולה להר הבית, המוסלמים מקבלים אותי בחיוכים וב'סבאח אל־ח'יר' על הבוקר, והביקורים עוברים בשקט מוחלט. מי שעולה איתי יודע שהדרישה שלנו היא לכבד את המוסלמים ושהציפייה מהם היא לכבד אותנו".
לנוכח העימותים הסוערים בשבוע החולף קיבל גליק החלטה אישית שלא לעלות להר הבית ביום ירושלים. ההודעה המפתיעה פורסמה על ידיו בטוויטר. "זו לא הייתה החלטה קלה כלל וכלל", הוא אומר בצער. "יום ירושלים הוא מאוד משמעותי עבורי, וככל שאני זוכר את עצמי בכל שנה עליתי להר הבית ביום הזה. אבל ההחלטה שלי לוותר על העלייה להר השבוע הייתה שילוב של כמה דברים: בשבוע האחרון יש סערה ציבורית כלפי הציבור החרדי בטענה שהוא לא לוקח אחריות על בטיחות האסון הנורא במירון. אמרתי לעצמי, עד שאני מחפש איך להכות על חטא של אחרים, מה אני מוכן לעשות כדי לנהוג באחריות ולחסוך בעימותים ובאלימות.
בנוסף, בשנה האחרונה השתדלתי שהעליות שלי להר הבית יתקיימו בשקט, בענווה. אבל השבוע הזה היה לי ברור שכל העיניים יהיו נשואות להר הבית ובוודאי שיהודה גליק יבלוט בתמונות. יכולתי להניח שזה גם יחייב את המשטרה לעוד יותר הגנה בגלל כל מה שאני מסמל. אמרתי לעצמי, גם בלעדיי, הידיים של המשטרה מלאות, ואין לי שום עניין שבגללי חס וחלילה תהיה אלימות. אם אוכל לתרום באיזה שהוא אופן להרגעת המצב, אז אעשה הכל. ברובד האידיאולוגי, ההחלטה הזו נוגדת את תפיסת עולמי שאסור להיכנע לאלימות ולתת לה לנצח. אבל תפיסת עולמי היא גם להכיל ולקרב ולמנוע את האלימות מלכתחילה. ולכן קיבלתי את ההחלטה ממש בלב כבד, אבל מתוך הבנה שזה הדבר הנכון בעת הזאת". יש לציין שבעקבות ההסלמה, המשטרה החליטה בבוקר יום ירושלים על איסור עליית יהודים להר הבית.
"יש לי סיכוי"
בראשית השבוע חל יום הנישואים של יהודה גליק ורעייתו הדס. וגם בשבוע שעבר ובזה שלפניו. גליק, שהתאלמן והתחתן בשנית, חוגג את נישואיו בכל בוקר מחדש. ביום שבו נפגשנו ציינו בני הזוג "שנתיים, חודשיים, שבועיים, יומיים, שעתיים ושתי דקות ליום הנישואים", ולכבוד התאריך העגול קישט גליק את הבית בזר שושנים רענן. "זכינו שבכל יום ויום יש לנו יום נישואים מאושר", הוא אומר, ושום דבר לא יכול להסתיר את השמש שזורחת לו מהעיניים. "אמרתי להדס, 'גם בגיל 55 אפשר להתאהב כמו ילד בן 16'".
הדס כבר רגילה לזה, ועדיין הצליח הפעם להפתיע אפילו אותה. "לפני שבוע יהודה אמר לי, 'את יודעת שבשבוע הבא נחגוג שנתיים, חודשיים ושבועיים?', ואני צחקתי ושכחתי, ופתאום הגיע שליח עם פרחים ואני רואה שכתוב על הפתק המצורף 'אהבה זה בשניים'. עדיין לא קלטתי, לא הבנתי כלום, ואז הגיע עוד שליח עם מגש פירות ענק. רק אז ירד לי האסימון".
מרוב שהוא רומנטי, החליט להגיש לה את המתנה הגדולה מכולן: אשת נשיא המדינה. או במילותיו המזוקקות: "המועמדות של הדס לאשת הנשיא והשותפה המלאה במוסד הנשיאות". השניים מטפחים את הקמפיין הזה ברצינות תהומית. בכיפה ובשביס, בידיים הנוגעות, בחיבוק המתרפק, בחיזור העדין, הביישן של זוג הדתיים המאוהב כנערי תיכון בדייט שלישי. "יהודה ביקש את רשותי לרוץ לנשיאות ואני אמרתי, 'מה שאתה רוצה גם אני רוצה'".
יהודה גליק, הג'ינג'י והזקן, קנה את פרסומו בשל מאבקו על כניסה ותפילה של יהודים בהר הבית ובשל ניסיון ההתנקשות בחייו בגין פעילותו במקום הרגיש והנפיץ הזה; אבל לא פחות גם בשל התנהלותו המפתיעה כחבר כנסת דתי וימני.
גליק הביע תמיכה באילנה דיין בעקבות ההתקפה החריפה עליה מצד ראש הממשלה וראש מפלגתו, והתנגד לביקורת שהוטחה בנשות הכותל וליוזמה לשלול את אזרחותו של מנכ"ל בצלם. שנה מחוץ לכנסת הספיקה לו כדי לעמוד בראש ארגון שמחבר את ירושלים אל מי שאינם יהודים ולטפח את השאיפה הסנסציונית להפוך לנשיא המדינה.
"אני לא חושב שיהיה אסון גדול אם מישהו מהמועמדים האחרים לנשיאות ייבחר במקומי", הוא אומר בגילוי לב. "אני לא אובססיבי לעניין ואני חושב שגם האחרים נפלאים ונהדרים, אבל מנקודת מבטי אני רואה דווקא בי את האיזון המתאים ביותר לתפקיד ואת ההתאמה המדויקת".
כבר כמה חודשים שהוא מריץ קמפיין נשיאות בגלוי וגם מאחורי הקלעים. אפילו הדפיס מדבקות חינניות עם התצלום שלו משקיף מן המרפסת בהשראת חוזה המדינה, הרצל ג'ינג'י עם כיפה והכיתוב המחייב "הארת פנים - אם נרצה אין זו אגדה".
"עד הבחירות נפגשתי עם כ־50 חברי כנסת מכל הסיעות ומיד אחרי הבחירות המשכתי את המפגשים האישיים", הוא משתף. "אני מתכנן לעמוד בפני סיעות גם בפורום רחב, למרות שאמרו לי שזה לא מקובל ושהמתמודדים לנשיאות נפגשים עם כל חבר כנסת בנפרד. אמרתי, 'זה בדיוק העניין, אני לא רוצה להבטיח הבטחות בחדרי חדרים לאנשים ספציפיים. אני מבקש מכולם לתמוך בי, וגם מי שלא רוצה - שיידע שאני הולך להיות גם הנשיא שלו'".
גליק, עונה שנייה
באוקטובר 2014 נורה גליק (55), אז יו"ר הקרן למורשת הר הבית, על ידי מתנקש פלסטיני בבירה ונפצע באורח קשה מאוד. ארבעה שבועות שכב במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק כשסכנה נשקפת לחייו. לבסוף החלים כליל.
כמעט שלוש שנים לאחר מכן חזר אל אותה המחלקה ואל אותם הרופאים עם אשתו הראשונה יפי ז"ל, ששכבה שם מחוסרת הכרה. הרופא שטיפל בה אמר לו, "אני מבין שהחלטתם למנות אותי לרופא המשפחה". "ובאמת הרגשתי אז כמו בתוכנית ריאליטי, גליק עונה ראשונה וגליק עונה שנייה", הוא מחייך בעצב. "היה בי כאב גדול, בגלל שכשאני הייתי במצב של סכנת חיים יפי הצילה אותי, חצתה יבשות בשבילי, ידעה להתפלל עליי. אבל כשהיא הייתה צריכה אותי, לא הייתי מסוגל להתפלל כמוה".
יפי גליק נפטרה מפוסט־טראומה: "אני חושב שהיא השקיעה את כל הכוחות שהיו ושלא היו לה בטיפול בי כדי שאחלים, ואחרי שהבראתי היא עצמה קרסה. אנשים צריכים לדעת שפוסט־טראומה היא מחלה קטלנית. זה סרטן הנפש".
שבעה חודשים שכבה יפי גליק במוסד שיקומי עד שהלכה לעולמה: "מהר מאוד הבנתי שזה סופי, ולמרות זאת הייתי הולך אליה כמעט כל יום. התפללתי עליה. בכיתי אצלה. היא הייתה כמעט צמח מוחלט, אבל מדי פעם הייתה נותנת חיוך. כשלחשתי לה באוזן שבננו שלמה התארס, זכיתי בחיוך רחב מאוזן לאוזן".
"אני רוצה. את רוצה?"
היא עצמה התאלמנה בגיל צעיר, כשבעלה יוסי ז"ל נפטר מדום לב בגיל 35 והותיר אותה עם ארבעה ילדים קטנים. "הוא היה עורך דין אמריקאי, מצחיק וחכם וחד לשון, היינו נשואים יחד תשע שנים עד שבאמצע אפיית מצות הוא פשוט צנח וכולם היו בטוחים שהתעלף", היא מספרת.
דווקא אצלה הבדידות לא התנפלה מיד. "לא חשבתי שנשארתי לבד, כי הייתי מוקפת במשפחה, בחברים ובקהילה חזקה", היא נזכרת. "בתחילה פחדתי שאף אחד לא יבוא יותר אלינו הביתה, כי כל מי שהגיע בא בגלל שיוסי היה כל כך מצחיק וכוכב. אז חששתי שיהיה שקט ועצוב, כי הלכה הסיבה למסיבה. ואחר כך הייתי בשוק מעצם האלמנות. אלמנות זו טראומה קשה שלא מלמדים אותה בבתי ספר, ואין לאף גורם כלים להציע בכדי להתמודד איתה. אנשי המקצוע שהגעתי אליהם לא ידעו איך לעזור לי. הייתה אפס הבנה במה שעובר עליי. עד היום אני נאבקת באנשי מקצוע במסגרת הארגון 'אמיצים' על כלי סיוע והגנה למשפחות עם ילדים קטנים שחוו אובדן הורה. רק תחשבי מה מצפה לכ־100 אלמנות ויתומים מהאסון במירון שהצטרפו לקהילה שלנו".
רבים באהבה
הדס היא בת 50 ואם לארבעה. גליק הוא הורה במשפחה יותר מורכבת: שני הילדים הגדולים הם מנישואיה הראשונים של יפי, ארבעה משותפים לשניהם, ושתי בנות אומנה הצטרפו אל המשפחה ב־1998. בנוסף, גליק שימש כאחד מהאפוטרופוסים על ששת יתומי משפחת אימס, שהוריהם נהרגו בפיגוע ב־2010 בדרך לבית חגי. המשפחה החדשה והמורחבת של בני הזוג גליק מונה כיום 12 ילדים, מתכון מאתגר לזוגיות פרק ב'. אבל בני הזוג גליק מרוצים.
"ברוך השם יש לנו נישואים מאושרים־מאושרים־מאושרים", מדווח יהודה. "לא האמנתי שיכול להיות כל כך נפלא בפעם השנייה, אחרי שהייתי עם אהבת חיי הראשונה במשך 25 שנה. הייתה לי מורה נפלאה שלקחה בחור מופנם שלא הבין מימינו ומשמאלו בזוגיות וחינכה אותו איך לאהוב ואיך לפרגן ולהביע רגשות. השתדלתי להיות תלמיד טוב ולכן כל מה שאני עושה בפרק ב' זה בזכות מה שלמדתי מיפי בפרק א'".
כוח האהבה
גליק הוא בנו של איש מחנה השלום פרופ' שמעון גליק, לשעבר דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן־גוריון. כיום הוא עובד בארגון "קרן שלום ירושלים", שרואה עצמו כדור הבא של הציונות ומחבר את העולם הלא יהודי לירושלים.
דיסין למדה בימוי סרטים והפכה למייסדת ומנכ"לית הארגון "אמיצים" בעקבות סרט הגמר שלה על עולמם הפנימי של ילדים יתומים. מטרת הארגון היא להרים את קרנן של משפחות היתומים ולהעניק לאלמנות ולילדים קהילה חזקה, סיוע רגשי, כלים ואנשי מקצוע.
בקיץ שעבר, בזמן שהגיע לניחום אבלים בביתו של איאד אל־חלאק, שנורה בירושלים על ידי המשטרה, הותקף גליק על ידי השכנים. "הנושא של חיי אדם קרוב ללבי, אז הלכתי לנחם את המשפחה בוואדי ג'וז, בלב ירושלים, והיו שם כמה חבר'ה תנזים שנהגו כלפיי באלימות", הוא מספר. "זה היה טראומטי. הרגשתי שאני עובר ניסיון התנקשות שני. הם הוציאו אותי בכוח מהבית, דחפו אותי במדרגות וניסו להרוג אותי, בעטו בי, דרכו עליי בפנים ובגב, ורק בזכות הדוד של המשפחה החיים שלי ניצלו, כי הוא דחף את המתפרעים וליווה אותי לתחנה סמוכה, עד שהגיעה המשטרה. פחדתי מאוד, אבל תפיסת עולמי היא שכוח האהבה גדול פי כמה מכוח השנאה ושאלימות היא שפה של חלשים".
תפיסה זו באה לידי ביטוי בעיניו גם במערכות הבחירות הרוויות עוינות. "כואב לי החשדנות והעוינות שיש בין כל חלקי הציבור", הוא אומר. "כשהייתי בכנסת, הרגשתי שיש חוסר קשב. גם בפאנלים אנשים באים להגיד מה שיש להם לומר ולא מקשיבים לאחרים, ובמערכת הבחירות שני הצדדים אשמים. כשגנץ החליט להצטרף לממשלת נתניהו, לא היה לו יום אחד של חסד מהציבור שלו. הרחוב של גנץ לא נתן גיבוי למהלך הזה, ומהיום הראשון לא היה לאנשיו מינימום של כבוד לראש הממשלה. החלטתם שאתם הולכים איתו? תפסיקו לדבר נגדו. הדיבור של חלק משרי כחול לבן על ראש הממשלה היה בעייתי. הם כל הזמן אמרו, הוא מושחת, אבל החלטנו להצטרף אליו. לא היה מאמץ אמיתי לאחדות. קל להפיל את כל האשמה על נתניהו, אבל משני הצדדים לא הייתה נכונות הדדית לבנות אחדות".
התרעות פיקוד העורף