מליאת הכנסת תבחר מחר בהצבעה חשאית את נשיא המדינה או נשיאת המדינה ה־11 במקומו של הנשיא היוצא, ראובן ריבלין, שיסיים תקופת כהונה בת שבע שנים ב־5 ביולי.

סוד גלוי הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו השקיע מאמצים רבים כדי למנוע בשעתו את בחירת ריבלין לתפקיד הנשיא העשירי של מדינת ישראל. בסביבתו של נתניהו נבדקה בזמנו האפשרות לבטל את מוסד הנשיאות, וכשהתברר שאין לכך היתכנות ניסה נתניהו למצוא מועמד מעבר לים, והציע את תפקיד האזרח מספר אחת של המדינה לניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, אזרח אמריקאי."כאדם, יש לי רק מילים, אני אוהב ללמד ולכתוב. אם אני אהיה נשיא, המילים כבר לא יהיו שלי", הסביר אחר כך ויזל את סירובו לתפקיד.

ב־2016 הוא הלך לעולמו. השאר כבר היסטוריה. ריבלין נבחר ב־10 ביוני 2014 לנשיא ברוב של 63 קולות מול 53 קולות ליריבו, ח"כ מאיר שטרית, בסבב ההצבעה השני. נתניהו, שנאלץ להשלים עם רוע הגזירה, הודיע על תמיכתו בריבלין רק לאחר סיום הגשת המועמדויות.

הניסיון של נתניהו למצוא מועמד בעל שם מעבר לים לא היה הראשון. קדם לו דוד בן־גוריון שהציע בשנת 1952, לאחר מותו של הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן, לחתן פרס נובל לפיזיקה, פרופ' אלברט איינשטיין, להיות נשיא.

ההצעה הועברה לפרופ' איינשטיין באמצעות אבא אבן שכתב לו: "פרופ' איינשטיין הנכבד. השאלה אשר ראש הממשלה בן־גוריון ביקש ממני להעביר אליך היא האם תסכים לקבל את נשיאות ישראל אם זו תוצע לך על ידי הצבעת הכנסת? קבלתה תהיה כרוכה בהעתקת מגוריך לישראל ובקבלת אזרחותה. ראש הממשלה מבטיח לי שבמקרה זה יוענקו אמצעים וחופש מושלמים לביצוע עבודתך המדעית הגדולה על ידי הממשלה והעם, המכירים הכרה מלאה את החשיבות העליונה של מאמציך".

איינשטיין דחה את ההצעה בנימוס: "הצעתה של מדינת ישראל שלנו גרמה לי ריגוש נפשי עמוק, ובו בזמן הנני חש צער וכלימה על כך שאינני יכול לקבלה", כתב. "במשך כל חיי עסקתי בעניינים אובייקטיביים, ומכאן שחסרים לי הן הכישרון הטבעי והן הניסיון לנהוג כראוי באנשים ולבצע תפקידים רשמיים. מסיבות אלה לבד אינני מתאים למלא את חובותיה של משרה רמה זו, לולא הלך וכילה גילי המתקדם את כוחותיי...אני מקווה בכל לבי שיימצא יורש אשר ניסיונו ואישיותו יאפשרו לו לקבל משרה קשה ומלאת אחריות זו".

איינשטיין (צילום: Hulton Archive.GettyImages)איינשטיין (צילום: Hulton Archive.GettyImages)

הנשיא הראשון של מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן, נבחר לתפקידו בפברואר 1949. ויצמן זכה לתמיכתם של 83 חברי האסיפה המכוננת וגבר על פרופ' יוסף קלוזנר, שנחשב מועמדה של התנועה הרוויזיוניסטית, שקיבל 15 קולות. 15 חברי כנסת נמנעו בהצבעה, שישה לא הצביעו וקול אחד נפסל.

כשבן־גוריון הציע במועצת המדינה הזמנית את מועמדותו של ויצמן לתפקיד, ויצמן שהה בניו יורק. איש לא טרח ליידע אותו בהחלטה. עיתונאי שטלפן לרעייתו ורה ויצמן הוא שעדכן אותה על הבחירה, וכשהיא בישרה לבעלה את הידיעה על הכוונה למנותו לנשיא, הוא הפטיר: "מה את מדברת שטויות". לוויצמן אגב מיוחסת האמירה שלנשיא מותר לתחוב את אפו רק לממחטתו.

בנובמבר 1951 נבחר ויצמן פעם נוספת לנשיאות כמועמד יחיד בקולותיהם של 85 חברי כנסת שתמכו לעומת 11 שהתנגדו. ויצמן נפטר בדצמבר 1952, ועל תפקיד הנשיא התמודדו הח"כים יצחק בן צבי (מפא"י), מרדכי נורוק (מזרחי), פרץ ברנשטיין (ציונים כלליים) ויצחק גרינבוים שזכה לתמיכת מפ"ם ומק"י. בן צבי נבחר לנשיא רק בסיבוב השלישי, שבו קיבל 62 קולות לעומת 48 קולות בשני הסיבובים הראשונים. הוא היה הנשיא היחיד בתולדות המדינה שכיהן שלוש תקופות כהונה.

לאחר פטירתו במהלך הכהונה השלישית, התקיימו במאי 1963 הבחירות לנשיאה השלישי של המדינה. המנצח היה זלמן שזר, שגבר בסיבוב הראשון על מועמד המפלגה הליברלית, ח"כ פרץ ברנשטיין, ברוב של 67 קולות. שזר נבחר לכהונה שנייה במרץ 1968 ללא מתחרים.

השבעתו של ויצמן (צילום: הוגו מנדלסון, לע''מ)השבעתו של ויצמן (צילום: הוגו מנדלסון, לע''מ)

124 פתקים


הבחירות לתפקיד הנשיא הרביעי, שהתקיימו באפריל 1973, ייזכרו בעיקר משום שעל התפקיד התמודדו שני פרופסורים בעלי שם שלא היו פוליטיקאים. הזוכה היה המדען פרופ' אפרים קציר, שגבר כבר בסיבוב הראשון על יריבו פרופ' אפרים אורבך.

בתחילת נשיאותו של קציר חוותה ישראל את הטלטלה הקשה של מלחמת יום הכיפורים, ובסיום כהונתו הוא זכה לארח את נשיא מצרים אנואר סאדאת בביקורו ההיסטורי בישראל, שסלל את הדרך להסכם השלום.

בשל מחלתה של רעייתו סירב קציר לקבל עליו תקופת כהונה שנייה, וב־1978 נפרד ממשכן הנשיא ושב למכון ויצמן ולעבודתו המדעית. מתקופת כהונתו זכורה התבטאותו על מחדלי מלחמת יום הכיפורים, שבה אמר "כולנו אשמים". היא ספגה ביקורת רבה משום שנתפסה כניסיון להמעיט באשמתם של ראשי המדינה והצבא דאז.

הבחירות לנשיא החמישי התקיימו באפריל 1978. הן היו הבחירות הראשונות לאחר המהפך של 1977, שבו עלתה הליכוד לשלטון. ראש הממשלה מנחם בגין ניסה להריץ לתפקיד מועמד אלמוני, פרופ' יצחק שווה, שהיה אז בשנת שבתון בפריז. לבסוף החליט שווה שלא להתמודד, וכך נבחר לנשיא מועמד המערך, ח"כ יצחק נבון, שהיה מועמד יחיד.

גם בבחירות לנשיא השישי, שהתקיימו במרץ 1983, לא הצליחה הליכוד, בתקופת ממשלתו השנייה של בגין, להביא לבחירת מועמד מטעמה. בבחירות אלה גבר מועמד המערך, ח"כ חיים הרצוג, על השופט מנחם אֵלון, שהיה מועמד גוש הימין־דתיים. הרצוג, אביו של יצחק (בוז'י) הרצוג המתמודד כעת על תפקיד הנשיא ה־11, הפתיע וניצח לאחר שזכה ב־61 קולות.

הרצוג התמודד לתקופת כהונה שנייה בפברואר 1988, הפעם ללא מתחרים, לאור המסורת שהתגבשה שאין מציבים מועמד נגדי מול נשיא מכהן, והוא נבחר בקולות של 82 חברי כנסת.

הרצוג (צילום: חנניה הרמן, לע''מ)הרצוג (צילום: חנניה הרמן, לע''מ)

חמש שנים לאחר מכן, במרץ 1993, נערכו הבחירות לתפקיד הנשיא השביעי. מפלגת העבודה, שהייתה אז בעמדת מפלגת השלטון, הריצה את עזר ויצמן, אחיינו של הנשיא הראשון חיים ויצמן, והליכוד הציבה כמועמד את ח"כ דב שילנסקי. בתום ספירת הקולות בסיבוב הראשון התגלה למרבה המבוכה כי נמצאו 124 פתקים בקלפי.

יו"ר הכנסת הורה על סיבוב הצבעה חוזר, וחברי כנסת שכבר עזבו את המשכן נקראו לחזור. ויצמן נבחר לתפקיד ברוב של 66 קולות לעומת 53 קולות. אחר כך התברר שבסיבוב ההצבעה הראשון היו בקלפי "רק" 120 פתקי הצבעה, והתוצאה של 124 פתקים נבעה מטעות בספירה.

ויצמן שב והתמודד לכהונה שנייה חמש שנים לאחר מכן, במרץ 1998. הליכוד, שחזרה בינתיים לעמדת מפלגת השלטון, הציבה מול עזר ויצמן מועמד נגדי, ח"כ שאול עמור, אולם ויצמן גבר עליו כבר בסיבוב הראשון כשזכה ב־63 לעומת 49 קולות שקיבל עמור.

פרופ' עופר קניג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את תולדות המאבקים לנשיאות בישראל, ציין כי הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשברה המוסכמה ארוכת השנים שאין מציבים מועמד מול נשיא מכהן.

לדבריו, העובדה שנשיא מדינה מכהן נאלץ להיגרר לניהול מסע תעמולה פוליטי להיבחרותו מחדש הייתה אחד הגורמים העיקריים לתיקון חוק היסוד כך שיגביל את הנשיאים לעתיד לתקופת כהונה יחידה שהוארכה לשבע שנים.


על חודו של קול


בשנת 2000, לאחר שוויצמן התפטר מתפקידו בשל פרשת כספים שקיבל לכאורה מאיש העסקים אדוארד סרוסי, וזאת למרות שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שאין להעמידו לדין, העמיד ראש הממשלה דאז אהוד ברק את שמעון פרס לתפקיד מטעם "ישראל אחת" (העבודה). משה קצב הדהים את כולם כשגבר בסיבוב השני על פרס ברוב של 63 קולות מול 57.

בסיבוב הראשון קיבל קצב 60 קולות לעומת 57 שקיבל פרס. כהונתו של קצב נקטעה עם יציאתו לנבצרות לאחר הגשת כתב אישום נגדו שבגינו הורשע בפלילים בשורה של עבירות מין הכוללות אינוס, והוא נידון לשבע שנות מאסר.

מחליפו, שמעון פרס, נבחר לנשיא התשיעי בבחירות שהתקיימו ב־2007. פרס, שהיה אז מועמד מפלגת השלטון (קדימה), גבר על ראובן ריבלין (ליכוד) וקולט אביטל (העבודה). פרס אומנם לא זכה לרוב בסיבוב הראשון, אך שני המועמדים האחרים הסירו את מועמדותם בסיבוב השני, שבו קיבל את תמיכת 86 מחברי הכנסת, לעומת 23 חברי כנסת שהצביעו נגד.

השבעתו של פרס ז''ל (צילום: עמוס בן גרשום לע''מ)השבעתו של פרס ז''ל (צילום: עמוס בן גרשום לע''מ)


פרופ' קניג בדק ומצא כי בשש מתוך 16 הפעמים שבהן נבחר נשיא המדינה כלל לא התקיימה התמודדות פורמלית, שכן היה מועמד אחד בלבד. בחמש פעמים מתוך השש היה מדובר בהתמודדות של נשיא מכהן לתקופת כהונה נוספת. בשבע מערכות בחירות נשאה ההתמודדות אופי של עימות ראש בראש בין שני מועמדים. בדרך כלל נדרש סיבוב הצבעה יחיד כדי להכריע את זהות המנצח.

יוצאות דופן היו בחירות 2000 שבהן חסר לקצב קול אחד כדי להיבחר כבר בסיבוב הראשון, ועל כן נערך סיבוב הצבעה שני. בשלוש מערכות הבחירות מרובות המועמדים נדרש גם כן יותר מסיבוב הצבעה אחד. בשתי הבחירות האחרונות (2007 ו־2014), לא הצליח אף אחד מהמועמדים להשיג רוב של 61 חברי כנסת, ועל כן נכפה סיבוב שני.ב־1952 נדרשו שלושה סיבובי הצבעה בטרם הבטיח בן צבי את ניצחונו.

הרוב הזעום ביותר שבאמצעותו נבחר מועמד לנשיא המדינה היה בבחירות הצמודות של 1983, כאשר הרצוג קיבל 61 קולות מול 57 לאֵלון. הרוב הגדול ביותר – תמיכה של 86 חברי כנסת – הושג בשלוש התמודדויות שונות, ב־1968 (שזר), ב־1978 (נבון) וב־2007 (פרס).

מחר יכריעו חברי הכנסת בשאלה אם לראשונה בתולדות המדינה תיבחר לנשיאות אישה, כלת פרס ישראל למפעל חיים ואשת החינוך מרים פרץ, או שבשבע השנים הבאות ישב על כס הנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג, בנו של הנשיא השישי, חיים הרצוג. כל שנותר לנו הוא לצפות בדריכות להכרזה הדרמטית במליאה שבסיומה נדע אם במעמד השבעת הנשיא ה־11 יקראו חברי הכנסת "יחי נשיא המדינה" או "תחי נשיאת המדינה".
יצחק הרצוג, מרים פרץ (צילום: ללא,יונתן זינדל, פלאש 90)יצחק הרצוג, מרים פרץ (צילום: ללא,יונתן זינדל, פלאש 90)