נניח שאת האחריות הכוללת על כל הכניסה והיציאה מהארץ הייתה מקבלת חברה פרטית, אחת מאינסוף החברות הפרטיות המצטיינות שלנו: הייטק, פינטק, ביוטכנולוגיה, תשתית, יוניקורן, מה שתרצו. אנשי החברה הזו היו מופקדים על הבדיקות, התוצאות, המעקב, האכיפה - כל מה שהמנגנון הממשלתי והציבורי שלנו אמור לעשות מאז פרוץ הקורונה.
בתוך כמה זמן הם היו שמים קץ לפיאסקו הלאומי הבלתי נפסק, שבגללו אנחנו לא נפטרים סופית מהמגיפה? כל חברה פרטית ישראלית טובה, שהייתה נוטלת אחריות כוללת על תכלול הכניסה והיציאה מישראל, הייתה פותרת את הבעיה באלגנטיות ובמהירות. היא הייתה מבצעת באופן מלא את כל מה שעובדי הציבור פשוט לא מסוגלים לעשות.
אני מתמודד עם הגופים האלו יום־יום, כעורך דין. אינסוף מכתבים, פניות ותחנונים, אין קץ עתירות מנהליות ובג"צים. מרשות האוכלוסין ועד רשות החשמל, מרשות מקרקעי ישראל עד המינהל האזרחי. שלא לדבר על העיריות והחברות הממשלתיות. גרירת הרגליים, חוסר האכפתיות, הרשלנות, והחמור מכל – הרשעות שמתגלה לא פעם בידי פקידים קטנים שקיבלו יותר מדי כוח, מקוממים ומדכאים.
התרעות פיקוד העורף