הלילה הלבן הראשון בממשלה החדשה פגש את נציגי המליאה ערניים ורעננים. במשך 15 שעות הם נתנו את המיטב: תרגילים ותמרונים, צעקות ועלבונות, וגם פינוק אחד של דודי אמסלם, הח"כ והפרפורמר, שעלה לדוכן וביצע חיקוי מרשים של יו"ר הכנסת מיקי לוי. “אני רוצה לעשות לך איזה מבחן קטן", אמר לו והחל לצטט התפרצות של לוי מדיון שהתקיים בכנסת הקודמת: “חבורה של נוכלים, אפסים, איזו חרפה אתם מביאים על הבית. גועל נפש, תתביישו לכם. אני בז לכם. איך תסתכלו על המשפחות והילדים שלכם? נראה אותך מוציא אותי, נראה אותך!".

לוי שמר על איפוק. “אני אימפולסיבי מטבעי אבל עובד על עצמי להיות יותר רגוע", הוא מגלה בבוקר שאחרי ההצגה הכי טובה בכנסת. “לכל אדם יש רגשות וסף עצבים, אבל אני עובד על עצמי להיות יותר ממלכתי, לגלות סובלנות ולספור עד שלוש לפני שאני מביע את מה שאני חושב. כבר לפני שישה חודשים, כשעוד לא ידעתי שאכהן בתפקיד היו"ר, אמרתי לעצמי, וואלה, אתה מספיק ותיק כדי להגיע להישגים גם בלי להתרגז".

כנראה שאתה בדרך הנכונה, כי לאורך החיקוי של אמסלם, ואף על פי שרבים פרצו בצחוק רועם, שמרת על פוקר־פייס. “ניסיתי לקצר לו את הזמן, כי הוא גלש וגלש עם החיקוי, אבל לא הייתה לי בעיה עם זה. עברתי אירועים הרבה יותר קשים בחיי, לא זה מה שיטריד את מנוחתי. אני נגד לרדת לגופו של אדם. תתקוף שיטה, רעיון, תתקוף אפילו ממשלה, אל תתקוף אדם באופן פרסונלי. אבל אם ח"כ אמסלם בחר לעשות את זה פעמיים מהדוכן אז בסדר, מקובל עליי. הסתכלתי עליו והשבתי לו בניחותא ובאורך רוח: 'תודה רבה, ח"כ אמסלם, אני מודה לך מאוד, ח"כ אמסלם'". בניגוד מוחלט לאירוע ההוא.

“זה היה בדיוני הוועדות של הכנסת הקודמת, כשהקואליציה ניסתה לשנות חוקי יסוד. והאמת היא שכן, התרגזתי. פעם ביובל גם לי יש איזה סף. אני אדם אמוציונלי והייתי בסערת רגשות, כי הדיון התקיים ערב לפני יום הזיכרון וביקשנו מהיו"ר לנעול את הישיבה ולהמשיך אותה למחרת. הייתי צריך ללכת למשפחות של חיילים שלי שנהרגו, למשפחה שלי השכולה הייתי צריך ללכת. התזמון והאווירה גרמו לכך שאמרתי דברים קשים. הוציאו אותי החוצה, החזירו אותי פנימה ואני המשכתי להילחם. בפועל יכולתי לעשות את זה אחרת. אז התנצלתי על העניין וגם למדתי לקח שבמקום לצעוק אפשר להפעיל כל מיני תרגילים פרלמנטריים. אבל בסדר. מודה ועוזב ירוחם".

הראיון עם היו"ר הטרי של הכנסת מתקיים באחד השבועות הסוערים שידעה הכנסת, בין דיונים ממושכים וועדות אמוציונליות, אבל לוי נינוח. “הימים המטורללים האלה לא רוצים להסתיים", הוא מחייך בשוויון נפש ושולח למלא את מקומו כיו"ר הכנסת דווקא את דוד ביטן וחבריו מהאופוזיציה.

רגע אחרי סערת נפילת חוק האזרחות השבוע, הוא אומר "הצבעתי בקדנציה הקודמת עם הממשלה בעד החוק, כיוון שמבחינתי לא משחקים בביטחון. החוק הזה מהווה מסננת כנגד הצפת מדינת ישראל באזרחים פלסטינים. עברנו ערב ארוך ולא פשוט עם ניסיונות לגשר על הפערים בין השותפות הקואליציוניות. הניסיונות צלחו בחלקם. לצערי, בהצבעה יצא תיקו והחוק לא עבר.אני לא חושב שזה יזעזע את הממשלה והקואליציה, כיוון שרבים עשו מאמץ להתפשר ובסופו של דבר היחסים בין ראשי הקואליציה טובים ומאפשרים לפתור סוגיות מורכבות. במהלך הדיון האמוציות של חברי הכנסת עבדו שעות נוספות, וזה הצריך ממני הרבה קור רוח ומאמץ להרגיע את הרוחות".

הוא בן 70, מהמבוגרים באחת הכנסות הצעירות שידעה המדינה, אבל חד וחריף ואהוב גם על יריביו הפוליטיים. כשעלה לדוכן היו"ר בפעם הראשונה, זכה לחיבוקים נלהבים מרוב חברי הבית. “אני איש של אנשים", הוא מעיד על עצמו. “וגם מאוד רגשן. אנשים חושבים שאני קשוח, אפילו אשתי חושבת ככה. אני מנהל את המליאה בצורה קשוחה בנושאים מסוימים, אבל כשהתיישבתי על כיסא יו"ר הכנסת בפעם הראשונה, ההתרגשות שלי לא ידעה מעצורים. גילוי קטן? אפילו בצבצה דמעה בזווית העין שמיד מחיתי אותה, שלא יגידו שאני סתם רגשן. ואחר כך נפגשתי עם הנשיא ריבלין, כי בזמנו הוא היה היו"ר הממלכתי ביותר. ישבתי איתו שעה ארוכה לשיחה כדי לשמוע איך לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר. ביקשתי את רשותו לפתוח אליו קו ישיר בכל נושא ושאלה".

איזו עצה הוא נתן לך?
“ריבלין אמר, 'ליו"ר הכנסת יש כוח עצום, תיזהר שהוא לא יעלה לך לראש'".

וזה נכון?
“בפעם הראשונה שנכנסתי בשערי הכנסת כחבר כנסת אמרתי 'אני הנער משכונת הפחים בירושלים שנכנס פעם דרך הגדר כשהכנסת עוד הייתה אתר בנייה, והיום נכנס אליה בדלת הראשית'. גדלתי ברחוב שהיום כל בית בו עולה מיליונים, אבל בזמני הוא נחשב לשכונת מצוקה. אמי, שהייתה חברת אצ"ל והבריחה נשק ברחובות ירושלים, ניקתה בתים של אחרים כדי להביא פרנסה הביתה, ואבי שהיה גם הוא חבר אצ"ל ונעצר על ידי האנגלים, היה מובטל חלק מהזמן. ידענו מחסור, אבל תמיד הייתה בבית ארוחה חמה ותמיד הלכנו נקיים, גם אם הבגדים היו תפורים והנעליים בלויות. גרנו בחדר אחד עם ההורים עם מטבח קטן מחוץ לבית ושירותים ומקלחת משותפים לכל ארבע המשפחות שגרו באותה החצר, אבל הלימודים היו תמיד לפני הכל, והיינו צריכים להגיע הביתה עם חשיכה ולא להסתובב בחוץ, והחינוך היה לציונות ולאהבת הארץ ולהבנה שהמדינה חשובה יותר מכל דבר אחר".

ההצבעה על חוק האזרחות  (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)ההצבעה על חוק האזרחות (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

למה דווקא אתה נבחרת ליו"ר הכנסת?
“כי לתפקיד הזה צריך ניסיון, בגרות ויכולת לקבל החלטות לפעמים ברמת השניות. אני נחשב לעכבר כנסת. מיום שנכנסתי למשכן אני מגיע ראשון ללשכה והולך אחרון. אפשר לבדוק את זה ברישומים. אני גם אחד שעושה שיעורי בית, מכיר את התקנון, את ההתרוצצויות בין המסדרונות והלשכות. בזמן שהייתי פה עשיתי קילומטרים רבים".

מה ההבדל בין חבר כנסת ליו"ר?
“תפקיד חבר כנסת הוא יותר אישי ויותר מצומצם. יו"ר הכנסת זה מרכז העצבים. לשכת היו"ר היא צינור שאליו מתנקזים סדר היום, החקיקה, הייעוץ המשפטי, מזכירות הכנסת, הוועדות השונות. נכון שלכל ועדה יש יו"ר, אבל אני הזרוע שמניידת או קובעת אילו ועדות יעבדו ואילו לא. כיו"ר הכנסת אני חולש על נושאים רבים. אם הייתי מדמה את התפקיד שלי לפסנתר, יו"ר הכנסת צריך ללחוץ על הרבה מאוד קלידים בו־זמנית".

בין הפעולות הראשונות שביצעת כיו"ר הייתה ההחלטה השנויה במחלוקת להקפיא העלאת הצעות חוק פרטיות למשך חודש, שמשמעותה היא חסימת היכולת של האופוזיציה להעביר חוקים.

“הצעתי את הנושא בישיבת נשיאות הכנסת, היו שם חברי כנסת מכל הסיעות וקיבלתי את הרושם שלא תהיה בעיה. אחרי יומיים האופוזיציה פתאום הביעה התנגדות. הופ, מצאו משהו שאפשר להיאחז בו נגדי. ניסו גם להגיש עתירה בבג"ץ שנדחתה על הסף".

ולגופו של עניין, זו לכאורה החלטה לא דמוקרטית.
“זו החלטה נכונה בהתחשב במצב שהיה: השרים עדיין לא נכנסו לתפקידם, לא התכנסה עדיין ועדת שרים לחקיקה, לא מונו ועדות הכנסת, ולכן אך טבעי היה לתת לנו חודש להתארגנות לפני שמתחילים להעביר הצעות חוק פרטיות. הנוהג הזה קיים בכנסת כבר מ־99'. שש כנסות הוא נהוג והאופוזיציה לא עשתה מזה רעש. רק הפעם היא החליטה להעלות את הנושא כדי להתנגח. אבל מאחורי הטענות גם האופוזיציה יודעת שזו טענה מקנטרת. כמה מהם אפילו כתבו לי 'אהובי' והוסיפו אימוג'י של לב. אני חבר של 99% מחברי האופוזיציה. כשהייתי בעצמי באופוזיציה, לימדתי אותם איך לעשות תרגילים פרלמנטריים. היום אני אומר להם, אתם סטודנטים כל כך טובים שהתלמיד עלה על רבו".

הסטודנטים של לוי לא עושים לו חיים קלים בכנסת. המליאה שקיבל בירושה מיריב לוין היא ההפך הגמור מהחיבוק עם הלבבות. עד כה לא זכה לרגע של חסד. כבר בהשבעת הממשלה, יומו הראשון בתפקיד, נאלץ להתמודד עם עלבונות וקריאות ביניים שהפריעו למהלך הטקס.

איך הרגשת בישיבה הראשונה שניהלת מול הצעקות והקללות?
“הרגשתי בושה. מעולם לא היה כדבר הזה. כשראש הממשלה לשעבר, בעודו ראש ממשלה, עלה לנאום, אמרתי לחברי הבית: 'אף אחד לא צועק, אף אחד לא קורא קריאות ביניים, לפחות הצד שלנו יהיה ממלכתי'. וכך היה. אני חושב שחוץ מקריאת ביניים אחת קצרה שמיד כולם התנפלו כדי להשתיק אותה, שרר שקט מופתי בזמן נאומו של נתניהו. אבל כשהחלה השבעת הממשלה ולאחריה נאומי השרים החדשים, נפתחה ההתנפלות. כל מי שצפה בנו ורצה לראות דוגמה אישית, כולל בני נוער, קיבל את הפרלמנט הישראלי במלוא כיעורו. בסיום ההשבעה קיבלתי טלפונים נזעמים מכל העולם. צריך להבין שמי שצפה בטקס ההשבעה מחוץ לישראל לא מבדיל בין ימין לשמאל ולא מכיר את חילוקי הדעות. הוא רואה את השפה ונחשף לסגנון של כנסת ישראל ונחרד מגודל הביזיון. לקחתי מאוד ללב, התביישתי והצטערתי, כי אפשר היה לעשות את זה אחרת".

מאז ההשבעה המגמה רק מחריפה. דוד ביטן קרא לבועז טופורובסקי “בריון אלים", דודי אמסלם אמר לו “אתה צריך אשפוז, אפס, בושה לכנסת", ומיקי זוהר ביקש מעידית סילמן “לענות כמו ילדה טובה".

“זה נורא ואיום. האמירות האלה הן בדיוק לגופו של אדם ולא לגופו של רעיון. אמירות מיזוגיניות כמו של מיקי זוהר הן בלתי נסבלות. הוא לפחות התנצל. אחרים לא טרחו להתנצל. כשהממשלה שלנו נבחרה, אני לא הרשיתי למחוא כפיים באולם. אמרתי, נא לגלות איפוק. חזרתי על זה פעמיים, והכל כדי למצוא את הדרך ללבבות, לא לקנטר ולא לזרות מלח. לא ראיתי התנהגות דומה בצד השני".

טקס השבעת ממשלת נפתלי בנט (צילום: מרק ישראל סלם)טקס השבעת ממשלת נפתלי בנט (צילום: מרק ישראל סלם)

ציפית שראש האופוזיציה נתניהו ישקיט את הסערה?
“אם נתניהו היה מבקש כמונו מהסיעה שלו, אל תצעקו, זוהי כנסת ישראל, תשמרו על הקיום הממלכתי של המליאה, הדברים היו נראים אחרת. אבל במקום זה הם כל הזמן באים בטענות שגנבו להם את הבחירות ושזה לא מה שהעם רוצה. זה מביא להתלהמות. אני חושב שצריך להוריד את גובה הלהבות. גם בצד שלנו. אני מרגיע ככל שידי משגת. בשבועיים שניהלתי את המליאה הוצאתי רק אדם אחד החוצה ושלחתי את ח"כים מרגי וביטן לנהל את הישיבות במקומי מתוך רצון לחבק ולהגיד, בואו ננסה דרך אחרת".

מהיכרותך עם הנפשות הפועלות, זו לא שאיפה קצת תמימה?
“בתוך תוכי אני אומר שאני מבין את הצד השני שבן לילה איבד את השלטון אחרי עשרות שנים בשלטון עם הפסקות באמצע. בעצמי הייתי סגן שר האוצר וממלא מקום שר האוצר, ואני יודע מה זה להיות סביב שולחן הממשלה ולעבור אחר כך לאופוזיציה. זה מעבר חד, כואב, בעייתי. ולכן אני מבין את השרים לשעבר שהפכו לחברי כנסת. יודעת מה? אני אפילו מזדהה איתם. הם צריכים להתרגל לדברים שונים. אז כיו"ר הכנסת אני משתדל לעזור בקליטה שלהם בדברים אדמיניסטרטיביים כמו רכב ולשכה. אני מנסה להקל עליהם עד כמה שאפשר".

חלק מהמתלהמים טוענים שרודפים אותם על רקע מזרחי.
“בתור מזרחי שחלק מהילדים שלו נישאו בנישואי תערובת, אני חושב שמזמן צריך לשים את הנושא הזה בצד. די! אנחנו כבר 72 שנה מאז קום המדינה, ואנשים ממוצא מזרחי מככבים בתפקידים הכי בכירים. אני עשיתי קריירה ארוכה במשטרה, ואף פעם לא הרגשתי שמפלים אותי לרעה על רקע מוצאי המזרחי. זו טענה משוללת כל יסוד".

ויש גם טענות אחרות לרדיפה, למשל סביב תאריך העזיבה של משפחת נתניהו את הבית בבלפור.
“אני הייתי נותן לראש הממשלה לשעבר מספיק זמן כדי שיתארגן לפינוי. לא צריך ללחוץ עליו. לא יקרה שום אסון אם הוא יישאר בבית עוד כמה שבועות, מה גם שראש הממשלה בנט לא זקוק למעון הזה במיידי".

מה דעתך על ההחלטה של בנט להשאיר את משפחתו בביתו הפרטי?
“זו הבחירה של בנט, ואני אישית מאוד מכבד אותה. הוא לא רוצה לבזבז כספי ציבור ומסתדר בביתו שלו. אני מניח שיש גם צרכים אישיים של ילדים במוסדות חינוך וסביבת חיים שהמשפחה התרגלה אליה. המעון הרשמי בבלפור הפך משום מה לסמל. אני הייתי לוקח אותו יותר באיזי. יותר בהבנה. אין שום צורך ללחוץ".

גם אם השכנים של בנט משלמים את המחיר וסובלים מהפגנות מציקות?
“בכל מקרה לשכנים לא יהיה שקט, אם זה בבלפור או אם ברעננה. גם ליד הבית שלי הציבו ביתן עם שמירה ובעצמי הלכתי לשכנים והתנצלתי על אי־הנוחות שתיגרם להם. במדינת ישראל ראש ממשלה הוא סמל שלטון, וצריך לכבד את בקשתו לגור בביתו הפרטי. בעיניי זה אפילו מצביע על צניעות".

מיקי לוי הוועדה המסדרת  (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)מיקי לוי הוועדה המסדרת (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)

איך קורה שבנט, ראש מפלגה עם 6 מנדטים בודדים, הופך לראש ממשלה?
“באופוזיציה כל הזמן שרים את השאלה הזאת, אבל אני חושב שבנט הגיע מהצד האחר של המפה והניח בצד נושאים אידיאולוגיים כבדי משקל מתוך הבנה שחייבים שינוי. צריך להסתכל עליו גם מההיבט הזה. בנט עשה ויתורים עצומים כדי לתקן ולרפא ולמנוע בחירות חמישיות".

הוא היה יכול לעשות את זה כשר בכיר, לא כראש ממשלה.
“כשבנט ישב עם לפיד בתחילת הדרך, נוצרה שם חברות אמת. גם עם גדעון סער שבא ואמר, 'בנט הוא מפלגה יותר ותיקה, הוא לשון המאזניים, ואני שם את הדרישות שלי בצד ומוותר מתוך הכרה בחשיבות המטרה'".

גם אתם שמתם את האגו בצד וחזרתם לשבת עם בני גנץ וכחול לבן אחרי שערקו מכם והצטרפו לממשלת נתניהו, בניגוד מוחלט למה שהבטחתם לבוחרים.
“היה לנו קשה, לא אסתיר זאת. החיבור בין יש עתיד וכחול לבן היה המיזם הפוליטי המצליח ביותר בעשור האחרון. קיבלנו 35 מנדטים בזכות הניסיון וההתנהלות וגם השטח הנהדר של יש עתיד שתקתק כמו שעון שווייצרי. ואז בא המהלך של בני גנץ והפירוק של כחול לבן, שהיה טראומטי מבחינתנו. אבל כשנקרתה בידינו הזדמנות לשנות סדרי עולם ולמנוע בחירות בפעם החמישית, יאיר לפיד לקח את ההובלה עם אנשי יש עתיד ולא הסתכל לאחור".

מה דעתך עליו?
“בעשור האחרון יאיר לפיד עשה פריצת דרך עצומה. הוא התבגר. כל יש עתיד התבגרה איתו. נולד פה מנהיג אמיתי שעשה ויתורים אישיים ופוליטיים עצומים, גם על מקומו כראש ממשלה ראשון מתוקף היותו יו"ר הסיעה הגדולה בגוש השינוי, מתוך הבנה שצריך לעשות מעשה, וגם על תפקידים בכירים ביותר גם בממשלה ובוועדות, כי לא נשארו תפקידים אחרי שחילקנו כמעט את כולם כדי להצליח להרכיב ממשלה".

יש עתיד נתפסה בעבר כמפלגה אנטי־חרדית.
“מעולם לא היינו מפלגה אנטי־דתית או חרדית. מיום הקמת המפלגה היו ביש עתיד חברי כנסת דתיים, חלקם רבנים. אני בעצמי איש מסורתי שמגיע מבית דתי. אנחנו לא שונאים חס וחלילה את הדת ואת החרדים. להפך. אנחנו פועלים מהרגע הראשון בפוליטיקה לשילוב החברה החרדית בחברה הישראלית הכללית, אבל יש לנו מחלוקת עקרונית עם נבחרים ועסקנים בחברה החרדית על שורה של סוגיות. אני לא מבין למה ילדים בחברה החרדית לא יכולים ללמוד מתמטיקה ואנגלית, מקצועות שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה בעתיד. אני גם לא מבין למה צריך לכפות אורח חיים דתי על אוכלוסייה חילונית בערים חילוניות. המחלוקות הללו אינן ביטוי של שנאה אלא ויכוח ציבורי לגיטימי". 

בעבר כינית את החרדים “טפילים".
“זו הייתה אמירה לא ראויה שהתנצלתי עליה מיד. לא היה לה מקום, ואסור להשתמש בשפה הזו".

וכשראית את אסון מירון, את אסון הטריבונה בגבעת זאב ואת התנהלות הציבור החרדי בסגרים הראשונים?
“חלק מהאירועים האלה קרו על רקע האוטונומיה שהממשלות הקודמות נתנו לחברה החרדית בכל מיני תחומי חיים שהובילו לניתוק וליקום מקביל שבו החוק והסדר המקובלים בכלל המדינה מתנהלים לפעמים באופן שונה. עצוב וכואב לי שחפים מפשע שילמו בחייהם על אי־קיום חוקים ותקנות. אנחנו רוצים לחבר את החברה החרדית לחברה הישראלית. אנחנו רוצים שהחרדים יהיו חלק בלתי נפרד ממנה כדי להוריד את המחיצות שמביאות לחשדנות ולחוסר אמון, ואני תולה תקוות עצומות בממשלה החדשה שתגשים את המטרות האלה".

איך בדיוק? הפערים האדירים בין המפלגות לא הולכים לשום מקום.
“יש כל כך הרבה דברים דחופים שצריך לתקן, שהנושאים השנויים במחלוקת יצטרכו לחכות קצת בצד. המדינה הייתה בקיפאון במשך כמעט ארבע שנים. לא היה פה תקציב מדינה, הדבר הכי בסיסי. כשנתניהו עמד בטלוויזיה ואמר, 'מה אתם רוצים, יש תקציב', הוא לא טרח לספר שמדובר בתקציב המשכי מ־2018 שעשו לו העתק־הדבק וחילקו אותו שווה בשווה ל־12 משרדים. זו פשוט הטעיה. האוכלוסייה גדלה, המטרות משתנות, הכלכלה העולמית משתנה, מחירי הסחורות משתנים, חייבים תקציב עדכני, כי תקציב שתוכנן ל־2018 לא מתאים ל־2021".

מה תעשו, למשל, בסוגיית בתי המשפט, כשחלק אחד מושך לפסקת ההתגברות וחלק אחר מסתייג ממנה?
“לגיטימי לטעון שהכנסת צריכה להיות הפוסקת האחרונה ולהעביר פסקת התגברות על פסיקת בג"ץ שדורשת רוב מיוחד. זו דרישה שמרנית, שהיא חלק מהשיח הלגיטימי ואיננה מהלך אנטי־דמוקרטי. יחד עם זאת, לא ייתכן שהרוב יהיה של 61 חברי כנסת, כיוון שרוב כזה קיים בכל קואליציה, וכך כל קואליציה תוכל לדרוס בלי מחשבה יתרה כל החלטה של בג"ץ. יש בזה סכנה לזילות ולפעולה אוטומטית. אני חושב שלפני שתהיה חוקה בישראל צריך לשקול היטב אם יש מקום לפסקת התגברות כלשהי". 

ואיך תתמודדו עם הפערים אם יהיה מבצע צבאי נוסף?
“החברים שלי אומרים מילים קשות נגד הנציגים הערבים בכנסת. אני מתבייש אפילו לחזור עליהן. מספיק לשמוע בכנסת ובראיונות האשמות שאין להן אחיזה. מכנים אותם 'תומכי טרור', 'מחבלים'. זה לא יכול להיות. זו גם עבירה פלילית. אני מקווה שיחסי החברות שצמחו בין ראשי הקואליציה יעזרו לגשר על הפערים".

הגיל של רוב נציגי הממשלה החדשה צעיר יחסית לממשלות הקודמות, גם זה פקטור לשינוי?
“כן. יש בממשלה הזו אלמנטים של חילופי דורות. זה טבעי וטוב שכך. הגיע הזמן להביא כוח צעיר ונחוש שרואה למרחוק ורעב להצלחה".

לוי נשוי לנורית, חברתו מתקופת הצבא, אב לארבעה ילדים ואח שכול של פיני ז"ל, שנהרג בשירות מילואים בידי מחבל, ורונן ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים. עד כניסתו לפוליטיקה עשה שורת תפקידים בכירים במשטרה וכיהן 24 שנים כמפקד מחוז יהודה ושומרון, מפקד מחוז ירושלים ונספח המשטרה בארצות הברית. בכנסת שימש כסגן שר במשרד האוצר וכחבר כנסת מטעם יש עתיד.

בסביבתו המקצועית והפוליטית נחשב לוי לאיש הגון וצנוע ולמפקד ומנהל קפדן. “יש בי רגישות ורגשנות שלא כל כך רואים כלפי חוץ", הוא מחייך. “אני מזיל דמעה כשאני צופה בסרט ומהר מקנח את העיניים כדי שלא יראו. בתקופת הפיגועים הקשים בירושלים, אחרי שפיניתי את המתים והפצועים וחזרתי הביתה באמצע הלילה, התמונות מהזירה היו חוזרות אליי במיטה, והייתי מרשה לעצמי להתפרק ולבכות, ממש להרטיב את הכר. בבוקר שוב הייתי מתעורר, ויוצא לשטח אל העולם האכזר עם פרצוף קר כמו קרח. הפקודות היו יוצאות בצורה קרה, ללא שום רגש, אבל בתוכי הייתי מדקלם את מספרי ההרוגים והפצועים והמטענים והאוטובוסים. עד היום תעירי אותי באמצע הלילה ואני אשיר את כל נתוני הטירוף שעברנו בתקופת האינתיפאדה".

איך זה השפיע על חיי המשפחה שלך?
“התפקיד במשטרה גבה ממני תשלום משפחתי עצום. אשתי נורית נשאה בעול לבד. היא טיפלה בילדים ובבית והלכה לבד לאסיפות הורים. כשהילדה שלי הגיעה לגיל 12, הבטחנו לה טיול משפחתי לספארי בקניה, אבל אז הייתי מפקד המחוז ופרצה האינתיפאדה ואני דחיתי את הטיול לשנה הבאה. בגיל 13 היא שוב ביקשה, ושוב אמרתי שאני לא יכול כי הכל מתפוצץ בחוץ. ואז היא השאירה לי מכתב שקרע אותי. 'אבא', היא כתבה בו, 'אף פעם לא ליווית אותי לטיול כיתתי, אף פעם לא היית באסיפת הורים, הבטחת לי לפני שנה שתיקח אותי לאפריקה ולא קיימת, אני מבינה שיש פיגועים, אבל איפה אני? איפה המשפחה? אז הפעם אמא קנתה כרטיסים לכולנו ואתה תתייצב ביום שלישי בשעה זו וזו בשדה התעופה".

ומה?
“לקחתי את המכתב הזה לכל קציני הפיקוד ואמרתי להם, זה מה שהילדה כתבה, מה אתם אומרים? וכולם אמרו, תיסע. אמרתי להם, יש לי מודיעין בטן, הולך לקרות משהו בהר הבית או הפגנות, זה חושים פנימיים שפיתחתי לאורך השנים. והקצינים אמרו, שטויות, תיסע והרל"ש יסדר לך בכל יום מחדש אפשרות לחזור במיידי אם יקרה משהו משמעותי. אז טסנו, נחתנו במומבסה, עשינו סיבוב של חצי שעה בעיר ולמחרת הגיע טלפון, מיקי, יש פיגוע, קח מונית מהר לניירובי. אמרתי לאשתי ולבנות, 'תמשיכו לספארי בלעדיי', ולקחתי מונית ספיישל שעלתה לי הרבה מאוד כסף ובניירובי עליתי למטוס שנותרו בו רק מקומות במחלקה הראשונה, ונתתי את כרטיס האשראי שלי ושילמתי הון עתק, פעם ראשונה ואחרונה בחיי שטסתי במחלקה ראשונה. משם הגעתי להולנד ומהולנד לישראל כי ירושלים הייתה זקוקה לי, השוטרים היו זקוקים לי, ואני הייתי זקוק לירושלים כדי למלא את תפקידי".

והיום?
“אני נושא בעול הבית. אני תולה כביסה, מוריד כביסה, מקפל כביסה, אני יכול לשטוף את הרצפה וכל קניות הבית הן עליי. אני גם שוטף כלים בבית כשאנחנו מארחים ואין מקום לכל הסירים במדיח. ולפעמים כשמתאפשר לי אני מוציא את הנכד מהגן".

שכלת שני אחים בהפרש של חצי שנה, איך הטרגדיה השפיעה על חייך?
“אני נושא את האובדן הכפול על נפשי. הייתי בן 40 כשרונן, האח הצעיר, נהרג בתאונת דרכים. אחי פיני, שהיה אז חייל מילואים בחטיבה הירושלמית, קיבל זימון לשירות מילואים ואני הצעתי לדחות את השירות בכמה חודשים בגלל שהיינו בתקופת האבל. כשהוא יצא למילואים במועד המאוחר, הוא נהרג מחדירה של מחבל למוצב בבקעת הירדן. זה קרה בהפרש של שישה חודשים ממותו של רונן ותמיד יש בי את השאלה מה היה קורה אילו הוא היה יוצא לשירות המילואים במועד המקורי. אבי לא יכול היה לשאת את הצער על מות שני הבנים ונפטר בגיל 66 משיברון לב. התמונות שלהם תלויות בלשכה שלי בכנסת, ממש מעל לראשי, ליד תמונה שצילמו באחד הפיגועים באינתיפאדה השנייה כשאני עומד ליד גופתה של מחבלת מתאבדת".

באירוע הזה לקה לוי בהתקף לב, אך סירב להתפנות עד לסיום תפקידו. “ישבתי במשרד שלי בבוקר ואמרתי בלבי, אלוהים, תעשה שלא יהיה עוד פיגוע, כבר אין לי כוח, ואחרי עשר דקות אני פתאום שומע בום", הוא משחזר. "נורא קרוב זה היה. יצאתי החוצה. כל הרחוב היה הרוס, ויטרינות של חנויות מנופצות, רעש, עשן. המשכתי לרוץ, שוטרים וקצינים רצים אחריי, התקרבתי למקום האירוע שהיה במרכז העיר ופתאום הרגשתי כמו אגרוף אימתני בצד שמאל של הלב. היה לי קשה לנשום, הרגשתי כאילו שמו לי משקל של טונות על הלב, אבל המשכתי לרוץ. מכיוון שאבי הלך לעולמו מהתקף לב, הכרתי את הסימנים והבנתי שאני באותו מצב. הרמתי את הראש והתחלתי לדבר עם אלוהים, 'תעשה טובה, תן לי חצי שעה לסיים את התפקיד, לפנות את הנפגעים, אחר כך אם צריך תיקח אותי'. המשכתי עוד כחצי שעה עם ההתקף. סיימנו לפנות את כל הפצועים ועוד הלכתי להתראיין כדי להרגיע את הציבור, ורק בסוף, כשאני כולי לבן, התיישבתי בתחנת אוטובוס ושאלתי אם יש אמבולנס פנוי גם בשבילי. ואמרו שלא, כי לקחו את כל האמבולנסים לפנות את הפצועים. אמרתי לקצין שלי, 'תביא את הג'יפ שלך, כי אני עומד למות'. דהרנו לבית חולים, רצו להוציא לי אלונקה לרכב ולא הסכמתי, כי לא רציתי שיצלמו את מפקד מחוז ירושלים על אלונקה ויגידו ששברו אותנו. נכנסתי בכוחות עצמי, התיישבתי על מיטה וביקשתי לראות קרדיולוג. אני זוכר שרצו איתי במסדרונות לחדר הניתוח, עשו מה שעשו, ואחרי יומיים וחצי חזרתי לעבודה".

כניצב משטרה לשעבר, מה דעתך על הפגיעה האנושה במעמד משטרת ישראל בעיני הציבור, על כך שתקופה ארוכה לא מינו מפכ"ל קבוע למשטרה ועל האמירה של השר לביטחון הפנים הקודם אמיר אוחנה, “אני אחראי אך לא אשם"?
“בשנתיים האחרונות הייתה פגיעה קשה במשטרת ישראל, כי כשאין מפכ"ל קבוע, התחרות של הפיקוד העליון לתפקיד מפכ"ל נמשכת לאורך זמן ומובילה לחוסר יציבות קשה בארגון. גם לא אהבתי את האמירה של אמיר אוחנה. מבחינתי, בעל תפקיד נושא בכל האחריות על כל המשתמע ממנה. אני שמח שהוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקור את האסון במירון. לא ייתכן ש־45 אזרחים ישראלים ימותו באסון שניתן היה למנוע והאירוע יעבור לסדר היום".

והתנהלות המשטרה מול האלימות בחברה הערבית ותופעת הפרוטקשן? ואוזלת ידה בהתפרעויות במבצע שומר החומות?
“המשטרה נתפסה לא מוכנה במהומות בערים המעורבות. לא היו לה את המודיעין ואת הכוחות המיומנים הנחוצים להתערב במקרי קיצון כאלה ולהשליט סדר. אסור שבמדינה דמוקרטית יהיו תמונות ואירועים כאלה. הפגיעה שהמשטרה חוותה בשנתיים הקודמות תרמה להיעדר תגובות מיומנות בשטח, וגם חוסר המודיעין הוסיף את שלו. פעילות המשטרה ביישובים הערביים לוקה בחסר. מחסור בכוח אדם רלוונטי מהמגזר ומחסור במודיעין ובשוטרים קהילתיים - פוגעים בתפקוד המשטרה בחברה הערבית ומאפשרים לאלימות להשתולל ברחובות. צריך להוסיף תקציבים, להשקיע בבניין הכוח הייעודי עבור המגזר, לגייס שוטרים ערבים ולרשת את השטח במודיעין איכותי שמונע אירועי אלימות". 

דודי אמסלם ומיקי לוי (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)דודי אמסלם ומיקי לוי (צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת)

לא רק המשטרה, גם משרד הבריאות הפגין אוזלת יד בשנה האחרונה. התפטרות מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי מתרחשת בפתח המשמרת שלכם.
“אני לא יודע מה השיקולים של שר הבריאות החדש ומה השיקולים של המנכ"ל שהתפטר. פרופ' חזי לוי הוא ידיד ותיק. כשהייתי סגן שר האוצר, הצטרפתי ליאיר לפיד בסיור בבית החולים ברזילי וגילינו שחדר המיון לא ממוגן. יאיר שאל את פרופ' חזי לוי כמה עולה למגן את המיון, והוא השיב שזה עולה 60 מיליון שקל. לפיד אמר לי, 'מיקי, תגלגל את זה הלאה', ודאגנו למיגון. פרופ' לוי נקרא לדגל בתקופת הקורונה. אני חושב שהוא סייע לבלימת המגיפה ומיצה את התהליך".

לפיד הדיח אותך מחברות בוועדת הקורונה לאחר שהפרת את הסגר כשביקרת בבית של הבן שלך ואירחת את נכדיך בביתך.
“לפיד לא הדיח אותי. דיברנו ואמרתי שצריך לעשות מעשה בהסכמה. אז אמרתי, יודע מה, אפסיק את חברותי בוועדת הקורונה".

ולגופו של אירוע?
“תקנות הקורונה אמרו דבר פשוט - מותר לצאת מהבית באותו היישוב במרחק של קילומטר, ואפשר אף רחוק יותר למטרת העברת אוכל. אני יצאתי מהבית שלי באותו היישוב, בתוך קילומטר, והבאתי לילדים אוכל. אבל כשלתי בצד הציבורי, כי כנבחר ציבור לא הייתי צריך לקחת סיר של אוכל לבית של בני. כשהבנתי את הטעות, התייצבתי בתחנת המשטרה וביקשתי לרשום לעצמי דוח. ביקשתי אישור מהיועץ המשפטי לממשלה לבטל את החסינות כדי לשלם אותו, ושילמתי כאחד האדם".

כשישבתם באופוזיציה, תקפתם את הממשלה על כשלי הקורונה בשדה התעופה. אבל גם היום מתגלעים כשלים בנתב"ג תחת אחריותם של שרת התחבורה החדשה מרב מיכאלי ושר הבריאות הטרי ניצן הורוביץ.
“ההבדל הוא שברגע שהתגלתה הפרצה בנתב"ג, ראש הממשלה בנט, שר הבריאות ניצן ושרת התחבורה מיכאלי התייצבו בשדה התעופה וקיבלו החלטות אופרטיביות, בתוכן איסור יציאה למדינות אדומות וקנסות למי שמפר את התקנות. היום מורידים אנשים ממטוסים, ואזרחים ממדינות מוכות קורונה לא יכולים להגיע לישראל. הפעם התקבלו החלטות מהירות. אני לא אומר שהן מושלמות, אבל לפחות נעשה מעשה במיידי".

לנוכח ניסיון העבר העגום, נשמעות קריאות חוזרות ונשנות לסגור את נתב"ג.
“לסגור את נתב"ג זה כמו להטיל סגר על כל הארץ או על כל העולם. כלכלת ישראל היא כלכלה תלויה, מקדם התחלואה נמוך, ולכן אין טעם לסגור את שדה התעופה באופן טוטאלי. זה הכי קל. ההשלכות הכלכליות בהחלטה כזו הן דרמטיות, ולכן צריך לעשות טיפול נקודתי ולבדוק איזו מדינה לסגור ומאיזו מדינה להתיר תנועה. בסגר טוטאלי לא הולכים לעבודה, אין פריון, אין חינוך, אין תוצר לאומי. זה מה שעשו בממשלה הקודמת, ואסור לעשות את זה היום. צריך לנהל סיכונים ולפעול באופן נקודתי".

נדרשת לפעולה נקודתית גם בפרשת ההצבעות הכפולות של ח"כ אביר קארה. זה בעצם המשבר הראשון הדרמטי שלך כיו"ר הכנסת.
“כן. הבנתי שמשהו קרה כשאחרי ההצבעה התחילה תכונה באולם. ח״כ אביר קארה הרים את ידו ואמר שהוא הצביע בטעות במקומה של ח״כ עידית סילמן. המהומה המשיכה, ואז התברר לי שמדובר בהצבעה כפולה, מעשה חמור שאסור בתכלית ושיכול להיות בעל השלכות פליליות. מיד עצרתי את ההצבעות ואת הדיון במליאה וזימנתי את כל המעורבים ביחד עם הייעוץ המשפטי. קיימנו דיון והבנו שמדובר במקרה חד־פעמי שנבע מרצונו של ח״כ קארה לעזור לח״כ סילמן שניסתה להגיע למקומה. לכן פסלתי את ההצבעה על הסעיף וקיימנו אותה מחדש".

חברי כנסת מהאופוזיציה טענו שייתכן שלא מדובר במעידה חד־פעמית ודרשו לבדוק את המצלמות שבועיים לאחור.
“למען השקיפות אישרתי לקצין הכנסת לאפשר להם לבדוק את מצלמות האבטחה במליאה שבועיים לאחור כדי שיהיו בטוחים שמדובר במקרה חד־פעמי. אני מקווה שהבדיקה תוכיח שמדובר במעשה חד־פעמי שנעשה בשגגה". 

יאיר לפיד, ראש המפלגה שלך, סיפר שכאשר נכנסתם למשרדי הממשלה מצאתם שם כאוס מוחלט.
“לפיד היה צריך למנות 35 שגרירים חסרים בכוח הקדמי שתפקידו לבלום החלטות רעות ולבנות גשרים בינינו למדינות העולם. רק זה כבר מדבר בעד עצמו. שר המשפטים היה צריך למנות ראשי מחלקות וממלאי תפקידים משמעותיים שלא אוישו במשך שנים במשרד המשפטים. אפילו תפקיד פרקליט מדינה קבוע לא אויש במשך כשנה וחצי. בעצם למה ללכת רחוק? בכנסת עצמה הייתי צריך להקים שתי ועדות מחויבות המציאות שלא הוקמו, ועדות ציבוריות שדרכן צריך למנות בעלי תפקידים ולקבל אישורים לכל מיני מהלכים שאינם בסמכותי. כבר כמה שנים שאין ועדה לבדיקת שכר חברי הכנסת, שזה אבסורד. חברי הכנסת לא יכולים לקבוע את שכרם לעצמם. לכן אני עומד להקים ועדה ציבורית שלא הוקמה עד היום, ושתפקידה יהיה לבחון את הנושא. אני עצמי לא הרגשתי מעולם נוח עם הנושא הזה, ולכן מאז שנכנסתי לתפקיד כחבר כנסת ויתרתי על תוספת השכר שלי מדי שנה". 