ראש הממשלה נפתלי בנט, שייפגש היום עם הנשיא ג'ו ביידן, יעשה היסטוריה קטנה כשלראשונה יתייצב בבית הלבן ראש ממשלה ישראלי חובש כיפה.
לבנט עבר אמריקאי עשיר. הוריו, ג'ים ומירנה בנט, נולדו בארצות הברית ועלו לישראל ב־1967. בנט נולד חמש שנים לאחר מכן. הוריו חזרו איתו לארצות הברית פעמיים לפני ששבו ארצה והשתקעו סופית בחיפה. בנט עצמו עשה ב־1999 רילוקיישן, כשעבר להתגורר בארצות הברית עם רעייתו גילת והשתקע במשך שש שנים במנהטן, שם הקים וניהל את חברת הסטארט־אפ סאיוטה.
ראש הממשלה הישראלי הראשון שביקר בארצות הברית היה דוד בן־גוריון, שגם בקורות חייו יש פרק אמריקאי. לא רבים יודעים, אבל בן־גוריון התגורר בארצות הברית בין השנים 1915־1918, לשם הגיע ביחד עם יצחק בן צבי לאחר שגורשו על ידי הטורקים מארץ ישראל.
בן־גוריון הכיר במהלך שהותו בניו יורק צעירה יהודייה בשם פאולין מונבז, שהיגרה לבדה ממינסק וסייעה לו בכתיבת ספר. הוא כינה אותה "פולה", והשניים נישאו בדצמבר 1917 בטקס אזרחי אצל רשם הנישואים בעיריית ניו יורק. במרץ 1960 ביקר בן־גוריון כראש ממשלה בארצות הברית ונועד עם הנשיא דווייט אייזנהאואר. כעבור שנה יצא שוב לביקור בארצות הברית ונפגש לשיחה עם הנשיא ג'ון קנדי.
במוקד שיחתו של בנט עם הנשיא ביידן צפויה לעמוד סוגיית הגרעין האיראני בעוד שבמוקד שיחתו של בן־גוריון עם הנשיא קנדי עמדה דווקא סוגיית הגרעין הישראלי. הרקע לפגישה היה מתיחות ביחסי ארצות הברית וישראל בעקבות הודעה שמסר בן־גוריון ב־21 בדצמבר 1960 במליאת הכנסת שלפיה בנגב מוקם כור מחקר, והכחיש שמדובר בכור שנועד למטרות צבאיות.
ב־3 בינואר 1961 מסרה מחלקת המדינה האמריקאית לישראל חמש שאלות לגבי הכור, שיש להשיב עליהן עד חצות הלילה. בן־גוריון סירב לדרישה להשיב עד חצות. הוא זימן לשדה בוקר את השגריר האמריקאי, אוגדן ריד, השיב לו על השאלות והוסיף בתקיפות: "לא נהיה גרורים של אמריקה. עליכם לדבר איתנו כדבר שווה אל שווים, או לא תדברו איתנו".
סירובה של ישראל לאפשר ביקור מיידי של אנשי מדע אמריקאים בכור הוביל לעימות חריף עם הממשל האמריקאי, והלחץ על ישראל אף גבר לאחר בחירתו של קנדי לנשיא ארצות הברית. במאי 1961 נפגש כאמור בן־גוריון עם הנשיא קנדי במלון "וולדורף אסטוריה" בניו יורק. לקראת הפגישה, התירה ישראל ביקור של שני מומחים אמריקאים בכור.
לימים התפרסם ראיון שהעניק בן־גוריון לעיתונאי אי־איי ביין, שבו סיפר על המפגש עם קנדי: "בזמן ששוחחנו הוא נעמד ולקח אותי לפינה מרוחקת וסימן לי להתרחק מהאנשים שם. הוא אמר לי, 'נבחרתי בידי היהודים'. אחר כך הבנתי שזה רגיל באמריקה. הוא אמר לי, 'אתה יודע שנבחרתי בידי היהודים. אני חייב לעשות משהו בשבילם'. הייתי בהלם. אני זר, מייצג מדינה קטנה. לא באתי אליו כיהודי, כבוחר. והוא אמר לי, 'אתה יודע שנבחרתי בידי יהודי ניו יורק. אעשה משהו בשבילכם". בן־גוריון השיב: "אתה צריך לעשות מה שטוב לעולם החופשי".
על שיחה אחרת שקיים עם הנשיא אייזנהאואר סיפר בן־גוריון באותו ראיון כי אייזנהאואר לא כל כך התעניין בשאלות מדיניות. "פעם הייתה לי איתו שיחה של שעתיים", אמר.
"למחרת פגשתי את אחד המפקדים באירופה, והוא סיפר לי את תוכן השיחה שלי עם אייזנהאואר. שאלתי אותו: איך אתה יודע? והוא אמר: אתמול בערב שיחקתי קלפים עם אייזנהאואר והוא סיפר לי. אני לא מדמיין את קנדי יושב ערב שלם ומשחק קלפים. זה ההבדל. הוא אדם חביב וכן, אייזנהאואר, באמת מתכוון למה שהוא אומר, אבל לא לגמרי מעורב".
שיחה של 96 דקות
במרוצת השנים יצאו שלל ראשי ממשלות ישראל למפגשים עם נשיאים בארצות הברית. גולדה מאיר נפגשה עם ריצ’רד ניקסון, יצחק רבין עם ג’רלד פורד, מנחם בגין עם ג’ימי קרטר ועם רונלד רייגן, שמעון פרס עם רייגן, יצחק שמיר עם רייגן ועם ג'ורג’ בוש האב, רבין עם קלינטון, נתניהו עם קלינטון, אהוד ברק עם קלינטון, אריאל שרון עם ג’ורג’ בוש הבן, אהוד אולמרט עם בוש הבן, נתניהו עם אובמה ועם טראמפ והיום בנט עם ביידן.
לוי אשכול היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהוזמן באופן רשמי לבית הלבן, שם נועד עם הנשיא לינדון ג'ונסון. ב־1964, שנה לאחר הביקור, נחתם מזכר הבנה חשאי ראשון שיצר את שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי בין שתי המדינות.
גולדה מאיר, שאת נעוריה עשתה במילווקי שבארצות הברית, נפגשה כראשת ממשלה עם נשיא ארצות הברית ריצ’רד ניקסון בבית הלבן ב־1 במרץ 1973, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. לכתב “מעריב”, שמואל שגב, שסיקר את הפגישה, אמר אז הנשיא ניקסון: “אני רוצה כי בישראל ידעו שאכן יש לכם ידיד בבית הלבן”.
השיחה נמשכה 96 דקות ונכחו בה גם יועץ הנשיא הנרי קיסינג’ר, שגריר ישראל בוושינגטון יצחק רבין והשגריר המיועד שמחה דיניץ. באופן רשמי, הבהירו ניקסון וקיסינג’ר לגולדה מאיר כי ארצות הברית מעוניינת לשים קץ לקיפאון המדיני במזרח התיכון.
ב”מעריב” דווח אז כי ניקסון הבטיח להמשיך את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל. על כך אמרה גולדה מאיר לכתבים הישראלים: “אני מרוצה מהודעה זו ואינני מצטערת על בואי לוושינגטון. לא היו ויכוחים בינינו. היה לנו דיון יסודי גלוי לב והשיחות היו מועילות. אין לי שום סיבה לשנות את דעתי שידיד גדול לנו בבית הלבן”.
לימים התברר כי במהלך השיחה הביעה גולדה מאיר נכונות לגלות גמישות מסוימת לגבי אפשרות להסדר עם מצרים, הצעה שלא הבשילה ולא קרמה עור וגידים. היא גם העלתה במפגש את סוגיית רדיפת יהודי ברית המועצות וביקשה מהנשיא לפעול לפתיחת שערי מסך הברזל.
בתולדות ביקורי ראשי ממשלות ישראל בוושינגטון ייזכר גם הביקור שם של ראש הממשלה מנחם בגין ביוני 1982, שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. בגין אמור היה להיפגש עם הנשיא רייגן בבית הלבן. קדמה לפגישה תקרית דיפלומטית מביכה.
עם הגיעו לניו יורק נודע לראש הממשלה מכלי התקשורת שהנשיא ביטל את הפגישה עמו. אחר כך התברר כי ההודעה יצאה מפיו של אחד מעוזרי הנשיא, ככל הנראה שלא בתיאום מלא עם הנשיא או מתוך כוונה להעמיד את בגין במגננה לקראת הפגישה המתוכננת לנוכח מורת הרוח של הממשל מהתנהלות המערכה בלבנון. בגין איים בתגובה כי יחזור לארץ לאלתר. מזכיר המדינה אלכסנדר הייג פעל להרגעת הרוחות, התקשר לבגין ויישר את ההדורים.
במהלך הפגישה עם הנשיא התגלעו מחלוקות בין הצדדים. רייגן הסתייג מהפעילות הצבאית של ישראל בלבנון ורמז כי "אם תפעל בניגוד לעמדת ארצות הברית, ייפגעו גם האינטרסים של ישראל".
לימים כתב על כך בספרו האוטוביוגרפי: "תמכתי בזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני התקפה. עם זאת, ביקשתי ממנה שלא תבצע מתקפה נרחבת, אלא אם היא תהיה קורבן להתגרות מצד אויביה בהיקף שיצדיק את המתקפה שלה בעיני דעת הקהל העולמית".
בפרוטוקולים של השיחה בין הנשיאים, שהתפרסמו כעבור זמן, צוטט בגין אומר לנשיא: "אני מבין שמישהו סיפר לך שהולכתי אותך שולל. אני אדם זקן ובכל מהלך חיי לא הולכתי שולל אף אחד באורח מודע.
אני בוודאי לא אוליך שולל את נשיא המדינה החזקה בעולם. בהקשר לסוגיית 40 הקילומטרים, זו אכן הייתה החריגה מהתחום שעליו דיברנו של 40 קילומטרים. היא תוצר של שיקולים צבאיים טקטיים שכל צבא היה עושה כדי להגן על הביטחון של תחום 40 הקילומטרים שבו היינו".
ביטוי גרפי
לאורך השנים, גם בימים של מחלוקות קשות עם הממשל האמריקאי, ידעו ראשי ממשלות ישראל להקפיד על כבודם של נשיאי ארצות הברית. על כן נתפסה החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ב־2015 לנאום בפני הקונגרס האמריקאי נגד הסכם הגרעין שגיבש הנשיא ברק אובמה עם איראן כהתגרות בנשיא ובממשל.
היחסים בין נתניהו ואובמה היו מתוחים מאוד על רקע המחלוקת סביב איראן. טפח מאותם יחסים חשף אובמה בראיון עם העיתונאי ג'פרי גולדברג, שבו סיפר כי התעמת בצורה חריפה עם נתניהו במהלך פגישה ביניהם בבית הלבן לאחר שלדבריו נתניהו "הרצה לו" על הסכנות שעמן מתמודדת ישראל. גולדברג כתב כי אובמה חש שנתניהו מדבר אליו באופן מתנשא ומנסה להסיט את הדיון מנושא תהליך השלום לסוגיות אחרות.
אובמה סיפר כיצד קטע את ההרצאה של ראש ממשלת ישראל ותקף אותו בחריפות: "ביבי, אתה צריך להבין משהו. אני בנה האפרו־אמריקאי של אם חד־הורית, ואני גר כאן בבית הזה. אני גר בבית הלבן. אני הצלחתי להיבחר לנשיא ארצות הברית. אתה חושב שאני לא יודע על מה אתה מדבר, אבל אני מבין היטב".
ביטוי גרפי למערכת היחסים בין אובמה לנתניהו היה צילום יוצא דופן שהפיץ הבית הלבן ביוני 2009, ובו נראה הנשיא אובמה משוחח בטלפון עם נתניהו כשהוא מניח רגליים על השולחן.
תור הזהב ביחסים בין נשיא ארצות הברית לבין ראש ממשלה ישראלי נרשם בתקופת ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, שנחשב יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה האמריקאית כידיד מובהק של ישראל, והוא ורעייתו מלניה אף דאגו להפגין זאת בפומבי בכל פעם שנתניהו ביקר בבית הלבן.
בשיאו של הרומן עם טראמפ, ב־6 בדצמבר 2017, הכריז נשיא ארצות הברית טראמפ ב"נאום ירושלים" על הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, וכן על כוונתו להתחיל בהכנות להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים.
טקס העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים נערך במאי 2018. בהמשך חתם טראמפ במרץ 2019 על צו נשיאותי שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן. נתניהו גמל לו בקריאת יישוב על שמו ברמת הגולן – רמת טראמפ.
היום יושב בבית הלבן נשיא אחר, דמוקרט, ג'ו ביידן, שייפגש עם "בחור חדש", ראש הממשלה נפתלי בנט. ימים יגידו אם היום יירשם פרק חדש ביחסי ראשי ממשלות ישראל עם נשיאי ארצות הברית, ואם מדובר ב"תחילתה של ידידות מופלאה".