הוא היה המנהיג הבולט והלוהט של מחאת בלפור. שנה וחצי, כל שבוע, כל השבוע, הוא שרף את הרחובות ואת המגפונים, סוחף אחריו רבים. חד, כריזמטי, לא רואה בעיניים ולא מפחד מכלום, אלי אבידר קנה את עולמו בהפגנות הזעם מול בלפור וקיסריה, בלילות הקרים והאינסופיים מול פרשי המשטרה והמכת"זיות. כל הזמן הזה הוא שמר על אופטימיות, חייך והבטיח שאו־טו־טו זה קורה. תאמינו. כשכולם מסביב נחלשו, הוא התחזק. כשאנשים הפסיקו להאמין, הוא המשיך. וזה אכן קרה.
אלא שאז, פתח אבידר במה שפרשנים פוליטיים מכנים “תהליך השמדה עצמית". זה לקח הרבה פחות זמן מהמהפכה עצמה. קטטה סביב ג'וב בממשלה החדשה מול אביגדור ליברמן הפכה את אבידר, כמעט בן לילה, מלוחם חירות לעסקן פוליטי. האידיאליסט התגלה כאופורטוניסט. לראיון הזה הגיע אבידר כדי לעשות סדר, להסביר, לאתחל את עצמו מחדש ולטהר את האווירה. אתם תקבעו אם הצליח.
זה המקום להזכיר שאבידר הוא אחד המזרחנים המנוסים בישראל. נולד באלכסנדריה שבמצרים (משפחת אבודרה), עלה ארצה בגיל 4, גדל בבת ים. שירות צבאי עשה בחטיבת הנח"ל, קורס קצינים, קורס קציני מודיעין, יחידה 504, אזור הביטחון בדרום לבנון, הפעלת סוכנים וכו'. השתחרר בדרגת סרן ומצא את עצמו, אחרי תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון, בקורס צוערים של משרד החוץ.
אבידר היה סגן הקונסול בפילדלפיה, יועץ מדיני של שר החוץ שרון וראש הנציגות הישראלית בקטאר מ־1999. אחר כך ארבע שנים קונסול כללי בהונג קונג. הוא חי, נושם ורושם את המזרח התיכון והעולם הערבי מאז שהוא זוכר את עצמו.
"איך אפשר לשקר בצורה כזאת? האנשים האלה שמו את הצוואר שלהם. זו לא מדינה רגילה. זו מדינה סופר־משמעותית במזרח התיכון. יורש העצר הוא אחד המנהיגים היותר משפיעים ואסטרטגיים במזרח התיכון. הוא זה שהחזיק את הנשיא א־סיסי לאחר ההפיכה, מול האמריקאים".
"הציפייה שנוצרה ב־1992 שהולך להיות כאן שלום כמו באירופה, מזרח תיכון חדש, זו תקלה. זה הלחיץ את העולם הערבי בצורה דרמטית. הכניס אותם להיסטריה. הם חשדו שאנחנו מחליפים קולוניאליזם בכיבוש תרבותי, כלכלי וחינוכי. אנחנו בתהליך השלום הכי ארוך בהיסטוריה. התחיל ב־1992 ולא רואים את הסוף. צריך להדק את רמת הציפיות. אם הם לא יכולים לתת את סיום הסכסוך, אז גם אנחנו לא יכולים לשלם בהתאם".
"ולכן אני חושב שהממשלה שהקמנו חייבת להחזיק ארבע שנים. לא משנה כמה שפתיים ננשוך מעצבים או תסכול. כל יום שעובר, כמות החסידים של הכת יורדת. הליכוד לא יתפרק. אני לא מאמין בזה. לכן גם לא תמכתי בחוק העריקים. אני מכיר את הח"כים בליכוד, חלק מהם חברים שלי. רובם מחויבים לתנועה והם לא יעברו. כל יום שעובר, מספר האנשים ששבויים בתוך המציאות המדומה שנתניהו יצר, הולך וקטן".
"נתניהו חושף את הפגישה הסודית עם מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, ומיד מספר שגם יוסי כהן היה, כדי להלבין את זה. מדובר בסיכול ממוקד. פיגוע אסטרטגי ביחסים שלנו עם סעודיה. הם לא יסלחו כל כך מהר על זה. למה שיסלחו? הוא עושה את זה כדי לגרוף לייקים לפני בחירות? למכור אירוע כזה מסיבות פוליטיות?".
"בסופו של דבר נתניהו קיבל רגליים קרות. אחר כך הוא בנה על זה שאבי גבאי וטל רוסו יבואו. אנחנו ידענו את זה בזמן אמת ואני באתי לליברמן ואמרתי לו: תקשיב, הוא במו"מ עם גבאי, בוא נשרוף את זה. הוא אמר לי אל תשרוף את זה. אני לא רודף אחריו. אם זה מה שהוא רוצה לעשות, שיעשה. עד הרגע האחרון לא חשבתי שיש מצב שנתניהו יפזר את הכנסת. חשבתי שזה הדבר הכי אידיוטי, הכי דבילי שאפשר לעשות. מה היה שם? לקפל את ליצמן? ברצינות?".
"אני חשבתי שהאסון הכי גדול של הממשלה הזו הוא שאנחנו עושים מה שעשתה ממשלת נתניהו. איפה הסמכות המוסרית שלנו, לעזאזל? לבוא ולהגיד מה, כשזה היה יולי אדלשטיין שר הבריאות זה לא היה דמוקרטי, ועם ניצן הורוביץ זה דמוקרטי? כשזה נתניהו זה לא דמוקרטי, כשזו ממשלת השינוי זה כן דמוקרטי?".