יותר מארבעה עשורים מנהל יואב גלנט מערכת יחסים עם הנגב. הישימון הצחיח מרחיב את לבו ביופיו הפראי. כל דקל ועץ נושא אצלו מזכרת. כשדחפורי הצבא חמסו את הצמחייה הבודדה שהתעקשה על קיומה בתוך שטחי האש, מפקד פיקוד הדרום גלנט הגן עליה בגופו. מינה קצין ואזרח לרסן את הרס העתיקות בזמן בניית המוצבים ודרש לאזן בין צורכי הפיקוד לדרכים החקלאיות שנרמסו בגלגלי הטנק. "הגענו למצב שכדי להוריד אשל או אקליפטוס בדרום היה צריך את אישור אלוף הפיקוד, שגם לא אישר את זה אף פעם", נזכר גלנט היום. "החיילים קצת התרעמו על הטרטור הזה, אבל אני הסברתי שאם לוקח לעץ 50 שנה לצמוח, אז אני מוכן להקדיש חמש דקות כדי לבדוק אם אין ברירה ובאמת חייבים לכרות אותו".
הרבה לפני אותה תקופה, גלנט היה מנווט עם חייליו בחולות הדרום השוממים, בין בורות מים ואוהלים מטים לנפול. ואז פינו את נבטים, כסייפה הפכה למועצה מקומית ובעקבותיה גם חורה וערערה ותל שבע. "בעשור האחרון הדרום כולו הפך לשטח אורבני בבעלות הבדואים", מתמרמר גלנט.
"הבדואים בונים בתים על אדמות מדינה במרחק של מאות מטרים האחד מהשני והופכים לבעלי הבית. בצפון הפשיעה הערבית מתמקדת בחקלאות ובפרוטקשן, אבל הפשיעה הבדואית בדרום היא עבריינות לאומנית, וזה הכי מסוכן. הבדואים שורפים מתבנים ואסמים ובתי אריזה, גונבים ושוחטים ראשי בקר וצאן, גונבים והורסים כלים חקלאיים, יורים על בתים, מכוניות ואנשים ולאחרונה הגיעו עם הנשק גם לניידות משטרה ולחדרי המיון בערים המרכזיות בישראל. מה הם רוצים להגיד בזה? שהם הריבון ולא אנחנו. הגענו למצב שהבדואים מנהלים את הנגב, אנחנו מאבדים את המשילות ואת ההרתעה ואני, שרבתי על כל עץ במקום האסטרטגי הזה ואבא שלי והילדים שלי נלחמו בו, פשוט לא מוכן לוותר עליו. אני מתחלחל מההפקרות של הממשלה, שנותנת לגורמים שעוינים את הרעיון הציוני לגנוב את הדרום. היום מדינת ישראל אומרת: מנסור עבאס, הנגב שלך ואנחנו נפנה אליך כשיהיו לנו בקשות מיוחדות לגביו".
האלוף במיל' והשר לשעבר גלנט נחשב לאיש תקיף ודעתן. בשום שלב בחייו הציבוריים לא החליק ממנו קו ולו קטן של רוך. לא רק בצבא, גם בממשלה ובכנסת בלט בעמדתו הנחרצת ובסגנונו הישיר. רק כשהוא מדבר על האדמה, משהו בו ניצת ומתרגש. הוא מתגורר ביישוב עמיקם, שהדרך אליו עוברת בין כרמים ומטעים, מעיינות ושמורת הר חורשן. הרגבים חומים וחרושים, המטעים מוריקים, והתוצרת משמחת, אלמלא הפשיעה החקלאית שזלגה גם אל האזור היפהפה הזה ונחתה מאחורי הבית של גלנט.
"זה התחיל בדור האחרון, והגיע לא רק אלינו בעמיקם ובזכרון יעקב, אלא אל כל מרחב השטח שבין הגלעד לגבעת ניל"י", הוא אומר בצער. "הערבים גונבים בקר, פוגעים בעדרים, שורפים את הכלים החקלאיים. לפני כמה שנים חתכו במאות מקומות בגדרות שכיתרו את הבקר הרועה באחו ביבניאל ובבית קשת. הלכתי עם חברים למקום הזה וראיתי שבנוסף לחיתוך הגדרות, הפורעים גם העמיסו מאה ראשי בקר על משאיות ונעלמו איתם. אחרי שעושים דבר כזה למגדל בקר, הוא רק רוצה לעזוב. כשהקימו את השומר החדש, אני כאלוף פיקוד דרום, הצטרפתי לשורות המתנדבים שהיו בעבר חיילים שלי, ובאמת הם עושים עבודה נפלאה בהגנה על החקלאות בצפון ובדרום, אבל עם כל הכבוד לארגון, הוא לא יכול ולא צריך להחליף את המדינה".
אז גלנט, כמו גלנט, מסתער על הנושא. בשבועות האחרונים התבטא בהרחבה על אובדן המשילות בנגב וקרא לממשלה, למשטרה ולבתי המשפט למצות את הדין עם עברייני הדרום. לאחרונה יזם כנס על הידרדרות הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל ביחד עם תנועת אם תרצו ובהשתתפות האלופים במיל' ישראל זיו וגרשון הכהן. בכנס הזהיר גלנט שאם לא יינקטו פעולות מהירות לבלימת גלי הפשיעה והאלימות בדרום, המצב יסלים וכוחות הביטחון יאבדו את האחיזה במתרחש. "אנחנו עלולים להגיע למצב שבו מצד אחד תהיה אלימות ופשיעה מבית ומצד שני מצב לחימה בגבולות", הוא אומר. "זה תרחיש מסוכן מאוד, כי בזמן שנהיה עסוקים בקרבות, כנופיות ובודדים ינקטו פעולות טרור בתוך הערים נגד האזרחים".
כל עסק שני בדרום משלם פרוטקשן. זה מאורגן וגלוי, הבדואים אפילו לא צריכים יותר מדי להתאמץ. זו אותה היד שגם בונה את המבנים בנגב, גם שומרת לקבלנים על שטח הבנייה והכלים הכבדים, וגם גובה מהם פרוטקשן. הגורם היחיד שלא קשור למעגל הוא חברת הביטוח. רוב הנגב והגליל סובל מהשתלטות לא חוקית על אדמות מדינה. הבדואים בונים בתים ומבני קבע, תופסים שטחים ומתרחבים על פני עשרות אלפי דונמים. לכל חבל ארץ בישראל יש זכויות ומעמד, אבל לנגב שמשתרע על יותר ממחצית גודלה של מדינת ישראל יש חשיבות אסטרטגית ואנחנו הולכים ומאבדים אותו. דוד בן־גוריון, שניחן בראייה היסטורית ובתחושת שליחות, עשה מאמץ עליון על מנת להביא לשליטה ישראלית בנגב. אם זה היה אפשרי אז, בוודאי שאפשר לתחזק את זה גם היום. חייבים להשליט חוק וסדר בנגב כדי למנוע מלחמת אזרחים בעתיד".
הם חייבים תגבורת קבועה. יכול גם לקרות מצב שבו פורצת מלחמה, ובדרך כלל מצפון תיפתח הרעה, ובגלל שחלק גדול מהצבא יושב בדרום, מספיק שמישהו יסגור לו את ואדי ערה. איך בדיוק הצבא הגדול יעבור שם בדרכו לצפון כשחרב חדה מונחת על צווארו? המרכיב החוקי, המודיעיני, הביטחוני וההיקפי שקיים היום מול הפשיעה החקלאית והלאומנית בצפון ובדרום נמצא בתת־יכולת. ומאחר שזה משחק סכום אפס, התגבור חייב לבוא על חשבון דברים אחרים גם בתקציבים וגם בכוח אדם ומכל המערכות. צריך להכפיל את יחידת הימ"ם פי שניים ושלושה, ולהפעיל אותן עם האמצעים המתקדמים ביותר ועם שיתופי פעולה רחבים של שאר היחידות. רק ככה נוכל להחזיר את ההרתעה ואת המשילות לכל חלקי הארץ".
בשבועות האחרונים גלנט כל כך עסוק בענייני הדרום, עד שנדמה שהרחשים הפנימיים בתוך מפלגתו חולפים מעל ראשו. "תמיד הייתי עסוק בענייני הדרום והנגב, רק שפחות השמעתי את עמדתי ופחות השמיעו אותה", הוא מחייך.
התרעות פיקוד העורף