אני מדברת איתה כשהעלבון מפעפע, אבל אי אפשר לתת בו סימנים. כי רגב, כמו רגב, משדרת עסקים כרגיל ושיהיה לקוטלר לבריאות. רק אם חוצבים לעומק מגלים רסיסים של פגיעות מכמירה. “התאכזבתי והתביישתי בשם האנשים שקוטלר יצא נגדם", היא אומרת. “כאב לי שגם הפעם לא סופרים אותנו.
אני חושבת שזה ביזיון לבחור באדם כמו קוטלר, שמשסה ופוגע ברוב הציבור הישראלי, שמצביע ימין. אדם כמוהו לא ראוי לקבל את פרס ישראל, שמסמל את הקונצנזוס והחיבור. אם איש ימין היה מדבר כמוהו על אנשי שמאל, היינו רואים את הג'ינג'י מהאגודה לזכויות האזרח רץ לבג"ץ ומתלונן על פגיעה בחופש הביטוי. אבל על קוטלר לא התלוננו. סלחו לו. שכחו שהוא הכריז מלחמה על כל מה שאני מייצגת: הימין, היהודי, המזרחי, הפריפריה".
למה לכנות אותנו בהמות מלחכות עשב? בוא, דבר איתי עניינית. תגיד לי מה מפריע לך. כשבן אדם עובר לשפה בוטה, זה אומר שהוא לא מסוגל להתמודד עם המהות. לאדם כמוהו שמתנגד לכל מגוון תרבותי, לא מגיע לייצג את מדינת ישראל ביום העצמאות".
"הסיפור הוא על צפרדעים שחיות בבאר עמוקה. הן מרגישות את הסתיו דרך העלים שנושרים על הביצה בקרקעית הבאר, ואת החורף דרך טיפות הגשם. הן כל הזמן מנסות לטפס כלפי מעלה כדי לצאת מהבאר, אבל בגלל הירוקת והרטיבות הן מחליקות בחזרה לקרקעית. יום אחד הן רואות צפרדע בפתח הבאר. הן שואלות אותה, איך הצלחת להגיע לפסגה שאנחנו מנסות לכבוש כבר חודשים ארוכים? והצפרדע עושה להן מלמעלה תנועה של ‘אני לא שומעת - אני חירשת'".
רגב מזדקפת בכיסאה, לוכדת את הפואנטה: “בכל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה לתלמידים, אני מתרגשת מחדש. אני אומרת להם: ‘תזכרו שיש כל כך הרבה אנשים סביבכם שמנסים להוריד אתכם, להגיד לכם, לא תצליחו כי אין לכם בגרות ואין לכם אומץ ואין לכם כישרון. אבל אל תקשיבו להם, כי מה שייתן לכם את הכוח להצליח ולשנות זו בדיוק ההבנה שאלה שסביבכם לא יודעים לפרגן ומשמיעים את הדברים האלה כדי להחליש אתכם וכדי להשאיר אתכם בינוניים'".
קל לטעות במירי רגב. ההתבטאויות השנויות במחלוקת שפיזרה לאורך השנים והאופן שבו בחרה להביע אותן הפכו אותה לשק חבטות לאומי. עלבו בה, נופפו בה, יצרו חיקו נלעג בדמותה, וכל אותו הזמן היא הגיבה באדישות חתומה. שום פגיעה, מושחזת או רעילה, לא הצליחה לסדוק את חזות הטפלון שהציגה. להפך, נדמה היה שהעלבונות מדרבנים אותה. רק כשיושבים איתה לשיחה קרובה מגלים את הפער המפתיע בין רגב הציבורית לאישה שמאחורי הדמות והתדמית.
כשהיא נינוחה ונותנת אמון, מציצה פתאום רגב לגמרי אחרת: חמה ונדיבה, קשובה ומכילה. “אני מאוד רגישה", היא מעידה על עצמה. “אני יכולה לבכות מכלום. היינו השבוע בגבול אוקראינה־הונגריה ופגשתי את פליטי המלחמה. זה לא הפליטים שהתרגלנו לתאר בדמיון, לא כולם כפי שאנחנו מדמיינים אותם, עם בגדים קרועים ועיניים רעבות.
אבל דווקא בגלל שחלק מהם לבושים טוב, ומגיעים לגבול ברכבים יקרים ותכשיטים על הצוואר, זה מזעזע יותר. הרסו להם את הבית, לקחו להם את העתיד והם חסרי אונים. וגם כשהיה הפיגוע הנורא בבני ברק ונסעתי לשכונה לחבק את התושבים, נשים בפיג'מה ירדו לרחוב ובכינו ביחד".
הבאתי את ‘חסידה צחורה', את התזמורת האנדלוסית לצד האופרה. הייתי בהר הרצל בכל החזרות, בכל הלילות, ירדתי לרמת הפרט הכי קטן כדי לקדם את התרבות המזרחית ולתת לה מקום של כבוד בתוך התרבות הכללית".
"אמרתי לעצמי, אם אפשר למנוע מוות מיותר אפילו של ילד אחד, חובתנו לעשות זאת. ועשינו תהליך שקוף, מסודר, מקצועי, בליווי מומחים ומשפטנים, לחייב נהגים להתקין מערכת להצלת ילדים נשכחים ברכב. למה לבטל את זה? זה נראה כאילו רק כדי לעשות לי דווקא. זה מאוד כאב לי".
"התעלמתי והמשכתי לדבר. אמרתי, ‘מי שלא רוצה לשמוע, שילך למזנון, ואם בחרתם להישאר - תקשיבו'. אבל ראיתי את ההבדל. כשמרב מיכאלי ירדה, היו מחיאות כפיים סוערות. זה היה כך גם כשנתניהו היה ראש הממשלה והיינו בקואליציה".
"זו הייתה ממשלה של כשר אבל מסריח, וכאב לי הלב. אז באתי לנתניהו ואמרתי לו, ‘ביבי, בוא נצא החוצה, מה אתה צריך לראות את ההשבעה של בנט', וביבי אמר, ‘לא, לא, לא, אנחנו הולכים לשבת על ספסלי האופוזיציה, ונהיה אופוזיציה לוחמת'. זה הכניס בי כוח. ביבי אמר, ‘זו הפוליטיקה, פעם למעלה ופעם למטה, פעם קואליציה ופעם אופוזיציה'.
"והוא צודק, כי אנחנו באופוזיציה, אבל לפחות לא מכרנו את הערכים שלנו ואנחנו לא יושבים עם איילת שקד המתחסדת ועם אנשים כמו זאב אלקין, שאוהבים את האגו שלהם יותר מאשר את עם ישראל, אחרת לא היו עורקים למחנה המרמה. מאוד התרשמתי והערכתי את נתניהו על ההתנהגות שלו באופוזיציה. בשקט, בקור רוח, לא כמו בנט שהתפוצץ על אורית סטרוק בצורה כל כך ילדותית ואמר לה: תעופי לי מהעיניים. בחייך, זה ילד. זה לא ראש ממשלה".
"מה יש לשפץ ב־50 מיליון שקלים? מרצפות מזהב? ולמה בנט מתעקש להמשיך לגור ברעננה בשביל דקה וחצי בשלטון כשהוא יודע שכדי להתאים את הבית לביטחון צריכים לבזבז עליו 50 מיליון שקלים, זה לא שחיתות? אני מנסה להעביר חוק שראש הממשלה יגור במעון הרשמי בלבד".
"בושה וחרפה שאותו בנט שדיבר נגד נתניהו, עושה היום לביתו, אותו בנט שדיבר על תוכנית סינגפור להורדת המסים, מעלה את המסים באופן קיצוני, הדלק עלה בפעם המי יודע כמה, וזה אותו בנט שהוציא ספר על טיפול בקורונה, ובתקופתו דיברו על להכיל את המתים. אני מעדיפה לשאת עיניים למקום הבוגר, האחראי, שמתמקד במשימה להפיל את הממשלה".
"שום תפקיד לא שווה את זה. לצערי בנט טוב בציוצים, טוב ברשת אבל אפס בעשייה. במקום לנסות לבטל את הסכם וינה, הסכם מסוכן ביותר למדינת ישראל, שיביא לאיראן גרעינית, בנט מתרוצץ מאוקראינה לרוסיה. מה אתה רץ, זה גדול עליך. בנט כל כך חלש, והתפקיד כל כך גדול עליו, שהוא לא מסוגל לעסוק בדבר האמיתי. לכן אין לי שום ביטחון בו ובממשלה שלו".
אחת הסוגיות שרגב מקדמת במלוא הקיטור בקדנציה האופוזיציונית היא המאבק על הזהות היהודית. מצד אחד היא מעלה לסדר היום נושאים שמחזקים את האתוס היהודי וזכות הפולחן הדתי, ומהצד השני היא זועמת על שר הדתות ונציגי הממשלה שמגבירים, לטענתה, את המתח בין המדינה היהודית לדמוקרטית.
“אני מוטרדת ממה שיהיה פה בעוד 20 שנה", היא אומרת. “אנחנו עלולים להגיע למצב שברית מילה ייחשב לטקס פגאני. הכוח שלנו הוא היהדות. התפילין זה סמל, ולכן יצאתי נגד רון חולדאי שבחן את סוגיית הצבת דוכני הנחת תפילין ליד מוסדות החינוך בתל אביב. בכל מקום בעולם מניחים תפילין, ולמרות האנטישמיות יהודים בכל העולם חובשים כיפה.
"כשעזבתי את המשרד נתתי לטרופר במתנה מספריים. אמרתי לו, בשנה הקרובה התפקיד שלך יהיה לגזור סרטים מהפתיחות והאירועים למקומות החדשים שדאגתי לתקציבים עבורם כמו מגרשי כדורגל ואירועי תרבות למגזר החרדי והערבי. אמרתי לו, תיהנה מהפירות של הגיוון התרבותי שקידמתי. ונתתי לו גם דיסק של התזמורת האנדלוסית, כדי שיזכור במסגרת תפקידו שיש גם וגם".
בחודש שעבר נכחה רגב בנאום של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בזום מול חברי הכנסת והשרים. “נשיא אוקראינה רצה לרתום אותנו ובמקום זה אטם אותנו", היא אומרת על הנאום. “הלב היהודי היה איתו ועם האוקראינים, אבל כשהוא השווה את מה שקורה למדינה שלו לשואה, כשחלק מהעם שלו היה שותף ברצח העם היהודי, זה מרחיק לכת.
יש גם הבדל מרכזי בינם לבינינו, לנו לא הייתה מדינה ובנו התבצע רצח עם. לא צריך להשוות כל דבר לשואה. אני חושבת שהוא גם כעס על בנט, שקפץ ומיהר לתווך. בזה הוא צודק. קודם כל תתווך בתוך הקואליציה הרעועה שלך, מה אתה רץ לתווך בין רוסיה לאוקראינה כשיש לנו אינטרסים שעלולים להיפגע מהיוזמה שלך?".
היא בת 56 אבל נראית צעירה יותר (“אני אוהבת לעשות הליכות בים ובשכונה, ספינינג, פילאטיס"). יש לה שלושה ילדים שעזבו את הבית (“הקן התרוקן, הייתי רוצה לחזור לימים שבהם כולם גרו ביחד והמקרר היה כל הזמן פתוח"). בימות השבוע היא עסוקה בכנסת ובשטח, אבל את סופי השבוע היא מבלה בבית. “שישי ושבת זה בישול למשפחה, קידוש, הכיף של הביחד", היא אומרת.
"לא נשאר לנו הרבה זמן באופוזיציה כי תכף נחזור. זה יקרה בקרוב, אולי בעוד חצי שנה, אולי בעוד שנה. אני ממש מרגישה את זה בשטח. אנשים כל הזמן שואלים, מתי תחזרו, אנחנו מתגעגעים אלייך, והגעגוע הזה נותן לנו כוח".
כדי לתחזק את הגעגוע, רגב מארגנת מדי שנה משתה פורים. השנה הוא היה מרובה משתתפים וסוער במיוחד. “הזמנתי את כל הפעילים וגם נבחרי ציבור. היו שם כאלף איש, ודיברתי בפניהם על המציאות בהווה ועל העתיד לבוא", היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף