ראש הממשלה נפתלי בנט נמצא על פרשת דרכים. הוא מבין היטב את המצב, אבל רחוק מלאבד תקווה. הוא נלחם על הממשלה כל יום, כל היום, אבל אין לו כוונה להיכנס בקיר הבטון לבדו. המציאות, שבמסגרתה "כל ממזר מלך" וכל ח"כ סורר יכול לכבס את כביסתו מול המצלמות ולסחוט את הקואליציה באיומים, לא תוכל להימשך עוד זמן רב.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

בנט מתכוון להעביר את הברירה לשותפיו הקואליציוניים. שהם יחליטו: רוצים להמשיך? בבקשה. יש לזה מחירים. רוצים לסיים? בבקשה. ניפרד כידידים.הבעיה מתמקדת בחברי הכנסת הערבים, כלומר חברי הכנסת של רע"ם (חוץ ממנסור עבאס עצמו) והסמנת הימנית המפתיעה שצצה בעורפם, ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי.

ממשלת בנט־לפיד בהשראתו של לפיד הלכה כבדת דרך לקראת הח"כים האלה. הממשלה מאיצה את שחרור הכספים (שתוקצבו במסגרת תוכנית החומש בתקציב המדינה), ועשתה גם מחוות נפרדות (סיוע להצלת בית החולים בנצרת), אבל הח"כים הערבים לא מרגישים מחויבות כלשהי לקואליציה.

"שיהיה ברור", אומרים בסביבתו של בנט, "אנחנו שלמים עם עצמנו לחלוטין בכל הקשור למדיניות הממשלה לסיוע ותקצוב המגזר הערבי, אנחנו לא נותנים מתנות לאף אחד.

"תוכנית החומש היא תוכנית טובה ומהווה המשך ישיר של התוכניות ההיסטוריות שבהן התפאר בזמנו בנימין נתניהו, כשעוד הכתיר את עצמו בכתרים בכל הקשור לסיוע למגזר, אבל לעסקה הזו יש שני צדדים, והצד המקבל מתעלם מהאחריות שלו. ככה זה לא יימשך. הם צריכים להחליט אם הם איתנו או לא איתנו. אם הם לא איתנו, אי אפשר יהיה  להמשיך ככה".

הזעם בסביבת בנט מתמקד בעובדה שגם אחרי הפשרות שהושגו מול זועבי וההסכמה לזרז את כספי תוכנית החומש ולהעביר את התקציבים המיועדים לרשויות הערביות, נעדרה ח"כ זועבי, יחד עם לפחות שניים או שלושה ח"כים מרע"ם, מההצבעות החשובות לקואליציה.

"אנחנו לא מבקשים מהם להצביע בעד התנחלויות או בעד חומש, אבל אנחנו חושבים שאם הממשלה דואגת למגזר הערבי, לרשויות הערביות, לתשתיות ולמלחמה בפשע במגזר – הם יכולים לעזור לנו לאשר את מלגות הלימודים לחיילים", הוסיף. "אם הם לא מסוגלים לעשות את זה, אז הם צריכים להבהיר את זה, ואנחנו נחליט ביחד מה לעשות. יש כאן הזדמנות היסטורית לתיקון, אבל צריכים שניים לטנגו הזה. בלעדיהם זה לא יקרה".

יו''ר רע''ם מנסור עבאס (צילום: יונתן זינדל)יו''ר רע''ם מנסור עבאס (צילום: יונתן זינדל)

אנשיו של בנט מדברים על הח"כים הערבים, אבל מכוונים גם למבוגר האחראי של הצד ההוא של הקואליציה – יאיר לפיד. בין בנט ללפיד יש יחסי אמון אמיתיים. הם מפרגנים זה לזה בציבורי, בפרטי, בתדרוכים ובתככים. מצד שני, שניהם פוליטיקאים. לפיד אחראי על דופן שמאל, שכוללת את הח"כים הערבים. "הוא מגייס את בנט ואת ליברמן כדי להעביר לערבים את מה שמגיע להם, והוא צריך להיות אחראי שהערבים ימלאו את חלקם במשוואה הזאת", אומר גורם בכיר בקואליציה, "אחרת אנחנו בבעיה".

הדופן הימנית של הקואליציה משלמת מחיר ציבורי כבד על התמיכה במגזר הערבי. "אין לנו בעיה עניינית עם זה, הממשלה עושה את המעשה הנכון", מדגיש הבכיר בסביבתו של בנט, "אבל גם הצד השני צריך להשתתף במשחק הזה. אין דרך אחרת".

בנט מתכוון להבהיר את עמדתו זו בישיבת ראשי הקואליציה היום. במקביל, הוא "שובר את הראש" סביב המתרחש בלשכתו. בניגוד לרושם הכללי, אין כאן אירוע של עזיבה הדרגתית של יועצים ותהליך התפוררות, אלא החלטה מושכלת שהתקבלה לפני כמה שבועות על ארגון מחדש, פירוק והרכבה וחילופי גברי בכל הקשור לסביבת העבודה של ראש הממשלה.

מטרתו של ראש הממשלה היא שהדברים ייעשו ברוח טובה וג'נטלמנית, בלי חילופי האשמות ודם רע. לפחות בינתיים, זה מצליח. השאלה החשובה יותר היא אם יצליח בנט לגייס אנשים משמעותיים למילוי התפקידים שהתפנו. ארבע הזרועות העיקריות של ממשלתו יציבות: המטה לביטחון לאומי מתפקד היטב (ד"ר איל חולתא מוגדר כ"פנומן"), מזכירות הממשלה כנ"ל (שלום שלמה), המזכיר הצבאי נהנה מאמונו של בנט ושל הצבא, והמנכ"ל לא מבריק – אבל אין שם חזית בעייתית.

הבעיה היא בדרג היועצים: מי ימלא את החלל הלא קטן שנפער עם עזיבתה של היועצת המדינית שמרית מאיר, מי יחזק את אגף הדוברות ומי יהיה ראש הסגל. לא מן הנמנע שהלשכה תעבור לפורמט עבודה נטול ראש סגל דומיננטי, גם בהתחשב בעובדה שזו לשכה שלא מסוגלת לתכנן את עתידה שבועיים קדימה. בנט משחק משבת לשבת. השבוע, זה משתנה זמנית ל"מראשון עד ראשון": מצעד הדגלים לפנינו.