לא מעטים, שבהגיעם למעמד בכיר בפוליטיקה הם נאחזים בו כבקרנות המזבח, יעקב צור, מי שכיהן כשר לקליטת עלייה, שר הבריאות ושר החקלאות בממשלות ישראל, נעלם מהזירה ב־96’, בהיותו רק בן 59 ובלי להביט לאחור. מה בער לך? אני שואל אותו כעת. “כאיש מחנה רבין, קשרתי בו את גורלי הפוליטי", משיב צור, כיום בן 85. “כשהוא נרצח, הרגשתי שנגמר עידן ולא רק אותו רצחו, אלא גם תהליכים, שהיו אמורים לקדם את המדינה. סגנון חדש השתלט על החיים כאן והוא מגיע עכשיו לשיאו הרע".

כשאתה רואה מה שקורה כעת בפוליטיקה, אתה מתגעגע אליה?
“מה יש כבר להתגעגע? האמון במוסדות המדינה, כולל במערכת המשפט, הולך ונשחק, כמו גם יכולת ההידברות בין בעלי השקפות מנוגדות. בשש מעשר שנותיי כשר הייתי בממשלת אחדות לאומית. ארבע השנים שבהן כיהנתי תחת יצחק שמיר, מנהיג המפלגה היריבה, היו השנים הכי טובות לפוליטיקה ולמדינה תוך מאמץ למצות את המשותף. ואילו כיום מחפשים להקצין וליצור קיטוב ושנאה".

צור גדל בשכונת נווה שאנן בחיפה, “שם אבא שלי היה דווקא איש מפלגת המרכז, הציונים הכלליים", לדבריו. הוא למד בבית הספר הריאלי, היה בתנועת הנוער “המחנות העולים", שירת בנח"ל ויצא עם הגרעין שלו להגשמה בקיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה. מעבודתו בחקלאות, בעיקר בדיר, הוא יצא ללימודי מקרא והיסטוריה באוניברסיטה העברית. שנים עסק בהוראה, כמו רעייתו, דסיק (הדסה) - “שנינו גידלנו את הכיתה הראשונה בקיבוץ" - עד שהפעילות הציבורית קראה לו. מתפקיד מזכיר הקיבוץ הפך צור למזכיר הקיבוץ המאוחד, והוא פעל למיזוגו עם איחוד הקבוצות והקיבוצים במסגרת התק"ם. “החיים דרשו את זה", הוא מנמק. “מלחמות העבר האידיאולוגיות כבר לא היו רלוונטיות. אנחנו, הצעירים דאז, מצאנו משהו מרענן בהליכה יחד".

בהיותך מזכיר התק"ם, האם ראית בכך מקפצה לפוליטיקה הארצית?
“ממש לא. דברים באו לפתחי מבלי שנדחפתי אליהם. בהיותנו בקיבוץ המאוחד, תמכנו באופן טבעי ברבין ונהייתי מאנשיו".

צור נבחר לראשונה לכנסת בבחירות 81’ מהמקום ה־31 בין 47 נבחרי העבודה לכנסת העשירית. בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת החוץ והביטחון, עבר מעין טירונות פרלמנטרית לקראת מינויו העתידי כשר. בתקופתה של אותה כנסת פרצה מלחמת לבנון הראשונה. “מלכתחילה לא הייתה התנגדות טוטאלית של האופוזיציה למהלכים הראשונים של המלחמה, כשדובר על ניסיון לדחוק את קו הקטיושות למרחק של 40 קילומטר, והייתה אפילו מידה רבה של הסכמה מצדנו, עד שהמהלך הלך והסתאב", הוא אומר.

צור, שתמך בהחלת החוק הישראלי על הגולן, קודם לקראת בחירות 84’ למקום ה־21 מבין 44 נבחרי העבודה. “בהסכם בין רבין ובין פרס הם סיכמו שאם תיכון ממשלה עם הליכוד, פרס יהיה הראשון מטעמנו, ובין עשרת השרים הראשונים רבין יוכל לקבוע עוד שר", הוא משחזר. “כך התמניתי לשר לקליטת העלייה".

לאורך השנים נחשב צור כמי שסייע מאוד לעולים מאתיופיה. “הדלת שלי הייתה תמיד פתוחה בפניהם", הוא אומר. “לאחר מבצע משה קיבלתי הודעה שמנהיגי העדה צועדים עם הקייסים שלהם לירושלים, לקראת שביתת שבת נגד הרבנות הראשית, שחייבה גיור לחומרה. תמכתי בדרישתם להסרת הדבר ודאגתי שיסופקו להם מים ואוכל. בסופו של דבר, הרבנים הראשיים דאז חתמו על מסמך שהכיר ביהדותם, וזה היה בשבילם הישג עצום. ההישג הגדול ביותר שלי במשרד היה בשינוי סדרי הקליטה של עולים בכלל. אם עד אז העולים היו מובאים באופן שרירותי על ידי הסוכנות היהודית לאחד ממרכזי הקליטה, הנהגתי את סידור הקליטה הישירה שאפשר לעולי העלייה הגדולה מברית המועצות להיקלט היכן שרצו ולהיות אדונים לגורלם".

ב־88’, בדרך לבחירות לכנסת ה־12, הגיע צור לשיא דרכו הפוליטית, כששובץ במקום ה־12 ברשימת מפלגתו, בין השאר לפני אברהם שוחט, חיים בר־לב, חיים רמון ואחרים. “הצלחתי לחרוג מהגבולות הקיבוציים שביניהם התנהלתי עד אז", הוא אומר.

הפעם התמנה צור כשר הבריאות בממשלת האחדות של שמיר. “היה לי מזל", הוא נזכר. “נכנסתי לתפקידי בעיצומה של שביתת רופאי המדינה. אני ויוסי ביילין כסגן שר האוצר הצלחנו להביא לסיומה ולבלום את חוסר השקט במערכת הבריאות".

איך היה עם יצחק שמיר כראש הממשלה?
“גם אם הייתי במחנה פוליטי אחר, יש לי רק דברי שבח על שמיר. אומנם הייתה לו השקפת עולם מאוד ברורה ביחס לארץ ישראל, אבל הוא היה בעל תפיסה ציונית מאוד משמעותית, ופעל להעלאת יהודי ברית המועצות לארץ, ואני הרגשתי שותף איתו בעניין הזה. בהיותי שר הקליטה הייתי איתו לא פעם מול המנהיגים שלי. ממרחק של זמן אני מעריך את שמיר גם היום כמי שידע להבין את הערך של ממשלת אחדות והיה הוגן כלפי השרים שלא ממפלגתו".

יעקב צור כשר החקלאות בכנסת ישראל  (צילום: צביקה ישראלי, לע''מ)יעקב צור כשר החקלאות בכנסת ישראל (צילום: צביקה ישראלי, לע''מ)


בבוא היום

ב־90’ פרשה העבודה מממשלת האחדות, וצור כיהן כחבר כנסת מן המניין. במערכת הבחירות של 92’, מצא את עצמו מדורדר בבת אחת עד המקום ה־57, הבלתי ריאלי בעליל. “ככה זה בפוליטיקה", הוא אומר. “חזרתי הביתה, לקיבוץ נתיב הל"ה והשתלבתי במפעל ‘תמי 4’ שהקמנו. ערב בחירות 92’, לפני שהתמודד מול שמיר, רבין זימן אותי אליו ואמר: ‘אני לא יודע אם אנצח בבחירות, אבל אתה יודע שאני רואה בך שותף איתי, וברצוני שתעשה משהו’. אמרתי לו שאני לא מחפש להיות שגריר או משהו כזה, אבל אם ינצח בבחירות, אשמח אם ימנה אותי שוב כשר בממשלתו גם בלי להיות בכנסת. ‘נראה בבוא היום’, הוא הגיב".

בבוא היום רבין אכן מינה אותו לשר. “לאחר הבחירות, שבהן ניצח, כשהוא הכריז עליי בוועידת המפלגה, בסינרמה בתל אביב, כמי שיהיה שר החקלאות, נשמעו קריאות בוז מצד בעלי עניין, שהיו להם מועמדים אחרים", מספר צור. “לא לקחתי את זה יותר מדי קשה. ‘שימותו הקנאים’ אמרתי והפשלתי שרוולים לקראת תפקידי האחרון כשר".

בתפקיד שר החקלאות, צור פעל לקידום הקשרים החקלאיים עם מצרים ברוח הימים שלאחר הסכמי אוסלו. “הייתה לנו שם חווה לימודית גדולה, ואלינו הגיעו משלחות שלהם, זה היה השלום", הוא אומר. “אין לי מושג מה נשאר מזה ומההסכם שחתמנו אחר כך עם הירדנים".

היכן היית בזמן רצח רבין?
“הייתי בבריתה של הנכדה שלי בקיבוץ חצרים. בדרך חזרה העוזר שלי, איתן ברושי, סיפר לי מה שקרה. חשתי כאב על האובדן, ובו בערב הגעתי לישיבת הממשלה במשרד הביטחון, שבה התמנה פרס כמחליף של רבין מול כיסאו הריק, העטוף בשחורים. עצב גדול ירד אז עלינו".
צור המשיך את כהונתו בממשלת פרס בחצי השנה עד בחירות 96’ ולא יסף. “כנראה לא הייתי מוכן להפסד נוסף לו היה קורה", הוא סבור. “איבדתי את הלהט הפוליטי".

יצחק רבין  (צילום: יעקב סער, לע''מ)יצחק רבין (צילום: יעקב סער, לע''מ)


בחזרה ללימודים

כמי שהיה שר החקלאות, צור מוטרד כיום מהפיחות במעמדם של החקלאים ומהרפורמה שמנסים להנהיג בימינו השר הנוכחי, עודד פורר, וראש מפלגתו, שר האוצר אביגדור ליברמן. “בהיותי שר החקלאות, האשימו אותי שאני שר החקלאים ולכבוד היה לי הדבר, כי בלי חקלאים לא תהיה חקלאות", הוא אומר. “כשמספרם של החקלאים הולך ופוחת, על המדינה למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לספק את התוצרת החקלאית במחיר סביר לצרכן ובין הצורך לספק את רווחתו של החקלאי כדי שימשיך בעיסוקו. זה יקרה רק בהידברות בין הצדדים, בלי מכות גרזן, כי החקלאים הם בני ברית לרפורמה ולא היריבים שלה, גם לא האויבים של הצרכן. יש להתייחס אליהם בכבוד ולא לדחוק אותם לפינה. כבוד שווה משהו בחיים וכשפוגעים בו, זה כואב לי".

מה דעתך על משרד הבריאות כיום?
“אני מרוצה ממה שקורה שם כעת, כשהכל מתנהל בצורה עניינית, בעוד שבהתחלת הקורונה הייתה קצת היסטריה, כשכולם היו מבוהלים. אגב, אני מדבר איתך עכשיו לאחר סוף הקורונה שלי. נדבקתי לאחר שחזרתי מחו"ל".

עזיבת הפוליטיקה לוותה מבחינת צור, אב לארבעה, בעזיבת הקיבוץ, שלו נתן את מיטב שנותיו. הוא עבר עם משפחתו לרמת גן, עד שלפני עשור הם התנחלו סופית במודיעין, “קרוב לילדים". כיום הוא סב לתריסר נכדים וסבא רבא לשני נינים. כבר באותה שנה שבה עזב את הפוליטיקה התמנה צור כיו"ר “אגרקסקו", אז חברת הייצוא החקלאי הלאומית. 14 שנה מילא את התפקיד תחת שישה שרי חקלאות שכיהנו אחריו. חצי שנה לאחר תום תפקידו קרסה החברה, דבר שניכר עד היום בירידת הייצוא החקלאי, שלא התאושש מאז באופן מלא.

בהמשך חזר צור לספסל הלימודים, השלים במכון שכטר למדעי היהדות תואר שני במחשבת ארץ ישראל ובלימודי ארץ ישראל, ובגיל 75 כובד בתואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה. “שנות הלימודים היו בין המשמעותיות ביותר בחיי", הוא מציין.

נותרת חבר מפלגת העבודה?
“אפשר לומר ככה, אם כי בבחירות האחרונות, בפעם הראשונה, כבר לא הצבעתי בעדה, אלא בעד 'כחול לבן' של גנץ. ראיתי באיש ביטוי יותר מובהק למה שאני מאמין בו עם הצורך ללכת בשיתוף עם הימין. אפילו תמכתי בהליכתו דאז עם ביבי עד שהתברר שזה שיקר אותו. כיום, לאחר שהכל הסתאב, אין ברירה אלא ללכת לבחירות".

מה דעתך על יו"ר העבודה, מרב מיכאלי?
“היא ניסתה להפיח רוח חיים בעבודה, שהיא כיום מפלגה קטנה. אין לי ביקורת מיוחדת עליה".