בדומה לבנט, גם ממשלתו של ברק לא הייתה יציבה, לאחר שמפלגת יהדות התורה פרשה תחילה מהקואליציה בספטמבר 1999, ושנה לאחר מכן מפלגת מרצ פרשה גם היא. עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מהממשלה גם מפלגות ישראל בעלייה, המפד"ל וש"ס, כשהן מותירות את הקואליציה רק עם 32 חברי כנסת בלבד.
בלית ברירה בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת והתפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה ללא פיזור הכנסת, שלאחריהן ניצח אריאל שרון.
אולם גם האחרון לא נחל הצלחה רבה לאחר שממשלתו הגיעה לסוף דרכה ביוני 1955, כאשר לאחר הצבעת אי אמון בממשלה שנדחתה, התפטר שרת מתפקידו והקים ממשלה חדשה שכיהנה בפועל כממשלת מעבר, וכיהנה תקופה קצרה עד שובו של בן-גוריון לתפקיד.