פעמיים ניסה דני דנון, לשעבר שגרירנו באו"ם וכיום יו"ר הליכוד העולמי, להתמודד מול בנימין נתניהו, ופעמיים הפסיד. מערכת היחסים בין השניים ידעה עליות ובעיקר ירידות. ב־2007 התחרה דנון מול נתניהו על ראשות מפלגת הליכוד תחת הסלוגן היצירתי “דני דנון מימינך, ביבי" והגיע למקום האחרון. “רציתי להראות בססמה הזו שאני בעצם בא לעזרת נתניהו", הוא מרכך היום, “זה היה סוג של משחק מילים כזה".

איך אפשר לבוא לעזרת מישהו כשמתמודדים מולו?
“לא רק אני, כל מי שהצביע עבורי ידע שאני לא אנצח. זו הייתה יותר קריאה לגבי הכיוון של הליכוד והובלת מאבק אידיאולוגי נגד נתניהו על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון בגלל ממשל אובמה".

כנראה שנתניהו פספס את הכוונות הטובות של דנון, שכן במהלך מבצע צוק איתן פיטר אותו מתפקידו כסגן שר הביטחון. גם באותה שנה ניסה דנון להתמודד מול נתניהו על תפקיד יו"ר הליכוד, וגם הפעם הפסיד.

שם כבר היה קרע גלוי במערכת היחסים שלכם?
“לא היה קרע אלא הערכה הדדית ולפעמים חילוקי דעות אידיאולוגיים. תמיד שמרתי את זה ברמה הזאת. זה אף פעם לא היה מאבק אישי אלא ערכי. להפך, אני חושב שנתניהו למד להעריך אותי כאיש שעומד על עקרונותיו".

עד כדי כך נתניהו העריך את דנון, ששלושה חודשים בלבד לאחר שדנון הפך לשר המדע, התעופה והחלל, הוא שלח אותו לגלות פוליטית באו"ם. רבים ראו במעשה שיטה יעילה להיפטר מדנון, לפחות להרחיק אותו ממוקדי הכוח. אבל דנון עדיין מתעקש על מערכת יחסים יציבה. “אני מאחל עונש כזה לכל אוהביי", הוא מחייך. “זה לא עונש, זו זכות, ואני אסיר תודה לנתניהו על ההזדמנות להיות חמש שנים בזירה החשובה הזאת".

תפקידים בשירות החוץ נחשבים לא פעם לסוף הקריירה.
“אני אוכיח שזה לא המצב ושאפשר גם לתרום ולייצג בשירות החוץ וגם לחזור לעשייה הציבורית".

דני דנון באו''ם (צילום: רויטרס)דני דנון באו''ם (צילום: רויטרס)

שנתיים דנון מנסה להוכיח את זה. ועדיין, מאז חזר מהתפוח הגדול והפך ליו"ר הליכוד העולמי, הוא פעיל יותר בזירה הדיפלומטית מאשר בזירה המקומית. התהפוכות האחרונות וקץ ממשלת השינוי מעניקים לו הזדמנות נוספת בדרך אל הכנסת. אבל הפעם דנון לא מתכוון להילחם ביו"ר הליכוד. להפך. כשדנון מדבר על ראש הממשלה לשעבר הנימה שלו רכה ומפויסת. אחת מהשתיים, או שהוא התפכח לגבי הסיכויים שלו, או שגילה את נתניהו מחדש.

מה השתנה ביחס שלך לנתניהו?
“קרו שני דברים: הראשון הוא שמבחינה מדינית הליכוד והציבור זזו ימינה. החלטות כמו הקפאת בנייה ולחץ אמריקאי על ישראל לא התרחשו בשנים האחרונות, ויש תזוזה לעמדות שאני מאמין בהן. והשני הוא שיצא לי לעבוד עם נתניהו בנושאים מסוימים בניו יורק כשהוא היה גם ראש הממשלה וגם שר החוץ, והעבודה המשותפת קירבה בינינו".

באיזה אופן?
“ראיתי את ביבי בפעולה, הבחנתי בנחישות שלו ולמדתי להעריך אותה. הוא היה מתקשר אליי באמצע הלילה. כשהוא היה צריך תשובה על משהו, הוא לא חשב פעמיים כשאמר למאבטחים להעיר אותי. הבדלי השעות בין ארצות הברית לישראל בכלל לא היו פקטור בשבילו. לפעמים, כשאני היססתי אם להעיר אותו, וקיבלתי החלטה לבד בלי להתייעץ, התגובה שלו הייתה: למה לא עדכנת אותי? למרות שכשהתקשרתי להעיר אותו באמצע הלילה, לפעמים הוא גם היה אומר: בשביל זה אתה מעיר אותנו? פעם היינו צריכים לדבר בנושא ביטחוני שאי אפשר לשוחח עליו בסלולרי. זה היה ביום שבת לפנות בוקר. קמתי ונסעתי לשגרירות במכנסי ספורט ונכנסתי לחדר התקשורת, שיש בו מערכת לשיחות מסווגות. אנשים הסתכלו עליי, איך באמצע החורף אני נכנס למשרד ממלכתי במכנסיים קצרים כדי לדבר עם ראש הממשלה. אבל לי זה היה טבעי. לפעמים זה קצת הציק באותו רגע, אבל בבוקר הערכתי את הנחישות של נתניהו להשיג אותי בכל מחיר".

גם הוא העריך את הנחישות שלך להעיר אותו באמצע הלילה?
“היו מקרים שהוא אמר לי בדיעבד בבוקר, ‘על דברים כאלה תחליט לבד ואל תעיר אותי באמצע הלילה'. מצד שני, העובדה שהוא היה גם שר החוץ וגם ראש הממשלה חסכה לי לפעמים את הדילמה את מי לעדכן ראשון, כי כשמודיעים קודם לשר החוץ, ראש הממשלה נעלב, וכשמודיעים לראש הממשלה קודם, שר החוץ נעלב".

אז כעת, לקראת הבחירות, כבר יש לנו ידידות מופלאה?
“לא. בפוליטיקה קשה למצוא ידידות מופלאה. כן בהחלט יש הערכה הדדית".

איך התחושות בליכוד לאחר ההחלטה של בנט ללכת לבחירות?
“יש אנרגיות. אחת הסיבות שהליכוד היה באופוזיציה היא שרבים מתומכי התנועה נשארו בבית בסבב באחרון בגלל אכזבה או עייפות החומר. אבל עכשיו, אחרי השנה עם הממשלה הנוכחית, יש תחושה שאנשים הבינו את המשמעות ולא יישבו בחיבוק ידיים. אני מזהה בליכוד התעוררות רבה ורצון לפעול לשינוי".

הופתעת מהודעת בנט?
“זה היה צפוי, ולדעתי זו החלטה חובבנית וחסרת אחריות. אני מסכים עם הכוונה של להוביל ולא להיות מובל, אבל לא מבין את העברת השרביט ליאיר לפיד לשלושה חודשים. הרי לוקח חודשים לבנות מערכות יחסים בין ראש ממשלה חדש לצוותים ולמשרדי הממשלה. למה אצה לו הדרך להתחלף? אף אחד לא מדבר על זה, אבל אני רואה איך מסתכלים עלינו מחוץ לישראל, זה נראה כמו בדיחה. ממשלה היא לא פיקדון של כרטיס חניה שאתה מעביר לחבר לתקופה קצרה. מבחינת ניהול המדינה והאחריות הלאומית, בנט היה צריך להישאר בתפקיד שלו עד הבחירות. גם אם היו פה מניעים של נקמנות, אני מצפה שמנהיגים ישתדלו להתעלות טיפה מעל האינטרסים האישיים".

דווקא מנהיגי התנועה שלך באופוזיציה הואשמו בהתעלמות מהאינטרס הציבורי כשטרפדו כל חוק ויוזמה לטובת הציבור.
“חובתה של אופוזיציה טובה להתנגד לממשלה".

בכל מחיר? גם כשמדובר בתקציבי לימוד לחיילים משוחררים?
“מטרת־העל של כל אופוזיציה היא להחליף את השלטון כדי שיתקבלו ההחלטות הנכונות בכל החזיתות".

אולי הדרך לשרת את הציבור, במיוחד את בוחרי הליכוד, היא להעביר את תקנות יו"ש?
“לא, כי כל שבוע יש חקיקה, וכל חקיקה היא ערכית, ואם כל שבוע נצטרך לעזור לקואליציה לפתור את הבעיות שלה, נחטא לתפקידנו. אנחנו צריכים לעמוד לימין הקואליציה רק במקום אחד: בנושא הביטחוני. כרגע אנחנו לא שם, ולכן הממשלה הנוכחית סיימה את דרכה".

מינוי רמטכ"ל הוא נושא ביטחוני וגם לזה האופוזיציה מתנגדת.
“הכהונה של אביב כוכבי תסתיים רק בעוד כמה חודשים, ואני שואל את עצמי אם ממשלת ליכוד לקראת פירוק הייתה מקדמת מהלך למינוי בכיר, איך זה היה מתקבל על ידי האופוזיציה. אף שר ביטחון לא אוהב שממנים לו רמטכ"ל בכוח. הדבר הנכון לעשות היה לבקש מכוכבי להאריך את כהונתו במספר חודשים כדי ששר הביטחון וראש הממשלה המכהנים יוכלו למנות לו מחליף. זה הכי נכון מבחינת מינהל ציבורי תקין".

מה דעתך על המהלך של עידית סילמן?
“אם היא לא הייתה עושה את זה, מישהו אחר היה עושה את זה מאותה המפלגה. היא זיהתה את המצב נכון והקדימה את המהלך שהיה קורה בכל מקרה. קיוויתי שעוד חברים שחושבים כמוה יצטרפו אליה".

כוונתך לניר אורבך?
“אורבך יודע את האמת בתוך תוכו. הוא היה צריך לקבל החלטות אמיצות ולחזור למקומות שהלך בהם לקבל תמיכה. אורבך וסילמן לא קיבלו מנדט לשבת עם ג'ידא רינאוי זועבי. גם זועבי לא קיבלה מנדט מהציבור שלה לשבת עם בנט ועם סילמן. וכך גם בנט. אם בנט היה אומר מראש לבוחריו, יכול להיות שלא תהיה לי ברירה ואלך לממשלה כזו, הוא לא היה מקבל את אותו מספר מנדטים".

מה יקרה איתו לדעתך?
“לבנט יש יכולת לחשוב מחוץ לקופסה ולהמציא את עצמו מחדש. הוא יכול לעשות מעשה אמיץ: להודות בכישלון של הניסוי הזה ולהצטרף לממשלה אחרת בתפקיד בכיר".

ולאיילת שקד? במסרון שיאיר נתניהו שלח לאביו הוא הזהיר שהיא מנסה לעשות לו תרגיל ולהרדים את הליכוד.
“ההודעה שלה שהיא תהיה מוכנה לשבת בממשלת ליכוד תחת נתניהו היא החלטה נכונה".

איך ייתכן שהתעקשתם על העתיד הפוליטי של עמיחי שיקלי כקלף מיקוח לחבילת חוקים כל כך משמעותיים לציבור כמו חוק המטרו והפיצויים לעצמאים? עד כדי כך המשקל הסגולי שלו גבוה בליכוד?
“במישור הערכי, שיקלי היה הנחשון שקפץ למים. הוא זיהה את הכשל הערכי במפלגת ימינה והסכים לשלם על זה מחיר. אני חושב שצריך להעריך את זה".

ההתחזקות של איתמר בן גביר מטרידה אותך?
“כשאני הייתי בכנסת, הוא היה העוזר של ח"כ מיכאל בן ארי, וכבר אז לא ידענו מי העוזר ומי חבר הכנסת בפועל. אני חושב שהליכוד יהיה צריך לחדד את המסרים. בשביל למשול צריך יציבות ובוחרים למפלגה גדולה ולא למפלגות לוויין כמו של בן גביר. אני דוגל בקמפיין ממלכתי, לא להגיד שלפיד לא יהיה ראש הממשלה אלא מישהו מהרשימה המשותפת ולא להגיד שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה אלא בן גביר. שני הטיעונים לא נכונים".

תשבו עם מנסור עבאס?
“השנה האחרונה הוכיחה בצורה ברורה שהוא לא יכול לעסוק בנושאים אזרחיים בגלל ההשפעות של הכוחות הקיצוניים במחנה שלו. לכן עמדת הליכוד צריכה להיות מאוד ברורה נגד ישיבה עם כל מפלגה אנטי־ציונית כמו הרשימה של עבאס".

עבאס הוא אנטי־ציוני?
“במבחן המעשי, עבאס נכשל, כי בהימנעות שלו מהצבעות לטובת הציבור הוא הוכיח שיש לו בעיה מהותית לשים בצד את הנושא הלאומי. במקום לעסוק בחינוך, המפלגה שלו עסקה בהר הבית ובדגלי אש"ף באוניברסיטאות".

יש לא מעט קולות מתחת לפני השטח שמצפים שנתניהו יניח את המפתחות כדי לפנות את הדרך לממשלת ימין יציבה עם סער וליברמן. למה אתם לא מדברים איתו?
“נתניהו מאמין שיש לו את היכולות הכי מתאימות להוביל את הליכוד בשנים הקרובות. רוב מוחץ של חברי ליכוד מאמין בזה, ורוב גדול ואמוציונלי חושב ככה גם בציבור הכללי. אפשר לראות בסקרים בצורה מאוד ברורה שנתניהו נתפס גם במפלגה וגם בציבור כמנהיג המתאים והמנוסה ביותר במיוחד בהתחשב במטען שמגיע ביחד איתו".

חלק מהמטען הוא בני משפחתו. בעדויות האחרונות נחשף שבנו יאיר מעורב באופן בוטה בהחלטות מדיניות וביטחוניות.
“אני לא מקבל את זה. לכל איש ציבור יש משפחה ומעגל מקורבים שמשפיע עליו. בסופו של דבר המנהיג מקבל את ההחלטה ואת האחריות עליה. בדיוק כמו שלסילמן זכות להתייעץ עם בעלה, אבל היא בן אדם עצמאי שמקבל את ההחלטות ואת האחריות עליהן".

לפחות על פי העדויות, לא נראה שמדובר בהתייעצות לגיטימית.
“בהשוואה למנהיגים אחרים בזירה, לנתניהו רמת ידע וניסיון בכל המישורים והוא זוכה להערכה בארץ ובזירה הבינלאומית. בסופו של דבר, הציבור מסתכל על זה, ולא על מישהו שאמר משהו על הבן או על הבת".

דני דנון מאחורי נתניהו (צילום: רויטרס)דני דנון מאחורי נתניהו (צילום: רויטרס)

העמידה האיתנה של דנון על האינטרסים של ישראל מול הקהילה הבינלאומית באו"ם, הקשרים הטובים שטיפח עם קולגות ומנהיגים, האנגלית האוקספורדית שלו והדרכים היצירתיות לקידום מעמדה של המדינה המותקפת ביותר בארגון הפכו אותו לאחד השליחים המצליחים ביותר במשרד החוץ. ועדיין, חמש שנים מחוץ לכנסת הן נצח במונחים של פריימריז, ודנון ייאלץ להפשיל שרוולים כדי לכבוש את מקומו מחדש.

בשנתיים מאז חזר לישראל הוא מנסה לרענן את הקשרים הישנים כיו"ר הליכוד העולמי. זוהי משרה רבת־עוצמה, שכן הליכוד העולמי אינו כפוף למוסדות הליכוד, הוא זוכה לתקציבים נפרדים וחולש על מאות תפקידים במוסדות הלאומיים. דנון מתחזק משרדים מפוארים, יועצים ועוזרת אישית, מארגן כנסים ואירועים לדיפלומטים ולשגרירים ועל הדרך מחזק את הקשרים הישנים עם חברי מרכז ופעילי שטח. “באופן טבעי, הייתי פחות מחובר לפעילות הפיזית בליכוד", הוא מודה. “אבל למרות השהות הארוכה מעבר לים, כשהתמודדתי על תפקיד יו"ר הליכוד העולמי, זכיתי לתמיכה גדולה".

מיקי זוהר טען שהיה מדובר במחטף. התפקיד הובטח לו כשליחו של נתניהו להכפפת הליכוד העולמי למוסדות הליכוד, אבל בדקה ה־90 הצגת מועמדות וזכית בתפקיד במקומו.
“היה מאבק, ניסיון למנוע ממני לשוב לתפקיד הזה, אבל התמיכה בי בבחירות הייתה משמעותית, 90% מהקולות תמכו בי".

וזוהר?
“היום אנחנו משתפים פעולה וחברים טובים".

השנתיים בישראל נוצלו גם לטובת כתיבת ספר, השני במספר של דנון, ","IN THE LION'S DEN בשפה האנגלית ובהוצאת POST HILL. הספר מוצע למכירה בישראל אבל מיועד בעיקר להסברה בחו"ל. “הייתי תקופה מאוד ארוכה באו"ם ומילאתי את אחת הקדנציות הארוכות אחרי אבא אבן", מבאר דנון, “עסקתי בהסברה יומם ולילה, אז גם כשסיימתי יש בי צורך להמשיך בכיוון ולספר לעולם מי הרעים ומי הטובים, מי עזר לנו ומי פחות".

מי הרעים?
“הפלסטינים באו"ם, שהספורט הלאומי מבחינתם הוא להשמיץ את ישראל במקום לקדם את הנושא הפלסטיני, ושותפים שלהם כמו ונצואלה, תימן, אלג'יריה, סוריה ואיראן. גם שגריר צרפת במועצת הביטחון. כשהיו מהומות על הר הבית, הוא העלה הצעה לשלוח משקיפים בינלאומיים לירושלים כדי להשליט סדר ברחובות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשגריר הצרפתי הגיע עם רעיונות הזויים כאלה. ולכן עניתי לו בפומבי, למרות שבאו"ם נהוג להתנהג בדיפלומטיות ולהתנצח מאחורי הקלעים, ‘אולי נשלח משקיפים לצרפת בעקבות ההפגנות האלימות של ארגון האפודים הצהובים שישליטו סדר ברחובות?'. הוא היה מזועזע מהתגובה, אבל זו הגישה שנקטתי כלפיו וכלפי הדומים לו".

גם אובמה נכנס לקטגוריית הרעים?
“אני מפתיע בספר, כי דווקא עבדתי עם אובמה בצמידות ועשינו דברים מאוד יפים ביחד. נתתי לו ולממשל שלו מחמאות רבות".

אף על פי שארצות הברית נמנעה מלנצל את זכות הווטו שלה ואפשרה למועצת הביטחון לאשר החלטה נגד ההתנחלויות שסיבכה את ישראל?
“ההחלטה ההיא שינתה את הכל, וסיפור ההצבעה הוא הפרק הכי מרתק בספר. הייתי לבד מול כל העולם, גם מול האמריקאים, קראתי לשגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאואר לחדר צדדי, והיא אמרה לי, ‘מצטערת, קיבלתי הנחיות ולכן נימנע מההצבעה'. המשמעות הייתה שמאפשרים את העברת ההחלטה נגד ישראל. אמרתי לה, ‘סמנתה, כל מה שאת והנשיא עשיתם עבור ישראל עד היום הולך להימחק בשנייה שאת מרימה את האצבע כדי להימנע'. כי בפועל האמריקאים לא רק נמנעו, הם גם הנדסו את ההחלטה כך שהיא תעבור בכל מקרה. השגריר האוקראיני ניגש אליי לפני ההצבעה ואמר לי, ‘דני, אנחנו רצינו להימנע מהצבעה כדי לסייע לכם שלא להעביר את ההחלטה, אבל היה לחץ מאוד גדול מוושינגטון שלא נעשה את זה'. באותו רגע קיבלתי החלטה על דעת עצמי לחשוף את ההתנהלות הזו ולא להשאיר אותה לזמן מאוחר יותר ולהתייעצויות עם נתניהו. מיד אחרי ההצבעה יצאתי לתקשורת וחשפתי את המעורבות של אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי בהצבעה. זה לא היה קל, הם היו ידידים שלנו שעזרו ויעזרו לנו, אבל הייתי חייב להגיב".

למה לדעתך אובמה עשה את זה?
“היה לו עניין אישי. הוא רצה להראות שהוא זה שאומר את המילה האחרונה במערכת היחסים בינו לבין נתניהו. אבל אני לקחתי את זה מאוד קשה. ניסיתי לחבר בין שניהם, אבל קיבלתי תשובה שאובמה נמצא בחופשה בהוואי. ואז היה ברור לנו שאין פה משהו מהותי, אלא עניינים אישיים".

איזה עניינים אישיים?
“המאבק שראש הממשלה לשעבר הוביל נגד הסכם הגרעין מאוד הפריע לאובמה. אני מניח שבהחלטה ההיא הוא ניסה לגבות את המחיר על חשבון ישראל".

ברק אובמה (צילום: רויטרס)ברק אובמה (צילום: רויטרס)

מי הטובים בספר?
“ארצות הברית, גרמניה וקנדה הם הטובים הברורים, אבל אני דווקא גיליתי כמה חשובה התמיכה של המדינות הקטנות, כי באו"ם אין הבדל בין מדינות גדולות לקטנות. כל אצבע קטנה שווה לאצבע של המעצמה החזקה ביותר. לכן טיפחתי קשרים גם עם המקומות הקטנים ביותר. נדהמתי לגלות את המחויבות העמוקה של מקומות כמו איי הפסיפיק לישראל. יכולים להיות באי אחד רק אלפי אנשים, אבל הוא נחשב לקול בהצבעה ולמדינה שתומכת בישראל בעיקר מסיבות דתיות. והיו איי מרשל ואיי סלמון וגם שגריר פלאו, מקום שאנשים בקושי שמעו עליו, שהיה מגיע באדיקות לדיונים שקשורים בישראל כדי לתמוך בנו אפילו כשאנחנו לא יכולנו להגיע, למשל בחגי ישראל".

למה הספר נכתב באנגלית ולא בעברית?
“אני עוסק 30 שנה בהסברה וחשוב לי לייצג את העמדות של ישראל כלפי חוץ. אני אוהב את זה ומאמין שזה חשוב. כשהייתי בכנסת, תמיד ידעו שאם מגיעות משלחות של מנהיגים מרחבי העולם, אני אהיה שם לקבל את פניהם וללוות אותם. גם היום, כשאני כבר לא במערכת הציבורית, אני מתראיין לכלי התקשורת הזרים. זה קורה המון באמצע הלילה בגלל הפרשי השעות, אני מתעורר בשתיים לפנות בוקר, שם עניבה ויוצא למשרד להתראיין לתקשורת הזרה. אשתי לפעמים מתעצבנת שאני צריך לקום באמצע הלילה, אבל אני מאמין שזה מרתון שאסור שיסתיים, כי ההסברה הישראלית לא מספיק טובה ואנחנו לא מנצחים בזירה החשובה הזו".

למה ישראל לא מספיק טובה בהסברה?
“כי בניגוד לאויבים שלנו, אנחנו לא משקרים. בעולם הפייק ניוז, כשמישהו מפיץ שקר, זה תופס הרבה יותר מהר ממי שמסביר את האמת. אנחנו גם לא מגיבים בצורה מספיק מהירה לאירועים. כשניהלתי מאבקים על דעת הקהל באו"ם בנושאים ביטחוניים, זכיתי לשיתוף פעולה עם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט כדי להלבין חומרים ולהשתמש במידע מודיעיני לצורכי הסברה. איזנקוט הבין שהיום לא מספיק שאנחנו אומרים: הפצצנו במקומות מסוימים כי הייתה שם מנהרה או פעולת טרור. היום אתה צריך להוכיח את האמירה שלך בעזרת חומרים ויזואליים. יש היום שלוש זירות, הראשונה, הכי חשובה היא שדה הקרב, ובה אנחנו מנצחים כי זה הכרחי, שאלה של חיים ומוות. השנייה היא הזירה המדינית הבינלאומית, שגם בה השתפרנו מאוד לאחרונה וקיבלנו תמיכה וגיבוי מהמנהיגים בעולם כמו למשל בעימות עם חמאס. אבל בזירה השלישית, שהיא דעת הקהל, יש לנו הרבה מאוד עבודה. ראיתי בזמן אמת שעד שמדינת ישראל מספקת תשובה או מעלה סרטון, זה לפעמים כבר מאוחר מדי. אני זוכר שבפרשת המרמרה רצו תמונות שהמחבלים שהיו על הספינות הוציאו לרשת וערכו אותן באופן מגמתי ואצלנו רק אחרי יומיים ישראל שחררה את הצילומים והסרטונים של הפגיעה בלוחמי השייטת שירדו לספינה בחבלים. אבל אז כבר היה מאוחר מדי ודעת הקהל התקבעה".

לא השתפרנו מאז?
“לא מספיק. לא צריך לחשוף מקורות בשביל לעשות שימוש מושכל בסרטונים. זה נותן מהימנות. אבל אנחנו עדיין לא מספיק מהירים. היום כשאני מעלה סרטון של 30 שניות, הבת שלי אומרת שזה ארוך ומשעמם. הדברים צריכים להיות הרבה יותר מהירים וקצרים וברורים, כמו בטיקטוק. אבל קשה לדרוש ממפקד שאתה שולח לנצח במערכה הצבאית להוציא חומרים במהירות כשמולו הצד השני מיומן ומפיץ שקרים מהשטח".

למה בעצם? גם אנחנו מהירים.
“בקטע של המהירות אין לי הסבר. היו לי ויכוחים רבים עם הגופים האחראים. אני אומר לאנשים, לא עוזר לי שמחר תעבירו תגובות. בשדה קרב הנרטיב הולך להיקבע בשעה הקרובה, מחר אישור הצנזורה לא יעזור לנו. ובקטע של ההיערכות, אין היום משרד הסברה חזק עם יכולות ותקציבים. אני חושב שעוד לא הפנמנו את החשיבות של הקמת מערכות מקצועיות שיטפלו בהסברה. גם ככה משרד החוץ מצוי בסכסוך עבודה ארוך ועובד ללא תנאים וללא תקציבים, כי שר החוץ היה עסוק בלהיות הגננת של הקואליציה".

איפה הייתה הממשלה שלך שנים ארוכות לפניו?
“גם הממשלות האחרות לא עשו מספיק, והתוצאה היא שהיום המשרד לא מקבל את התקציבים הראויים ואת כוח האדם להוביל מהלכים בזירת ההסברה. אנחנו בונים על ארגונים וולונטריים שיעשו את העבודה וזה לא מספיק. כשהייתי סגן שר ושר ושגריר באו"ם, ראיתי במו עיניי את ההבדלים. כשהיה צריך לעשות משהו במשרד הביטחון, ירדה הוראה ותוך יום־יומיים הדברים התבצעו על הצד הטוב ביותר. במשרד החוץ לעומת זאת הביצוע היה משימה בלתי אפשרית, כי אין אישורים ואין תקציבים ויש בירוקרטיה. לפעמים שילמתי מכיסי כדי להספיק להפיק דברים לדיונים באו"ם. הייתי שולח את העוזר שלי עם כרטיס האשראי האישי לאופיס דיפו ומבקש שיקנה וידפיס כרזות כאלה או אחרות, כי אם הייתי עובד עם המערכת, זה לא היה קורה. בכל העולם מדברים על הטכנולוגיה הישראלית, אבל בפועל, לא נותנים לה עדיפות ראויה. צריך לעשות רפורמה רצינית במשרד החוץ כדי שזה לא יישאר ברמת הססמאות אלא ברמת העשייה. כמו שהצבא יודע להקים יחידות תקשוב עם מאות אנשי מקצוע מעולים, כך מדינת ישראל ומשרד החוץ צריכים להעמיד משרדים עם יכולות טכנולוגיות מתקדמות ולפתח מנגנונים הרבה יותר יעילים לצורכי הסברה".

והספר שלך מסייע בזה?
“אני חושב שהספר נותן כלים להתמודדות עם נושאים משמעותיים לקהילות היהודיות בתפוצות כמו למשל החרמות נגד ישראל ותנועת ה־BDS. כמו למשל שחזור ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי בכ"ט בנובמבר. יזמנו את האירוע, וביחד עם ארגונים יהודיים שכרנו את האולם המקורי שבו התקיימה ההצבעה והיום הוא מוזיאון. אחרי שהתחלנו בהכנות, קיבלתי טלפון ממנהלת המוזיאון היהודייה שהודיעה לי שאנחנו לא יכולים לקיים את האירוע, כי כל מה שקשור לישראל הוא פוליטי מבחינתה ולכן מחוץ לתחום. אמרתי לה, ‘זה לא פוליטי, זה היסטורי'. שנים דיברתי על החרמות ועל ה־BDS ופעם ראשונה נתקלתי בזה באופן ישיר, כי התגובה שלה הייתה מאוד בוטה. היא אמרה, ‘תוכלו לקיים את האירוע בחוץ', אבל בנובמבר קפוא בחוץ. אז עניתי לה בצורה לא דיפלומטית: ‘אם מישהו יהיה בחוץ בנובמבר, זה את ולא אנחנו'".

ואיך זה הסתיים לבסוף?
“גייסתי תמיכה מחברי מועצת העיר ונבחרי ציבור, חלקם אפילו לא יהודים, והמנהלת קיבלה הוראה ישירה לקיים את האירוע. בהמשך הם פתחו בבדיקה פנימית שבסופה הראו לה את הדרך החוצה כי התברר שהיא תומכת ב־BDS וכתבה ספר על הסיבות להחרים את ישראל. כשהייתי סטודנט בארצות הברית, והיו תוקפים אותנו על רקע אנטישמי, לרוב התעלמתי ועברתי הלאה, אבל המסר שלי מהאירוע הזה הוא שלא צריך לחשוש להתעמת, וקודם כל להגיב ולגייס תמיכה".

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם הנשיא טראמפ?
“טובה מאוד. פגשתי אותו כשהייתי חבר כנסת עוד לפני שהוא חשב לרוץ לנשיאות ונוצר קשר חם. הוא מאוד ישיר, ויכול להיות גם מאוד בוטה, ובהתחלה היו מתחים, כי הוא ניסה לקדם מהלך מדיני וחשב שאנחנו לא משתפים איתו פעולה. רק אחרי שהוא הבין שהפלסטינים בכלל לא בכיוון, הוא נתן אור ירוק ויחד עם הצוות שלו קידמנו את מעבר השגרירות, יציאה מהסכם הגרעין, הכרה ברמת הגולן ועוד דברים שזכו לפחות כותרות. הוא מאוד לבבי. בפעם הראשונה שבא לנאום באו"ם הייתה ציפייה מתוחה לקראתו, כי לפני כן הוא דיבר נגד האו"ם ואמר שהוא רוצה למכור את הבניינים שלו ולהפוך אותם לבתי מלון. אז כשהוא נכנס לראשונה לנאום באו"ם, כולם התחילו לצחוק עוד לפני שהוא פתח את הפה. אבל טראמפ נתן שם נאום טוב ויצא למסדרון עם המאבטח. הלכתי לברך אותו ומצאתי את עצמי עומד איתו במסדרון האחורי לבד. טראמפ אמר לי, ‘ראית איך הם אהבו אותי פה?', וביקש מהמאבטח לצלם את שנינו. מאז, בכל פעם שהייתי מגיע לאירועים, הוא היה מזהה אותי ואומר, לא האמנתם שאעביר את השגרירות לירושלים, נכון? הוא היה מאוד גאה בזה, כי רוב הנשיאים לפניו הבטיחו את זה בקמפיין הבחירות ושכחו את ההבטחה ביום שאחרי. טראמפ היה הראשון שהבטיח וקיים".

לפחות ברמת הגינויים, האו"ם הוא לא זירה אבודה מראש לישראל?
“לא הכל מכור, ואני ההוכחה שאפשר להעביר החלטות גם באו"ם. יש שם החלטות נגד ישראל באופן מובנה, אבל ברגע שהבנתי שאי אפשר להוריד אותן מסדר היום, הוספתי דברים אחרים שטובים לישראל לסדר היום. יזמנו כמעט כל שבוע אירוע. מרצה מישראל, הופעות תרבות, זה דרש הרבה עבודה, אבל ככה אתה מדלל את השנאה והרוע. ביום העצמאות, למשל, במקום קבלת פנים שחוזרת על עצמה וקוקטייל משעמם, הזמנו את השגרירים להופעה בברודוויי, להצגה ‘כנר על הגג'. האו"ם הוא זירה חשובה לישראל גם בשיתופי פעולה חשאיים. עוד לפני החתימה על הסכמי אברהם קידמנו מהלכים עם המדינות הערביות בתוך האו"ם. כשקבענו פגישות ודיונים עם השגרירים מהאמירויות למשל. היינו צריכים להתחבא כדי שאף אחד לא יראה ששגריר מישראל נפגש עם שגריר מהאמירויות שומו שמיים. באחת הפגישות הגעתי ללובי של בניין מלון בני יורק כדי לתאם מהלכים באו"ם נגד איראן וחיזבאללה, ופתאום ראיתי המון צלמים וכתבים מחכים לנו. הייתי בטוח שהם גילו את המפגשים החשאיים שלנו. ואז יצאה מהמעלית קים קרדשיאן, ונרגעתי, כי הבנתי שהם לא שם בגללי".

עטיפת הספר (צילום: יח''צ)עטיפת הספר (צילום: יח''צ)

אף על פי שנתניהו מוזכר רבות בספרו של דנון, עוד לא נמצאה ההזדמנות להעביר לו עותק עם הקדשה. ועדיין דנון משוכנע שנתניהו יגלה עניין רב בספר גם כי הוא מתעניין בנושאי מדיניות חוץ וגם כי בעצמו היה שגריר באו"ם שהכיר מקרוב את המהלכים והאינטריגות. אבל האו"ם שנתניהו ייצג בו את ישראל הוא לא אותו האו"ם שדנון עזב. “הצלחתי להוביל להישגים משמעותיים למרות שכשיצאתי לדרך היו הרבה מצקצקים שהרימו גבה, זלזלו, או שאלו בציניות למה שולחים מישהו שלא יודע אנגלית", הוא אומר בעלבון. “אם רק היו בודקים בגוגל, היו מגלים שעשיתי תואר וכתבתי ספר באנגלית. אנשים יצאו בהצהרות על הנזק המדיני שייגרם לישראל כשאני אהיה באו"ם, אמרו פיל בחנות חרסינה, איש ימין עם ממשל אובמה. אפילו התקשורת היהודית בארצות הברית פרסמה מאמרים נוקבים נגדי, למרות שלהם לפחות הייתה הגינות לבוא אליי לאחר מכן ולומר לי שהם טעו ושהצלחתי להגיע להישגים ולהפתיע אותם".

למה לדעתך הותקפת כל כך?
“בגלל שאני איש ימין אידיאולוג וערכי שיודע להביע את עצמו ולפעמים זה לא מסתדר. גם כחבר כנסת הייתי מקבל ‘מחמאות', שלא מסתדר להם שאחד כמוני שם. אפילו היום כשאת מדברת על מישהו נאור, משכיל, כותב ספרים, הוא פחות נתפס כאיש ימין על ידי קהלים מסוימים. כשנבחרתי לכנסת, הייתה ציפייה שאנשי ימין ידברו בקול רם ויביעו את עמדותיהם בצורה מסוימת, ואני הוכחתי לאורך כל הקריירה שאני יכול להתעקש בסגנון ממלכתי כמו ז'בוטינסקי ובגין שלבשו חליפה ועניבה ושמרו על ההדר הבית"רי".

אולי הימין הרוויח את זה מאמירות בוטות של נציגים מטעמו דוגמת אורן חזן, מיקי זוהר, מירי רגב ודוד ביטן?
“אנחנו מפלגה דמוקרטית ויש אצלנו דעות וסגנונות ביטוי שונים. וטוב שכך. זה אחד הדברים שאני אוהב בליכוד, הכל שם חי, תוסס ונושם".

חי ותוסס כולל גם אלימות מילולית כמו האמירות שצריך לשבור לשמאל את העצמות, או מה שתתה נשיאת העליון?
“מדובר בשחקני נשמה. בהשוואה למשחק כדורגל, הם עולים על המגרש בסגנון שלהם. זה לא רחוק מהדברים שנאמרו על נתניהו על ידי חברי כנסת בקואליציה. זה קיים בכל המפלגות אבל זוכה לגינויים ולביטוי גדול כשזה בא מהליכוד. אני בוחר בסגנון אחר. אשתי לפעמים מתעצבנת שאני לא מתעצבן, אבל קשה לי לצעוק, לטוב ולרע".

דנון הסתער על החיים הציבוריים בגיל צעיר מאוד. בגיל 28 הפך לראש ההנהגה העולמית של בית"ר, בגיל 32 עמד בראש סיעת הליכוד בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ושנתיים לאחר מכן נבחר ליו"ר תנועת הליכוד הלאומי. הוא כיהן כסגן שר הביטחון, וכשר המדע, התעופה והחלל, וכיום הוא מתכנן לשוב ולכבוש את הזירה הפוליטית הארצית. “אני מייעץ, שומע ובעיקר בקשר עם השחקנים בזירה", הוא מפרט את הדרך לשם. “אני מאמין בזכות שלנו על ארץ ישראל ובניגוד לעבר, כשהיינו במקום של מבקשים עזרה וסיוע, היום יש לנו יכולות לעזור למדינות אחרות. כשאהיה במקום של מקבלי ההחלטות, אדחף לשם".

הדרך למקום של מקבלי ההחלטות, כך לפחות לפי תחקיר שעלה בכאן 11, הייתה גם באירוע הרמת כוסית מטעם הליכוד העולמי שדנון ערך, ולטענת העיתונאי אוריה אלקיים, הפך למסיבה פוליטית שבה נישאו נאומים פוליטיים והוקרן סרט תדמית על דנון. האירוע, כך לפי התחקיר, מומן בכספי הליכוד העולמי שאינו מפלגה אלא עמותה שמטרתה לקדם מטרות ציוניות. “זה קשקוש מוחלט", זועם דנון. “לארגון יש מקורות כספיים נוספים, ותפקיד הליכוד העולמי הוא לעסוק בהסברה, מי אמור לדבר שם, אנשי מרצ? אני חושש שבגלל שאני נמצא כרגע במצב ביניים, יש כאלו שקצת חוששים מהמשך הפעילות שלי".

תשוב להתמודד מול נתניהו?
“לנתניהו יש היום תמיכה חוצת מחנות בליכוד. מעמדו יותר חזק מבעבר בגלל גל המתקפות נגדו. אני לא רואה היום מישהו שיכול להתמודד מולו ולנצח אותו. לכן אני לא מתכוון להתמודד נגד נתניהו, כי זה חסר סיכוי. הדבר הנכון הוא לתמוך בו ולהציג את מועמדותי בליכוד. אני איש תנועת הליכוד משחר נעוריי ומתכוון לחזור לעשייה ציבורית ולפעול בזירה הפוליטית כי אני מאמין שהכנסת והממשלה הן המקום החשוב ביותר להשפיע על העתיד".

ואתה אופטימי באשר לסיכויים שלך?
“אין לי ספק שאגיע למקום גבוה מאוד".