ב־9 באפריל 2019 הצביע שימי זוארץ (23) מנתניה בפעם הראשונה, יום לפני גיוסו לצה"ל. “זו הייתה חוויה ייחודית לעבור טרנספורמציה כזו מהירה מתלמיד תיכון לכדי מימוש החובות והזכויות האזרחיות שלי על ידי הצבעה בבחירות", הוא מספר. “אלא שבשום סיטואציה לא העליתי על דעתי שאספיק בינתיים להצביע מספר פעמים".

שלושה ימי בחירות נוספים כבר נערכו מאז: בספטמבר 2019, במרץ 2020 ובמרץ 2021, והבחירות החמישיות בשלוש וחצי השנים האחרונות, שיתקיימו עקב נפילת הממשלה ופיזור הכנסת, נקבעו ל־1 בנובמבר 2022.

“אני זוכר את עצמי מדי יום בחירות יושב מול המסך עד אמצע הלילה בציפייה לתוצאות הרשמיות", מספר זוארץ. “מבחינתי הבחירות הן זכות וחובה לכל אזרח ישראלי, משהו שמביע את השאיפה והרצון להתקדם לעבר עתיד טוב יותר ואת הרצון להביא לידי ביטוי את השאיפות המדיניות, הכלכליות והחברתיות. התדירות אומנם גבוהה מהרגיל, אבל בסופו של דבר ההבנה היא שיש בידיך אפשרות להשפיע על עתיד המדינה".

“הצבעתי בפעם הראשונה בבחירות באפריל 2019 במהלך הטירונות, כשבוע לאחר שהתגייסתי לצבא", מספר יהונתן שמעון (22) מרמת השרון. “זכורה לי ההתלהבות מכך שזו הפעם הראשונה שאני יכול באמת להצביע ולהשפיע. תסריט של לחזור לקלפי פעם נוספת, קל וחומר ארבע פעמים, בזמן כזה קצר - לא עלה על דעתי בכלל.

מבחינתי כל מערכת בחירות גורמת לי להתרגשות, למתח. אני זוכר את עצמי בטירונות בלילה צופה במשדרי הבחירות באייפון וממתין במתח שיא לתוצאות המדגמים. אבל אי אפשר שלא להודות בזה שתחושת המיאוס גוברת - לראות שוב את אותם האנשים בקלפי, לנהל אותן שיחות, לשמוע אותם הפרשנים באולפנים. שום דבר לא משתנה".

שימי זוארץ (צילום: פרטי)שימי זוארץ (צילום: פרטי)

מאמצעי למטרה

אלון פנצל (22) מקריית ביאליק מספר כי כל שנות ילדותו חיכה לרגע שבו יוכל להצביע בקלפי. "זה היה מעמד סופר־מרגש שחיכיתי לו הרבה שנים, ופתאום זה קרה ופתאום זה קרה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם", הוא אומר. "הפעם הראשונה הייתה ללא ספק מאוד מרגשת. אני זוכר שכששלשלתי את הפתק בתוך הקלפי הרגשתי שאני משנה במו ידיי את המציאות במדינה שלי ולא הצלחתי להבין באותו הרגע את האנשים שלא הולכים להצביע.

"לא העליתי בדעתי שאחזור להצביע עוד ועוד בתדירות כזו גבוהה, זה משהו מיוחד ומאוד עצוב. הרבה אנשים אמרו אחרי הבחירות החוזרות שזה כבר לא יום חג, אבל עבורי יום הבחירות עדיין יישאר יום חג, אני פשוט לא חושב שיום החג הזה שווה מיליארדי שקלים שיכלו ללכת להורדת יוקר המחיה, לקידום קהילת הלהט"ב ולעזרה לניצולי השואה, ועל הביזיון הזה חתומה כנסת ישראל בשנים האחרונות".

"הפעם הראשונה שהלכתי לקלפי הייתה בכיתה י"ב", נזכרת נועה ברוטפלד־מצרי (21.5) מתל אביב. "התרגשתי וחיכיתי לזה המון. שיערתי שנחזור לשם, לא חמש פעמים, אבל לפחות עוד פעמיים כי הממשלות לא היו יציבות בשנים האחרונות, כך שלא הופתעתי מזה. ההתרגשות השתנתה מהצבעה להצבעה כי זה מרגיש רגיל ובנורמה ללכת לבחירות כל כמה חודשים. אחרי הפעם השנייה כבר תפסתי את זה כמובן מאליו, וזה פחות ריגש אותי".

שיראל ללום־נהיר (22) מחשמונאים בחרה להצביע שלוש פעמים מתוך ארבע עד כה. "אני אוהבת אווירה של בחירות, ועוד כנערה עבדתי בדוכנים בבחירות", היא מספרת. "בפעם השנייה בחרתי לא להצביע אחרי מה שקרה בבחירות הראשונות, מרוב עצבים. בפעם השלישית חזרתי להצביע, אפילו שלא היה בא לי, מתוך החשיבות בלהצביע למפלגה שמייצגת את הצד הפוליטי שלי. הרגשתי שצריך לצאת מהפלונטר ולוודא שהערכים שבהם אני מאמינה נשמרים".

שיראל ללום נהיר (צילום: פרטי)שיראל ללום נהיר (צילום: פרטי)

הצבעתם לאותה מפלגה בכל ארבע הפעמים?
זוארץ: "למרות שאני מרגיש שהדעה שלי התעצבה והגעתי לתובנות שונות במהלך השנים האחרונות, שעיצבו את העמדה הפוליטית שלי, המשכתי להצביע בכל מערכות הבחירות האחרונות לאותה מפלגה שאני מאמין בעשייה שלה ומזוהה עם הערכים שהיא מייצגת".
שמעון: "כן. בכל הפעמים הצבעתי לאותה המפלגה ואצביע לה גם בבחירות הקרובות".
ללום־נהיר: "לא, הצבעתי לשלוש מפלגות שונות בשלוש הפעמים, ופעם אחת כאמור לא הצבעתי. הצבעתי לאותו גוש, אבל בכל פעם למפלגה אחרת".
פנצל: "לא, שיניתי".
ברוטפלד־מצרי: "כן, הצבעתי לאותה מפלגה בכל הבחירות כי חשבתי שלה יש את האופציה הכי טובה להרכיב ממשלה".

מה אתם חושבים על העובדה שאנחנו ניגשים לבחירות חמישיות בתוך פחות מארבע שנים?
פנצל: "זה מעיד על זה שהפוליטיקה הפכה מאמצעי למטרה. פעם הפוליטיקה הייתה אמצעי לקידום מטרות חברתיות וכלכליות, ועכשיו היא הפכה למטרה לשמירה על כיסא ותפקיד בכנסת ובממשלה. הפטריוטיות והציונות נעלמו, והבושה מתה איתן. מה שמעניין בסופו של דבר את העומדים להיבחר זה הכיסא והתפקיד שלהם".

ללום־נהיר: “ניסו ליצור פה יציבות פוליטית על ידי זה שהעלו את אחוז החסימה והשיגו את ההפך. ברגע שמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, כל הקולות מתחלקים ומפלגות שאמורות היו להיות קטנות הופכות להיות בינוניות, וזו סיטואציה שלא מאפשרת גיוון. זו טעות לדעתי".

שמעון: “זה מצב הזוי, שמעיד על זה שהמערכת הפוליטית שלנו נמצאת בסחרור. המצב הזה צריך לגרום לאנשים שם למעלה לשנות את השיטה - כי המצב הזה של חוסר הכרעה, שבו אין יכולת לאף צד להרכיב ממשלה יציבה - לא יכול להמשיך".

ברוטפלד־מצרי: “מזעזע בעיניי שניגשים למערכת בחירות חמישית. זה רק מחדד את העובדה שצריך לשנות פה את שיטת ההצבעה שכנראה לא עובדת".

זוארץ: “ללא קשר למחנה פוליטי, מדובר בתעודת עניות לחברה הישראלית, ובפרט לנציגי הציבור. חוסר הניסיון להגיע להסדר פוליטי מונע את הפסקת הסחרור שהמדינה מצויה בו – משבר הקורונה, יוקר המחיה, נושאי ביטחון פנים, חוץ ומדיניות, השסע החברתי. במקום להשקיע את הכסף במערכת בחירות, ניתן היה לקדם באותו הזמן את הנושאים החשובים על הפרק".

נועה ברוטפלד מצרי (צילום: פרטי)נועה ברוטפלד מצרי (צילום: פרטי)

המערכת מייאשת

סבבי הבחירות הבלתי נגמרים משפיעים כמובן גם עליהם. “כבן הדור הצעיר אתה מעוניין להשפיע, אך התחושה הכללית של החברה היא שהגענו למיצוי של הבחירות הללו, והגיע הזמן להפסיק את הסחרור הזה ולהתמקד בניהול המדינה", אומר זוארץ.

ברוטפלד־מצרי: “אני מרגישה מיואשת מהמערכת הפוליטית. תמיד צריך להצביע כי אם לא מצביעים, אז אין שום סיבה ללכת ולהתלונן, אבל זה מייאש. הממשלות שקמות פה בשנים האחרונות לא יציבות בשום צורה, וזה עולה למדינה הרבה כסף ויש חוסר תפקוד של כל המערכות".

פנצל: “זה מייאש והמערכת מייאשת. יש תחושה ששום דבר לא ישתנה. כל אזרחי המדינה לדעתי שותפים לתחושת הייאוש".

ללום־נהיר: “בהתחלה היה לי חוסר רצון להצביע, אבל זה השתנה כשהבנתי את המערכת הפוליטית. הייאוש שלי מהמערכת הפוליטית נובע מההבנה שאני מצביעה לראש מפלגה, כשאני בקושי יודעת מי חברי הכנסת לצדו. עצוב שההצבעה שלי בקלפי לא משפיעה על התנהלות הכנסת".

שמעון: “יש ייאוש מסוים מהמצב הזה, אבל זה לא גורם לי לחוסר רצון להצביע שוב, אלא להפך - אני מרגיש שזה הזמן באמת לצאת להצביע ולהביא להכרעה. סוג של הזדמנות אחרונה. לדעתי דווקא אזרחים שמוותרים על ההצבעה ביום הבחירות - הם אלה שנושאים באחריות למצב הזה".

אלון פנצל  (צילום: פרטי)אלון פנצל (צילום: פרטי)

תצביעו בבחירות הקרובות?
פנצל: “אני ללא ספק אצביע בכל פעם שאוכל כי המדינה חשובה לי, ומי שלא הולך להצביע קצת מוותר על עצמו ועל חובתו וזכותו במדינה".
ברוטפלד־מצרי: “אני כרגע בטיול של אחרי צבא. אם אהיה בארץ בזמן הבחירות, בהחלט אצביע".
ללום־נהיר: “כן, כנראה. אני עוד לא יודעת למי, אבל בהחלט אצביע".
שמעון: “כן".

זוארץ: “אין ספק שאלך להצביע ואמשיך לעודד אחרים ללכת להצביע. באופן אישי אני לא רואה סיבה שאף אזרח יוותר על הזכות להצביע. ויתור כזה הוא כמו לומר שאתה מוותר על הזכות לבקר את המציאות במדינה ולהשפיע עליה. למרות תחושת המיצוי, אנשים שמוותרים על ההצבעה מחמת מיאוס צריכים לשאול את עצמם אם הם באמת מעוניינים לוותר על היכולת לשנות את העתיד שלהם".