לאחר שאתמול הודיע ניצן הורוביץ כי לא יתמודד על ראשות מרצ בבחירות הקרובות, אומרת חזן כי "כעת, המועמדת הטובה ביותר בעיניי היא זהבה גלאון, אם תיאות לחזור בה מפרישתה מהחיים הפוליטיים. רבים מתומכי מרצ, בהווה ובעבר, מחכים לה".
על הורוביץ היא אומרת: "הוא הוכיח את עצמו כחבר כנסת טוב וכשר טוב, אך כמנהיג המפלגה הוא עשה טעויות. המרכזיות שבהן היו הפשרה שלו בנושאים עקרוניים כמו חוק האזרחות והתקנות לשעת חירום, שמרצ התנגדה להם בעקביות כל השנים. אומנם אי אפשר להימנע לחלוטין מפשרות, אבל יש קווים אדומים שאסור לעבור אותם. על רקע מה שקורה אני מברכת אותו על שעשה את הצעד הנכון ומצפה להמשך תרומתו כחבר כנסת".
הוריה היו דיפלומטים. לפני שנבחרה לכנסת, הייתה אמה חברת משלחת ישראל לאו”ם ושימשה כיו”ר יוניצ”ף, קרן החירום של האו”ם למען ילדים, וקיבלה בשמו ב־65’ את פרס נובל לשלום. “זה היה כבוד אדיר בשבילה, אך כמי שהייתה בעיניי אחת הגדולות של דור המייסדים, היא גם הייתה מאוד צנועה, כך שלא רבים יודעים על הפרס”, מעירה חזן.
בהיותה נערה, החליף ב־59’ אביה, אברהם הרמן, את אבא אבן כשגריר ישראל בארצות הברית. “כשסיימתי את התיכון בוושינגטון, לא ידעו הוריי מה בדיוק לעשות איתי ושלחו אותי לניו יורק, שם למדתי באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון ושני במדעי המדינה”, מספרת חזן בנימה מחויכת.
מדבריה עולה שהיא לא רק למדה שם, אלא גם עברה “חניכה” לקראת פעילותה הפוליטית בארץ כעבור שנים. “הייתי בניו יורק בזמן הפעילות למען זכויות האזרח ולמען השחורים, התחלת התנועה הפמיניסטית וכמובן ההתנגדות למלחמה בווייטנאם”, היא מספרת. “משהו מכל אלה עבר אליי”.
אולי כדי להירגע מכל אלה למדה להנאתה סווהילית, ולא ראתה הרבה ברכה בכך. “סווהילית היא שפה המדוברת במזרח אפריקה, ואילו כשעשיתי כעבור שנים את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית, היא הוקדשה דווקא לפוליטיקה ולארגוני הנוער בגאנה ובחוף השנהב, שבמערב היבשת, שם מדוברות שפות אחרות”, היא מספרת. “הגעתי לכך לא בכוונה, והוריי, הדיפלומטים לשעבר, שצפו לאן זה יוכל להתגלגל, אמרו לי בפירוש - ‘רק אל תהיי דיפלומטית; אין לך טאקט בכלל’. אז במקום זה הגעתי לכנסת”.
לקראת הבחירות לכנסת ה־8, בסוף 73’, היא קראה לי לנסח איתה מכתב לגולדה ובו בקשה לפטור אותה מתקופת כהונה נוספת”. לדברי חזן, כשאלוני הקימה ב־92’ את מרצ וקראה לה להצטרף אליה במקום העשירי (מתוך תריסר נבחרי מפלגתה), תחילה עודדה אותה אמה, למרות המשקעים שהיו לה מהמשכן בגבעת רם, אך עם הזמן עברה לשאול אותה מתי תחזור לאוניברסיטה.
בכנסת היא עסקה במגוון נושאים, בעיקר אלה הנוגעים למעמד האישה ולצרכנות. בין השאר אף הייתה חברת ועדת החוץ והביטחון. “ענייני החוץ אף פעם לא היו רחוקים ממני, גם במשפחה”, היא מבהירה. “בענייני ביטחון אומנם הבנתי פחות, אבל ראיתי את עצמי כנציגת האזרחיות והאזרחים בקטע הביטחוני. אגב, בעבודת הכנסת המבוססת על שיתופי פעולה פעלתי לא פעם עם נציגי הימין, בהם מיקי איתן, רובי ריבלין ובני בגין, אף אם הייתה בינינו תהום מבחינה מדינית”.
ב־2003 תם הפרק הפרלמנטרי בחייה של פרופ’ חזן. היא לא נבחרה לכנסת ובבחירות הבאות כבר הוצבה במקום ה־113, ביציע הכבוד של נועלי הרשימה. “אני מאמינה בתחלופה”, היא מצהירה. “אף אחד לא נולד חבר כנסת, והבנתי שכשיוצאים ממנה, שוב לא חוזרים. כשהפרק הזה נגמר, המשכתי הלאה”.
את ה”הלאה” מצאה חזן במוסדות האקדמיה, שבהם המשיכה להרצות. כיום היא עמיתת מחקר בכירה במכון ואן ליר ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית. ב־2008 מונתה לנשיאת הקרן החדשה לישראל, המזוהה עם השמאל, לאחר היותה חברת הנהלת הקרן. “לא היה לי שם קל”, היא מספרת. “קבוצות מוגדרות מהימין פעלו בתמיכת הממשלה השנייה של נתניהו נגד הקרן, ואני הייתי הקורבן עד כדי כך שעצרו אותי ברחוב וקראו נגדי שאני אויבת העם”.
על המצב כיום היא אומרת: “אם תשאל אותי אם אני חוששת מרצח פוליטי נוסף – אשקר אם אשיב בשלילה. אני חושבת שבמיוחד בשנים האחרונות, קשה לתאר את כמות השנאה שיש כאן, כשהקיטוב בעם עלול לגרום קריסה”.
התרעות פיקוד העורף