בחירות 2022 הולכות ומתקרבות - ובמרצ לא שקט. “לפי המצב כיום, אני חוששת שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה”, אומרת פרופ’ נעמי חזן, מי שכיהנה בכנסת מטעם מרצ בין השנים 1992 ו־2003.
כשאת אומרת “המצב”, כוונתך לסקרים, שחלקם אינם מחמיאים למרצ?
“הסקרים אינם קובעים, והכי הרבה ניתן להסיק מהם מגמות. כעת מסתמנת אותה המגמה שחווינו בארבע מערכות הבחירות הקודמות. בדרך כלל אין לסקרים השפעה על נטיות ההצבעה של בוחרים, ואם יש, אז לגבי מי מהמפלגות יעברו את אחוז החסימה”.
במה טעתה מרצ בתקופה האחרונה?
“בקואליציה רחבה וכל כך מגוונת, כפי שיש כיום, היכולת להשפיע היא פועל יוצא ברור של עמידה על עקרונות יסוד. זה לא היה. אין הגדרה מוחלטת של קווים אדומים, שבלעדיהם, הניסיון לקבל את הכל נהפך לבעייתי. דבר שני: מרצ היא מפלגה קטנה, שלא התחדשה לאחר שלא ידעה לפנות לקבוצות אוכלוסייה חדשות כדי לשלב אותן בתוך המפלגה. לכן, היא מצטיירת כמפלגה תל־אביבית, אם כי כירושלמית מעולם לא התחברתי לדימוי הזה. דבר שלישי - הצנחת ג'ידא רינאוי זועבי לרשימה”.
מה דעתך על זה?
“הצבתה של רינאוי זועבי במקום הרביעי נעשתה ממניעים שלא מקובלים עליי, ולמעשה כדי לדחוק את עיסאווי פריג’ מקום אחד אחריה. לא בחנו באופן יסודי במי מדובר ומה העמדות. ההתנהלות שלה בכנסת משקפת חוסר הבנה איך פוליטיקה ודמוקרטיה פרלמנטרית צריכות להיראות. בשורה התחתונה נעשה פה נזק גדול, ולא רק למרצ”.
לאחר שאתמול הודיע ניצן הורוביץ כי לא יתמודד על ראשות מרצ בבחירות הקרובות, אומרת חזן כי "כעת, המועמדת הטובה ביותר בעיניי היא זהבה גלאון, אם תיאות לחזור בה מפרישתה מהחיים הפוליטיים. רבים מתומכי מרצ, בהווה ובעבר, מחכים לה".
על הורוביץ היא אומרת: "הוא הוכיח את עצמו כחבר כנסת טוב וכשר טוב, אך כמנהיג המפלגה הוא עשה טעויות. המרכזיות שבהן היו הפשרה שלו בנושאים עקרוניים כמו חוק האזרחות והתקנות לשעת חירום, שמרצ התנגדה להם בעקביות כל השנים. אומנם אי אפשר להימנע לחלוטין מפשרות, אבל יש קווים אדומים שאסור לעבור אותם. על רקע מה שקורה אני מברכת אותו על שעשה את הצעד הנכון ומצפה להמשך תרומתו כחבר כנסת".
תמר זנדברג ראויה להנהיג מחדש את מרצ?
“זנדברג עושה עבודה טובה כשרה להגנת הסביבה, ועם זאת, אני לא יכולה להעריך כעת את בסיס התמיכה שלה כיום בתוך המפלגה. זאת אמורה להיות ההחלטה שלה אם לחזור להובלת מרצ”.
והאלוף בדימוס יאיר גולן?
“מבחינת הערכים, לא הייתי אומרת שגולן מבטא את הערכים של מרצ, ולפיכך אני לא בטוחה שהוא ראוי לעמוד בראשה”.
תמכת בהצטרפות מרצ לממשלת בנט־לפיד?
“מפלגות קמות כדי להשפיע, ואם יש הזדמנות להצטרף לממשלה צריך לעשות כן - אבל להתנהל כך שלאחר מכן אפשר להסתכל במראה במצפון נקי”.
את מצדדת במרוץ משותף של מרצ עם העבודה בראשות מרב מיכאלי?
“אני לא רואה את זה קורה, מאחר שמיכאלי לא מעוניינת בזה, ומבחינה אלקטורלית היא פוזלת למקומות אחרים. מה גם שיש הבדלים די גדולים בין מרצ לעבודה מבחינה אידיאולוגית”.
“אין לך טאקט בכלל"
חזן (75) היא בתה של זינה הרמן, חברה בכנסת השביעית. הרמן החלה את פעילותה הציבורית כיו”ר תא הסטודנטים היהודים בלונדון. עם התפתחות הקשר שלה עם אביה של חזן, אברהם הרמן, שעמד בראש הסטודנטים היהודים באוקספורד, נעשתה פעילה ציונית.
הוריה היו דיפלומטים. לפני שנבחרה לכנסת, הייתה אמה חברת משלחת ישראל לאו”ם ושימשה כיו”ר יוניצ”ף, קרן החירום של האו”ם למען ילדים, וקיבלה בשמו ב־65’ את פרס נובל לשלום. “זה היה כבוד אדיר בשבילה, אך כמי שהייתה בעיניי אחת הגדולות של דור המייסדים, היא גם הייתה מאוד צנועה, כך שלא רבים יודעים על הפרס”, מעירה חזן.
בהיותה נערה, החליף ב־59’ אביה, אברהם הרמן, את אבא אבן כשגריר ישראל בארצות הברית. “כשסיימתי את התיכון בוושינגטון, לא ידעו הוריי מה בדיוק לעשות איתי ושלחו אותי לניו יורק, שם למדתי באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון ושני במדעי המדינה”, מספרת חזן בנימה מחויכת.
מדבריה עולה שהיא לא רק למדה שם, אלא גם עברה “חניכה” לקראת פעילותה הפוליטית בארץ כעבור שנים. “הייתי בניו יורק בזמן הפעילות למען זכויות האזרח ולמען השחורים, התחלת התנועה הפמיניסטית וכמובן ההתנגדות למלחמה בווייטנאם”, היא מספרת. “משהו מכל אלה עבר אליי”.
אולי כדי להירגע מכל אלה למדה להנאתה סווהילית, ולא ראתה הרבה ברכה בכך. “סווהילית היא שפה המדוברת במזרח אפריקה, ואילו כשעשיתי כעבור שנים את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית, היא הוקדשה דווקא לפוליטיקה ולארגוני הנוער בגאנה ובחוף השנהב, שבמערב היבשת, שם מדוברות שפות אחרות”, היא מספרת. “הגעתי לכך לא בכוונה, והוריי, הדיפלומטים לשעבר, שצפו לאן זה יוכל להתגלגל, אמרו לי בפירוש - ‘רק אל תהיי דיפלומטית; אין לך טאקט בכלל’. אז במקום זה הגעתי לכנסת”.
23 שנה לפנייך, עם כינון הכנסת השביעית, אמך נקלעה לשם כמעט בעל כורחה.
“אמי לא תכננה להיות חברת כנסת, אך לא יכלה לסרב לראש הממשלה גולדה מאיר, שסידרה לה את המקום ה־36 מתוך 56 המנדטים שהיו למערך בבחירות 69’, בעיקר כדי לדחוק למקום לא ריאלי (ה־64 – יב”א) את שולמית אלוני, שנואת נפשה. מה יצא מזה? כאשת עשייה שסלדה מהפוליטיקה, אמי לא מצאה את מקומה בכנסת והייתה מאוד מתוסכלת שם עד שפתחה לשירות הציבור לשכה פרלמנטרית בקריית יובל.
לקראת הבחירות לכנסת ה־8, בסוף 73’, היא קראה לי לנסח איתה מכתב לגולדה ובו בקשה לפטור אותה מתקופת כהונה נוספת”. לדברי חזן, כשאלוני הקימה ב־92’ את מרצ וקראה לה להצטרף אליה במקום העשירי (מתוך תריסר נבחרי מפלגתה), תחילה עודדה אותה אמה, למרות המשקעים שהיו לה מהמשכן בגבעת רם, אך עם הזמן עברה לשאול אותה מתי תחזור לאוניברסיטה.
מאמינה בתחלופה
חזן כיהנה בשלוש כנסות, עד 2003. “התאהבתי בפרלמנטריזם”, היא מציינת. בין השאר היא כיהנה כסגנית יו"ר הכנסת: “תקנון הכנסת הוא דבר חי, ואהבתי לראות איך אפשר לתמרן בתוך המסגרת הזאת”.
בכנסת היא עסקה במגוון נושאים, בעיקר אלה הנוגעים למעמד האישה ולצרכנות. בין השאר אף הייתה חברת ועדת החוץ והביטחון. “ענייני החוץ אף פעם לא היו רחוקים ממני, גם במשפחה”, היא מבהירה. “בענייני ביטחון אומנם הבנתי פחות, אבל ראיתי את עצמי כנציגת האזרחיות והאזרחים בקטע הביטחוני. אגב, בעבודת הכנסת המבוססת על שיתופי פעולה פעלתי לא פעם עם נציגי הימין, בהם מיקי איתן, רובי ריבלין ובני בגין, אף אם הייתה בינינו תהום מבחינה מדינית”.
ב־2003 תם הפרק הפרלמנטרי בחייה של פרופ’ חזן. היא לא נבחרה לכנסת ובבחירות הבאות כבר הוצבה במקום ה־113, ביציע הכבוד של נועלי הרשימה. “אני מאמינה בתחלופה”, היא מצהירה. “אף אחד לא נולד חבר כנסת, והבנתי שכשיוצאים ממנה, שוב לא חוזרים. כשהפרק הזה נגמר, המשכתי הלאה”.
את ה”הלאה” מצאה חזן במוסדות האקדמיה, שבהם המשיכה להרצות. כיום היא עמיתת מחקר בכירה במכון ואן ליר ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית. ב־2008 מונתה לנשיאת הקרן החדשה לישראל, המזוהה עם השמאל, לאחר היותה חברת הנהלת הקרן. “לא היה לי שם קל”, היא מספרת. “קבוצות מוגדרות מהימין פעלו בתמיכת הממשלה השנייה של נתניהו נגד הקרן, ואני הייתי הקורבן עד כדי כך שעצרו אותי ברחוב וקראו נגדי שאני אויבת העם”.
האומנם חתמת על עצומות שקראו לבתי הנבחרים של בריטניה ושל ספרד לדרוש מישראל להכיר בפלסטין?
“כן. אני חושבת שזה היה מעשה נכון. בכך פעלתי למען מדינת ישראל מפני שלדעתי עצמאות המדינה תהיה בסכנה אם לא נשחרר את עצמנו מהעול של שליטה על עם אחר בניגוד לרצונו. ראיתי בפנייה שלנו אקט מוסרי ודמוקרטי, שהיה גם בהתאם למסורת היהודית”.
היו שראו במעשה שלכם בגידה.
“אנחנו לא ראינו זאת כך. לאחר שנרדמנו בשמירה על הערכים, מישהו היה חייב להעיר”.
על המצב כיום היא אומרת: “אם תשאל אותי אם אני חוששת מרצח פוליטי נוסף – אשקר אם אשיב בשלילה. אני חושבת שבמיוחד בשנים האחרונות, קשה לתאר את כמות השנאה שיש כאן, כשהקיטוב בעם עלול לגרום קריסה”.
את מתחרטת על משהו?
“אני לא מסתכלת אחורה, כשעודני בגיל שבו אני מסתכלת קצת קדימה. הגם שהתפטרתי ב־2012 מנשיאות הקרן החדשה, אני גאה בפעילותי שם וממשיכה להיות בה חברת הנהלה”.
הרגשת אז מאוימת ומנודה?
“כן, ברור. היו שהחרימו אותי. אבל עם הזמן נמצאו קורבנות אחרים”.
פחדת?
“לא פחדתי, אבל הצטערתי לראות לאן הגענו”.