יונה ברטל, מי שעבדה בלשכת ראש הממשלה יצחק רבין ובהמשך הייתה היועצת הקרובה ואשת סודו ואמונו של שמעון פרס, חוזרת בספר חדש, "יונה על שטיח אדום", לביקוריה לצדו בארמונות ובמעונותיהם של מנהיגים ברחבי העולם. בראיון למוסף היא נזכרת במחווה של המלכה אליזבת, בבדיחה של הנסיך צ'ארלס, בפגישות הסודיות עם הזוג נתניהו, במתנות שהוענקו לאפיפיור, ביחסים עם קלינטון, בסוד של אובמה, ברגע שבו פוטין הצדיע לה ובלילה שבו הבריחה את מדונה לבית הנשיא.
ב-2008 הזמינה אליזבת מלכת אנגליה את נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל לביקור רשמי בארמון בקינגהאם כדי להעניק לו תואר אבירות. ההזמנה עוררה התרגשות אדירה במשכן הנשיא. “פרס היה מאושר", נזכרת יונה ברטל, היועצת הקרובה ואשת סודו ואמונו. “הוא כל הזמן אמר לנו בצחוק שכשיהיה ‘סר שמעון פרס' נצטרך להתייחס אליו בהתאם". ובעוד אנשי הנשיא מסתערים על ההכנות לנסיעה, התברר להם להוותם שעל פי כללי הפרוטוקול רק הנשיא יפגוש את המלכה, וכל הפמליה שלו תיאלץ להמתין לו בחוץ.
“הגענו לארמון, הובילו אותנו במערכת מסדרונות מסועפת, ואנחנו איימנו על פרס שאם המלכה לא תצא ללחוץ לנו את היד, נברח ונשאיר אותו לתעות במסדרונות העצומים לנצח", היא מחייכת. “ראש הפרוטוקול המלכותי, איש קטן עם שרשרת גדולה, קיבל את פנינו והוביל אותנו אל חדר המתנה מוזהב. הגישו לנו תה בספלי חרסינה ולחמניות סקונס והסבירו לפרס את כללי הטקס בפגישה עם המלכה, כמו למשל שאסור לפנות אליה עד שהיא לא פונה אליך. לא הקשבנו להוראות, כי ידענו שזה לא רלוונטי לנו. נקבעה פגישה קשיחה, 20 דקות על השעון, ופרס נכנס לחדרה של המלכה. עוברות 20 דקות והוא לא יוצא. חצי שעה ופרס עדיין שם.
האיש עם השרשרת התחיל להזיע, אז ניגשתי אליו ואמרתי לו בצחוק שפרס בטח הקסים את המלכה, כי הנשיא שלנו תמיד מקסים את כל שומעיו. אבל האיש לא חייך, כי פרוטוקול הזמנים בארמון קדוש אצל הבריטים אפילו יותר מהתנ"ך. בינתיים הגיעו כמה גבירות בכובעים הדורים לפגישה הבאה והמתינו איתנו, אבל רק אחרי 45 דקות נשמע הפעמון שמבשר על סיום הפגישה. הלכתי לדלת לקבל את פני פרס ומצאתי את עצמי מול המלכה שיצאה אלינו מחייכת חיוך רחב. לא הקשבתי להוראות, ולכן בניגוד לכללים פניתי אליה מיוזמתי וגם קדתי לה קידה עמוקה. מיד אחריה יצא האביר הטרי שמעון פרס והסביר לנו בפשטות שהמלכה באה לפגוש אותנו ‘כי ביקשתי ממנה והיא לא יכלה לסרב'".
משם המשיכה הפמליה ל"קלארנס האוס", מעונו הפרטי של הנסיך צ'ארלס, שערך להם סיור בין חדרי הארמון. “זה היה ארמון עגמומי מאוד", מתארת ברטל. “הרהיטים של המלכה הסבתא כיכבו שם, כולל כמות לא אפשרית של גובלנים, מפיות רקומות וענתיקות. הזמינו אותנו לשבת על ספה רקומה בפרחי זהב שהייתה כל כך רכה ונפוחה שכמעט שקענו בתוכה. אחר כך סיימנו את הביקור בצילום משותף, וצ'ארלס שאל אם אני בטוחה שכדאי שהוא יצטרף לצילום כי הוא עלול לקלקל אותו, מין הומור בריטי כזה. בתמורה לחביבותו נמנעתי מלספר לו שיש קרע בספה ושהריפוד הציץ ממנה".
אצל ברטל שערורייה כזו לא הייתה עוברת בשתיקה. בתחילת דרכה המקצועית, כשהגיעה ללשכת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין כמנהלת התכתובת שלו, גילתה לתדהמתה מקום מוזנח ועלוב. “במבואה היו רהיטים שידעו ימים טובים יותר, עציץ על סף התאבדות ושולחן שחוק", היא מספרת. “הייתי המומה, כי כשאת שומעת ‘לשכת ראש הממשלה', את רואה בעיני רוחך את ארמון האליזה, הבית הלבן. אבל היה שם חום ירושלמי וחביבות מצד ארבע העובדות החדשות שלי שהסתובבו במיני קצרצר ובגופיות. אחת מהן אפילו נעלה כפכפים". חודש התאפקה, ואז הנהיגה קוד לבוש, החליפה את הרהיטים השבורים והציבה עציץ מלא חיים בכניסה למקום הרגיש ביותר במדינה.
פחות משנה ליוותה ברטל את יצחק רבין ז"ל דרך ארגזי המכתבים שהגיעו אליו מכל שכבות הציבור בארץ ובעולם. היא הייתה הססמוגרף הלאומי: בימים קשים הגיעו מכתבים מלאי נאצה ואיום, ובימים של תקווה היו ציורים מלהיבים של יונה וזית. לאחר שנרצח, עברה ללשכתו של ראש הממשלה פרס והמשיכה כיד ימינו גם באופוזיציה וגם בבית הנשיא.
מערכת יחסים רגישה וקרובה נרקמה בין הצעירה המוכשרת והפוליטיקאי היצירתי שלא הפסיק לחלום ולא ידע להזדקן. ברטל מילאה בשירותו מגוון תפקידים החל מעוזרת מנהל לשכת ראש הממשלה ועד סמנכ"לית בית הנשיא. היא ליוותה את פרס במסעותיו ברחבי תבל, וביקרה יחד איתו בארמונות ובמעונות פרטיים של מנהיגים ושועי עולם. ברטל פגשה את הנשיאים ג'ורג' בוש האב והבן, ביל קלינטון, ברק אובמה, ולדימיר פוטין ועמנואל מקרון, את האפיפיור בנדיקטוס ה־16, את מארק צוקרברג ואת כוכבי־העל ג'ורג' קלוני, מדונה ואופרה ווינפרי. היא אירחה לצדו של פרס נשיאים ונסיכים, נטלה חלק במפגשים בילטרליים ואירועים היסטוריים, שחלק מהם נותרו חסויים עד היום.
כל זה כונס עתה לספר אוטוביוגרפי ראשון. “יונה על שטיח אדום" (הוצאת ידיעות ספרים) הוא אסופה מרתקת של סיפורים על מנהיגים, מדינות והתהליכים המחברים ביניהם. “חברות שלי ראו אותי מדלגת בטלוויזיה משטיח לשטיח, אז הן קראו לי ככה", מסבירה ברטל את שם הספר, “בפועל הייתי זבוב על הקיר באירועים הגדולים והאפיזודות הקטנות, ועכשיו הגיע הזמן לספר עליהם".
הביוגרפיה של ברטל התחילה כמעט באקראי. כדוברת קבוצה כלכלית האחראית על בניית התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, הזמינה את ראש הממשלה דאז רבין לגזור את הסרט בטקס הפתיחה. אז פגשה בו לראשונה. “בדיוק סיימתי את התפקיד וקיבלתי הצעה לעבוד כדוברת העיר כפר סבא", היא משחזרת. “הסכמתי בשמחה, כי הייתי אמא לשלושה ילדים קטנים ומקום העבודה היה חמש דקות מהבית, אבל אז הגיעה הצעה מלשכת ראש הממשלה לרכז את התכתובת של רבין ולעזור בכתיבת מכתבי ראש הממשלה למנהל הלשכה איתן הבר. אמרתי, אין סיכוי שאני מפספסת הזדמנות כזאת והבית יתאים את עצמו. אני מאוד אופטימית. פרס היה אומר שלפעמים אני אופטימית אפילו יותר ממנו. התקשרתי לראש עיריית כפר סבא והתנצלתי, אבל הוא אמר, יונה, גם אני הייתי הולך לרבין".
אכן, התמזל מזלה של ברטל למצוא את עצמה בלשכת ראש הממשלה באחת התקופות האופטימיות שידעה המדינה. השקעות נחתמו, כבישים נסללו, הכלכלה פרחה, ולצד ההתנגדות הציבורית להסכמי אוסלו ולשלום עם ירדן, משהו באוויר התמלא בתקווה. “בכל שבוע היו דגלים חדשים, תרועות והמנונים בלשכת ראש הממשלה, כי עמדנו לחתום על הסכם השלום, ישראל הפכה לפייבוריטית ומנהיגים מכל העולם עלו אליה לרגל. הרגשתי שהרגליים שלי צועדות על כוכבים", היא אומרת.
זמן קצר לאחר מכן זימנו את אנשי הצוות והודיעו על תאריך חתימת הסכם השלום עם ירדן. “וביום עצמו הכל היה כל כך חגיגי", נזכרת ברטל. “האוהל הגדול, הכרים המוזהבים, עשרות הדגלים, במת הנואמים המכוסה קטיפה אדומה ומאות אנשי האבטחה שלנו ושל הירדנים שחלקם חבשו כאפיות אדומות מסורתיות, זה היה מזרח תיכון חדש. המטוס של הנשיא קלינטון ופמלייתו נחת וגם המלך חוסיין הגיע עם המלכה נור היפהפייה. אני זוכרת שכשהטקס התחיל וראש הממשלה הירדני אמר ‘זהו סוף עידן המלחמות'. חוסיין, שלא היה גבוה, הזדקף בכל גופו. רבין אמר ‘תינוקות נולדו הבוקר בירושלים, תינוקות נולדו הבוקר בעמאן. בוקר טוב לך, האם הירדנית. שלום לך, האם הישראלית. השלום שנולד היום נותן לכן תקווה גדולה שהבן שנולד לא יידע מלחמה ואת לא תדעי עוד צער. שלום וסלאם'. בשלב הזה נגמרה לי חבילת הטישו. פרס אמר ‘אני רואה מכאן את המדבר. הטבע יצר אותו חום, המדע יהפוך אותו לירוק. המלחמה הפכה אותו למת, השלום יהפוך אותו לחי'. ואז גם קלינטון דמע בגלל גרגרי חול שחדרו לעיניו, וכולנו בכינו עם המנהיגים שחתמו בספר".
שנה לאחר מכן נפגשו כולם בהלווייתו של רבין ז"ל. לפני כן היו עם החוגגים בכיכר, שרו עם ראש הממשלה המנוח במלוא הגרון. “היו התרעות על פיגוע, אז פחדתי קצת והסתכלתי אל הקהל לראות אם מסתתר בתוכו מחבל, אבל ראיתי רק נהרות של אדם שזרמו לכיכר והיו כל כך שמחים ומלאי תקווה", היא נזכרת. “בסוף הערב נכנסתי למכונית, וכמה דקות אחר כך שמעתי את החדשות. לא הבנתי, אמרתי, זה לא יכול להיות. הרי רק הרגע שרנו ביחד. זו הייתה טראומה אישית ולאומית".
היו אנשים שממש בגדו בו פוליטית, והוא היה אומר לי, ‘יונה, תזמיני אותם לפגישה'. הייתי אומרת, ‘אני לא מזמינה, לא יכולה', אבל פרס אמר, ‘בסוף יש לנו אינטרס משותף'. פרס היה מנהיג יוצא מן הכלל. היה נותן לאנשים לעבוד, הוא לא היה צנטרליסט, הוא דגל בביזור, שהוא הדרך הכי טובה למשול. כשהפסדנו לנתניהו והוא הפך ליו"ר האופוזיציה, הפרויקט הסודי הראשון שהוא הטיל עליי היה חפיפה עם ראש הממשלה החדש. לפנות ערב היינו מחליפים מכונית, שאף אחד לא יגלה את העובדה שיו"ר מפלגת העבודה מסייע ליו"ר המפלגה היריבה, נוסעים לירושלים, נכנסים לבלפור ויושבים עם שרה וביבי עד השעות הקטנות של הלילה כדי לעשות חפיפה מסודרת על ההסכמים הכתובים והלא כתובים. יום אחד, בדרך חזור, אמרתי לפרס, אם החבר'ה שלך ממפלגת העבודה יידעו שאתה מבלה שעות ארוכות עם נתניהו, הם יעיפו אותך מהתפקיד. והוא אמר, ‘יונה, המדינה חשובה יותר מהמפלגה'".
בית הנשיא בתקופת פרס הפך למוקד עלייה לרגל למנהיגי עולם. ברטל הייתה אחראית על האירוח, על הטקסים, על בחירת המתנות ובעיקר על הקשרים הרגישים שנטוו הרחק מעין המצלמות. תחילה אירחה את בני הזוג נתניהו במשכן הנשיא. “הכרתי את שרה כשעבדנו ביחד בחברת פרסום שעסקה בכתבות מסחריות", היא נזכרת. “הייתי כבר נשואה עם ילדים, ושרה עוד לא התחתנה עם ביבי. אחר כך נפגשנו בבית הנשיא וזכרנו האחת את השנייה. היו יחסי אמון בינינו. שום דבר לא דלף מהמפגשים השקטים שבהם טיפלנו במשברים בנושאים הכי קרדינליים".
ברטל גם הספיקה לנהל מינגלינג קצרצר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. “פוטין של היום זה לא פוטין של פעם", היא מאבחנת. “פעם היה מאוד חשוב לו שיכירו ברוסיה כמי שעצרה את הנאצים. הוא איש עם כריזמה אדירה. הזמינו אותנו לציון 65 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, ופוטין ישב על הטריבונה עם כל המנהיגים כשטנקים ומצעדים עוברים מולם בסך. ראיתי על החזה של כמה גנרלים את עיטור הכוכב האדום כמו שהיה לאבא שלי ששירת בצבא האדום. קצת לפני המצעד קיימנו עם פוטין פגישה, ופרס הודה לעם הרוסי על ניצחונו את הצורר הנאצי. ואז ניגשתי אליו, לחצתי את ידו ואמרתי לו, ‘אבא שלי שנלחם בשורות הצבא הרוסי קיבל את עיטור הכוכב האדום'. ואז פוטין נעמד מולי והצדיע לי. זה היה רגע מכונן".
עוד פגישה מעניינת הייתה לברטל עם נסיכת תאילנד צ'ולבורן מהידול, שנחשבת לאוהבת ישראל ואף הוסיפה לשמה את השם צילה: “קיבלנו אותה על השטיח האדום ובמקום קידה, כל הצוות שלה השתטח על הרצפה, ממש נשכב בכל גופו, היינו נרעשים, לא ראינו דבר כזה אפילו באפריקה. התפקיד שלי היה לקבל אותם על השטיח ולהוביל לטרקלין הנשיא. ואז אחד המלווים לחש לי שבדרך לבית הנשיא השיירה עשתה תאונה והנסיכה נפגעה בגב. ניגשתי אליה וביקשתי שתלך לבדיקות. בהתחלה היא לא הסכימה, אבל כשהבטחתי לה שאתלווה אליה לבית החולים, היא נעתרה ויחד נסענו להדסה. שם חיכו לה הרופאים ואמרו שהיא חייבת לחזור למלון ולנוח. הנסיכה אמרה לי, אני רוצה להגיע קודם לכותל, כי אבא שלי המלך מאוד חולה ואני רוצה לשים פתק בין האבנים לרפואתו. אז הבטחתי לה שאקח את הפתק ואשים במקומה. ונסעתי לכותל ודאגתי שאחד מאנשי הצוות יצלם את הפתק שלה בין האבנים וישלח לה".
לפרס היו קשרים קרובים עם לא מעט סלבריטאים. “פגשנו את מארק צוקרברג כילד יהודי בדאבוס עם אמא שלו, וכשגדל והפך לאימפריה, הוא הזמין אותנו להעלות מהמשרד שלו את עמוד הפייסבוק של נשיא מדינת ישראל", היא מספרת. “ופגשנו גם את ג'ולי אנדרוז. אני זוכרת שאמרתי לה, גדלתי עלייך, והיא הסתכלה עליי ואמרה, גדלת יפה. והייתה גם שרון סטון, שאמרה לי שהיא מקנאה בי שאני עובדת עם פרס כל כך הרבה שנים. אמרתי לה שגם אני מקנאה בה על הרגליים שלה".
והיו המפגשים עם ג'רי סיינפלד (“את רק מסתכלת עליו ומתגלגלת מצחוק"), ועם מדונה, “שהברחתי בלילה לבית הנשיא כדי למלט אותה מהפפראצי והיא ישבה ודיברה איתנו על קבלה". וג'ורג' קלוני ובונו ומסי והנסיך וויליאם, שגויסו לקדם את חזון השלום של מרכז פרס לשלום.
שמעון פרס נפגש, נסע ואירח חרף גילו המבוגר: “בגיל 93 הוא היה עולה על ההליכון כל בוקר, והוא זכה לבריאות טובה. היה אוכל מעט, אוכל נכון, עושה ספורט לגוף וספורט למוח, קורא, כותב ובעיקר מקיף עצמו באינטראקציות חברתיות. זו לדעתי הנוסחה להגיע לגיל 93 בראש צלול ובגוף בריא".
הנסיעה האחרונה הייתה לוועידה הכלכלית בקומו: “אני זוכרת שהרגשתי שזו הנסיעה האחרונה שלנו. פרס כבר היה חלש. באינסטינקט רגעי צילמתי אותו עם כל אחד מאנשי הצוות בנפרד וגם עם הבן והחתן שלו שהצטרפו לנסיעה. כשחזרנו הוא התאשפז, והתאושש, והגיע למרכז פרס לסימפוזיון עם קבוצת יזמים. והרגיש לא טוב, ונסע שוב לבית החולים ולא יצא יותר. דיברתי איתו כשהיה בחצי הכרה, מעורפל מאוד, ואמרתי לו, תשמע, אתה חייב להתאושש. ממש כעסתי עליו. ואז חזרתי הביתה, והחתן שלו שהיה גם הרופא שלו התקשר ואמר שהוא איננו".
היום עומדת ברטל (69) בראש חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות שהקימה ובמקביל מכהנת כנשיאת המועדון המסחרי והתעשייתי של ישראל. היא אם לשלושה וסבתא לשלושה ובכל יום שעובר היא מתגעגעת לפרס. “אני כל הזמן חושבת בלבי מה הוא היה אומר, מה הוא היה מציע לעשות עכשיו, איך יוצאים מהפלונטר של הבחירות, איך מתמודדים עם המלחמה באוקראינה ובכל הסוגיות הבוערות האחרות", היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף