לדוגמה, לפני שלוש שנים החשב הכללי החליט לשנות את בינוי הכיתות, ואנחנו קידמנו בנייה של 1,000 כיתות בעצמנו, אבל אחר כך הפסיקו לתת לנו את מכתבי ההתחייבות לתשלום של המדינה, ומאז אנחנו בחוסר של 3,500 כיתות. מכיוון שהמדינה לא מעבירה תקציבים, 100 אלף תלמידים לומדים בקרוואנים. כך נוצר מצב שבו אנחנו בונים שכונה ואין בה בתי ספר וגני ילדים, ואנחנו נאלצים להאט את הקצב כי אין ברירה.
גם ראשי ערים הוצאו ממיטותיהם ב־4:00 בבוקר, נלקחו לחקירה ונאשמו בבתי משפט, וראינו איך זה נגמר במקרה של ראשת העיר בנתניה או ראש עיריית יבנה שיצאו מזה. אבל כשמישהו יוצא זכאי, מפרסמים את זה בשורה קטנה. ראשי הערים שסרחו צריכים לשלם, כי יש תפוחים רקובים בכל מקום, אבל המסה של ראשי הרשויות באה כדי לתת את כל כולה לציבור, ובואו נכבד את הממלכה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו אנשים טובים ידירו את רגליהם ממשרות ציבוריות.
התרעות פיקוד העורף