בימים אלו שקוע האלוף במיל' יואב גלנט בהכנות קדחתניות אחרונות לקראת הפריימריז של הליכוד שיתקיימו ביום רביעי הקרוב. מבחינתו, ההתמודדות הפנים־מפלגתית אמורה להוות קרש קפיצה לממשלה שבה הוא צריך לשמש כשותף בכיר.
"כבר התמודדתי בפריימריז הקודמים", הוא מציין, "אז הייתי במקום השביעי, ואני מקווה להשתפר. בסוף אני חושב שמצביעי הליכוד הם אנשים עם הרבה מאוד חוכמת חיים, והתוצאה הקולקטיבית, הרשימה לכנסת, יוצאת טובה. אני מאמין שזה מה שיקרה גם הפעם. כמובן, יש הרבה מועמדים, ולא קל למצביעים, אבל זו תופעה מאוד יפה שעשרות אלפי אנשים מכל רחבי הארץ באים ומצביעים באופן פיזי. זה לא קורה בשום מפלגה".
"אפשר לומר שהליכוד היא המפלגה הדמוקרטית היחידה בישראל. היא הבוחרת את המנהיגות שלה, וזה החוזק שלנו. בסוף אתה לא תלוי במי שיושב בחדר עם עצמו ומחליט את מי למחוק ואת מי לשים ברשימה. יש היום הרבה חברי כנסת – ביש עתיד, בתקווה חדשה, אצל ליברמן ואחרים – שלא יודעים ולא יידעו עד אמצע ספטמבר אם הם במקום ריאלי ברשימה או לא. למעשה, המפלגות התפרקו והפכו להצגות של שחקן יחיד ללא מחויבות כלפי הבוחרים שלו. בליכוד מי שמחליט זה מתפקדי הליכוד, זה העם".
אז אתה, מה שנקרא, יורד לעם?
"אני תמיד נמצא שם, אף פעם לא עזבתי. כשאתה פוגש את האנשים בשטח, אתה תמיד לומד דברים שלא היית לומד בישיבה במקום. הדבר הכי בולט הוא שאנשי הליכוד רוצים שינוי ומוכנים להתאמץ מאוד בשביל זה. לכן גם יש לזה סיכוי גבוה. אני מניח שב־1 בנובמבר הליכוד יביא רוב של 61 חברי כנסת ויקים ממשלה בישראל, וכל מי ששותף לדרך הליכוד יוכל להיכנס אליה".
איך אתה רואה את הדבר הזה קורה?
"העלאת אחוזי ההצבעה, זה הכל. כמו שכולם יודעים, היינו קרובים לרוב הזה כבר כמה פעמים. עובדתית, אחוזי ההצבעות במעוזי השמאל היו גבוהים ב־9%־10% ממעוזי הימין. אבל היום הציבור כבר מנוסה ומבין שיש רק שתי אפשרויות: או ממשלה יהודית־ציונית או ממשלה שלראשונה בתולדות המדינה עזבה את הרעיון היהודי־הציוני – ותלך עם אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס. זאת האפשרות היחידה שלהם".
"בגוש שלנו לא תהיה תזוזה. כל אחד מבין שכל הדיבורים הם רק משחקים של תדמיות. רק מי שלא מצליח להתמודד עם מפלגה גדולה ודמוקרטית כמו הליכוד בשדה הפוליטי, עובר לחרמות. כל התהליך של חרמות אישיים ומפלגתיים הוא מאוד מסוכן ובעייתי. הבעיה היא שההיסטוריה לא מחכה לנו, הציבור העוין רואה את החולשה שלנו ומנצל אותה. לכן צריכים ממשלה יציבה כמה שיותר מהר".
"אין מדינה בלי חוק"
גלנט, לדבריו, נחרד מההידרדרות בביטחון האישי, שמבחינתו הגיעה לשיאה בתקופת ממשלת השינוי. "השנה האחרונה הייתה מאוד־מאוד קשה מכל היבט, בעיקר לנוכח תופעות של פשיעה לאומנית שהתעצמו בכל רחבי הארץ", הוא אומר. "אני שומע את זה בצפון, בלוד, ברמלה, בעכו, בתל אביב וביפו. בכל מקום. מדובר בסיטואציה שיש בה איום אמיתי על הבית ותחושה של חוסר בכל הקשור בביטחון האישי".
"אני חושב שבעיית הבעיות של הממשלה הזאת הייתה הצורך שלה לקבל אישור מגוף שמתנגד למדינה יהודית־ציונית כאן – הפלג הישראלי של תנועת האחים המוסלמים שנקרא רע"ם. הסיפור הכי בולט הוא ההודעה שלא ייטעו עצים בנגב. זאת הייתה ההצהרה של מי שמנהל את הנגב. כל אדם במגזר הערבי הבין שמנסור עבאס מחזיק את הממשלה כבת ערובה. התוצאה היא הכוונה לחבר לחשמל עשרות אלפי בתים בלתי חוקיים בנגב של מי שהשתלטו על אדמות מדינה. אלה דברים שלא רק אם בגין וז'בוטינסקי, אלא גם אם בן־גוריון היה שומע אותם, הוא היה מתהפך בקברו".
"שלא תבינו אותי לא נכון. אני כשר הבינוי והשיכון העברתי מיליארד וחצי שקל לתשתיות התכנון והבנייה במגזר הערבי ועשיתי 55 הסכמי גג עם הערבים. אני חושב שחיים טובים לערבים פירושם גם חיים טובים ליהודים ושקט בכל המדינה. מתוך 150 אלף מחשבים שכשר החינוך רכשתי וחילקתי לתלמידים שלא היה להם, 50 אלף הלכו למגזר הערבי – כמעט פי שניים מחלקו באוכלוסייה. אני בעד לעזור וצריך לדאוג לאזרחים הערבים. זה ברור".
"הבעיה היא אחרת. הבעיה היא חוסר משילות והיעדר חוק וסדר. כשאין חוק וסדר, תראו מה קורה פה: נשים יהודיות לא יכולות להסתובב בלילה בבאר שבע; יורים יריות בבית חולים סורוקה בשידור חי; פוגעים בחקלאות הישראלית – הורסים מטעים, שוברים מערכות השקיה, חותכים קווי צנרת; גונבים מבסיסי צה"ל; שורפים אוטובוסים בצפת ובקריית שמונה; שורפים כלים בשווי של מאות אלפי שקלים מתוך רצון להשתלט. אלה דברים שמדינה דמוקרטית לא יכולה לקבל".
"אנחנו חייבים להוריד את הכפפות ולהשליט חוק וסדר. כיום המצב הוא מתחת לכל ביקורת, כאילו יש נסיגה של 50 שנה אחורה. החלק העוין של האוכלוסייה הערבית, גם אם הוא לא גדול, הרים את הראש וחושב שהוא מנהל את העסק".
"אי אפשר להשלים עם זה. אם לא יהיה חוק, לא תהיה דמוקרטיה ולא תהיה מדינה. זה מחייב חקיקה מחמירה. למשל, שלוש שנות מאסר למי שמחזיק נשק לא חוקי. חמש שנות מאסר למי שיורה בנשק לא חוקי. שבע שנים לסוחר בנשק לא חוקי. מינימום. אני מתכוון לעשות בעניין הזה סדר, ובגדול. זה היעד שלי".
"כל חיי עסקתי בביטחון הלאומי של ישראל, ואני מבין לחלוטין מה צריך לעשות למענו. זה כולל גם את הביטחון בגבולות, גם התמודדות מול האיראנים, וגם איזון בין ביטחון הפנים לביטחון החוץ".
זה נשמע שאתה מכוון לתפקיד שר הביטחון.
"אני אכן חושב שאצליח לעשות את תפקיד שר הביטחון בצורה טובה".
מה זה כולל בהיבט הפרקטי?
"שינוי החקיקה, שיפור יכולת המודיעין, הפניית המאמצים של כוחות הביטחון – גם שב"כ, גם צה"ל, גם משטרת ישראל – לטיפול בבעיות ולתגבור משמעותי של הכוחות בהיקף ניכר".
"נגייס סדרי גודל של שלוש חטיבות שיהיו בכל הארץ על חשבון הפחתת הגיוס הסדיר לצה"ל לטובת משמר הגבול, ונהפוך אותו לכוח שהעוצמה שלו היא אחרת לגמרי. אם חלילה אחת לעשור תהיה פה מלחמה, לא נסבול תופעות של סגירת צירים, לינצ'ים באנשים והפרעות לכוחות ההצלה, גם אם כל הצבא נמצא בצאלים בדרום או בצפון. חייבים להיערך לאפשרויות האלה, ובזה אני מתכוון לטפל".
מה לגבי המשמר האזרחי שקידם נפתלי בנט?
"זה לא היה יותר מגימיק תקשורתי נחמד. אולי תוכלי לארגן לי שיחה עם הכוחות האלה? איפה הם נמצאים? כתבות בעיתונים ראיתי, אך את הכוחות עצמם – לא. בכלל, זה רעיון שגוי להקים גוף נוסף, עם סגל נוסף ועם משכורות נוספות, כשכבר יש מספיק ארגוני ביטחון – שב"כ, משטרה ובתוך המשטרה משמר הגבול. זה פשוט מיותר. יש לנו משטרה טובה מאוד ביסודה, אלא שצריך להכפיל אותה פי שניים".
"עבריינות גמורה"
מבחינת גלנט, פרשת מח"ש האחרונה מהווה סממן מובהק לקשיים שחווה מערכת אכיפת החוק. "מה שהתגלה זה שבמדינת ישראל יש חוק, אבל אין שוויון בפני החוק", הוא מתקומם. "מפעילים את זרועות האכיפה מכל הכיוונים, בעיקר את הפרקליטות, על מנת להקשות על מי שנגדם ולפגוע בהם ולהקל על מי שאיתם. לכן אף פעם לא מעמידים באמת לדין אדם מתוך הפרקליטות ומערכת המשפט, וגם כשיש עבריינות גמורה, מחליקים את העניין".
מה הפתרון?
"יש להגיע למצב שיהיה ברור שהמערכת שמנהלת את המדינה היא המערכת הממשלתית: הציבור בוחר את הכנסת, הכנסת ממנה את הממשלה, ובית המשפט לא יכול לשנות את החלטות הכנסת. ואם הוא בא לשנות, הכנסת עוצרת אותו על ידי פסקת התגברות שמסבירה את עמדתה. הרי משמעות הסיטואציה שכל החלטה קטנה כגדולה הופכת להיות החלטה של בית המשפט העליון – היא שהאחריות אומנם מוטלת על ממשלת ישראל, אבל הסמכות להחליט נמצאת בבית המשפט. זה לא קורה בשום מדינה דמוקרטית בעולם, ואסור שזה יקרה אצלנו".
"מערכת המשפט היא מאוד חשובה בכל מדינה ובוודאי בישראל. יש לה שני תפקידים מרכזיים. הראשון, לשמור על זכויות הפרט, בין אדם לחברו, למדינה ולמוסדות. השני, לאפשר חופש פעולה של הממשלה וכן מתן ייעוץ משפטי. למשל, כשיש צורך לאזן בין זכויות הפרט ליכולת התפקוד של הממשלה".
"עם זאת, בשום מדינה דמוקרטית אין לבית משפט תפקיד לקבוע כל החלטה והחלטה כחותמת מאשרת אחרונה. הסמכות צריכה להיות של הכנסת, כי זה המוסד השואב את כוחו מהעם. אני בעד מערכת משפט חזקה, אבל כל אחד צריך לבצע את הדברים בתחום שלו. הממשלה לא הולכת לשפוט ולמלא את תפקיד בית המשפט, ובית משפט לא יחליף את סמכותה של הממשלה. בטח לא של הכנסת. אחרת זה מכניס את כל המדינה לשיתוק ובסופו של דבר מזיק לכל אזרחיה. הדרך היחידה לטפל בדברים היא שיהיה ברור מי הפוסק האחרון. ברגע שיהיה תוקף לפסקות ההתגברות, לא יהיה בהן צורך כי ההרתעה שלהן תעבוד".
אתה מבטא במילים עדינות למדי את מה שרבים מחברי הליכוד מבטאים בשפה הרבה יותר בוטה ואף מלוכלכת. האם לא הגיע הזמן לשנות את השיח?
"קודם כל, לכל אחד סגנון דיבור משלו. אותי לא תתפסי מקלל כי זו דרכי, ואני חושב שיש לשמור על סטנדרטים תרבותיים. המסר שלי הוא להגיד דברים קשים ככל שיהיו, בצורה מבוקרת. אני פונה לכולם: בואו נזכור שאנחנו אחים, בואו נדבר בשפה ראויה ובסגנון הולם".
"אבל אני רוצה להזכיר לך כמה אירועים קטנים. אלוף לשעבר בצבא שמתמודד על ראשות מפלגה בשמאל, השתמש בביטויים מתורת הגזע שאני לא רוצה לחזור עליהם, על מנת לתאר את מצביעי הימין והליכוד – ולא זכור לי שעשו מזה רעש של אחוז אחד ממה שעושים לפעילי ימין. יש חברת כנסת שבשלוש שנים עברה ארבע מפלגות, והיא קראה לנו 'חלאות' מעל במת הכנסת! לא ראיתי שהעניין הזה שודר פעם אחר פעם בערוצי התקשורת".
"יתרה מזאת, יש במדינת ישראל ראש ממשלה מכהן שקרא לי – ששירתי 35 שנים בצה"ל והילדים שלי קצינים וחיילים קרביים, 'כוחות האופל'. בעוד אני הסתכנתי עם החיילים שלי בלבנון, בתוניס, בסודן ובעזה, הוא ישב באולפנים, סיפר סיפורים ושתה קפה. אז אני מציע שתפנו את הזרקור לכיוון שצריך להפנות. אני מציע לעסוק במהות, והמהות היא שהקואליציה האחרונה שיבשה סדרי עולם של הדמוקרטיה. הדחיקה הזאת של המיעוט בידי הרוב היא סכנה גדולה לדמוקרטיה".