שישה אישים בציבוריות הישראלית מימין ומשמאל משרטטים את התהליכים שהביאו לחברה שבטית ומקוטבת ומסבירים בפרספקטיבת הזמן מה קרה לנו מאז נקודת הרתיחה שבסביבתה פעל יגאל עמיר ועד תקופת הבחירות הנוכחית. חיים רמון מדבר על השינוי הפוליטי, שמעון שבס על הריחוק וההקצנה, ישראל הראל על יחסי דתיים וחילונים, מלכה פיוטרקובסקי על הימין החדש שצמח על חורבות הציונות הדתית ההיסטורית, אבי שילון על הדיון העדתי ופרופ' נילי כהן על התקווה לשלום עם הפלסטינים ועם עצמנו.
על כמה דברים כולם מסכימים: הדמוקרטיה לא נקברה בליל הרצח, אבל האידיאולוגיה נפגעה וכך גם האמונה הנאיבית במדינת כל אזרחיה; והאלימות וההסתה לא הלכו לשום מקום, רק עברו מהרחוב אל האמצעים הדיגיטליים. 27 שנה לרצח רבין, פרויקט מיוחד על הטראומה הלאומית מאז ועד היום.
“שלוש פעמים שינה יצחק רבין ז"ל את פניה של ישראל. בפעם הראשונה הוא עשה את זה במלחמת ששת הימים. רבין היה רמטכ"ל המלחמה. הוא היה הרמטכ"ל שלי כחיילת והמצביא המזהיר שהביא לניצחון. מלחמת ששת הימים בניצוחו שינתה את חייה של המדינה, כי השלכותיה השפיעו בכל הממדים, גם האישיים. אני זוכרת שבאוגוסט 67', לקראת שחרורי מהצבא, תכננתי עם חברה טיול בשטחים. היינו לבושות מדים ומצוידות רק בתרמיל קטן כשלקחנו טרמפים וסיירנו בלי פחד ברמה הסורית, ושם לגמרי במקרה התלווינו לג'יפ שבו ישב שמעון פרס. סיירנו בלי פחד גם בגדה המערבית, בחברון, יריחו, שכם ובית לחם. ערכנו היכרות עם המקומות האלה בסקרנות אבל בביטחון מלא".
התרעות פיקוד העורף