בכר נולד בית שאן של שנות ה־70, אז עיירה מרוחקת שחיה במעין קוסמוס משלה. בתים פתוחים, חום אנושי, כולם מכירים את כולם. "השכונה שלי, שנקראה 'שכונת חיסכון', נחשבה באותה תקופה ליותר מוצלחת", מחייך בכר. "היו בה בלוקים קטנים של שתי קומות וספרייה עירונית, משחקים לתוך הלילה, הרבה כדורגל ואינטראקציה בינאישית תמידית. בקיץ לא היו מזגנים לרוב השכנים, אז מדי פעם ילדי השכונה ישנו בדשא השכונתי. בימי הסליחות נדדנו בחבורות מבית כנסת אחד לשני, מסתובבים עד אור הבוקר. היינו מסורתיים אבל הרעיון היה הבילוי המשותף והכבוד למסורת, פחות הנושא ההלכתי".
בתחילה חשב בכלל על עתיד מוזיקלי. הוא למד קלידים וגיטרה בס והקים להקה משלו עם חברים לכיתה. גיבורי התרבות היו ביטלס, פינק פלויד, ברוס ספרינגסטין: "פבלו רוזנברג גדל במקום שבו למדנו מוזיקה בעיר והקים שם את הלהקה שלו. אלה היו חדשות היום בעיירה".