הפסגה שלשום בעקבה מבטאת אומנם רצון ואינטרס משני הצדדים - גם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן רוצים למנוע הסלמה נוספת ערב הרמדאן וחג הפסח - אלא שהשטח כבר בוער, רכבת ההסלמה הביטחונית כבר יצאה ללא שליטה מהתחנה - וקשה מאוד יהיה לבלום אותה.
הפיגוע הקשה בחווארה והפרעות של המתנחלים בכפר בעקבותיו, הם לא עוד אירוע נוסף בשרשרת של אירועים והסלמה ביטחונית, שנמשכת זה כבר כמעט שנה. אלה אירועים משמעותיים, שעלולים להיות הטריגר להסלמה נוספת בשטח.
מי שחושב, ואפילו אומר בגלוי, שנקמת חווארה היא הפתרון להשגת הרתעה שמערכת הביטחון לא מצליחה להשיג במלחמה בטרור, יתקשה כנראה להבין את מידת הנזק למדינת ישראל, ערכית ובינלאומית. אבל לא פחות חשוב מכך - גם נזק ביטחוני.
כאשר קצב האירועים מתגבר, היה למערכת הביטחון ברור מאוד שפיגועים נוספים הם רק עניין של זמן. את ההזדמנות ניצלו מחבלים באזור בקעת הירדן סמוך ליריחו לביצוע פיגוע ירי נוסף אמש. זה אינו האיתות הראשון שגם הגזרה הזו מתחממת, באופן חסר תקדים, אולי מאז תחילת שנות האלפיים.
גם בשנים קשות יריחו המשגשת יחסית נותרה פעמים רבות מחוץ למעגל ההסלמה. הפיגוע בבית הערבה נראה כפיגוע מתוכנן הרבה יותר מפיגועים אחרים. לאחר פיגוע הירי במסעדה בצומת אלמוג, שנכשל, נראה כי המחבלים שתכננו את הפיגוע אתמול הפיקו את הלקחים וביצעו הכנות מקדימות, שבאו לידי ביטוי גם בביצוע. זה כלל ציר מילוט, שריפת הרכב והימלטות ברכב אחר, כנראה חזרה לכיוון יריחו בשטח הפלסטיני.
המשבר הביטחוני בגדה המערבית, אולי החמור ביותר מאז האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות האלפיים, לא החל אתמול בחווארה. ראשיתו בפיגועי הטרור הקשים בשנה החולפת, לצד הפעולות שמבצעים לוחמי צה"ל מדי לילה במחנות הפליטים בג'נין ובקסבה של שכם.
בכל הקשור לאלימות מצד מתנחלים, מערכת הביטחון כולה נרדמה בשמירה. פוטנציאל הנזק חייב עכשיו להיות ברור לכולם, ואין מקום למילים מכובסות. מי שמצית בית ומסכן חיים של אדם אחר על רקע לאומני הוא מחבל שמבצע פיגוע, לא פעולת תג מחיר או פשיעה לאומנית ולא שובבי הגבעות. שריפת בית שווה טרור ולא שום דבר אחר.
הנזק הפוטנציאלי למדינת ישראל, ביטחונית ומדינית, הוא גדול יותר ממה שניתן להעריך. מערכת הביטחון, ובעיקר צה"ל והמשטרה, כשלו בהבנת תמונת המצב. זאת אף שלאחר הפיגוע הקשה בחווארה היו סימנים ברורים בשטח לכך שהתגובה של המתנחלים תהיה קשה.
מערכת הביטחון נערכה בשבלוניות. בחודשים האחרונים, לאחר פיגועים, נוצר דפוס פעולה קבוע: קבוצות של צעירים, שכבר מזמן אינם רק נערי גבעות, מגיעים לצמתים מוכרים, גם באזור חווארה בצומת יצהר, על מנת לזרוק אבנים על רכבים פלסטיניים.
כוחות הביטחון המתינו למפגינים בצמתים המרכזיים, ואלה אכן הגיעו. אולם, במקביל, בפעולה מתוכננת במספר מוקדים חדרו עשרות צעירים בקבוצות שונות לתוך הכפר והחלו להשתולל. הכפר חווארה, שידע בשנים האחרונות, עד ההסלמה האחרונה, שנים של שקט יחסי, ואפילו מרקמי חיים קטנים משותפים על הכביש המשותף ליהודים ופלסטינים - מספר במידה רבה את סיפור ההסלמה של השנה האחרונה. קול האלימות מנצח, ואת כיווני ההסלמה קובעים הקיצוניים משני הצדדים, שמכתיבים את הקצב.
את הגיבוי לצבא מול כוחות פוליטיים בעת אכיפת החוק חייב להוביל ראש הממשלה. אחרת, גם עוד עשרה מפגשים בעקבה ובשארם א־שייח לא יסייעו לו לייצב את הספינה, שגם כך אינה יציבה גם מבחינה פוליטית, בעיקר בשל המחלקות עם שותפיו מימין לו.