לקראת פרסום המכרז לתפקיד ראש מח"ש, הוזמן סגן ראש הארגון דאז משה סעדה לפגישה אישית עם שי ניצן. בין פרקליט המדינה לסעדה עבר באותם ימים חתול שחור בגודל של ממותה. סעדה, בן אדם שלא שומר דברים בבטן, רמז להנחות בחקירת ניצבים בכירים מטעמים פוליטיים. טענותיו יצרו משבר רבתי בין מח"ש לפרקליטות, שהגיע לשיאו בפרשת אום אל־חיראן, כשתושב הכפר יעקוב מוסא אבו אל־קיעאן נורה ופגע ברכבו בשני שוטרים. מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך מיהר לכנות את האירוע “פיגוע", ואילו סעדה וחוקריו טענו שמדובר בטרגדיה של טעויות ושההרוג חף מפשע. “זה היה כל כך ברור לכולם", נזכר סעדה, “שבדיון על הנושא בפרקליטות, אחד הבכירים שם אמר באופן בוטה: ‘להגיד על ההרוג שהוא מחבל זה כמו להגיד שאחותי זונה'".
לכן פרקליט המדינה זימן אותך לשיחה?
“ידעתי שהוא לא מרוצה מההתנגדות שלי, אבל חשבתי לנצל את הפגישה כדי לספר לו קצת על עצמי. רציתי להיבחר לראש מח"ש, עבדתי 24 שנים במערכת, הגעתי לתפקיד הכי בכיר, בשלב מסוים הייתי אפילו ממלא מקום ראש מח"ש החולה במשך כמעט שנה. אז ישבתי עם שי ניצן, שיתפתי אותו בסיפור חיי, ופתאום הוא אמר, ‘סעדה, אומרים לי שאתה "מערבב"'".
מערבב?
“אמרתי לו, אני מבקש שתגדיר לי מה זה ‘מערבב', כי הרגשתי שזה מתנשא וגזעני. ניצן נבוך, ניסה להעביר נושא, אבל אני הרגשתי כאילו הוא הקטין אותי, כאילו המפקד בצבא קורא לי בשם המשפחה. יצאתי מהמשרד שלו ומרוב שנפגעתי, לא סיפרתי לאף אחד. אחר כך כתבתי לו מייל על תחושותיי וניצן התנצל ואיחל לי בהצלחה".
חרף איחולי ההצלחה, סעדה לא נבחר ליו"ר מח"ש ובתוך זמן קצר אולץ לפרוש מהארגון. “מינו את קרן בר־מנחם למנהלת מח"ש, ואותי מידרו ונטרלו", הוא מספר. “החדר שלי, שהיה שוקק אדם משש בבוקר עד שמונה בערב, הפך ריק ושומם. אף אחד לא נכנס אליי. מחוקר בכיר שמנהל מאה עובדים וצוותי חקירות עם עוצמה וכוח, מצאתי את עצמי מנוטרל מכל התפקידים. העובדים שלי אמרו לי, ‘אסור לנו לעדכן אותך, אתה כבר לא שותף סוד בתיקים מסווגים'. בבת אחת הפכתי לנטול ערך. ישבתי לבד בחדר ולא ידעתי את נפשי. אנשים אמרו לי, ‘משה, אנחנו מפחדים להיכנס לחדר שלך, כי אם נדבר איתך יפגעו גם בנו'. הייתי שומע את החברים שלי פותחים שולחן בחדרים הסמוכים, צוחקים, עושים דיונים בלעדיי בנושאים שהייתי מקצוען בהם. נותרתי בחוץ, ובגלל שלא נתנו לי עבודה, השגתי משימות של מתמחים כדי להעסיק את עצמי. עברתי תקופה קשה מנשוא. תמיד חשבתי שכשעושים חרם על ילד בן 10 זה סוף העולם, אבל גם כשעושים שיימינג לאדם בן 48 זה קשה מאוד. כשהתעקשתי להישאר, אמרו לי, ‘אנחנו רוצים לעזור לך, תפרוש ונסדר לך מצנח זהב. או שתיקח תפקיד אחר, רק לא מח"ש'. מנכ"לית משרד המשפטים דאז סיגל יעקובי הזמינה אותי לשיחה, אמרה לי, ‘אני באה בטוב, תפרוש או שתבוא אליי, אתן לך תפקיד בכיר, לא תיפגע, אבל אין לך ברירה, תבין, על רקע העימותים מול בכירי הפרקליטות והמשטרה, לא מוכנים שתישאר במח"ש. אז תבחר - או שאתה פורש עם פנסיה תקציבית והטבות וצ'ופרים, או שתקבל תפקיד אחר, רק לא במח"ש ולא בפרקליטות'. ואני צמחתי וגדלתי במח"ש, לא רציתי תפקיד במקום אחר. אני זוכר שהתייעצתי עם אבא של אשתי, שמנהל מערכות גדולות, והוא אמר לי, משה, אי אפשר לנצח את המערכת".
איך זה נגמר?
“הגשתי תביעה על התעמרות בעבודה, ובתגובה קיבלתי מכתב התרעה לפני פיטורים. בשימוע פתחו את התיק האישי שלי ומצאו עשרות הערות הצטיינות ורק השגה אחת, שאני עובד קשה מדי ולא יודע לאזן בין הבית לעבודה. שבועות לאחר מכן הודיעו לי בפתאומיות שאני הולך הביתה. אמרו לי, ‘תקבל משכורת מלאה, אוטו צמוד, רק תשב בבית ואל תעשה כלום'. אמרתי, תנו לי לפחות להתארגן, להיפרד, לארוז תקופת חיים שלמה. ולא הסכימו. אמרו לי, אתה צריך לעזוב עכשיו, בזה הרגע. ככה נפרדתי מ־24 שנות עבודה. כל חיי רציתי להיות חלק מהמערכת, אבל כשהגעתי לטופ, אחד האנשים שם אמר לי, תזכור, בסוף אתה תמיד סעדה מבחינתם. אתה שונה. אתה לא חלק מהם. הוא התכוון לשבח, שאתה לא עובד אצלם, שיש לך את המצפן הערכי שלך והם מצפים ממך ליישר קו, אבל לי כל כך כאב לי לשמוע את הדברים. לכן היום, כשהפכתי לחבר כנסת, אני מרגיש שהם מקבלים אותי בהפוכה. רצו להוציא אותי החוצה מהמערכת, והנה הם מקבלים אותי ממקום גבוה יותר, משפיע יותר, מוביל עם חבריי למפלגה את הרפורמה שכל כך מפריעה להם. ועדיין אני אומר להם, אחים אתם, אני רוצה לנהל איתכם שיח".
אז הבחירה הפוליטית היא בעצם סגירת חשבונות עם היועץ, הפרקליטות והמשטרה?
“אני מרגיש שהם חשבו עליי לרעה והקדוש ברוך הוא חשב עליי לטובה. הם ניסו ליירט אותי ובסופו של יום אני מוצא את עצמי בכנסת, מתעסק ברפורמה שאמורה למנוע עיוותים שנגדם נלחמתי ושבגללם שילמתי מחיר. הם חשבו, ‘יש לנו פה עושה צרות, בואו נוציא אותו, שיסור מהדרך שלנו, שלא יפריע', ופתאום הם מוצאים אותי על הפודיום, בוועדת החוקה, בודק אותם ושואל על עיוותים וטיוחים. את מבינה מה עובר לי בגוף, פיזית, ברגעים כאלה? איזו תחושה של סגירת מעגל? מעבר לזה שאני מחפש צדק, יש בי גם משהו שאומר, הנה, הם רצו להסיר אותי מהדרך, והנה, הם קיבלו אותי בצורה בכירה יותר. אני פוגש בכנסת את רז נזרי ואומר לו, ‘אתה יודע שהמערכת מושחתת'. אני פוגש את האנשים שהכירו אותי וראו שהתעמרו בי ושתקו, ועומד מולם בעמדת כוח, עושה את העבודה שלי מבית המחוקקים, עומד לחקור את פרשת אהוביה סנדק עם חברי הכנסת מעוצמה יהודית, ואת פרשת אום אל־חיראן עם חברי הכנסת הערבים. השבוע אני אמור להגיע לבית המשפט לדיון בתביעה נגד הפיטורים שלי. מי היה מאמין ששי ניצן יפגוש שם, במקום פקיד ממורמר שפוטר בבושת פנים, חבר כנסת וחבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שעומד מולו בגאווה ובראש מורם".
נאמן לשליחותו החדשה, ובמסגרת החקיקה המואצת של הרפורמה המשפטית, הגיש סעדה בתחילת החודש הצעת חוק להפריד את המחלקה לחקירות שוטרים מהפרקליטות כדי להפוך אותה, לדבריו, לגוף חקירה עצמאי במשרד המשפטים, וזו עברה בקריאה טרומית. “חשוב שיהיה גוף חזק שיחקור בכירים", הוא מחדד, “כי אחרי ששי ניצן ואביחי מנדלבליט סירסו את מח"ש, אין שום חקירה נגד ניצבים".
המהלך עורר סערה רבתי בפרקליטות ובמשטרה, וראש מח"ש, קרן בר־מנחם, כינסה בדחיפות את בכירי המחלקה וכינתה את הצעת החוק “נוראית". בר־מנחם חוששת שהכפפת מח"ש למשרד המשפטים תפרק את הארגון ותעקר אותו מתוכן, עובדה שלא הפריעה להצעת החוק להשיג את תמיכת חברי הקואליציה. מרוצה מההישג, ממשיך סעדה בתנופת חקיקה גם בשירות המדינה. השבוע הגיש על דעתו, ללא תיאום מוקדם עם שאר חברי הקואליציה, הצעת חוק לשינוי שיטת מינוי הסמנכ"לים במשרדי הממשלה והפיכתם לעובדים במשרות אמון. גם הצעה זו גררה ביקורת בשל החשש מגיוס עשרות רבות של עובדים לא מנוסים למשרדי הממשלה ותחלופה גבוהה שתפגע בזיכרון הארגוני ובניסיון של הפקידים הוותיקים.
מי יחליט על פתיחת החקירות על פי הצעת החוק למח"ש החדשה?
“מנהל מח"ש יהיה עם כשירות ברמת שופט עליון, עצמאי לחלוטין".
אבל מי ימנה אותו?
“שר המשפטים, באמצעות ועדה, כמו כל משרה בכירה במשרד המשפטים".
אתה לא חושש מפגיעה בעצמאות המוסד אם הוא יוכפף לפוליטיקאים?
“המשטרה והפרקליטות עובדות יחד באופן משולב, זה יוצר גם קשרי חברות וגם אינטרסים בחקירות מורכבות. אם יש תיק שהמשטרה חוקרת ובמסגרת החקירה סוחטים עד, למי הוא יגיש תלונה? המשטרה לא יכולה לחקור כי היא עשתה את התרגיל, וגם מח"ש לא יכולה לפתוח בחקירה, כי היא כפופה לפרקליט המדינה שאישר את התרגיל האסור. או אם למשל פרקליט בכיר מטריד עדה, למי המוטרדת תגיש תלונה? מח"ש לא יכולה לפתוח תיק נגד בכיר בלי אישור פרקליט המדינה שעובד בצמידות עם הבכיר. כך נוצר מצב של פרקליטים בכירים שהם מחוץ לחוק".
אבל גם לפי הצעת החוק שלך, במקום להיות כפופה לפרקליט המדינה, מח"ש תהיה כפופה לשר המשפטים. אם מדובר בבכירים שמכירים את שניהם, מה ההבדל?
“הפרקליטות, שמנסה להילחם בהצעת החוק שלי, טוענת שמח"ש תהיה כפופה לשר המשפטים. זו הטעיה, כי בהצעת החוק כתוב במפורש שמח"ש תהיה עצמאית וכפופה למשרד המשפטים רק ברמה המנהלית, שזה אומר תקנים או שכר, ולא מקצועית. בפועל מח"ש החדשה תהיה גוף בלתי תלוי ברמה המקצועית, ושר המשפטים לא יוכל להגיד לה מתי ואת מי לחקור".
שר המשפטים ממונה על ידי ראש הממשלה. איך זה ישפיע על הניסיונות לחקור עבירות של פוליטיקאים?
“מה ההבדל בין חקירה של ניצב במשטרה לבין פרקליט שחוקר פוליטיקאי? כמו שאני חוקר קצין בכיר שמנהל חקירה נגד פוליטיקאי, אם הפוליטיקאי יגיש תלונה, אחקור את תלונתו באותה עצמאות מקצועית. גם היום הפרקליטות כפופה לשר המשפטים מנהלית ולא מקצועית. אין לי שום כוונה להכפיף פוליטית את מח"ש, ואם זה לא ברור, אדייק את זה ואוסיף כמה שורות בהצעת החוק. אני גם לא מבין, אם בפרקליטות חוששים מהכפפת מח"ש למשרד המשפטים, היו יכולים לפנות אליי ולבקש להוסיף סעיף שבעיניי ברור אבל לא בעיניהם, הם מכירים אותי מספיק כדי לדעת שהייתי עושה זאת בשמחה. אבל הם לא פנו אליי, הם פנו לתקשורת".
לנוכח פיטוריך ממח"ש, הצעת החוק שלך לא נגועה במניע אישי?
“לא, זה תיקון שחשבתי שצריך לבצע כשהייתי בתוך המערכת, וכבר אז היו שחלקו עליי. אמרו לי, מה שראית בתקופת שי ניצן זה חור שחור, אבל זה כשל של האיש, לא של המערכת. ולא הסכמתי איתם, כי הכשל מובנה".
אם ההצעה מיטיבה עם מח"ש, למה בר־מנחם מתנגדת לה?
“כי היא פרקליטה, והפרקליטות לא רוצה שיחקרו אותה. אני הייתי שם כשהקימו את גוף הביקורת בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, והפרקליטות נעמדה על רגליה האחוריות ואמרה, אנחנו לא מוכנים, אנחנו מעל החוק. אף עצמאי לא רוצה שמס הכנסה יחקור אותו. בתקופתי במח"ש נחקרו שמונה ניצבים, חלקם נשלחו לכלא, אבל מאז שעזבתי ושי ניצן מינה את בר־מנחם, כמה כתבי אישום הוגשו נגד ניצבים? אפס. גם לא נפתחו חקירות, למעט אחת, שהיא סרח עודף של תקופתי. תיקים אחרים נסגרו. המערכת מעדיפה שקט תעשייתי. לכן לא רצו אותי שם".
למה שפרקליט המדינה יתנגד לחקירת ניצבים שסרחו?
“אורי כרמל, ראש מח"ש בתקופתי, שלח פעם מייל לשי ניצן עם השאלה, ‘עד מתי אתה מפקיר את מח"ש בשם האינטרסים של המדינה?', וניצן ענה לו ‘כשמסתכלים למטה על כלל יחסי מערכת הפרקליטות והמשטרה, להסלים כעת את המריבה יעשה טוב רק למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. ודי לחכימא'. הרבה פעמים אמרו לי, גם בשקט יש ערך. כשהמשטרה עובדת מול הפרקליטות בשיתוף פעולה, אז פתיחת חקירות נגדם יוצרת קונפליקט ומנוגדת לאינטרס המשותף".
על רקע אקורד הסיום הצורם של סעדה במערכת שפלטה אותו, יש שיראו בקידום הרפורמה המשפטית, שסעדה נוטל בו חלק נכבד, סוג של ניצחון אישי שלו על הפרקליטות ומערכת המשפט. “השיח הוא לא אם הרעו לי, אלא אם עשו צדק", מחדד סעדה. “לא באתי לכנסת מהמקום האישי. באתי כמייצג ציבור, ובתפיסת העולם שלי יש היום בעייתיות במצב שבו אם ירצו לחקור שוטר רגיל או זוטר, אין בעיה, יעשו את זה, אבל כשזה יגיע לקצינים בכירים, זה ייבלם או יסורס בגלל שהם חברים ובגלל שאם הם עובדים כרגע ביחד על חקירה גדולה, כשאני חוקר את ראש הצוות אני משבש אותה. עד כמה מערכת היחסים שלובה? כשנקשתי בדלת של פרקליט כדי להתלונן על ניצב, מצאתי שם את הניצב עצמו. כשנאבקתי להגיש כתב אישום נגד ניצב אחר ופרקליט המדינה לא אפשר לי להגיש נגדו כתב אישום, כשהוא הוחזר לתפקידו בטקס מרגש, מי שמחא לו כפיים היה פרקליט המדינה. שלא לדבר על השנים האחרונות שבהן היה הרבה יותר שיתוף פעולה בין המשטרה לפרקליטות על רקע תיקי נתניהו".
ועדיין, אין בך שום שמחה לאיד כלפי מערכת המשפט שהיום נאבקת ברפורמה והיא זו שפלטה אותך מתוכה?
“ממש לא, כי רוב האנשים שם הם חברים שלי. חלק מהם גידלתי וחלק גידלו אותי. אנחנו אחים, עבדנו יחד בתיקים מורכבים, יש בינינו אחוות לוחמים. חלקם אומרים שהרפורמה לא מוצדקת, וחלקם אומרים שהיא כן".
ואתה, מה אתה אומר עליה?
“הרפורמה נכונה לחברה הישראלית כדי לאזן בין הרשויות. זה משהו שחשבתי כשעוד הייתי בתוך המערכת ולא יכולתי להגיד בפומבי. היה ברור לי שצריך לעשות את הרפורמה, כי בית המשפט העליון לא משקף את המנעד הרחב של החברה הישראלית. אם יש שם רק שני שופטים מזרחיים, ערבי אחד ואפס שופטים חרדים, זה בעייתי גם מבחינת ההחלטות שלהם וגם בשל אמון הציבור כלפיהם. המערכת זקוקה לרפורמה גם בגלל שכאיש שחי את המערכת אני יכול להעיד שהיא לא יעילה, מסורבלת, תיקים מתנהלים שנים, התיק של רות דוד, למשל, מתנהל כבר שמונה שנים. זה גורם לאי־צדק. והדבר הכי חשוב, תפיסת העולם של מערכת המשפט היום רואה יותר את זכויות הנאשמים ולא רואה את קורבנות העבירה. כמעט תמיד השיח הוא זכויות הנאשם, ואני חושב שהפרו את האיזון ושצריך לראות את הקורבן עצמו גם מצד הצדק וגם כדי לייצר הרתעה בציבור. בסיפור האונס בדרום, למשל, גזרו על הצעיר שאנס ילדה חמש שנות מאסר בלבד, בית המשפט נימק את החלטתו, בין היתר, גם כדי לאפשר לאנס לרכוש השכלה. ואתה אומר לעצמך, איך אפשר בכלל להקל במקרה כזה, הרי מי שחווה אירוע כל כך נורא חי בצל החיים שנסדקו לתמיד, ואיך ייתכן שבית המשפט מתחשב בזכויות הנאשם ולא רואה את קורבן העבירה? ברור לי שאם בחירת השופטים הייתה דרך נבחרי הציבור שמשקפים את הלך הרוח הציבורי, ולא דרך שופטים עם תפיסת עולם מסוימת, הענישה הייתה מחמירה יותר ולפגיעה בקורבן היה משקל משמעותי בגזר הדין".
מתנגדי הרפורמה לא מתנגדים לגיוון השופטים אלא לכוח הרב שבידי הפוליטיקאים למנות אותם. החשש הוא ששינוי הרכב הוועדה עשוי לפגוע במקצועיות השופטים אם הקשר מול הפוליטיקאים יהיה מנוף לקידומם, שלא לדבר על הסכנה במצב שבו הפוליטיקאים יבחרו את השופטים שישפטו אותם או יבחנו במידת הצורך את החקיקה שלהם, דבר שעלול לפגוע פגיעה אנושה במערכת האיזונים והבלמים בין הרשות השופטת למחוקקת.
“הפוליטיקאים נבחרים בכל ארבע שנים, אפשר להניף כרטיס אדום ולהחליף אותם, שופטים באים ונשארים עד גיל 70. עד הפנסיה".
פרק הזמן לא רלוונטי, בכל תקופת הכהונה, קצרה או ארוכה, פוליטיקאי עלול להשפיע על השופט דרך כוחו למנות או לעכב את קידומו.
“נבחר ציבור מחויב לציבור ורואה את זעקתו. את מי רואה היום השופט? את נשיא העליון ואת שיח הזכויות. הציבור רוצה ענישה מחמירה, זה חוצה ימין ושמאל. הוא רוצה לגמול לרשע כרשעתו במובן הכי בסיסי. הפוליטיקאים משקפים את רצון העם והם גם מתחלפים. ניגשו אליי נציגות סיוע לנפגעות תקיפה מינית, הם אמרו, בית המשפט מקל בנושאים כאלה. זה חוצה מגזרים, חוצה מפלגות. יש פה בעיה וצריך לתקן אותה בהתאם להלך רוחו של הציבור".
הרפורמה מקדמת פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת, אתה לא חושש ממצב שבו העליון לא יוכל לבטל חקיקה שפוגעת בזכויות אדם?
“לא, כי עדיין יש איזונים ובלמים. הכנסת תחוקק, בית המשפט יבטל ויחזיר לכנסת, שצריכה לעשות פעולה אקטיבית כדי להחזיר את החוק מחדש למדף ברוב של 61 שמודע לביקורת של העליון. לא בטוח שמקרב חברי הקואליציה שמודעים לביקורת העליון יימצאו 61 תומכים".
61 זו קואליציה שסרה למרותו של ראש ממשלה ובקלות יכולה לתמוך בכל החלטה שלו.
“אנחנו קואליציה של אנשים עם עולם ערכי שצריכים להיבחר בשנית, ואם תהיה ביקורת קשה של בית המשפט שאומר שהחוק נוגד ערכי יסוד, אני לא רואה הרבה חברי כנסת שמסכימים לתת לזה יד".
זו לא היתממות? כבר עכשיו אנחנו רואים באיזו מהירות וקלות מאשרת הקואליציה כאיש אחד חוקים שחלקם פוגעים בזכויות השוויון כמו הגיוס, החמץ בפסח, או מנוגדים לסבירות כמו חוקי דרעי.
“חוק דרעי מתקדם כי התחושה היא שנגרם לו עוול מאוד גדול. אבל גם בקואליציה יש מפלגות, ויש בתוכן נבחרים שקשובים לביקורת. אנחנו לא מקשה אחת. יש אנשים שנבחרים בפריימריז והם לוקחים בחשבון שיש משמעות להחלטות שלהם. אני באמת מאמין שברגע שתהיה ביקורת ציבורית נגד חוק שגם בית המשפט פסל, לא כל חברי הכנסת יתאחדו כמקשה אחת כדי לאשר אותו מחדש".
בדמוקרטיה יש למחוקק כוח לחוקק, ולבית המשפט כוח לרסן, אבל הרפורמה נוטלת את הכוח הזה מבית המשפט בנימוק שאפשר לסמוך על הפוליטיקאים שינהגו בניגוד לצו הקואליציה והאינטרס האישי.
“אם מפלגה פועלת כסוג של דיקטטורה, גם האמירה של בית המשפט לא תהיה רלוונטית. בסופו של יום דמוקרטיה פירושה שסומכים על נבחרי הציבור שיעשו את הבחירות הנכונות. עד היום הכנסת נהגה בזהירות, וגם אחרי הרפורמה היא לא תמהר לבטל חוקים, מהסיבה הפשוטה שתהיה ביקורת של בית המשפט לצד ביקורת ציבורית".
אחרי הרפורמה הכנסת לא תוכל לבטל גם חוקי יסוד?
“אסור לשכוח שמי שקבע התגברות ברוב של 61 חברי כנסת בחופש העיסוק היה אהרן ברק בכבודו ובעצמו. אנחנו לקחנו את המספר הזה ממנו, כי הוא מאזן בין הערכים. אם מחר יחליטו לפגוע בזכויות מיעוטים, אני לא חושב שהליכוד יצביע כמקשה אחת נגד פסיקת בית המשפט העליון. כשש"ס הציעה להחיל לבוש צנוע על נשים בכותל, החוק לא עבר אפילו קריאה טרומית ונבלם מיד על ידי ראש הממשלה. הליכוד היא תנועה ליברלית, ואף אחד לא רוצה לפגוע בזכויות המיעוט. אני הראשון לגונן על זכויות המיעוט. בנאום הפתיחה שלי דיברתי על אהוביה סנדק ועל אום אל־חיראן באותה נשימה, כי אין הבדל בין דם לדם ובין אדם לאדם, והמחבר בין שניהם זה רדיפת הצדק. אם הכנסת תפגע בזכויות אדם, אני הראשון שאיאבק בה. היד שלי ושל חברי בליכוד היא לא אוטומטית".
חברתך מהליכוד, טלי גוטליב, האשימה את נשיאת העליון בפיגוע.
“גיניתי מיד את דבריה, ואחרי שעה גם ראש הממשלה גינה. אבל כשהיו אמירות על לפתוח באש ברחובות, לא ראיתי שראשי המחנה גינו את הדברים. כשאנשים משולי השוליים מאיימים, אנחנו מיד מגיבים. האישה ששלחה כדור לבנט נעצרה מיד, אבל אני לא מבקש לחקור את חולדאי, שמסית ומאיים. אני אומר, תעצרו, תדברו, אני מפציר בכל מי שיש לו מעורבות, בואו ננהל שיח, כי אין לנו ארץ אחרת, אין לנו מערכת משפט אחרת, ואנחנו אחים".
חברי ועדת החוקה מהאופוזיציה מאשימים את היו"ר שמחה רוטמן בדורסנות ובסירוב לנהל שיח.
“אנחנו מנהלים דיונים מבוקר עד ערב, ככה מחוקקים חוק. שמענו את כל המומחים, רוטמן מאפשר לנהל שיח, אבל זה נכון שבפועל אין שיח, כי כל אחד מדבר לבייס שלו. ורוטמן מוציא את חברי הוועדה החוצה כשהם מתחילים לשיר או קופצים על השולחנות. בעצמי ראיתי והייתי בשוק. ניהלתי אלפי דיונים בפרקליטות, בתיקים הכי כבדים, ומעולם לא ראיתי התנהלות כזו ושיח כל כך פוגעני. אמרתי לחברי הכנסת, בואו נדבר על כוס קפה, על כוס זירו, ולצערי אף אחד לא בא, כולם מתחפרים בפוזיציה שלהם. כשהנשיא פנה אליי והפציר בי שאמשוך את הצעת החוק להפרדת מח"ש מהפרקליטות במטרה לאפשר הידברות בין הצדדים, אמרתי מיד, ‘אדוני הנשיא, אני מכבד אותך וגם אני סבור שמאוד חשוב לנהל שיח אחים, ואני מיד מושך את הצעת החוק ומקפיא אותה'. אחרי שעה, העוזר שלי מביא לי ציטוט מהטוויטר של יאיר לפיד, ‘נלחמנו ביחד והצלחנו לעכב את חוקי דריסת הדמוקרטיה שלא יעלו היום להצבעה'. התקשרתי לנשיא ואמרתי לו, ‘הייתי בטוח שאני בולם את החוק כדי להגיע להידברות. האם זו ההידברות שעליה דיברת?'. הרגשתי שהונו אותי ואת נשיא מדינת ישראל".
הציבור שמפגין נגד הרפורמה המשפטית חוצה מגזרים ומחנות, גם הטייסים, הרופאים, הכלכלנים והתעשיינים הצטרפו למחאה. כולם טועים ורק יריב לוין צודק?
“גם במתווה הגז היו מחלוקות מאוד קשות ובסוף נתניהו צדק. אני חושב שיש פה מחלוקת שחלקה לשם שמיים וחלקה לא. זכות הציבור להפגין ואני אלחם על זכותו להפגין, אבל המחנה שלנו, שהלך עם הרפורמה המשפטית לבחירות ונבחר על סמך האידיאולוגיה הזו, צריך להגשים אותה לא רק לטובתם אלא לטובת מדינת ישראל והחברה הישראלית".
גם אם זה קורע את העם?
“זה לא האירוע הראשון שקורע את העם. בהתנתקות ראיתי איך קרעו אנשים מבתיהם והוציאו ילדים מקבריהם ושרפו בתי כנסת. המילה קריעה אפילו לא מכילה את עוצמת הכאב, ולמרות זאת ציבור שלם קיבל את ההכרעה והמשיך להתגייס ולתרום, כי כך ראוי וזוהי דמוקרטיה. כך היה גם באוסלו. אני שומע את הכאב של הצד השני ומנסה להסביר לו שהרפורמה היא גם לטובתו ושלא ירחק היום שהיא תייצר מנעד רחב של שופטי עליון, פחות עינוי דין ופסיקה מחמירה יותר. זה אולי ייקח קצת זמן, אבל הציבור יבין".
אתה לא מוטרד מאזהרות הכלכלנים, מבריחת הכספים?
“זה כואב לי, אבל זה המון פסיכולוגיה. ככל שאנשים מציירים תמונה של משבר, הכלכלה עלולה להיפגע. אני חושב שאחרי שהרפורמה תעבור גם הכלכלה תתייצב".
יש קשר בין ההתלהבות לקדם רפורמה משפטית לתיקי נתניהו ודרעי?
“לא. תיקי נתניהו הם רעשי רקע ביחס לרפורמה. מי שמוביל אותה הוא לוין בתמיכת נתניהו, וזו אג'נדה שלו כבר 20 שנה, מנאום הפתיחה שלו כחבר כנסת צעיר. זו דרכו וזו אמונתו".
גם אתה סבור, כפי שטוענים בש"ס, שבג"ץ דרעי נובע מרדיפה עדתית?
“כמשפטן פלילי אני אומר שמה שקרה לדרעי בפרשה השנייה זה עינוי דין, וגם היועץ המשפטי אמר את זה. חקרו אותו שש וחצי שנים על שוחד והלבנת הון, וכל התקופה הזו בן אדם קם בבוקר בהבנה שייתכן שהוא ייכנס לכלא לעשר שנות מאסר. זה לא מתקבל על הדעת. הייתי מצפה מבית המשפט הגבוה לצדק שדן בעניינו של דרעי להתייחס לעינוי הדין הזה, לתת לזה משקל, ולצערי לא הייתה לזה שום משמעות בפסיקה".
למה אדם שהורשע פעמיים צריך לכהן כשר בממשלה?
“שאלה טובה. החוק קובע שאדם שישב בכלא רשאי לחזור אחרי תקופה של שבע שנים, אבל יכול להיות שערכית הוא לא צריך לחזור לכנסת".
איך אתה מרגיש עם "נאום שעוני הרולקס", ה"מניאק", ו"מה שתתה נשיאת העליון" של דוד אמסלם?
“אני חושב שהוא רצה להביע כאב של ציבור מודר. אני גאה שאמסלם הוא חלק מהמפלגה שלי, לא בהכרח הייתי אומר את אותם הדברים".
איך אפשר להיות גאה באמירות כל כך בוטות?
“אני גאה בזעקה שהוא משמיע. ברור שלא הייתי מביע אותה בצורה כזו, אבל זו עמדתו".
אבל הוא וגוטליב ואמירות גסות נוספות הם הפנים שמייצגים אותך כמפלגה.
“הליכוד זו מפלגה דמוקרטית. דודי זכה למיקום גבוה בפריימריז, ולכן הוא זוכה למעמד ראוי. הוא מבטא כאב על זלזול של 60 שנה במזרחים, ואני יכול להבין ולהתחבר לכאב הזה כשאני רואה שאין מספיק שופטים מזרחים בעליון. בכירים רבים במערכת המשפט אמרו לאורך השנים שאין בנמצא שופטים מזרחים שראויים לעליון. האם הם לא רואים אותם? כולם שקופים? את הכאב הזה משמיעים, גם אם לפעמים בדרך לא מדויקת".
ההורים של סעדה עלו לישראל מתוניסיה וממרוקו. שלחו אותם לבית שאן והבטיחו שזה קרוב לירושלים. “כנראה שהתכוונו לירושלים רבתי", מחייך סעדה. התמזל מזלם, ובדיוק כשהגיעו לשם מושב רמות מאיר חיפש רב דובר צרפתית, והאב, חרדי עם הסמכה לרבנות, לקח את משפחתו ליישוב החילוני. וכך סעדה מצא את עצמו בגיל צעיר בתלמוד תורה של החינוך החרדי ואחר הצהריים בתנועת הנוער העובד והלומד. “היה אסור ללכת לבני עקיבא, אבל הנוער העובד והלומד בכלל לא היה ברשימת האיסורים, כי לא יכול להיות שתשקול את זה בכלל", הוא נזכר, “אבל לי זה הרגיש טבעי, הרגשתי שאני חלק מחיבור בין בני ההתיישבות העובדת, מלח הארץ, לבין החינוך הדתי־לאומי בישיבת שעלבים".
מיד לאחר שנישא לנעמי החל סעדה לעבוד בפרקליטות. “חיפשתי צדק", הוא אומר בפשטות.
ומצאת?
“ברוב שנותיי בפרקליטות ובמח"ש כן, בסוף ימיי לא. מצאתי עיוותי דין קשים לצערי. הפעם הראשונה שנתקלתי בהם הייתה בפרשיות הניצבים. כשאתה מתעסק בשוטרים זוטרים אז לכולם טוב, כולם מרוצים, אבל כשהגעתי לניצבי המשטרה, הרגשתי שמנסים לבלום אותנו ולא לאפשר לנו לחקור".
למה היו כל כך הרבה עבירות על רקע מיני במשטרה?
“כי אף אחד לא חקר ולא בדק, ורק כשפרקליט המדינה לשעבר משה לדור אפשר לנו לחקור ולהילחם בתופעה במלוא הכוח, התברר שמדובר בתרבות של ניצבים ופילגשים שהייתה ידועה ומושרשת במשטרה. זה נובע מכך שאנשים במעמד מאוד גבוה מנצלים את הכוח ואת העוצמה. הרי ניצב יכול לשנות חיים של שוטר או שוטרת אם הוא מחליט להעביר אותם למקום אחר. וזה הביא לתרבות ארגונית של קשרים פסולים עם פקודות, כאילו יש רכב, יש דרגה ויש גם פילגש, סוג של סמל סטטוס, אבל ברגע שנפרץ הסכר, נשים קיבלו אומץ להגיש תלונות".
לא היה פשוט לחשוף שחיתויות ולהילחם נגד הזרם: “בתיק רגיל אתה מגיש כתב אישום נגד עבריין וכולם שמחים, כי עבריין הוא רע, אבל שוטר הוא בדרך כלל הטוב בסיפור, ואני מצאתי את עצמי מגיע לבתי משפט להתלונן על שוטרים ולהגן על זכויות עבריינים. הייתה לי מחבלת שעשו בה מעשה מגונה. השופט קרא לי לדוכן, אמר לי, סעדה, אתה יודע מי הקליינטית הזאת? אמרתי, אני יודע, אבל עדיין אסור לעשות לה מה שעשו, לפי כתב האישום. השוטרים התעללו לפעמים במחבלים, בעבריינים, בפדופילים, ויצא שאני כאילו מגן על החלשים הרעים. השיא היה בפרשת השוטרים הנוקמים (שהניחו פצצה ליד ביתו של העבריין מיכאל מור - שמ"ב), שבעיני הציבור נתפסו כאנשים טובים שרוצים להגן על אנשי העיר, ואני לבד, פרקליט צעיר מול סוללת עורכי דין שאומר הפוך, מי שעשו לו עוול במקרה שלהם זה העבריינים. אני זוכר שאפילו הבן שלי אמר לי, אבא, אבל הם הטובים".
מה ענית לו?
“שהשוטרים פעלו שלא כדין במקרה הזה, כי הם קידשו את ערך הנקמה. אם זה היה להגנה עצמית, הייתי מגן עליהם, אבל כששוטר הופך לעבריין, זה הרבה יותר מסוכן מכל אחד אחר שעובר על החוק".
מה דעתך על הטענה שהפרקליטות היא גוף נקמני שתופר תיקים לאנשים מסיבות פוליטיות?
“הפרקליטות מטפלת באלפי תיקים בשנה ובמרביתם היא עושה את מלאכתה נאמנה, אבל בשנים האחרונות אנשים מסוימים בפרקליטות עיוותו את הדין במכוון כשהעניקו חסינות לבכירי משטרה. במיוחד בתקופת שי ניצן, כשתיקי נתניהו גרמו לו לאבד את המצפן שלו. הוא צופף שורות עם המשטרה וגיבה את אלשיך על מלא. התרשמתי שהוא פוליטיקאי יותר ממשפטן".
מה דעתך כמשפטן על תיקי נתניהו?
“אני יכול להגיד בוודאות, מתוך המערכת, שנעשו לו עיוותי דין, חסמו אותי מלחקור את התיקים שלו ונעשו תרגילי חקירה פסולים לניר חפץ. כל המערכת זיהתה בנתניהו את האיום המרכזי. זה היה הדבר היחיד החשוב שצריך להשיג. השיח הפנימי בפרקליטות היה שהתיקים 4000 ו־2000 קרסו והיחיד שנשאר זה תיק 1000. היום הם אומרים, הטעות הכי גדולה שלנו הייתה שלא הגענו להסדר טיעון עם נתניהו. ואני אומר, מזל שלא סגרו עסקת טיעון, כי ככה לא היינו יודעים על עיוותי הדין ולא הייתה הזדמנות לעשות איתו צדק".
שי ניצן: "טענות סעדה שקריות"
מטעמו של פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, נמסר בתגובה: “ח"כ סעדה, שכידוע פוטר ממח"ש בשל התנהגות בלתי הולמת, חוזרת ונשנית, בה נקט לאחר שלא הצליח להתמנות למנהל מח"ש, ממשיך להעלות טענות שקריות ומשמיצות נגד פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, בשל נימוקים אישיים ופוליטיים ברורים.
“סעדה מתגאה בכך שבתקופתו במח"ש נחקרו שמונה ניצבים במשטרה, שעה שניצן, לטענתו, ‘נתן להם חסינות'. אלא שסעדה ‘שכח' לציין שכמעט כל חקירות הניצבים הללו אושרו וקודמו על ידי שי ניצן עצמו וחלקם גם הועמדו לדין באישורו. עובדה זו מפריכה כליל את הטענה כאילו ניצן סירב לחקור חשדות נגד קצינים בכירים במשטרה.
“אשר לטענות בעניין חקירות ראש הממשלה נתניהו, מח"ש וסעדה לא היו מעורבים כלל בחקירה וממילא אין שחר לטענות סעדה בעניין, שהועלו למרות שהוא אינו מכיר את העובדות לאשורן. אשר לפרשת אום אל־חיראן, החלטת ניצן שלא לקבל החלטה באשר לשאלה אם ההרוג היה חף מפשע או מחבל, הותקפה בבג"ץ, ובג"ץ נתן גיבוי מלא לעמדת ניצן".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מדובר בטענות שממחזר שוב ושוב מי שמאז שלא נבחר ב־ 2018 לפקיד מנהל מח"ש, החל לטפול האשמות שווא ועלילות לא מבוססות נגד המערכת וראשיה. מתקפות שרק גברו לאחר שפוטר ממשרד המשפטים ונבחר לכנסת.
"אשר לטענות נגד מח"ש - חקירות נפתחות כאשר ישנו חשד לביצוע עבירה פלילית. כתבי האישום מוגשים רק כשיש ראיות, משיקולים מקצועיים בלבד, ובוודאי שלא על בסיס זהות השוטר ודרגתו.
"אשר לתיקי האלפים - סעדה לא היה מעורב בשום אופן ובשום שלב בתיקי ראש הממשלה לשעבר, כמו בתיקים אחרים שעל אודותיהם הוא מתבטא, וכל דבר שהוא מספר איננו מידיעתו. הטענות על 'סימון מטרה' מופרכות. שלב ההוכחות בתיק נמצא בעיצומו, ובימים אלה אף נשמעות עדויות והסברי חוקרים הנוגעים, בין היתר, גם לנושאים שאליהם מתייחס סעדה, ואלה יוכרעו בבית המשפט".