מדינת ישראל סוערת בתקופה האחרונה בעקבות קידום הרפורמה המשפטית של הממשלה, כשמנגד, נמשכות המחאות האזרחיות כנגד החקיקה הקואליציונית. לאחרונה נשמעו גם הצהרות מטרידות המזהירות מפני "מלחמת אזרחים" או "מלחמת אחים". בתוך כך, עיתון אל-אח'באר הלבנוני, המזוהה עם חיזבאללה, הקדיש הבוקר (שישי) את שערו לסערה הפוליטית בישראל, תחת הכותרת "ישראל נלחמת בעצמה".

בפתח המאמר, נכתב בעיתון כי "הקרב הפנימי בישראל התעצם, על רקע ההסלמה ההדרגתית של האופוזיציה כנגד ממשלתו של בנימין נתניהו, והנטייה הגוברת של רה"מ לדכא את מתנגדיו, כשברקע ממשלתו הקיצונית ממשיכה לדהור. על פי ההערכות והנחת היסוד, הישות הציונית נמצאת על סף סכסוך אזרחי. עם זאת, עד כה, למרות האזהרות הגוברות כי 'אנו עוברים משבר עמוק ומסוכן שמאיים על כולנו', לפי דבריו של הנשיא הרצוג, ולמרות סקרי דעת הקהל המתנגדים לתוכניות הממשלה, דבר אחד בטוח - מה שיבוא לאחר ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', לא יהיה דומה למה שהיה לפניה. זאת, כשלא ניתן יותר להסתיר את ההתפרקות של הלכידות החברתית".

ההפגנה אתמול בדרך השלום בתל אביב. בידי הנאשם נמצאו מברג ותרסיס גז (צילום: אבשלום ששוני)
ההפגנה אתמול בדרך השלום בתל אביב. בידי הנאשם נמצאו מברג ותרסיס גז (צילום: אבשלום ששוני)

בהמשך, התייחסו בעיתון באריכות לדבריו של הנשיא הרצוג, שהזהיר כי מדינת ישראל נמצאת בשלב של משבר פנימי העמוק. "האזהרה לא בהכרח יכולה למנוע את הגורל הבלתי נמנע, כאשר לא ניתן לומר שברחובות תל אביב מתרחשים אירועים נורמליים, כמו גם בירושלים ושאר הערים בהן נמשכות המחאות. זו מציאות חברתית חדשה שהישראלים חשבו שהתגברו עליה. על מחלוקות ניתן להתגבר, אך קשה לדלג על ההשלכות השליליות שלהן", נכתב בעיתון.

לטענת המאמר, "המחאה כנגד תיקון סמכויות הרשות השופטת עלולה לטשטש היבטים חשובים יותר של מה שהיא בעצמה חושפת. כל הנחות היסוד מנבאות כי יש אפשרות שישראל תגלוש לסכסוך פנימי, אך הטענה שהדבר בלתי נמנע, נראה מוגזם. בין המציאות הנוכחית כפי שהיא, על כל המורכבויות ובין מלחמת האזרחים הישראלית, קיים מרחק משמעותי, שבמהלכו, ייתכן כי הישראלים יצליחו להתגבר עליו".

שוטרים ומפגינים נגד הרפורמה בתל אביב (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
שוטרים ומפגינים נגד הרפורמה בתל אביב (צילום: תומר נויברג פלאש 90)

עם זאת, "הרחקת המחלוקות הפנימיות, אין זה אומר שהעניינים לא עלולים להגיע לסף רתיחה, ושדם יהודי לא ישפך במידה כזו או אחרת. אמנם, כל שינוי בסמכויות הרשות השופטת, הרכבה ושיטת מינוי השופטים, מחייב פעילות אופוזיציונית במדינות דמוקרטיות נורמליות, אך בישראל זה מצריך להכפיל את ההתנגדות".

בנקודה זו, מביא המאמר מספר דוגמאות לכך, כשהמרכזית היא ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ראש הממשלה מתחמק ממשפטו, והוא מוכן להגיע רחוק עד ביטול כל האשמות נגדו, ובדרך להיכנע לסחטנות של שותפיו, הדורשים לקדם את סדר יומם, בצורה ובתוכן המנוגדת לדמוקרטיה. נתניהו נכנע עד כה לסחטנות, וחתם על הסכמים אלו, ופועל למימוש ההתחייבויות האלו, לרבות תיקון סמכויות הרשות השופטת ומניעת ביטול חוקים המנוגדים לערכים הדמוקרטיים או לאינטרס הביטחוני של מדינת ישראל".

"התכנסות האינטרסים אפשרה לממשלה הנוכחית לבצע זאת, אך בתנאי שנתניהו יעמוד במה שסוכם, ובמקביל, ימנע מהרשות השופטת להתערב בחוקים ובהחלטות הקואליציה. זה כמובן סותר את 'האמנה החברתית' בישראל, בין אם כתובה או לא כתובה, המעוררת את התנגדותם החריפה של רוב הישראלים, בין אם מסורתיים או חילוניים".