בתחילת השבוע פינה ח"כ זאב אלקין שעה קלה ביומנו כדי לפגוש נציגים לשעבר ממפלגת מרצ שביקשו את עזרתו בקידום רעיון חברתי חדש. יו"ר סיעת המחנה הממלכתי, דתי חובש כיפה וימני על מלא, התפלא שהחבורה הצעירה בחרה דווקא בו. “אמרתי להם, למה באתם אליי, הרי אני באופוזיציה ולכם יש נציגות של מרצ בכנסת ובממשלה", הוא מספר. “אז הם הסתכלו עליי כאילו השתגעתי. אמרו לי, הרי אין לנו נציגות לא בכנסת ולא בממשלה. אמרתי להם, זה לא נכון, מאי גולן נבחרה נטו בקולות של מצביעי מרצ, אין ליכודניק אחד שהכניס אותה לכנסת, היא האחרונה ברשימה ונכנסה לממשלה בגלל ההתארגנות הגרועה של גוש העבודה, מרצ והערבים, שנתנו לנתניהו במתנה שלושה וארבעה מנדטים".

איך הם הגיבו?
“השפילו מבט. אמרו, אתה זורה לנו מלח על הפצעים, אבל זו מתמטיקת בחירות. בממשלת נתניהו יושבים היום בין שלושה לארבעה מנדטים שהתקבלו על ידי הציבור שהיום מפגין נגדו ובקולותיו העניק לו את היתרון הזה. הם הביאו לממשלה את ש"ס, את בן גביר ואת מאי גולן. זה אכזרי, לא לזה הם התכוונו, אבל כשהמנהיגים של המפלגות שלך פועלים בצורה לא אחראית ואתה עדיין מצביע להם, זו התוצאה שאתה מקבל".

מאי גולן (צילום: רמי זרנגר)
מאי גולן (צילום: רמי זרנגר)

הממשלה החדשה לא קיבלה מכם אפילו מאה ימים של חסד.
“הבחירות התקיימו ב־1 בנובמבר. כבר למחרת ידע גוש נתניהו שהוא ניצח ביתרון עצום. ארבעה חודשים עברו מאז, יותר ממאה ימים של חסד, ובחודשיים הראשונים לא קיבלנו כלום, רק הקזת דם הדדית במשא ומתן קואליציוני שהתארך ביוזמת השותפים. הם יכלו להקים ממשלה ביום השבעת הכנסת, היה להם גוש הומוגני של 64 מנדטים שהולכים ביחד, ובמקום זה הייתה סחטנות בהיקפים שאני לא זוכר מצד השותפים שדרשו ודרשו וקיבלו הכל. מכירת החיסול הסתיימה רק כשהגיעו למועד האחרון והבינו שאם ימשיכו לדרוש עוד, יפסידו את מה שכבר השיגו. אחרי זה חלפו עוד חודשיים, והמצב הביטחוני הרבה יותר גרוע בכל פרמטר גם ביהודה ושומרון, גם בירושלים וגם בעזה, אבל הממשלה מטפלת במקלחות של האסירים ובתעשיית הפיתות. ככה היא רואה את הפתרון לסוגיות הביטחון. רק לאחרונה השר לביטחון לאומי במדינת ישראל הכריז שהתחיל מבצע חומת מגן 2. זו וואחד כותרת, חומת מגן הייתה מערכה מאוד משמעותית, אז אנחנו לכאורה גם בתוך מבצע צבאי אינטנסיבי. ויוקר המחיה לא הלך לשום מקום. אפילו התקציבים לחברה הערבית שהיו הדגל הכי משמעותי לנגח אותנו, כי הרי סיפור החלפת הממשלה היה שהעברנו סיוע למגזר המיעוטים, מה שהם כינו ‘מיליארדים לאחים המוסלמים' - אושר לאחרונה בתקציב המדינה. לכן כשהממשלה מתלוננת שלא נתנו לה מאה ימים של חסד, אני אומר, נתנו לה, היא בזבזה אותם. במקום לעמוד בהבטחות הבחירות של יוקר המחיה, הביטחון האישי ויד קשה מול הטרור, היא מתמקדת ברפורמה של שינוי שיטת המשטר שמביא ציבור עצום, גם מתוכה, לצאת נגדה".

איתמר בן גביר בכנסת (צילום: מרק ישראל סלם)
איתמר בן גביר בכנסת (צילום: מרק ישראל סלם)

פרשנים טוענים לאחרונה שלא הרפורמה אלא המצב הביטחוני והכלכלי מאיים על שלמות הממשלה.
“ראיתי תהליכי גסיסה של ממשלות שונות ומשונות, ואני יכול להגיד שממשלות נופלות מבפנים, הן אף פעם לא נופלות מבחוץ".

אתם נפלתם מבחוץ.
“חוץ מאיתנו, כי גנבו לנו שחקנים מקואליציה שברירית עם 61 אצבעות והמון משברים. בממשלות עם יתרון מספרי כמו ממשלת נתניהו, נופלים בגלל המתחים הפנימיים והחישובים של חברי הממשלה מתי כדאי להם ללכת לבחירות. נתניהו שילם מחירים מופקעים להרכבת ממשלה על חשבון המפלגה שלו, ויצר מצב שלאף שותף, חוץ מאחד, לא שווה לעזוב אותו גם אם המצב מאתגר, כי הוא קיבל כל כך הרבה אז עדיף לו להשתמש במתנות עבור הבייס שלו ולמשוך כמה שיותר זמן כדי להגיע לבחירות חדשות מעמדת כוח".

חוץ ממי?
“איתמר בן גביר. הוא היחיד שאין לו בייס פוליטי איתן. בן גביר עלה לשלטון מתוך עמדה אנטי־ממסדית, כמישהו שהבטיח מרשם קסם לחיזוק הביטחון האישי ועם המון ססמאות פופוליסטיות, בלי שום ניסיון, וכמו שקורה לאנשים כמוהו, הוא נשבר מול המציאות. אז האסטרטגיה שלו היא להפיל את האשמה על נתניהו, אכלו לי שתו לי, לא נתנו לי, והוא ימשיך ככה עד שיפיל את הממשלה, בניגוד לחרדים למשל, שיגיעו לבחירות הבאות עם סל הישגים וחקיקה דתית שמשנה סטטוס קוו, פוטרת מגיוס לצבא באופן מוחלט ומחזירה אותנו למצב שבו גברים חרדים יהיו סגורים בישיבות עד גיל 30 פלוס. מבחינת הציבור החרדי, הם המנצחים והליכוד מפסיד, רואים את זה בסקרים, אבל נתניהו מקבל ממשלה שמוכנה ללכת איתו למקומות שיפתרו לו את הבעיות המשפטיות ויבטיחו לו המשך כהונה כראש ממשלה, ולכן הוא מקריב את הפוליטיקאים הבכירים שלו ואת ציבור הבוחרים של הליכוד".

הממשלה תיפול בגלל בן גביר?
“כן, חד־משמעית. אי אפשר להאכיל את הציבור בסיפורי פיתות ומקלחות, כי הוא לא טיפש ולא קונה את זה. כשכל יום נרצחים ישראלים בפיגועים והפשיעה חוגגת במגזר שבן גביר הבטיח לרסן, אלו שבחרו בו אומרים לעצמם, אנחנו עדיין נוסעים בכבישי הנגב ואותה התיישבות בדואית בלתי חוקית מסכנת אותנו, ועדיין רוצחים אנשים בפיגועים קשים, אז איפה כל מה שהבטיחו לי? הלחץ על בן גביר שהוא לא עומד בציפיות הולך וגובר, וזה מעמיק את הרצון שלו לברוח מאחריות. בכל יום שעובר בן גביר מתקדם לכיוון הפלת הממשלה. אני רק לא יודע להגיד מתי זה יקרה, כי הוא מבין שהוא ייחשב כמי שהפיל ממשלת ימין תוך פרק זמן קצר, ולכן הוא מנסה לסחוב, תוך כדי עימות מתמיד עם נתניהו ועם גלנט בתוך הממשלה. להיות בפנים ולהרגיש בחוץ, עד שיפיל אותה. זה היה ברור לי מהיום הראשון, היום זה ברור ליותר ויותר אנשים".

אלקין, לשעבר בשר מבשרו של הליכוד, ומי שהיה יו"ר הקואליציה ואחד האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה נתניהו, עזב את המפלגה בטריקת דלת לפני כשנתיים וחבר ליריב המוצהר גדעון סער, שהקים מפלגה מתחרה. כשמדינת ישראל נקלעה לסחרור אינסופי של סבבי בחירות, היו שראו באלקין את הסיכוי לחיבור המרכז המתון לנתניהו כדי לוותר על הצדדים הנצים בממשלתו המתגבשת. אבל אלקין לא שם. להפך. ככל שהקולות הללו שבים על רקע הרפורמה וההפגנות, כך הוא מקצין את ההתנגדות לנתניהו ולמהלכיו ומחריף את הטון נגדו. “אני לא שונא את נתניהו ולא עוין אותו באופן אישי", הוא אומר, “אני אפילו מעריך אותו מאוד בהרבה תחומים, אבל בגלל הזמן הרב בשלטון, סביבת העבודה וגם בגלל התיקים המשפטיים שלו, הוא עבר טרנספורמציה טרגית ממנהיג שאמר בעבר, אני עושה את הכי טוב למדינת ישראל, למישהו שאומר היום, אני הוא מדינת ישראל ומה שטוב לי טוב למדינה ומה שרע לי רע למדינה. זה קורה גם למנהיגים אחרים, וזה מאוד מסוכן, כי כשאדם מנהל ככה מדינה, זה אף פעם לא נגמר טוב. בשבילי זו גם טרגדיה אישית, כי הייתי לצדו, הערכתי אותו מאוד, הוא בן אדם כל כך מוכשר, אי אפשר לקחת את זה ממנו, להתווכח איתו היה תענוג, רק שעכשיו, כחלק מהשינוי, הוא לא מחזיק בסביבתו אנשים שיתווכחו איתו".

למה עזבת אותו?
“הקש ששבר את גב הגמל ביני לבינו היה ההחלטה שלו ללכת לבחירות רביעיות ולפרק את השותפות עם בני גנץ בעיצומו של משבר הקורונה. כבר אז היינו במתח מסוים, כשהיו כנסים שצעקו בהם 'גדעון סער בוגד', והתמונה המפורסמת שלו עם השרים בבית המשפט. אמרתי לו כבר אז שאני לא מוכן ללכת לכנסים שמזכירים כנסים סובייטיים. שבועיים לפני ההחלטה ללכת לבחירות הוא הזמין אותי להתייעצות בבלפור. אמר, אני מתלבט אם לעשות את המהלך. הייתה לנו שיחה ארוכה מאוד. במשך שעתיים טענתי בפניו שאסור לו לעשות את זה, אין בזה שום היגיון, וגם לא נכון להפר הסכם עם גנץ, כי הוא פוגע אנושות באמינות שלו מול השותפים העיקריים. אבל בעיקר אמרתי, אתה בעיצומו של משבר הקורונה, צריך לקבל החלטות קרדינליות ברמה יומיומית, זה בערך כמו לצאת לבחירות בזמן מלחמה. לפחות תחכה עד סיום משבר הקורונה. אז נתניהו הקשיב, שאל שאלות, ניתחנו את המצב, ובסוף השיחה הוא אמר לי משפט אחד: כל מה שאמרת נכון וכל הטיעונים שלך לוגיים, אבל אם אני לא אצא עכשיו לבחירות ואשאר עם בני גנץ, מי ימנה את פרקליט המדינה עם כל ההשלכות של זה עליי? זאת הייתה השיחה האחרונה בינינו. חזרתי שחור הביתה. אמרתי לאשתי, אני לא מסוגל יותר. וכל השאר היסטוריה".

זאב אלקין בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
זאב אלקין בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

(מלשכת נתניהו נמסר בתגובה: "שקר מוחלט, ואיך יודעים שאלקין משקר? כי כשנשאל בגלי צה״ל בדצמבר 2020, המועד שלטענתו התקיימה הפגישה האחרונה בינו לבין נתניהו, אם למהלכים של נתניהו מול גנץ יש קשר למשפט נתניהו, הוא ענה: 'קשר לזה אני לא רואה'. אלקין משקר ובדה את האמירה שמיוחסת לו רק לאחר שדילג למפלגתו של סער. אי אפשר להאמין למילה אחת של אלקין").

היית יו"ר הקואליציה שלו, הייתה לך השפעה רבה עליו.
“בצער רב אני אומר שנתניהו לא יכול להיות ראש ממשלה טוב. וזה גם האמינות שלו מול הסכמים ושותפים. כיו"ר הקואליציה שלו ב־2009, השתתפתי בדיון עם ראשי המפלגות. נתניהו רצה מהם משהו והם לא רצו לתת לו. בסוף הם אמרו, ניתן רק בתמורה למשהו משמעותי אחר. ונתניהו אמר, אין בעיה, אתן לכם את מה שאתם מבקשים, אבל לא כרגע. אם תיתנו לי את מה שאני רוצה עכשיו, אני מבטיח לתת לכם את מה שאתם מבקשים תוך חודשים ספורים. והם לא הסכימו. אמרו, קודם תשלם ורק אחר כך תקבל. בסוף הדיון שאלתי אותו, רוצה שאנסה להשיג לך את מה שרצית? אמר לי, ‘איך תשיג, מול העיניים שלך ביקשתי ולא קיבלתי. תנסה, אבל זה חסר סיכוי'. ניסיתי, ואחרי שבוע חזרתי עם תשובה חיובית. ונתניהו לא האמין. אמר לי, איך לך אמרו כן ולי אמרו לא? אמרתי לו, אתה רוצה את התשובה האמיתית או תשובה שהיא פוליטיקלי קורקט? אמר לי, ‘תשובה כנה'. אמרתי לנתניהו, ‘כי ממך אף אחד בכנסת או בממשלה לא מוכן יותר לקנות באשראי'. לכן אנחנו לא יכולים להיות שותפים שלו, אנחנו לא מאמינים לו, אף אחד לא מאמין לו. ואנחנו לא יכולים להיות שותפים למהלך שימנה נשיא בובה לבית המשפט העליון הבא שיעזור לנתניהו בכל הבעיות המשפטיות ויתמנה תובע כללי שיסגור לו את כל התיקים. אנחנו פשוט לא יכולים לתת לזה יד, והוא יודע את זה ויודע שלא יהיו לו שותפים למהלכים האלה חוץ מהאנשים שהוא שונא ומסויט מהם, אבל הם היחידים שיתמכו בדברים כאלה".

כוונתך ללוין ולרוטמן?
“זה כבר מזמן לא רפורמת לוין־רוטמן אלא רפורמת נתניהו־דרעי. מאוד בולט מה ואת מי היא באה לשרת. הדבר הכי דחוף לנתניהו הוא הסעיף הראשון של בחירת השופטים, שמשפיע על בחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון בחודשים הקרובים. הסעיף השני הכי דחוף הוא חוק שמטרתו להכשיר את דרעי כדי להחזיר אותו לשולחן הממשלה. מנוי וגמור עם דרעי לחזור לממשלה. פעם אמרו, ייקוב הדין את ההר, היום אומרים, ייקוב השר את הדין. דרעי בחר ללכת בדרך עקומה. במקום ללכת עם החוק ולפנות ליו"ר ועדת הבחירות כדי לבדוק אם יש במעשיו קלון, הוא החליט להתפטר ולחוקק חקיקה דורסנית מנוגדת לרוח ההסדר שנעשה איתו בזמנו. לא להסתכן, אלא לעקוף את החוק הקיים ולסלול דרך חדשה לשולחן הממשלה. הוא התרסק, כפי שרבים הזהירו אותו, ולא עצר אחרי שהתרסק אלא ממשיך לחפור לעצמו עוד בור ולהעביר חוק עוד יותר דורסני, חוק דרעי 2, מעל ראשו של בית המשפט העליון. אם צריך, יהיה גם חוק דרעי 3 ו־4. הוא רוצה לחזור לממשלה, ויתהפך העולם ותישרף המדינה. איך אנחנו יכולים להיות חלק מזה?".

אריה דרעי (צילום: אוליבייה פיטוסי)
אריה דרעי (צילום: אוליבייה פיטוסי)

ש"ס והחרדים ראו בכם ממשלה אנטי־דתית.
“זה לא נכון. ברשימה שלנו יש מספר כיפות לא פחות מהמפלגה של סמוטריץ', שלא לדבר על הליכוד, אבל אנחנו מתנגדים בכל מאודנו לכפייה דתית שתשנה את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. וחלק מהדברים שמנוי וגמור עם הקואליציה הזו לעשות זה הפיכה בתחומים האלה. גם החרדים רוצים לשנות את בית המשפט, כי הם יודעים שהוא החסם בפני החקיקה שהם רוצים להעביר, חקיקה שנתניהו, בכל התקופה שהכרתי אותו, התנגד לה נחרצות. הוא תמיד אמר לי, כלכלה זה הדת שלי, אל תבקש ממני לעשות משהו נגדה, כמו שאני לא אבקש ממך לאכול חזיר. במשך יותר מעשור הוא הסביר לי שהאתגר הכלכלי הגדול ביותר של מדינת ישראל הוא להוציא את הציבור החרדי לשוק העבודה, כי בלעדיו הכלכלה תקרוס. ופתאום הוא מוכן לשתף פעולה ולהסכים להיעדר לימודי ליבה ולשתף פעולה עם חוק גיוס שהורס מודלים שכבר התפתחו ומונע מבני ישיבות עד גיל 30 פלוס לצאת לשוק העבודה".

אלו הטענות שלך, ללפיד יש טענות אחרות, גם למפלגות הערביות. הקואליציה משדרת אחדות ושיתוף פעולה, ואתם אופוזיציה מקוטבת. יכול להיות שאם היה לכם נציג מוסכם, הייתם יכולים לעבוד מול הקואליציה בצורה יעילה יותר?
“אנחנו אופוזיציה מגוונת. אי אפשר לצפות ממני ומחבריי בתקווה חדשה כאנשי ימין שנחשוב כמו אחמד טיבי ואיימן עודה, וגם בינינו לבין יש עתיד יש הבדלי עמדות, כי הם מפלגת מרכז־שמאל ואנחנו מרכז־ימין. ועדיין באסטרטגיה של המאבק ברפורמה המשפטית שהממשלה מקדמת ובנושאים אחרים שרעים למדינה אנחנו מתואמים לחלוטין ועובדים בשיתוף פעולה יומיומי. גם אם יש חילוקי דעות טקטיים, אנחנו כולנו מגויסים למאבק, ומשתמשים בכל תעלול פרלמנטרי כדי להפריע ולהקשות. יש לנו רק בעיה אחת: הם 64 ואנחנו 56. אנחנו לא יכולים לשנות את המספרים ולהפוך מיעוט לרוב".

הרפורמה המשפטית שאלקין נאבק היום נגדה בשצף קצף, הייתה בעבר אחד הדגלים הבולטים שלו בשבתו בממשלות הקודמות. באותה תקופה הקריאות לשינוי במערכת המשפט לא היו פופולריות, אבל אלקין תבע בזמנו גיוון בעליון, איזון בוועדה לבחירת שופטים, הסדרת היחסים בין הכנסת לעליון, ענישה מחמירה והגנה על זכויות עצורים.

“גם היום אני חושב שיש מקום לרפורמה עמוקה ומשמעותית במערכת המשפט כמעט בכל נושא, אבל לא ככה", הוא אומר ביושר. “לא מתקנים קיצוניות בקיצוניות אחרת. השינויים בוועדה לבחירת שופטים כפי שהרפורמה דורשת, נותנת לשני פוליטיקאים, ראש הממשלה ושר המשפטים, שליטה די מוחלטת במינוי לא רק של נשיא העליון ושל שופטי העליון בעתיד, אלא במינוי כל השופטים במדינה. למעשה, פוליטיקאי מסוים יוכל להחליט גם על מינוי של שופטי השלום והמחוזי, והתוצאה תהיה פוליטיזציה מוחלטת של המינויים לא רק במשמעות האידיאולוגית של ימניים ושמרנים אלא במשמעות הכי מושחתת, כי זה יאפשר למנות שופטים מקורבים למפלגה. איך שר משפטים יעמוד בלחץ כשיבוא אליו חבר מרכז, מכל מפלגה, ויגיד, כל השנים אני תומך בך בפריימריז, פעם ראשונה שבאתי לבקש ממך משהו: יש לי אחיין שהוא מאוד מוכשר וחכם ואני מבקש שתמנה לי אותו לשופט. אני רוצה לראות את שר המשפטים מתפתל מולו".

תומכי הרפורמה אומרים, גם עכשיו יש מינויי מקורבים כשהשופטים ממנים את עצמם.
“זה לא נכון. היום יש מקבילית כוחות. אי אפשר לכנס ועדה למינוי שופטים בלי שר משפטים, אז יש לו זכות וטו, אבל הוא לא מסוגל למנות לבדו, וגם אי אפשר למנות לו מעל הראש. היום יש בוועדה משקל לפוליטיקאים, לשופטים, לנציגי האופוזיציה, ללשכת עורכי הדין. אז נכון שיש כוחות מושחתים בכל נציגות ויש גם לובינג, אבל כשיש נציגות מגוונת, הרבה יותר קשה להשחית את המערכת, כי אין גורם אחד שיש לו שליטה מוחלטת, אבסולוטית, על כל המינויים. מה שיקרה ברפורמה שימנו גם מקורבים, גם פעילי מפלגות ונורא יותר, הפעילים יגידו, אני דואג למנות אותך עכשיו לשופט, מחר אתה תדאג לאינטרסים שלי בתיק כזה או אחר. אני נולדתי וגדלתי במדינה שבה מי שהיה בשלטון היה יכול להרים טלפון לשופט ולהגיד לו, אני רוצה שבתיק מסוים תפסוק ככה או ככה. והשופט היה ממושמע. אני לא רוצה שזה יקרה בישראל".

אומרים בימין, העם הוא הריבון, ועל כן מערכת המשפט לא יכולה לבטל את החוקים של נציגיו.
“העם הוא הריבון, אבל דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, ומי שהיטיב לבטא את זה באופן עקרוני ועקבי היה מנחם בגין, שיריב לוין מאוד מתגאה בזיקה אליו. גם ז'בוטינסקי אמר ששלטון הרוב זה לא דמוקרטיה ושעמידה על זכויות האזרח זה המרכיב המשמעותי ביותר שמערכת המשפט אמורה למלא. ולכן צריך להסדיר את היחסים בין הכנסת לבית המשפט, לא לדרוס אותם. כבר היום מכריחים חברי כנסת לא רק להצביע אלא גם ליזום חוקים. אנחנו מפירים איזונים ביד גסה, מאפשרים לממשלה לשלוט בכל אפיקי החיים, זה לא בריא, זה בטח לא דמוקרטי".

יריב לוין (צילום: מארק ישראל סלם)
יריב לוין (צילום: מארק ישראל סלם)

הימין אומר, איפה הייתם כשאנחנו הפגנו נגד ההתנתקות, נגד הסכמי אוסלו?
“אני יכול להבין את הטענות האלה, כי גם בהפגנות נגד ההתנתקות ונגד אוסלו הייתה אותה עוצמה. אבל דווקא מי שהרגיש שלא הקשיבו לו מספיק בהפגנות, הפתרון שלו הוא לא להגיד, אעשה לכם את אותו הדבר ואאטום את אוזניי ואגיד שהרעש הוא פרופלור. זה רק מעצים את המעגל של חוסר היכולת לדבר ביחד. אני משתתף בהפגנות, אני נגד הרפורמה, אבל גם מי שמסכים עם הרפורמה ולא מפגין, צריך להתפעל מזה שכל כך הרבה אזרחים, מאות אלפים, מוכנים להשקיע את המשאב הכי יקר שלהם, הזמן, ולצאת לרחובות כדי להתעקש על משהו שהוא נשמת אפו. אני חושב שזה ראוי לכל שבח, בדיוק כמו שהניסיונות של מיעוט קטן לצבוע את ההפגנה באמירות קשות ראויים לכל גינוי. זה לא משקף את ההפגנות, אולי זה משקף פוליטיקאים שמחפשים את דרכם חזרה. גם לנסות לצבוע את המפגינים כאנרכיסטים, שמאלנים ורולקסים זה עיוות, אני רואה ציבור מגוון מאוד, כולל אנשי ימין, כולל חובשי כיפות שלא אוהבים את מה שקורה כרגע ומוחים נגדו".

הממשלה רואה דווקא באזהרות הכלכלנים מעשה מעוות שאינו משקף את המציאות.
“באתי לפה מרוסיה עם 150 דולר בכיס, והגעתי לאן שהגעתי, ומהמקום הזה אני אומר, כמה שהדברים קשים, וכמה שנדמה שהשמיים קורסים, אל תוציאו כספים מהמדינה, היא חזקה יותר מכל משבר. במקום להתייאש, צריך להשתתף במאבק כדי לשנות את פניה. אנחנו באותה ספינה, אם נקדח בה חורים זה לא יעזור, היא תטבע. אבל כשהממשלה אומרת, הכלכלנים טועים והכל שטויות, זה טיפשות ומדיניות של בת יענה. צריך לראות את הכתובת על הקיר, ומי שמתאר אותה זה כלכלנים שהיו בעבר הכי קרובים לנתניהו, אנשים שהוא עצמו העריך ומינה לניהול המדיניות הכלכלית שלו. הם לא חשודים כאנרכיסטים או כשונאי נתניהו. צריך להבין שהעולם הכלכלי מתייחס בחשדנות למקומות לא יציבים שאין בהם מערכת משפט חזקה שיכולה להגן עליהם, וממקום מסוים קשה מאוד ללכת אחורה. נתניהו משחק פה באש, וכולם ישלמו את המחיר, גם תומכי הרפורמה. משבר כלכלי לא מפריד בין מפלגות, כולם נפגעים ממנו".

למה לדעתך יריב לוין, כמשפטן וכלכלן, משתף פעולה עם הרפורמה?
“יריב ואני היינו פעם שותפים פוליטיים. קראו לנו תאומים סיאמיים, לפעמים ראו בנו ישות אחת. קידמנו חוקים ביחד, עשינו יחד משאים ומתנים קואליציוניים בשם הליכוד, אני מכיר אותו אולי הכי טוב. הוא איש מוכשר וחכם, ששוגה קשות בכמה סוגיות קריטיות, ובראשן הסיכוי לשנות באמת את המערכת המשפטית. הוא הרי מאמין וראה בזה את ייעודו מהרגע הראשון, עוד כשזה לא היה באופנה, עוד כשנתניהו עצמו חסם אותו. ודווקא הוא, שמקדם את הרפורמה בצורה הנוכחית, מחסל את הסיכוי שמישהו ייגע בעתיד ברפורמה כדי לתקן אותה באמת, ממניעים נקיים. לפעמים, כשאדם נחוש יותר מדי, הוא הולך ראש בקיר ולא מסתכל על התמונה הכוללת".

אדלשטיין, ברקת, גלנט, דיכטר ואחרים בליכוד לא רואים את התמונה הכוללת?
“נתניהו שינה את הדנ"א של הליכוד והפך אותה ממפלגת ימין ליברלית למפלגה של איש אחד. זה משפיע גם עליהם. אדלשטיין הגיע למקום הראשון בפריימריז, ואחרי שהעז לבקר את נתניהו הוא נזרק למקום ה־18. זה בדרך כלל לא קורה בפוליטיקה. לפני שלוש שנים ישראל כ"ץ היה במקום השני, היום הוא בעשירייה השנייה, למרות שלא יצא נגד נתניהו אלא סירב להשתתף במקהלת השיסוי שלו. הבא בתור היה גלעד ארדן, שהעדיף לא לחזור לפריימריז, וגדעון סער, שבחר לעזוב. האחרים מסתכלים על זה ואומרים לעצמם, אני לא רוצה להיות במקום הזה. אם לא אהיה נאמן לביביזם, המתפקדים יענישו גם אותי. זה כל כך מאפיין את השינוי שהליכוד עבר בעשור האחרון. פעם הליכוד היה מפלגה ליברלית שהמנהיג ראשון בין שווים. היום זו מפלגה שהקרבה או הריחוק מהמנהיג קובעים את מיקומך".

גם סגנון ההתבטאות של אמסלם מתגמל בפריימריז?
“דודי אמסלם מייצג שיח של הסתה ואלימות מילולית ברבדים הכי נמוכים שיש. אני לא יודע למה הוא הלך לכיוון הזה, אני מכיר אותו מהתקופה שהיה פעיל ליכוד, ובסך הכל מדובר באדם בעל תפיסה חברתית. אבל הוא חדור בכזאת שנאה ומשתמש בשפה הכי ירודה והכי מסיתה ומפלגת שעצוב מאוד לראות מה קרה לו. אולי זה מתגמל בפריימריז, אבל זה אות קלון לכנסת ולליכוד".

דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
דודי אמסלם (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

וטלי גוטליב?
“סוג של קוריוז שנולד בכנסת והפך לבעיה בראש וראשונה לראשי הליכוד עצמם, שלא יודעים איך לרסן אותה. היא בלתי נשלטת, והרבה פעמים מפתיעה אותם באמירות ומעשים שאי אפשר לדעת איך לאכול אותם".

מה קרה לימין הממלכתי שכיכב בעבר בליכוד?
“עברנו לתקופה של עידן הטוקבקים, הטיקטוק והפופוליזם. תופעת בן גביר מאוד בולטת בהקשר הזה, כשפופוליזם, ססמאות והקצנה מוכרים את עצמם לפחות בהתחלה. הפוליטיקאים נשאבים לזה, לא רק בישראל, גם במדינות אחרות. לפוליטיקת הסטייל הישנה והרצינית יותר יש פחות ביקוש".

ולמעשים שלצד הדיבורים, כמו פעולות התגמול בחווארה?
“הפיגוע היה מאוד קשה, אני מכיר את יושבי הר ברכה, יש שם קהילה נפלאה, מאוד ציונית ואידיאליסטית, והרב שמנהיג אותה נוקט עמדות מאוד מפתיעות וליברליות. העובדה שהמדינה לא מקדמת מספיק מהר ציר עוקף חווארה ומפקירה את התושבים לכביש הדמים היא מחדל, אבל התגובה לפיגוע ראויה לכל גינוי. כמה שהדם רותח, וכמה שהמפגע שפל, לא לוקחים את החוק לידיים ומתנהגים בצורה כזו כלפי אנשים שלא אשמים בשום דבר. זה רק מגדיל את מעגל האלימות, וזה חלק מאובדן השליטה של הממשלה".

ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית עודד את פעולת התגמול בחווארה.
“ההתבטאות של פוגל מזעזעת, וזו לא הפעם הראשונה שלו ושל חבריו בעוצמה יהודית. הקו הזה הוא ניסיון להסיט את תשומת הלב מהמחדל של בן גביר, שמנסה לקדם מסירת נשק לאנשים שיגנו על עצמם. זו הודאה מוחלטת בכישלון. תפקידו כשר לביטחון פנים להגן עלינו, לא לתת לאנשים נשק להגן על עצמם".

אלקין (51) נולד באוקראינה וגדל בחרקוב, העיר המופגזת ביותר במלחמה מול רוסיה. בצילומים שהגיעו משם, זיהה את הרחובות שבהם גדל, את האוניברסיטה שבה למד ואת הבניינים שהכיר ונהרסו בהפצצות. “הרגשתי כאילו מוחקים חלק מהעבר ומהזהות שלי", הוא אומר בצער. כשהיה חלק ממשלת השינוי, התלווה לראש הממשלה לשעבר בנט בנסיעתו למוסקבה לנסות לתווך בין אוקראינה לרוסיה: “זה היה עשרה ימים אחרי תחילת המלחמה, וכהכנה לביקור פגשתי את השגריר הרוסי אצלי בבית. אמרתי לו, אדוני השגריר, אני רוצה לספר לך שאני יליד חרקוב, גדלתי במקום שאתם מפציצים עכשיו, יש לי שם קרובי משפחה תחת הפגזות, ואתה יכול לשער מה אני מרגיש. אבל אני שם את כל זה בצד וחובש את הכובע הציבורי כנציג מדינת ישראל כדי לנהל איתכם שיחות רשמיות".

איך הוא הגיב?
“הוא דווקא הבין את המורכבות של הסיטואציה".

הניסיון של בנט לתווך בין המעצמות במקום לשלוח להם סיוע צבאי נתפס בישראל כסוג של קוריוז.
“זה לא היה תעלול ישראלי, זה נעשה ביוזמת מנהיגים שחשבו שבגלל שיש לנו מערכת יחסים קרובה שתאפשר שיח פתוח, תהיה לנו יכולת להבין את העמדות הרוסיות בכדי להגיע לפתרון. זה גם היה על דעת אוקראינה. המטרה הייתה גם לבדוק איך ניתן לסייע לבני הקהילות היהודיות שם".

נפגשת עם פוטין?
“אני בין הפוליטיקאים המערביים האחרונים שפגשו את פוטין מאז תחילת המלחמה, והיחיד שפוטין הקשיב לו בשפתו, עם כל הניואנסים. אני מכיר אותו יותר מעשור, אבל די מהר התברר שאין סיכוי לתיווך אמיתי".

בנט ופוטין (צילום: רויטרס)
בנט ופוטין (צילום: רויטרס)

ישראל לא מיהרה להתייצב לצד אוקראינה, בטח לא בנושא הסיוע וקליטת הפליטים. איך הרגשת כיליד אוקראינה כשישראל מתחמקת במשמרת שלך?
“זה היה מורכב. בשלב הראשון האוקראינים היו מאוד מרוצים מהתיווך שלנו. בשלב הבא הם ציפו לסיוע צבאי וקיבלו רק סיוע הומניטרי. אבל כשאני בממשלה, אני קודם כל שר, ואת הרבדים הרגשיים אני משאיר לעצמי. לגבי הפליטים היה לי ויכוח קשה עם השרה איילת שקד, ובסופו של דבר היא שינתה את התוכניות לגבי הפליטים גם בזכותי".

נסעת לאחרונה לאוקראינה מטעם הכנסת, הפעם עם יולי אדלשטיין.
“כבר תקופה ארוכה אני חושב שישראל הרשמית עושה טעות שהיא לא מרחיבה את הסיוע שלה לאוקראינה בגלל כל מיני חששות מהרוסים. המסקנה שלי הייתה שצריך להרחיב את הסיוע ונתתי לזה ביטוי בנסיעה לשם. כל ראשי הפרלמנט מהמדינות המערביות כבר ביקרו שם חוץ מאיתנו, והיה עדיף להגיע מאוחר מאשר בכלל לא. רצינו להבין לעומק את המצב האמיתי שם ולהביע הזדהות ותמיכה, מה שישראל לא עשתה לאורך כל השנה. רצינו גם לעורר את המודעות בארץ להרחבת הסיוע לאוקראינה, ולכן יולי ואני יצאנו בהצהרה משותפת. אנחנו יודעים לעבוד ביחד, ורואים עין בעין את הצורך של שינוי מדיניות הסיוע לאוקראינה".

זאב אלקין בביקורו באוקראינה (צילום: באדיבות משרד החוץ)
זאב אלקין בביקורו באוקראינה (צילום: באדיבות משרד החוץ)

אבל אתם יריבים פוליטיים.
“הכנסת החליטה שיהיו שני נציגים, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, ודווקא עם יולי אדלשטיין יש לי פחות מחלוקת מרה, כי הוא לא מייצג את הצד המיליטנטי וטוען שצריך לקדם את הרפורמה רק בהידברות".

זאב אלקין, ביקור אוקראינה (צילום: באדיבות משרד החוץ)
זאב אלקין, ביקור אוקראינה (צילום: באדיבות משרד החוץ)

אתם מוטרדים מציר הרשע רוסיה־איראן?
“כן, אחת הסיבות שישראל צריכה להרחיב את הסיוע לאוקראינה היא שיש שיתוף פעולה בין רוסיה לאיראן, ולכן יש פוטנציאל גדול בשיתוף פעולה עם אוקראינה, גם לעזור להם להתמודד עם מערכות הנשק הרוסיות, גם להפיק לקחים וגם לפתח את הפוטנציאל להגדיל את הלחץ הבינלאומי על איראן והגרעין בעזרת זלנסקי, שהפך למנהיג הכי פופולרי במערב".

ובינתיים גם בישראל הייאוש לא יותר נוח. המאבק מקצין, כבישים נחסמים, מפגינים נפצעים ורעיית ראש הממשלה מוצאת את עצמה מכותרת במספרה בכיכר המדינה. “לא היה מקום למצור על שרה נתניהו", אומר אלקין. “זה מזכיר לי את ההתקפות על אשתי וילדיי בפתח ביתנו. רק שאז נתניהו לא גינה את הפעיל רמי בן יהודה, שתקף את הבת שלי בת ה־5, צרח עליה במגפון שאבא שלה בוגד ופושע, וגרם לה לטראומה נוראה. להפך, נתניהו הזמין אותו לעבוד אצלו בליכוד כפרס על מעשיו. הכעס עליי והחשש ממני גדולים יותר מסתם מתחרה פוליטי, כי אני וחבריי מציבים אלטרנטיבה ימנית. אנחנו אומרים, אפשר להיות ימני ולא ביביסט, להיות ימני ולא לקדם שיח של שנאה, כמו במודל של בגין ושמיר, זה מאוד מאתגר את מכונת הרעל ומעורר אמוציות שליליות. ולכן חטפתי. המשפחה שלי חטפה. הילדים שלי ספגו קללות בבית הספר. זה לא פשוט. הילד שלי קיבל את המצב המורכב בבית הספר כמו פייטר, נלחם על העמדה שלי ורב עליה עם החברים שלו, אבל כשהחליט להירשם לתנועת נוער, שני ילדים אמרו שאם הוא יצטרף, הם יעזבו את התנועה כי אבא שלו בוגד. זה היה רגע של שבירה גם לו וגם לי".

ההפגנה מול המספרה שבה שהתה שרה נתניהו (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
ההפגנה מול המספרה שבה שהתה שרה נתניהו (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

הוא נשוי בשנית למריה, שהייתה העוזרת הפרלמנטרית שלו ואב לחמישה ילדים. השניים התאהבו כשעוד היו נשואים לאחרים: “הכרתי את מריה כשהייתה כתבת בערוץ 9, ואחר כך כשבאה לעבוד אצלי. ברגע שהתאהבתי בה, עזבתי את הבית ויזמתי את הגירושים מאשתי הראשונה. מריה לא הייתה נשואה מבחינה יהודית אלא בנישואים אזרחיים, כי בעלה לא היה יהודי על פי ההלכה. זה לא היה קל. לכל אחד מאיתנו היו ילדים, משפחה ובני זוג, וגירושים זה כואב ומורכב עם הרבה מאוד רגישויות, אבל שנינו קיבלנו החלטה שזה הדבר הנכון לנו מבחינה אישית, וברגע שהבנו שהתאהבנו, יצרנו זוגיות מוצלחת מאוד. היום יש לנו חידה קבועה בבית שהילדים אוהבים לחוד לאורחים ששואלים אותם כמה ילדים הם במשפחה. הם אומרים, לאבא יש חמישה ילדים, לאמא חמישה ילדים וביחד אנחנו שבעה".

היום הוא סב לשתי נכדות שקרובות לגילה של בתו הקטנה: “אנחנו נשואים כבר 14 שנה, ואני מאוד גאה באשתי, שחווה חוויות מאוד מורכבות כתוצאה מהעבודה שלי ונאלצת לשלם מחירים, גם ברמת ההתקפות של מכונת הרעל הביביסטית וגם בגלל שהעשייה הפוליטית באה הרבה פעמים על חשבון הבית. בלי התמיכה שלה לא הייתי מסוגל לעמוד בזה לאורך זמן".

איך אתה גומל לה?
“מנסה לתמוך בה בכל דרך אפשרית. היא מאוד אקטיבית, מטפסת על הרים, יוצאת לטיולים בארץ ובחו"ל וכבר טיפסה על הר קזבק בגיאורגיה פעמיים. זה דורש ממני לקחת אחריות על הבית תוך כדי העיסוק הפוליטי. אבל זה כל הסיפור: אנחנו תמיד יודעים לתת כתף האחד לשני".