שלהי 78'. ערב מהפכת חומייני באיראן. המונים צועדים בסך בשדרות פהלווי, בלב טהרן, ומכים את עצמם עד זוב דם בתהלוכת העשורא. הם מסתערים על משרד אל־על שבבירה האיראנית תוך כדי השמעת קריאות מאיימות, וגורמים לישראלים שבמקום לנוס על נפשם.
“כבר ראינו את המוות לנגד עינינו כשתהלוכת העשורא המסורתית הפכה להפגנת זעם נגד משטר השאה", נזכר כרמי גילון, 73, מי שלימים כיהן כראש השב"כ השמיני בתקופת רצח רבין ואז, ב־78', היה בטהרן קצין הביטחון הצעיר של המשלחת הישראלית בעיר. “כשהם ניפצו את הזכוכית המשוריינת של המשרד, זה נראה היה כמו עדר פילים מוטרף שהסתער עלינו. אנחנו, המאבטחים במקום, אחוזי פחד מוות, הבנו שאין טעם להגן על הרכוש שהיה בו ומוטב לעלות אל הגג ולברוח".
“מאז הפרשה התנ"כית של 12 המרגלים, שנשלחו לתור את הארץ, יש בעולם מרגלים, כשהשאלה היא איזו ‘סחורה' הם מביאים", אומר גילון, כששיחתנו נרקמת על רקע צלילי הסיום של מבצע מגן וחץ.
"לעומתו, ביבי הקים ממשלה פשיסטית-משיחית־גזענית ודרכה מרסק את החברה הישראלית מתוך דאגה לענייניו האישיים. ביבי רואה רק את ביבי, כאדם האומר על כל דבר מגיע לי. אני התנדבתי להיות ראש ממשלה, תעשו מה שאני רוצה וגם תגידו לי תודה".
"חתימתו של בן־גוריון אכן הייתה חתימה מאוד יקרה לעומת חתימתו של שר המשטרה, בכור שטרית, שנחשבה ל'פושטית', מאחר שהיה חותם לנו ברצון רב. שטרית היה איש עממי וחביב. פעם אחת, כשהיה גשם חזק, כבוד השר הכניס לאוטו שלו שישה־שבעה ילדים בניגוד לחוק ופיזר אותנו בבתים. לעומתו, שר המשפטים פנחס רוזן היה מאלה שלא אהבו לחתום, בעוד שרת החוץ, גולדה מאיר, הייתה תמיד חביבה אלינו. ראש הממשלה לשעבר, משה שרת, אז יו"ר ההסתדרות הציונית, הגיע לבר המצווה שלי וכמתנה הביא את אחד מספריו. חתימתו על הספר לא נחשבה לעומת החתימות בפנקס".
גילון התגייס לתותחנים במלחמת ההתשה ונפצע קלות מהפגזה מצרית על אחד ממוצבי התעלה, “התמלאתי רסיסים". כשהשתחרר, גילון, בוגר בית הספר התיכון שליד האקדמיה למוזיקה, “משם יש לי תעודת בגרות במוזיקה", ניגש ללמוד באוניברסיטה העברית מדעי המדינה ומנהל ציבורי “כדי להגשים את החלום שלי להיות עיתונאי". בשנה השנייה ללימודיו הוא קיבל בקפטריה בקמפוס שבגבעת רם הצעה לעבוד בגוף ביטחוני סודי ו"כל השאר היסטוריה".
כך החל גילון את הקריירה בשב"כ ב־1 בנובמבר 72', כאיש אבטחה. במלחמת יום הכיפורים הוא שירת בסיני ומעבר לתעלה. “לא אשכח איך נשארנו בלי תחמושת ועשרה ימים נשארנו עם אותם בגדים", הוא מספר. “הישועה הגיעה, כשהרכבת האווירית מארצות הברית הביאה מדים מעודפי הצבא האמריקאי ותחמושת. לא להאמין כמה שהיינו אז תלויים באמריקאים".
כששב ב־82' משליחות אבטחה בפריז, הוצב גילון בראש יחידה קטנה שטיפלה בפיגועים בראשי ערים ביו"ש, והיוותה בסיס למחלקה היהודית בשב"כ. “השיא היה בפברואר 83', בלכידת יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצווייג, ברימון שהשליך לעברו בהפגנת שלום עכשיו", מציין גילון. “מבחינתי זה היה רגע מכונן. ראש הממשלה, מנחם בגין, דרש ללכוד את הרוצח בכל מחיר. ‘האירוע הזה עלול להביא לחורבן בית שלישי', התריע בגין, וחיל ורעדה אחזוני למשמע דבריו".
ב־90' התמנה גילון למפקד מרחב צפון בשב"כ, כולל גזרת לבנון. “מבחינה מבצעית הפעילות שלנו בלבנון הייתה נוחה יותר, לאחר שפעלנו שם לפי החוק הלבנוני, בלי התערבות של בג"ץ", הוא מעיר. “זו התקופה שבה חיזבאללה התחיל להרים שם ראש. אני מצר על כך שלמרות שהשב"כ חזר וטען שחיזבאללה הוא האויב האמיתי שם, ראש הממשלה שמיר ושר הביטחון ארנס לא היו מוכנים להאזין לנו. הם עסקו בטיפוח האוכלוסייה הנוצרית שם, שהתחילה להתמעט. כך הוחמצה ההזדמנות לחסל את חיזבאללה, שהיה עדיין בחיתוליו. מה שהלך שם זו בכייה לדורות".
ראש השב"כ, יעקב פרי, סימן את גילון כיורשו ובמרץ 95' הוא התמנה לראש השב"כ השמיני. “זאת הייתה תקופה קשה, שעמדה בצלם של פיגועי התאבדות", הוא אומר. כשגילון נשאל אם הוא לקח בחשבון שראש הממשלה רבין יירצח על ידי יהודי, הוא משיב: “בוודאי. נלקח בחשבון שההסתה הפרועה עלולה להביא לרצח פוליטי".
גילון, ששהה בחו"ל בעת הרצח, שב מיד ארצה והגיש את התפטרותו לפרס, מ"מ ראש הממשלה. “פרס אישר לי את ההתפטרות רק לאחר חיסולו של יחיא עיאש, ‘המהנדס', אבל אותי זה לא הרגיע", נזכר גילון. “למרות שלא הייתי כאן בעת הרצח, כראש הארגון לקחתי עליי את האחריות על כישלונו. מבחינתי, זה פצע שעד היום לא הגליד ואז ביקשתי את נפשי למות. מעבר להערכה העצומה שהייתה לי לרבין, הן כאיש ביטחון, הן כמדינאי שידע לקחת אחריות על ההחלטות שלו, הערכתי את האנושיות שהוא גילה. לא הייתי חבר שלו, הפרידו בינינו קרוב ל־30 שנה והייתי ניצב בפניו כתלמיד בפני רבו".
“ועדת שמגר החמיצה את העיקר", מתריס גילון. “לא ממנים ועדה כל כך מכובדת, עם נשיא בית המשפט העליון בראשה כדי שתעסוק בעניינים טקטיים של אבטחה. על הוועדה היה להתייחס למכלול, שכלל גם את ההסתה הנוראה שהייתה לפני הרצח, אבל היא נמנעה מכך. בסופו של דבר, ועדת שמגר, שיכלה להיות ועדה חשובה מאין כמוה, נשכחה ואף אחד כבר לא זוכר אותה".
גילון נמנע מלצפות בשני פרקי “עובדה" שהוקדשו לאבישי רביב. “במתכוון לא צפיתי", הוא מדגיש בעודו נותן להבין שראש שב"כ לא אמור להכיר ישירות את כל הסוכנים. “מבחינתי, העניין הזה מוצה. ככלל אני לא רואה חדשות בטלוויזיה, אלא אם יש בהן כדי לחדש לי משהו. אם לא, אני מעדיף לקרוא ספר".
עם שחרורו של גילון מהשב"כ הוא התמנה למנכ"ל הראשון של נת"ע, נתיבי תחבורה עירוניים, ומגלה ששם החברה נגזר גם משמותיהן של בנותיו - נעמה, תמר ועדי.
בתפקידו הראשון לאחר הגיחה להרווארד שימש גילון כמנכ"ל תאגיד הביטוח אבנר. כיום הוא משמש כיו"ר זמני של חברת הביטוח מגדל, תפקיד שהופקד בידיו בהיותו שם דירקטור ולדבריו “זה תפקיד מרתק ביותר".
לאחר אבנר שימש גילון כמנכ"ל מרכז פרס לשלום עד שהתמנה לשגריר ישראל בדנמרק. “איכשהו יצא שב־11 בספטמבר 2001, היום שבו קרסו מגדלי התאומים בניו יורק, הגשתי את כתב ההאמנה למלכה", הוא משחזר. “מאישיות לא רצויה, שהיו נגדה הפגנות בקופנהגן, הגעתי לכך שנבחרתי שם במקום הרביעי בבחירת איש השנה, אחרי המלכה והכדורגלן מיכאל לאודרופ, גם היה לי טור בעיתון הנפוץ ביותר בדנמרק".
כששב ארצה מהשלווה יחסית בממלכה הסקנדינבית, נבחר גילון, שכעדותו הוא “טיפוס מסוגר וענייני, בהחלט לא מאלה שיודעים לספר בדיחות ולשבור את הקרח", כראש המועצה המקומית במבשרת ציון, מקום מגוריו. “רציתי לראות איך זה להיבחר ולא להתמנות", הוא מסביר. “באתי עם המודל הדני של מדינת רווחה, אבל התרסקתי בתקופה הסוערת שהייתה לי בתפקיד שלא התאים לי". כראש מועצה נענה להזמנת אהוד אולמרט להצטרף לקדימה, “אם כי לא היו לי יומרות לרוץ לכנסת אז וגם כשהייתה לי אפיזודה קצרה בכולנו של כחלון".
ב־2014 התמנה גילון כיו"ר סייטג'יק, חברה להגנת סייבר, שנמכרה בתקופת הקורונה למאסטרקארד העולמית. “עוד התנסות בתחום שלא היה לי בו ידע מוקדם", מעיר גילון בחיוך. “זה לא היה לשווא, כי אני משתמש בידע שצברתי בספרים שלי".
ההיכרות בין השניים החלה לפני שנים רבות. “אנחנו מאותה שכבה, אם כי ביבי למד כידוע בארצות הברית", מעיר גילון, “הוא היה מגיע ארצה בחופשות ומצטרף לפעילות שלנו בצופים, ומשם אני מכיר אותו. גם אם ביקרנו זה אצל זה, אף פעם לא היינו חברים".