על פי המסופר במקרא, עוד בטרם חורבן בתי המקדש ידעו היחסים בין שבטי ישראל קשיים רבים, שכללו יריבויות, מלחמות אחים ואף פילוג של ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות - ממלכת יהודה הדרומית וממלכת ישראל הצפונית. כ-2,951 שנים עברו מאז הקרע החמור ההוא, ונראה שעדיין העם היהודי מתקשה לקיים חברה מאוחדת.
אישור צמצום עילת הסבירות בכנסת שלשום, כחלק מחידוש חקיקת סעיפי הרפורמה במערכת המשפט, הציף מחדש את הדיון בפיצול הארץ לאוטונומיות נפרדות, וזאת על רקע המתיחות ההולכת וגוברת בין הגושים הפוליטיים. בעוד שעבור מרבית הישראלים מדובר ברעיון תלוש מהמציאות, יש כאלה שמשוכנעים שאין מנוס מחלוקת הארץ ל"ישראל החדשה" ו"יהודה", בין אם באמצעות חלוקה לקנטונים או פדרציה, ובין אם בדרכים יצירתיות אחרות.
"התנועה קמה אחרי הרבה מאוד מחשבה", הוא מסביר בראיון למעריב. "אני אדם של נתונים, שעוסק בתחום הפוליטי, הכלכלי והביטחוני הרבה מאוד שנים, ובסופו של דבר אנחנו רואים מה קורה היום בחברה הישראלית. מדובר בחברה קרועה לחלוטין, והפתרון שאנחנו מציעים הוא היפרדות לשתי מדינות - אחת ליברלית שיש בה הפרדת דת ומדינה, ואחרת שתהיה יותר שמרנית-דתית באופיה".
על פי תכנית החלוקה שמציעה התנועה, "ישראל החדשה" תכלול את רמת הגולן, הגליל העליון ומרבית ערי מישור החוף, בהן חיפה, נתניה, תל אביב וראשון לציון, וסך תושביה יעמוד על כ-5.5 מיליון תושבים. שאר חלקי הארץ יהיו תחת שליטת "מדינת יהודה", בה יגורו, בין היתר, תושבי ירושלים, באר שבע, בני ברק, אשדוד, פתח תקווה ואשקלון.
תכנית החלוקה של התנועה כוללת חמישה שלבים, שהראשון בהם הינו הקמת ברית ערים ליברליות על מנת לאגד את כל הערים הליברליות בישראל תחת מטריה אחת. הצעדים הבאים הינם כינון גוף מנהל ומחוקק המחייב את חברות הארגון למדיניות מסוימת; הכרה חוקית של הכנסת בסמכות הפרלמנט של הארגון הליברלי כגוף חקיקה משני; הקמת קנטונים מחוזיים עם פרלמנט מקומי, ממשל אזורי ואוטונומיה כמעט מלאה בכל הקשור למדיניות הפנים, ולבסוף פיצול לשתי מדינות.
"אנחנו לא מחר בבוקר הולכים ונפרדים", מחדד עמית. "יהיו פה שלבים, ובסוף נגיע להיפרדות מלאה, כאשר כל מחוז יוכל להחליט לאיזו מדינה הוא משתייך. לכל מחוז תהיה חוקה משלו וכללים משלו, שעל פיהם הוא יפעל. המדינות יחיו בשלום אחת עם השנייה עם ברית הגנה ביניהן, והגבולות יהיו פתוחים, בדומה לגבולות בין המדינות בארה"ב".
כשאני שואל אותו על נקודות התורפה של התכנית, מודה עמית: "כמובן שיש גם חסרונות. קודם כל, יש צורך להשיג הסכמה של שני הצדדים על העניין הזה. יש הרבה אנשים שאין להם אינטרס שזה יקרה או שקשה להם ברמה הרגשית עם הדבר הזה. בהקשר הזה צריך להבהיר שאם אנחנו נשארים יחד אנחנו הולכים לאבדון, ולהבין שבסופו של דבר יהיה פה תהליך הדרגתי. אנשים לא אוהבים שינויים, אבל הרבה פעמים זה דבר שצריך לקבל אותו, וכשזה קורה בהדרגתיות זה נח יותר. ברגע שאנחנו מפרידים כוחות כל צד יוכל להחליט איך תיראה מערכת המשפט שלו ולאן להפנות את המשאבים הכלכליים".
התרעות פיקוד העורף