״הזכות לחיים, לחירות, לדין צדק, הן זכויותיו הטבעיות של כל אדם. המשפט הבלתי תלוי הוא המבצר האחרון של חרות האדם בימינו. המשפט והשופט חייבים להיות בלתי תלויים בשליט...לפיכך עלינו לחרוט על דגלנו את קיומה של עליונות המשפט״, כך נכתב במאמר של מנחם בגין ז״ל משנת 1952 - שקיבל חיים משל עצמו כאשר הוכן כסרטון בינה מלאכותית עם דמותו של בגין והוקרן אל מול סניף הליכוד. ״בגין רק מוקרן מול כנס הליכוד אך אם היה כאן באמת - היה מתבייש במפלגה״, נאמר על ידי מפגינים.
״גם כשאני מוחה בהפגנות - אני מרגישה לגמרי שאני עושה מילואים בעיצומה של מלחמת עצמאות השנייה שקורית מבית״, היא משתפת בתחושותיה. ״אני אוהבת יותר מדי את המדינה שלי כדי לתת לפושעים מושחתים להשתלט עליה, וכשהמדינה שלי הולכת לכיוון של: ״הוא ערבי אז צריך להרוג אותו״ אני לא אוהבת את זה״, טוענת.
למרות טענות אנשי ימין רבים שבהפגנות יש בעיקר אנשי שמאל קיצוניים, נעמי מרגישה אחרת: ״ככל שעובר הזמן, מצטרפים עוד אנשי דת ואנשי ימין למחאה שלנו. זה לא עניין של ימין או שמאל - אלא מלחמה על המדינה שלנו. אני רואה במחאה אנשים כמעט מכל הגוונים והזרמים הפוליטיים - כי בסופו של דבר זו מחאת העם. במהלך השנים היו פוליטיקאים רבים שדאגו לפלג, לשסע ולחלק לקבוצות את העם. האזרחים הם לא הבעיה - אלא המושחתים מלמעלה. למרות כל החושך הזה - אני מאמינה שיגיע האור ונחזור להיות מדינה ליברלית״, אומרת בתקווה. בסוף המחאה, המוחים ניסו והמשיכו להתעמת עם השר וחברי הכנסת - שברחו מן היציאה האחורית.