דיפלומטים בכירים בסין הגבירו לאחרונה את הרטוריקה סביב "התוצאה המועדפת" על בייג'ינג - פתרון שתי המדינות. לטענת הממשל, "העם היהודי כבר אינו חסר בית, אבל מתי העם הפלסטיני יחזור לביתו? העוול לפלסטינים נמשך כבר יותר מחצי מאה, אסור שהייסורים שפקדו דורות שלמים יימשכו".
לסינים יש אולי אינטרס כלכלי גדול בשמירה על יחסים טובים עם ישראל, אך היא התייצבה זה מכבר לצד הפלסטינים. ישראל דחתה במידה רבה את מאמציה של סין להציג את עצמה כמתווך ניטרלי, ובכיר בשגרירות ישראל בבייג'ינג אף הצהיר כי "כשאנשים נרצחים, נטבחים ברחובות, זה לא הזמן לקרא לפתרון שתי המדינות". בעוד שישראל נותרה סקפטית, הפלסטינית היו פתוחים למעורבות סינית. שר החוץ של הרשות הפלסטינית הצהיר כי "פלסטין סומכת על סין ומברכת על מעורבותה בשיחות".
עם זאת, מעבר לתיווך בין איראן לסעודיה, העניין הגובר של סין לשחק כ"משכינת השלום העולמי", זכה להצלחה מוגבלת בלבד. ההצעה ליישב את הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה זכה למעט אחיזה, לא מעט משום שאוקראינה אינה סומכת על סין. זאת, על רקע היעלמותם הפתאומית של בכירים סיניין, והדחת שר החוץ, שלא סייעו "לחזק" את שמה של סין כמתווכת אפשרית. עבור סין, המלחמה הנוכחית היא הזדמנות נוספת לבסס את עצמה כמתווכת עיקרית במזרח התיכון, לפגוע באינטרסים של ארצות הברית, ולחזק את השותפות עם רוסיה והעולם הערבי.