לראשונה מתחילה המלחמה, סיעת הליכוד התכנסה היום (ראשון) כאשר שניים משרי הממשלה נעדרו באופן חריג: שר הכלכלה ניר ברקת ושר הביטחון יואב גלנט.
במהלך הדיון שאל ח"כ ניסים ואטורי : ״האם גלנט עזב את הליכוד?״. טלי גוטליב ענתה לו: ״ניסים, תשמור בבקשה על כבודו של שר הביטחון״. נתניהו הגיב: ״יש קבינט מלחמה, קבינט וממשלה. העבודה מסביב לשעון מתבצעת במוקד מאוד מצומצם כשההחלטות הגדולות מגיעות לקבינט הכללי וההחלטות היומיומיות מגיעות כל יום לקבינט המלחמה. אני עובד בשיתוף פעולה מלא עם שר הביטחון, עם גנץ, עם יתר החברים והרמטכ״ל וראשי זרועות הביטחון. העבודה מבוצעת בשיתוף פעולה מלא״.
ח"כ דן אילוז טען: "אנחנו צריכים להיזהר בדברינו. יש כל מיני אנשים שאומרים דברים שלא צריכים להיאמר, בטח שלא בזמן מלחמה, אומרים שטויות, זה מתפרסם בתקשורת וזה פוגע בליכוד. ויותר גרוע- זה פוגע בעם ישראל".
נתניהו הדגיש: "אני מבקש מכולכם: היזהרו בדבריכם, במיוחד בעת מלחמה. אין שום מקום להתקפות אישיות. כל הקבינט, צה״ל וגופי הביטחון, עובדים כצוות אחד ואני מבקש לא להתריס נגדם. אין לנו כרגע שום יריבים לא מימין ולא משמאל - כולנו, כל העם, צריך לפעול כגוף אחד ומאוחד. זה לא הזמן לפוליטיקה".
כזכור, אמש נשאו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט נשאו דברים בנפרד, וזאת בניגוד להצהרות המשותפות של השניים יחד עם השר בני גנץ בשבועות האחרונים. כשהתבקש להשיב מדוע החליטו השניים לקיים הצהרות בנפרד, ענה רה"מ: "הצעתי לקיים הערב מסיבת עיתונאים משותפת. הוא החליט מה שהחליט".
היעדרותו של גלנט והבחירה לבצע הצהרה בנפרד מעידה על קרע בין השניים שנוצר במהלך המאבק על הרפורמה המשפטית. נתניהו וסביבתו חשדו בגלנט. הטענות כי שר הביטחון פועל בצד הצבא והמתנגדים עלו לא אחת בדיונים של המעגל הכי מקורב לרה"מ. ליל הפיטורין הנציח את הנתק, משם המצב רק החמיר. זמן קצר לפני אירועי ה-7 באוקטובר, גורם בכיר מאוד בליכוד טען בשיחות פרטיות כי "גלנט גמר בליכוד, בבחירות הבאות, תהיינה כאשר תהיינה, הוא ירוץ במפלגה אחרת - או יקים מפלגה משלו".
העמדה ששר הביטחון תפס אחרי מתקפת חמאס על יישובי העוטף יצרה לו מעמד ייחודי מחד, והעמיקה עוד יותר את הקרע שבינו לבין ראש בממשלה - מאידך. קרב האשמות והתדרוכים האנונימיים השאיר אותו, לכאורה, בצד, מחוץ לתחום העימות. חלק מהתדרוכים האשימו את נתניהו בהתעלמות מההתרעות הרבות שקיבל. חלק נוסף הופנה נגד בכירי מערכת הביטחון וראשי קהילת המודיעין שקיבלו התרעות והעדיפו להתעלם. בקרב האשמות זה שלא פסק גם בעיצומן של הקרבות בעזה, השאיר את שר הביטחון בסוג של אי הביטחון: מצד אחד - קרוב לצה"ל, אך לא שותף לכישלונו, מצד שני - חלק מהדרג המדיני, אך ממש לא קרוב לעומד בראשו.