ארדן שיתף שקיבל תגובות מהשגרירים שהשתתפו באירוע: "היה עצב גדול. הרבה אמרו לי שלא נשארה עין אחת יבשה כשהקצינה של משטרת ישראל דיברה, או הנציגה של צה"ל, שתיארה באיזו צורה הגיעו גופות של נשים. ראיתי ש'הניו יורק טיימס' כתב על זה ידיעה מאוד גדולה".
השגריר הסביר כי יזם את האירוע בעקבות חוסר התגובה של ארגוני נשים בינלאומיים, וארגון נשות האו"ם בפרט: "העובדה שלא הכירו בפשעים הללו, גמגמו או אפילו שתקו תקופה ארוכה - זה דבר שהיינו חייבים לחשוף אותו. ברגע שהאו"ם לא עומד לצד ישראל כשהיא מתמודדת מול ארגון טרור כשהוא מבצע פשעי מלחמה ברורים - זה משפיע על מדינות ועל ארגונים בינלאומיים".
"אין ברירה, כל עוד האו"ם מעוות בצורה הזו, ועד שאחרי המלחמה אולי נעשה הערכת מצב של איך לעבוד בעתיד מולם, צריך לעשות את הדברים בצורה אחרת ממדינות אחרות", אומר ארדן. "אני חושב שמשהו מתחיל לחלחל, אבל ברור שהסיבה שלקח זמן זה בגלל העיוות המוסרי שקיים באו"ם. יש לך כמעט שליש מדינות מוסלמיות שהן נגד ישראל כשמדובר בעימות עם פלסטינים, כי הן חוששות מפוליטיקה או התקוממות פנימית. או שראש ארגון הנשים של האו"ם היא מירדן. באו"ם הכול זו חלוקה של עוגה פוליטית בין מדינות, מינויים פוליטיים. זה משפיע".
מאז ההתנתקות, אונר"א הפכה להיות הגורם הבלעדי ברצועת עזה. ארדן מסביר כי גם היום, כשאנחנו זקוקים לארה"ב ולתמיכה שלה, האמריקנים אומרים ש"אין דרך להעביר סיוע הומניטרי לרצועה שהיא לא דרך אונר"א": "אנחנו לא יכולים היום לשבור את הכלים עם ארה"ב על חסימת אונר"א בזמן לחימה כשאנחנו רוצים את הגיבוי האמריקני, אבל הדברים האלו צריכים כן לקרות ביום שאחרי המלחמה".
"בסוף, כשאנחנו מסתכלים על הקהלים בעולם, הכי חשוב לנו זה הקהל בארה"ב, ובתוכו כמובן הקהל הליברלי שמשפיע על המפלגה הדמוקרטית, המפלגה של ביידן. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמדינה מה הלקחים לעתיד בפעילות מולם. איך זה יכול להיות שבאוניברסיטאות מובילות בארה"ב מאפשרים או יש כאן תמיכה של אלפים רבים בארגון טרור מוכרז כמו חמאס? זה ברור שיש פה הרבה לקחים בתחום ההסברה. יש הרבה מסקנות שצריך להסיק איך לעבוד בעתיד, אבל כרגע נלחמים עם מה שיש".
התרעות פיקוד העורף