"התנועה שלנו, שכוללת למעלה מ-30 אלף אמהות לחיילי ההווה והמחר, קמה בחודש מאי האחרון, כי הבנו שאנחנו נמצאות תחת סכנות ואיומים ביטחוניים מאוד גדולים, שכן כיום בצבא העם משרתים פחות ממחצית העם, כך שלמעשה לא מדובר באמת בצבא העם", היא מסבירה בשיחה עם מעריב.
"האמהות חשבו שצריך לצאת להפגין כבר מהיום הראשון", היא מדגישה, "אסור להפסיק להפגין נגד הממשלה הזו. הם עצמו עיניים ואין להם את הכישורים לנהל את המדינה ביום שאחרי. המחאה הזו צריכה להתעורר, ואנחנו מקווים ששאר הארגונים יצטרפו".
"אני המשכתי עם פעילות המחאה כשבוע-שבועיים לאחר תחילת הלחימה, לצד יוזמות אזרחיות בעניין החטופים", היא מספרת. "ההפגנות הגדולות בקפלן נעצרו בתחילת המלחמה כי אנשים לא היו פנויים לזה נפשית, במיוחד כשנפלו טילים. היתרון של משמרות הבושה הוא שלא מדובר בהפגנות ענק, אלא בערוץ מחאה שלא דורש ארגון המוני. זה לא סותר כמובן את זה שאנחנו דואגים לחטופים, נמצאים במילואים וקוברים את המתים. זה קרב נוסף שלנו יחד משפחות החטופים".
בן יצחק משוכנע כי "נתניהו נמצא כרגע בקמפיין בחירות, וזה כל מה שהוא עושה, גם בהקשרי יחסי ישראל-ארה"ב. אני לא יודע אם אי פעם היה נשיא שתמך בישראל כמו ביידן, אז למה הוא מגיע איתו לעימות? כי נתניהו עושה בדיוק את מה שהוא עשה ב-2015, כשהגיע לאיפא"ק והלך מעל הראש של אובמה כדי לדבר נגד הסכם הגרעין. הוא לא עשה את זה בגלל האינטרס הישראלי, אלא בגלל שהיה קרוב לבחירות. כל הדבר הזה נועד לחזק את הבייס שלו. לצערי, גם נושא החטופים מושפע מהדבר הזה, ואנחנו צריכים להאיר את זה ולהילחם בזה".
כשאני שואל אותו מה דעתו על ארגוני המחאה שמעדיפים בשלב זה לא להצטרף להפגנות נגד ממשלת נתניהו, הוא אומר: "למדתי עם השנים שאני לא רגולטור של המחאה. אני מקבל כל החלטה של ארגון כזה או אחר. אם תיקח את 'אחים לנשק', למשל, איזו זכות יש לי להעביר עליהם ביקורת? הם הקימו מערך בעל חשיבות עצומה, הם למעשה החליפו את המדינה. אני גם יכול להבין את הרצון שלהם לשמור על מסגרת ממלכתית יותר. זה בסדר שאנחנו לא מתואמים לגבי הזמן שבו צריך לצאת לרחוב".
התרעות פיקוד העורף