מחדל אחר מחדל: היעדר טיפול בתושבי הצפון שלא פונו

בתחילת המלחמה, הממשלה אישרה את פינוי היישובים בצפון הצמודים לגדר הגבול עם לבנון בטווח של 0-5 ק״מ. "נוכח המציאות הביטחונית והאפשרות להתפתחות המערכה גם לגזרה הצפונית, לא ניתן לשמור על שלומה של האוכלוסייה או להבטיח אספקת מוצרים ושירותים בסיסיים עבורה בטווח של 5 ק"מ מגבול הצפון - אלא באמצעות פינויה המאורגן של האוכלוסייה", כך נכתב אז בהחלטת הממשלה.

אלא שעל אף החלטת הממשלה, ישנם יישובים אשר קרובים פחות מ-5 ק״מ לגדר הגבול, אך עדיין לא פונו ונותרו ללא מענה. בנוסף להם, ישנם יישובים בטווח של 5-8 ק״מ מהגבול, ששגרת חייהם נפגמה בצורה קשה, ולא ניתן לנהל בהם שגרה. שירותי החינוך סגורים מאחר שרוב היישובים במועצות פונו, לעיתים קרובות צירי התנועה נסגרים לפעילות הצבא או מחשש לפגיעת העוברים ושבים מירי נ״ט של חיזבאללה - ואין שירותים חיוניים בסיסיים לתושבים כמו מקומות עבודה, סופרים ובנקים.

המצב יצר מלכוד עבור אלפי תושבים שאינם יכולים לקיים שגרת חיים ביישוביהם, והותיר אותם ללא יכולת להתפרנס, לישון בלילה בצל בומים מחרישי אוזניים - ונשללה מהם אף הזכות הבסיסית לחיות בביטחון תחת איומי נ״ט, רקטות וחדירות כטב״מים או מחבלים. רבים מהם החליטו לפנות את עצמם בצורה עצמאית, על פי בקשת ראשי המועצות ומתוך ההבנה שמסוכן להישאר ביישובים. חלקם הלכו להתגורר אצל קרובי משפחה, אחרים קיבלו תרומות ששימשו למגורים באמצעות יוזמות אזרחיות - ומי שיש לו יכולת כלכלית, שכר דירה באזור אחר בארץ לתקופה ממושכת מתוך הערכה שהמצב הביטחוני הנוכחי בצפון - לא ישתנה בקרוב. חלק מהתושבים שהתפנו עצמאית, נאלצו לחזור לביתם על אף  הסיכון - בעקבות העלויות האדירות שהוציאו על מגורים מחוץ לבית, ללא שום זכאות לעזרה מהמדינה.

בשל המצב המתסכל, ללא התייחסות מגורמי הממשלה, תושבי היישובים בגבול הצפון שלא פונו פתחו במאבק משפטי ותקשורתי עיקש עוד מתחילת המלחמה. בכל כוחם ובכל דרך, הם מנסים להגיע לגורמי ההחלטות כדי לאפשר לעצמם, למשפחתם ולילדיהם לחיות בביטחון, ללא סכנת חיים ממשית. בחודש שעבר, 19 יישובים בגבול הצפון עתרו לבג"ץ בדרישה לפנות אותם ולפצות אותם על הנזקים הכלכליים, הפיזיים והנפשיים שנגרמו להם מאז פרוץ המלחמה. שבעה מהיישובים שעתרו הם בטווח של עד חמישה קילומטר מהגבול, והם הוכנסו לרשימה שהסמיכה את שר הביטחון לפנותם, אולם בפועל לא פונו. שבעת היישובים הנוספים הם בטווח של 5-8 קילומטר מהגבול ושגרת חייהם נפגעה קשות, בדומה ליישובים שהמדינה פינתה.

אחד מאותם תושבים שנמצא בחזית המאבק הוא אהרן גמזו, תושב קיבוץ כפר סאלד במועצה האזורית גליל עליון, שנמצא כ-5.3 ק״מ מקו הגבול, שייצג את תושבי יישובי החזית הצפונית שלא פונו בדיונים שונים על הנושא בכנסת: ״הטייטל שלי הוא פליט לא מוכר בישראל מאזור הגליל העליון הנטוש והננטש בישראל. נקראנו להתפנות על ידי המועצה ב-8 באוקטובר, לקחנו תיקים, ציוד ואת כל מה שאפשר לסחוב בבגאז׳ ויצאנו לנדוד. הרגשנו ממש כמו ביציאת מצרים - רק שעברנו מחירות לסיוט״, אמר.

״בהתחלה הסתדרנו עם מקום מגורים חלופי, היה בסדר, הלכנו למשפחה, לחברים, והמון אנשים טובים אימצו אותנו״, תיאר. ״בנקודה מסוימת, אמרנו שאולי נחזור הביתה חזרה לקיבוץ, אך הבנו שזה בלתי אפשרי: הקיבוץ שלנו סופג ירי טילי נ״ט, ירי רקטי, חסימות צירים, חשש לחדירות מחבלים. במצב כזה כמובן שגם מוסדות החינוך אינם פועלים באזור והכלכלה באזור משותקת. כעת אני צריך לשלם גם שכירות בבית ששכרתי במרכז הארץ, אך גם ועד בית, ארנונה כפולה, מיסים ומשכנתא לבית בקיבוץ. איך זה אפשרי? הייתי בטוח שאם אני תושב קו עימות - כשיגיע אתגר ביטחוני כמו עכשיו, ידאגו לנו מכל הבחינות ולא יזרקו אותנו לעזאזל״, אמר בכאב באחת הישיבות בכנסת בחודש שעבר.

לאחר שעבר זמן רב מאז אותם הדיונים, תוך ניסיון משפטי ותקשורתי של התושבים להשפיע על הגורמים הממשלתיים והביטחוניים האחראים לפינוי, פניתי לאהרן, לראות אם אכן משהו השתנה - והאם נעשים מהלכים כדי לעזור, לפצות או לפנות את התושבים שנלחמים על הביטחון שלהם: ״מה שקורה בכנסת - זה ביזיון גדול אחד״, אומר נחרצות ומציין שהיה נוכח ב-4 ועדות שדנו במצב תושבי 19 היישובים בגבול הצפון שלא פונו, אף חברי כנסת ושרים הבטיחו לעזור להם - אך דבר לא זז או השתנה: ״הייתי בדיון בוועדת הנגב והגליל שאחריו הפנו אותנו לדיון דחוף על המצב בוועדת החוץ והביטחון בראשות יולי אדלשטיין. לאחר שבוע, נאמר לנו שאדלשטיין יעבוד על עניין הפינוי מול מנכ״ל משרד הפנים - אך שום דבר לא התקדם מאז. הבטיחו שיהיה דיון מעקב בנושא, כמובן שלא היה. בועדה השלישית עם מבקר המדינה, הוא אמר לנו שהיה מאוד רוצה לעזור לנו, אך שאין בכוחו ובכוח הוועדה את הסמכות לעשות זאת.

בהמשך, התגלה במהלך הדיון כי גלנט ביקש משר האוצר להורות על תוכנית פיצוי רטרואקטיבית לתושבי יישובים שלא פונו - אך סמוטריץ׳ סירב להקשיב לו״. במהלך הדיון באותה וועדה, סיפר משה דוידוביץ׳, יו״ר פורום קו העימות וראש מועצת מטה אשר, ששר הביטחון יואב גלנט פנה לשר האוצר סמוטריץ׳, על מנת שידאג לתת מענק רענון לטובת מימון שהיית התושבים שקראו להם להתפנות ראשי הרשויות בהמלצת צה״ל: ״שר הביטחון פנה לשר האוצר בנושא, אך סמוטריץ׳ החליט שלא בא לו לשחרר את המענקים.

אני בעצמי דיברתי עם סמוטריץ׳ והוא אמר על גלנט ׳מי הוא, הוא פוליטיקאי, אני לא מקבל ממנו הוראות׳. שאלתי אותו ממי הוא כן מקבל הוראות - ואמר שמאלוף פיקוד צפון. הדרג המדיני הבכיר בישראל צריך לקבל הוראות מאלוף פיקוד צפון, הוא צריך לסדר את העניינים?״, אמר ראש המועצה. ״מה שסמוטריץ׳ שכח הוא שבפיקוד צפון מתעסקים במבצעיות נטו - ולא בפינוי התושבים. זה באחריות הממשלה״, אומר גמזו. ״הדיון הרביעי בנושא, היה במסגרת ועדת הפנים והגנת הסביבה, והיה הביזיון הגדול ביותר. כשנוכחתי שם, חברי הוועדה כלל לא ידעו אילו יישובים דורשים פינוי - הם לא היו מעורים בפרטים או ידעו את הנתונים הנכונים בנושא. בסיום הדיון, הוחלט שיוקם צוות של חברי כנסת שיגבש המלצה לוועדה מה צריך להיות הקריטריון האזרחי לפינוי״.

על אף ההחלטה הברורה והחד משמעית שהתקבלה בועדת הפנים והגנת הסביבה - עד היום לא הוקם צוות שידון בנושא פינוי התושבים ששרויים במצוקה. ״כל אחד מעביר אחריות מאחד לשני. היו ועדות, הדיונים היו מאוד ברורים, הסכימו איתנו ועם המצוקה שלנו - אבל אף אחד לא עושה משהו למעננו. אנחנו מציגים את המצוקות שלנו, אך כלום לא זז - אומרים להם שאנשים מתים, ילדים חוזרים מבית ספר ויורים עליהם טילי נ״ט, והם לא מבינים שצריך לפעול בהתאם למסקנות שעולות מן הוועדות? מדובר כאן בחיי אדם״.

הוא עוד מוסיף ומתאר שמאז שההחלטה לפינוי התושבים אי שם באמצע אוקטובר התקבלה, המצב הביטחוני רק הלך והסלים בצפון: ״החלטת 975 לפינוי תושבי הצפון, שבעיניי היא לא יותר מקומבינה משפטית, התקבלה באמצע אוקטובר, תחת התנאים היחסית רגועים שהיו אז. כעת המצב הביטחוני בצפון הרבה יותר מתוח, אוטובוסים של ילדים מלווים בחיילים ולוחמי כיתת כוננות עם נשק במכונית מאחוריהם, מתבצע ירי נ״ט ללא הפסקה של חיזבאללה - וגם ללא אזעקה שמתריעה על כך, כל השירותים והכבישים סגורים. רק לפני יומיים חסמו לנו את שער הקיבוץ - אין יוצא ואין נכנס. יש מצור על הקיבוץ ועל כל האזור, ועדיין לא דואגים לנו למתווה שיפוי, פינוי או סל פיצויים. אין אף גוף או אף פוליטיקאי שבאחריותו אזרחי הצפון, במקסימום הם באים לסיבוב ׳דאווין׳ לשעה לאזור הצפון, אבל בפועל לא עושים כלום״.