באשר לאופן שבו ההחלטה עשויה להשפיע על המו"מ מול חמאס, אומר גלבוע: "החשש הוא שהחלטה כזו תקשיח את עמדות חמאס במשא ומתן, ואם כך יקרה זה יעמוד בניגוד למאמץ שארה"ב משקיעה. כלומר, מדובר במצב שבו ארה"ב הכניסה לעצמה גול עצמי, כי הפירוש עלול להיות שאין יותר תמיכה אמריקאית בישראל. זה חמור מאוד, ויש כאן בעיה נוספת כי העולם מסתכל על יחסי ארה"ב-ישראל כמודל ליחסים בין מעצמה למדינת חסות. ייתכן כי ממשל ביידן לא העריך נכון את ההשלכות, כי יכול להיות שבנות ברית של אמריקה, בעיקר באסיה, ישאלו את עצמן: אם זה המצב ביחסים בין ישראל לארה"ב, מה צפוי לנו? זה נראה שארה"ב החליטה שהכי חשוב לה כרגע זה לאלף את נתניהו ולומר לו שהוא צריך להתחשב בדרישות האמריקאיות, ושיכולים להתרחש צעדים נוספים".
"מימד שני שצריך לקחת פה בחשבון הוא מימד המוטיבציה", מוסיף פרופ' מילר. "אם אנחנו מגיעים למצב שארה"ב מטילה עלינו אמברגו, קל וחומר שכל מדינה אחרת במערב תחמיר הרבה יותר. ארה"ב היא הידידה הגדולה ביותר של ישראל, ואין מדינה שתהיה מוכנה להחליף את ארה"ב. מי שחשב, כמו ראש הממשלה אולי, שאפשר לתמרן בין רוסיה, סין וארה"ב, גילה ב-7 באוקטובר שאין תחליף לארה"ב".
באשר לפגיעה האפשרית במאמץ המלחמתי כתוצאה מהטלת אמברגו אמריקאי, הוא מסביר: "יש לנו תלות מאוד גבוהה בארה"ב, שכן ישראל ניזונה מ-3.8 מיליארד דולר שהיא מקבלת בכל שנה מאמריקה, מאז שאובמה חתם על הסכם סיוע ב-2016. כחלק מהסיוע הזה ארה"ב מספקת לנו חימושים של פגזי ארטילריה, פגזים לטנקים, פצצות למטוסים ועוד. מהסיבה הזו פחת מאוד הייצור העצמי בישראל של חלק נכבד מהחימושים הללו, שהם קריטיים ובלעדיהם אי אפשר להילחם בחמאס ובחיזבאללה. ישראל תזדקק לכמויות עצומות של חימושים אם תצא למלחמה מול חיזבאללה".