בשבוע הראשון למלחמה עזב ח"כ מתן כהנא (המחנה הממלכתי) את המשפחה והכנסת, החליף את העניבה במדים והתגייס למילואים. חמישה שבועות שהה בשטח במשמרת לא נגמרת, מגן עם גדוד לוחמים על ערי הדרום. לא רק כתף למדינה פצועה והלומה היה במעשה הזה, אלא בעיקר מפגש בלתי אמצעי של השר לשעבר עם החיילים בשטח.
"ראיתי את האחדות בשורות הלוחמים והבנתי שזה העם האמיתי, ולא מי שמייצג אותו בכנסת", הוא אומר בהתרגשות. "היו אצלי בגדוד ימין ושמאל, אשכנזי ומזרחי, חילוני וחרדי - וזה לא עניין אף אחד, רק ההקרבה והגבורה. המג"ד שלנו ניר חג'בי איבד את בנו יהונתן, שנרצח בשבעה באוקטובר במושב יכיני. בגלל המהומה והכאוס, ההלוויה התעכבה בשבוע, אז ניר חזר אלינו. הוא אמר, 'ממילא אי אפשר לקבור עכשיו את הבן שלי, אז באתי לפקד על הגדוד'. כשראיתי אותו עם המדים והדמעה, הבנתי מה זה עם ישראל".
"רק לפני שבוע היה דיון בקבינט המצומצם בעניין הר הבית והרמדאן. יצא בן גביר מהדיון והפריח כל מיני הצהרות לתקשורת על הגבלות עלייה להר גם לגבי ערביי איו"ש וגם לגבי ערביי ישראל. אלו אמירות מיותרות שמאוד חיממו את הגזרה. שרי המחנה הממלכתי דרשו מראש הממשלה להבהיר שמה שהשר בן גביר אומר זה לא מה שיקרה בפועל, והעבירו את האחריות לקבלת ההחלטות מהשר לביטחון לאומי לקבינט המצומצם. זו השפעה משמעותית. שערי בנפשך מה היה קורה אם לא היינו חלק מהממשלה ולא היה מי שירסן את ההתנהגות המסוכנת של בן גביר".
"יהיו ניסיונות שיצליחו, הזדמנויות שיעלו יפה, אבל את המסה המרכזית של החטופים שמדינת ישראל חבה להם חוב עצום, כי הם שם בגלל פשלה נוראית שלה, נביא הביתה בעסקה. וכל הסיסמאות על מיטוט שלטון חמאס תחילה שביבי מבטיח, גם זה מתחום הפנטזיה והמדע הבדיוני. חייבים להמשיך להילחם עד שנמוטט את שלטון חמאס, אבל ייקח זמן רב עד שנמגר את הטרוריסטים שמחופרים במנהרות בעומק 30 ו־40 מטרים מתחת לאדמה, ולחטופים אין את הזמן הזה. לכן צריך עסקה שתתאפשר גם בזכות הלחץ הצבאי החזק".
כהנא הגיע לכנסת מהמדף האריסטוקרטי ביותר במרחב הדתי־לאומי. הוא היה קצין מילואים בדרגת אל"מ ששירת כלוחם בסיירת מטכ"ל, כטייס קרב בחיל האוויר וכמפקד טייסת 16-F. בתחנות חייו ייצג את זרם הימין המרכזי כחניך ומדריך בתנועת בני עקיבא, בוגר ישיבה תיכונית ואוניברסיטת בר־אילן.
גם תפיסותיו הלאומיות מייצגות נאמנה את הציבור הימני. הוא תומך נלהב של מפעל ההתיישבות, מקפיד על שמירת מצוות קלה כחמורה, תומך ברפורמה משפטית, אם כי לא בעטיפה הנפיצה של יריב לוין ושמחה רוטמן, ובאופן כללי מאמין שככל שתהיה פחות כפייה, תהיה יותר יהדות. "מהרגע שנכנסתי לפוליטיקה אמרתי שאם נתייחס לחרדים נכון, הם לא יהיו הבעיה של מדינת ישראל אלא הפתרון שלה", הוא מחדד. "לכן צריך לפעול בכל דרך לשלב אותם בחברה".
"כל ההתנהגות של המפלגה הזו סביב הרפורמה המשפטית הייתה איומה. הם היו ראש החץ שדחף בכל הכוח לחוקק אותה. אני מאמין בכל לבי שנדרשת רפורמה משפטית שתאזן מחדש את מארג הכוחות בין הרשויות, אבל השאלה היא איך עושים את זה, וסמוטריץ' ורוטמן היו יכולים בכל כך הרבה הזדמנויות לעצור רגע, לעשות פאוזה ולקחת על עצמם את התפקיד ההיסטורי של הציונות הדתית שמחברת. במקום זה, דווקא הם היו אלה שלחצו על הגז ודחפו להתקדם בכל הכוח. במקום המחברים הם היו המפלגים".
"בבחירות הקרובות, לסמוטריץ' ולביבי יהיה אינטרס לספר לנו שהדיון החשוב הוא רשות פלסטינית כן או לא, ולשם הם ירצו לקחת את הקשב הציבורי. אבל אין אדם אחד במדינה שחושב שהנושא הזה רלוונטי היום. מה שמעניין וחשוב זה איך מתקנים את מדינת ישראל ואיך מאחדים אותה אחרי הפילוג שקרע אותנו לפני השבעה באוקטובר. המחנה הממלכתי אומרת, בואו נתאחד סביב 80% שכולנו מסכימים עליו, איך משקמים את העוטף, ואת צה"ל, ואת השירות הציבורי, ואיך מחזקים את האמון במוסדות המדינה. לכן אני מאוד אופטימי. נחזק את הכנף הימנית במחנה הממלכתי, ונוכל לגרום לרבים בציונות הדתית להבין שאנחנו המקום הנכון".
"הכלכלה שלנו לא תוכל להמשיך לשאת ציבור גדול של חברת לומדים על גבה, והצבא לא יוכל להמשיך לשאת בנטל לבדו. אני חושב שיש פגם מוסרי בעובדה שממשלה שמרבית ראשי המפלגות שלה לא שירתו בצבא, או מחנכים את ילדיהם לא לשרת בצבא, או כמו המקרה הפרטי של סמוטריץ', שפעל בדרכי רמייה ללמוד משפטים בתקופה שבה היה אמור לשרת בצבא - היא ששולחת את החיילים שלנו לקרב".
"אז נכון שזה לא מתבטא מספיק באחוזי גיוס, וששום דבר לא ישתווה להקרבה של חייל קרבי במדינת ישראל, אבל בכפייה לא נצליח לגייס אפילו חרדי אחד, ולכן אני חושב שהחוק שהמחנה הממלכתי מציעה הוא הגיוני ומאוזן, כי המשמעות שלו היא שכל נער ונערה בישראל, כולל ערביי ישראל, ישרתו את המדינה. חלק במסלולים לשירות בקהילה, ובקצה השני יהיה שירות קרבי מסכן חיים, ובלבד שכל המסלולים יאפשרו לכל אחד ואחת לשמור על אורח חייו בצורה מושלמת".
השבעה באוקטובר תפס את כהנא לפני היציאה אל בית הכנסת. קולות הפיצוצים שהגיעו עד לבית מגוריו גרמו לו לחשוב, בטעות, שמזג אוויר סוער עומד להתרגש בחג: "רק כשהתחילו האזעקות הבנתי שלא מדובר ביום חורפי, ולמרות שהבנים שלי יצאו מיד ליחידות שלהם, עד שעות אחר הצהריים המאוחרות לא הבנתי את גודל האירוע. וכשהבנתי, נעניתי לקריאת פיקוד העורף והצטרפתי לגדוד המילואים".
"אני מודה ביושר שלו הייתי במקומו, כנראה לא הייתי מקבל החלטות אחרות, כי חיל האוויר בנוי ככה שמישהו צריך להפעיל אותו, לתת לו מטרות. מטוסי הקרב של חיל האוויר לא מייצרים לעצמם מטרות, ואם אין מי שיפעיל אותם, הם לא יפעלו לבד".
"אנחנו צריכים להתחשב במה שהאמריקאים מבקשים מאיתנו, כי בסוף מה שהכי חשוב כדי לעמוד ביעדי המלחמה הוא זמן, תחמושת ומטריית הגנה מדינית. ואת הדברים האלה האמריקאים מספקים, ולכן אם האמריקאים דורשים מאיתנו סיוע הומניטרי, אז אנחנו צריכים לאפשר אותו, גם אם בחריקת שיניים. יחד עם זאת, לאחר אסון התאומים, שבו נהרגו קרוב ל־3,000 אזרחים, האמריקאים הרגו באפגניסטן עשרות אלפי אפגנים והמלחמה ארכה למעלה מעשור. אנחנו יצאנו למלחמה אחרי שפלשו לנו למדינה, רצחו לנו 1,300 אזרחים וחיילים, ואנחנו נלחמים פחות משישה חודשים והרגנו רק עשרת אלפים מחבלים ולטענת הפלסטינים עוד 20 אלף אזרחים. אז שאף מדינה בעולם לא תטיף לנו מוסר על איך אנחנו נלחמים".
"זה קשור גם לסוגיה בציונות הדתית. שמעתי את הרב יגאל לוינשטיין אומר שאנחנו מספיק טובים להילחם בשדות הקרב, מספיק טובים להגיע לבתי העלמין, אבל לא מספיק טובים להיות במטכ"ל. ואני רוצה להגיד לכל אותם האנשים שמעלים השגות על תהליכי שיבוץ בצבא, שכאשר קצינים מגיעים לדיוני שיבוצים, את אף אחד לא מעניין אם יש להם כיפה ולאיזו מפלגה הם הצביעו. הם מגיעים לדיוני השיבוצים כשקסדה על ראשם, ומה שנלקח בחשבון זה היכולות שלהם, הביצועים שלהם לאורך השנים וחוות הדעת של המפקדים והפקודים".
"הטענה כאילו קצינים חדורי מוטיבציה עם סכין בין השיניים ועולם ערכי של אמונה בצדקת הדרך לא נבחרים לתפקידים בכירים היא קשה ולא נכונה. אני רוצה להגיד, מספיק עם זה, די להוציא לעז על קציני צה"ל. גם מי שלא למד במכינה קדם־צבאית הוא אדם ערכי, מסור, נחוש, אמיץ, ואת אף אחד לא צריך לעניין כמה כיפות יש במטכ"ל. מה שחשוב לכולם זה שהקצינים הטובים, המתאימים והראויים ביותר יהיו במטכ"ל".
התרעות פיקוד העורף