גבי אשכנזי, הרמטכ"ל ה־19 של מדינת ישראל, כיהן כשר החוץ במשך שבעה חודשים. במהלך התקופה הקצרה הזו השכיל להבין את מה שרבים בממשלות ישראל לדורותיהם לא הפנימו, ואמר, תוך שימוש בז'רגון שהוא מכיר, ש"אנשי משרד החוץ הם לוחמים בלי מדים". אחרי האסון ב־7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל וגל האנטישמיות ששוטף את העולם - אפשר להוסיף שהם לוחמים בלי מדים, בלי תחמושת ובלי אסטרטגיה. כך לפחות טוענת בכירה לשעבר בשירות החוץ של מדינת ישראל.
ההאשמות הקשות שלה על היעדר תכוניות ארוכות טווח, שמאחוריהן הבנה עמוקה של הסיטואציה, תכנון מוקדם, תקצוב מתאים וציפוף שורות, צריכות להטריד את כל מי שמדינת ישראל ויהודי העולם חשובים לו. "הכי פשוט ללכת לזירה הפוליטית", היא אומרת, "אבל אני לא מתעסקת בזה. תפקידה של הממשלה – כל ממשלה – הוא לקבוע אסטרטגיה ולהקצות את המשאבים לכך".
5 מיליארד דולר
תהליך בניית הכוח הפלסטיני באקדמיה נמשך מעל 25 שנה, ומי שמתדלק אותו בהרבה כסף הן, בעיקר, ערב הסעודית וקטאר. יותר ויותר סטודנטים ערבים ממלאים את האוניברסיטאות. הם אומנם מיעוט, אבל הוא הופך לקולני ובולט כשיש לו גיבוי של מרצים ערבים, שהמחלקות שלהם מקבלות מימון נדיב מאוד מספונסרים אסלאמיים עם כיסים עמוקים מאוד.
"הערבים מחליטים"
"אנחנו יודעים שהיהודים תורמים לא מעט לאוניברסיטאות בארה"ב, אך לא ברור אם הם באמת משפיעים גם על תכנים", אומרת הבכירה. "הערבים מחליטים מה יהיו התכנים. התורמים היהודים פחות. במידה רבה לישראל יש תפקיד בסימון יעדים, סכנות. זה לא נכון שאין קשב בעולם הדמוקרטי לישראל. כשישראל מאוד ממוקדת מטרה, היא מצליחה להשפיע על השיח, ע"ע אונרא, שנמצאת על הגריל. בניית האסטרטגיה צריכה לכלול היבטים שונים, כמו להשפיע על מחוקקים במדינות דמוקרטיות להגביל תרומות של מדינות לא דמוקרטיות למוסדות חינוך. זה יהיה תהליך ארוך, כן. אבל צריך להציב יעדים ארוכי טווח.
"מתוחכמים מאוד"
"צריך גם לקחת בחשבון שיש שינוי מסוים בחברה האמריקאית, שאינו קשור בישראל, והחל במהומות של האפרו־אמריקאים. בעקבותיהם הייתה מגמה להגדיל את הגיוון בקמפוסים, שהביא לביטול מבחני הקבלה, שרק עכשיו מתחילים לחזור, ולעלייה במספר הסטודנטים הזרים - בהם גם ערבים. זה שיש אמריקאים שמקדשים את המניפסט של בן לאדן לא אומר שכולם נגדנו. אבל אסור להתעלם מזה שנחצה קו אדום של ויכוח פוליטי לגיטימי שהפך לאנטישמיות, ועל מדינת ישראל לטפל בו.
לדברי אושפיז, "חלק מהחברות העסקיות, כמו פלאנטיר של פיטר טיל, פרסמו מודעות ב"ניו יורק טיימס" לתמיכה ולמתן מלגות לסטודנטים יהודים שמרגישים מותקפים. זאת, לצד אמירה מאוד ברורה שלהן שלא יעסיקו את הסטודנטים הפרו־פלסטינים שמתרוצצים בהפגנות. איך הן יעשו את זה? בכמה שאלות פשוטות בראיון העבודה, כמו איפה היית בקיץ 2024? התורמים היהודים לא מסתפקים רק בזה, ודורשים שינויים בהנהלות של המוסדות האקדמיים, ולעתים גם מצליחים".
"התחלנו לאבד את האוניברסיטאות כשאיבדנו את היהודים הצעירים", אומר אסף זמיר, קונסול ישראל בניו יורק לשעבר, "כשהליברלים, הקונסרבטיבים והרפורמים איבדו איתנו קשר. החטא הקדמון שלנו היה הפיצול בין משרד התפוצות למשרד החוץ, והחלשת הברית עם היהודים הליברליים לטובת הברית עם הימנים האוונגליסטיים. משם הדרך להיות השנואים של הקמפוס קצרה. ההצלחה הגדולה של תנועת זכויות האדם הייתה ההקבלה בין הפלסטינים לזכויות אדם. כשזה קרה, בשלהי שומר החומות, הליברלים לא מחו ואפשרו את התהליך במעין הסכמה שבשתיקה.
התרעות פיקוד העורף