למעשה, פסיקת בג"ץ העדכנית בהחלט מאפשרת את התכנית של יו"ר הוועדה אדלשטיין, לאחר שגם השופטים נמנעו מקביעת יעדי גיוס מפורטים, והשאירה את סוגיית תכניות הגיוס המדורגות לשיקול הדעת של מערכת הביטחון.
הערכה היא שאדלשטיין שואף לרתום לאישור החוק גם נציגים בקרב חברי הוועדה מטעם האופוזיציה, כדי שלא להישען על התמיכה של כלל חברי הקואליציה, ובפרט הנציגים של הסיעות החרדיות.
בוועדת חוץ וביטחון חברים 17 חברי כנסת: תשע מטעם סיעות הקואליציה ועוד שמונה מסיעות האופוזיציה. בהנחה ששני הנציגים החרדים, ינון אזולאי מש"ס וישראל אייכלר מיהדות התורה, ייעדרו או אפילו יתנגדו להצעה שתתגבש בוועדה בגלל מכסת גיוס 'גבוהה מידי', את חוק הגיוס יהיה ניתן להעביר רק בתמיכת חברי האופוזיציה, שיאלצו לספק "רשת ביטחון" לקואליציה. וכך גם יסייעו בשמירה על יציבותה ואף יאריכו את כהונתה, צעד לא שיגרתי לחברי אופוזיציה.
נכון לעכשיו, העמדות בין חברי הוועדה מהאופוזיציה לא אחידות, כאשר כבר כעת חלקם מוכנים לשקול תמיכה בחוק הגיוס החדש - כל עוד באמת יעמוד בדרישות מערכת הביטחון וייקבעו במסגרתו מנגנונים ברורים לגיוס - שימנעו את עיכוב ביצוע החוק ומריחת זמן.
האופוזיציה בוועדה בנויה מארבעה חברים מטעם סיעת יש עתיד ועוד נציג אחד מטעם סיעות המחנה הממלכתי, הימין הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. ההתלבטות שלהם תהיה האם לספק סיוע פוליטי לקואליציה בנושא שעשוי לפרק את הממשלה, אך לאשר סוף סוף חוק גיוס שיזרים לצבא את כוח האדם החסר, או שמא להעדיף את השיקול הפוליטי, גם במחיר פגיעה בכשירות צה"ל.
גורמים בוועדה אומרים שאם חברי האופוזיציה יהיו מי שיכשילו את אישור החוק ברגע האמת, הם יהיו אלו שיצטרכו להעניק לציבור הסברים, מדוע דחו חוק שעומד בצרכים הביטחוניים וביכולת של צה"ל לקלוט את המתגייסים - כל זאת רק משיקולים פוליטיים צרים.
התרעות פיקוד העורף