זליכה פותח וקובע שהמשק במיתון. “אף אחד לא מדבר על זה, כי ההגדרה של מיתון היא ירידה בתוצר. בגלל שהאוכלוסייה שלנו גדלה בקצב של 2% לשנה, התוצר שלנו צריך לגדול בלפחות 2%, כשהפוטנציאל הוא 6% ברוטו, ו־4% נטו. כיוון שהצמיחה של המשק פחותה, אנחנו נמצאים בהפסדים. זה נובע ממדיניות כלכלית שגויה במשך שנים.
“ב־2007 וב־2008 הגענו לשיא של כל הזמנים. בלי תעלולים, היינו 62% מהתוצר לנפש ארה”ב. ב־2002, לפני שמוניתי לחשב, היינו רק 49% מהתוצר לנפש בארה”ב. את יודעת לכמה הוא הגיע ערב המלחמה? התוצר שלנו הידרדר ל־52% בלבד. יש הרבה דיסאינפורמציה שמבלבלת את הציבור. אנחנו מידרדרים הידרדרות עקבית ומתרחקים מהמערב בין 0.5% ל־1% בשנה. זאת קטסטרופה, שהפכה את המשק לרגיש למחלות”.
זליכה ממשיך: “המאפיין השני הוא המלחמה, שתעלה לנו עד עכשיו 150 מיליארד שקל ועוד כמה עשרות מיליארדים אחריה. המכה הזאת הפכה את המשק לחולה, אבל לא המחלות הורגות אותנו, אלא התרופות. ואז בא בום־בום סמוטריץ’, עם מדיניות או מטומטמת או מנוולת, והתגובות השגויות שלו עלולות להביא לקריסת המשק. הממשלה בישראל עשירה. הציבור יתמוטט. כל מה שהוא עושה לא נכון. זה מזכיר את מה שקרה פה לפני מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה”.
“הפעילות הכלכלית של ישראל היא 2,000 מיליארד שקלים בשנה. 900 מיליארד מתוכם זו הצריכה, הוצאות משקי הבית, מדירה ועד חיתולים. אנחנו קונים ב־900 משהו שאמור לעלות לנו 700. 200 הולכים לפח. זה מנוע אדיר שאנחנו חייבים לשחרר. ואיך משחררים אותו? במכות. חייבים לבטל את כל המכסים והמכסות. רק צריך לקבל החלטה".
“כל יבואן שיש לו הסכם עם יצרן בינלאומי גדול, לא יכול להיות עם יצרן גדול מתחרה. אי אפשר להיות מכבי ת”א בכדורסל, אתה לא יכול להיות זה שמקבל את כל השחקנים הטובים. אם אתה מונופול בייצור המקומי, אתה לא יכול להיות יבואן. ושהממשלה לא תעלה מחירים ולא תעלה מסים. הממשלה הקודמת הטילה מס על הפחם, וחברת חשמל גלגלה אותו עלינו. את הארנונה העלו כבר שלוש פעמים.
“למה החברות הממשלתיות בונות את הכבישים והרכבות? זה עולה פי שלושה מאשר שותפות עם גופים פרטיים, ולוקח זמן פי עשרה. מה עם הפנסיות התקציביות, הכספים הקואליציוניים? תורידו מע”מ ומס חברות לעסקים קטנים, תצמיחו את המשק.
“במקום זה, שר האוצר ממשיך לחבק את החברות הגדולות וממשיך לתדלק את האינפלציה ואת יוקר המחיה. כל זה גורם לעליית מחירי הדיור. צריך להבין, יוקר מחיה ועליית המסים מדכאים את הצריכה הפרטית, ודיכוי הצמיחה במשק מניעה ביקושים לדיור, מקטינה את הצמיחה וחוזר חלילה. אנחנו תקועים עמוק בתוך הלופ הזה".
“איך יכול להיות שבשנים שלי באוצר מחירי הדיור ירדו? כי עשינו הפוך - ייעלנו את התקציב, הפחתנו מסים ועודדנו את הצמיחה הפרטית, שהניעה את גלגלי המשק. הצמיחה הגבוהה יצרה ציפיות לירידת מחירי הדיור - ולכן מחירי הדיור ירדו. שחררו הכנסה פנויה והגדילו את הצריכה הפרטית. אנחנו צריכים את האנטי־ליברמן והאנטי־סמוטריץ’. הפוך, גוטה, הפוך”.
אולי הבעיה היא לא בהנהגה אלא באדישות של הציבור? מייקרים לישראלים מחירים והם מורידים את הראש ומשלמים בהכנעה. בטח בתקופת המלחמה, כשהאנרגיות של העם מופנות להישרדות ודאגה לחיילים ולחטופים. “כל עוד זה לא יעניין את הציבור, נקבל את הסמוטריץ’ הבא”.
“הציבור לא אמור לעבוד באיפה יקנו יותר זול. הוא אמור ללכת לקלפי ולבחור. שר האוצר צריך לעבוד ארבע שנים כדי להוריד את המחירים. ליברמן עשה מה שסמוטריץ’ עושה. הוא המשיך לפזר סכומים למקורבים, גם הוא חילק פטורים ממכרזים, תדלק את האינפלציה, העלה מסים והריץ את מחירי הדיור ב־20%. בהשוואה הזאת סמוטריץ’ עדיף, כי אצלו עלו מחירי הדיור רק ב־10%, אבל אל דאגה. הוא לא סיים”.
כשאני מבקשת לדבר על הגירעון בתקציב, הוא שולף את עליסה בארץ הפלאות. “זוכרת שעליסה מגיעה לצומת ומתלבטת אם ללכת שמאלה או ימינה? היא מתייעצת עם החתול ששואל אותה בחזרה, ‘לאן את צריכה להגיע?’. היא עונה לו, ‘לא יודעת’ והוא השיב, ‘אז זה לא משנה’. השאלה שצריכה להישאל היא מה המטרה. אין מטרה. הדבר הטוב ביותר שסמוטריץ’ יכול לעשות לכלכלה, זה להתפטר. הוא איבד את אמון הציבור. שר אוצר צריך להניע את ציפיות הציבור, המשקיעים, לתת ביטחון שהוא יכול לבנות תוכנית אמינה ולעמוד בה. סמוטריץ’ טפט. הוא יכול לגרום רק נזק”.
התרעות פיקוד העורף